להנות מהדרך: שיחות על החיים ועל איך לחיות אות‪ם‬ shirleyyair

לפני שנים כתב דוד גרוסמן את הספר הנפלא שלו - "מישהו לרוץ איתו" והכניס למטבעות הלשון הפרטיות שלי עוד מושג. מישהו לרוץ איתו - זה מישהו שיכול להיות לי מלווה, זו יד שמחזיקה את שלי, זה מישהו שאני יכולה לסמוך עליו, זה מישהו שיעזור לי לדחוף בעליה כשאני מתעייפת. האורחת שלי נינה אבן עזרא, היא מישהי לרוץ אתה, גם במובן המטאפורי, וגם במובן הממשי. נינה היא פסיכולוגית קלינית, והיא בעצמה אצנית. אחרי הרבה שנים שבהם בתור מטפלת היא ישבה עם אנשים והקשיבה להם בחדר הטיפולים, ובשעות הפנאי היתה רצה בפארק ומקשיבה לפעמים לשכניה לריצה, היא הבינה שצריך לחבר בין העולמות האלה, ובנתה שיטת טיפול באמצעות ריצה. בפרק היום נשמע על נינה ועל שיטת העבודה המרתקת שלה, אבל זה הרגע להגיד לכל מי שרק המחשבה על ריצה מעייפת אותו, שזה בכלל לא פרק לאנשים שאוהבים בהכרח לרוץ, זה פרק שיעורר בכם מחשבות - על מה שקורה לנו כשאנחנו מצליחים לשים לעצמנו יעד פיזי מדיד ולעמוד בו, תלמדו בו גם למה חשוב להעלות דופק, ואיך זה עוזר לנו להתמודד עם פחד וחרדה, נדבר בו על החיים ועל ריצה, ועל מירוץ החיים. וכמו תמיד ניתן לכם כמה רעיונות ומחשבות לדרך שלכם, כאלה שעשויים לעזור לכם לשפר את בריאותכם ואת מצב הרוח
 מזמינה אתכם - לשפר את מצב הרוח שלכם ולהצטרף לסדנה שלי - פסיכולוגיה חיובית לימים קשים
כל הפרטים בלינק - https://tinyurl.com/ywwdcarw

היום נדבר על מה אפשר לעשות "בשביל המחר"? הסיפור האישי של האורחת שלי מקפל בתוכו את החוויה הישראלית, זה סיפור על אובדן וכאב, וגם על צמיחה ועל היכולת להתמיר כאב אישי - למפעל חיים משמעותי.  בשנת 1969 ענת סמסון-יופה היתה ילדה בת 12 כשאביה, חנן סמסון, נהרג בעת שירות מילואים במרדף אחרי מחבלים בבקעה. שנים רבות אחרי כן, כשענת כבר היתה אמא ל3 ילדים משלה, ובנה הבכור התגייס לצבא - היה כנראה איזה טריגר. טריגר שהוביל אותה להקים את עמותת "בשביל המחר" - מיזם חברתי, שמטרתו ללוות את כל מי שעבר חוויה משמעותית במהלך שירותו הצבאי, ולעזור לו לעבד את החוויה ההיא. ענת הבינה כבר לפני שנים רבות, את מה שעכשיו ברור גם לצה"ל ולמשרד הבטחון - ההבנה שההגנה על הנפש, היא האפוד הקרמי של החיילים שלנו. ההבנה שמי שהיה בשדה הקרב, משהו נגרע בו, הוא לא חוזר הביתה כתמול שלשום, הוא נושא מטען, מטען שצריך לעבד, מטען נפש, שכדי שלא יהפוך למטען נפץ פנימי צריך לתת לו מקום. אנחנו נפגשות לשיחה על משברי חיים ועל היכולת לעבד אותם ולהתאושש מהם, על בורות שנפערים בחיינו ועל האפשרות לטפס החוצה מהם, על טראומה ועל האפשרות לצמיחה פוסט טראומטית 

כל אדם זקוק למשמעות בחייו, אבל לא כולם יוצרים לעצמם חיים בעלי משמעות. כל אחד רוצה שחייו יבטאו את בחירותיו, אבל רבים תופסים את עצמם כקורבנות של נסיבות חייהם.  איש אינו רוצה לחיות סתם, ללא תכלית, יעד, פשר או מטרה. איש אינו רוצה לפספס את חייו, לבזבז אותם, להופיע על במת העולם מבלי להטביע חותם ואז להיעלם בלי להותיר זכר. רבים חשים כי חייהם הם בעלי משמעות במידה מסוימת, מי יותר ומי פחות, אבל לא רבים יאמרו בלב שלם שהם חיים את החיים שהם מבקשים לחיות, או שהם חיים את הגרסה הטובה ביותר של חייהם. רבים נמצאים היכן שהוא באמצע, בין חיים משמעותיים לבין חיים חסרי משמעות, שבהם גוברת הסכנה לדיכאון -  הציטוט היפה הזה הוא מתוך מאמר שכתבה ד"ר תמי יגורי, האורחת שלי בפרק זה. נפגשנו לשיחה על המושג המעורפל הזה - תחושת משמעות בחיים? מה זה בכלל? מתי ואיך אנחנו יודעים שהחיים שלנו מלאי משמעות, שמשהו שאנחנו עושים משמעותי? וגם -למה זה כל כך בריא עבורנו? ואיך כל זה קשור לאושר שלנו? תמי היא מרצה בכירה לפילוסופיה, וגם סופרת שכתבה את : "פתרון חידת המשמעות", "אומנות המשמעות: הדרך למציאת מהות חייך". היא מציעה להחליף את החתירה לאושר, בחתירה למשמעות. היא פיתחה את גישת "אמנות המשמעות" כדי לעזור לאנשים לחפש ולמצוא את ההגדרה המדויקת ביותר למשמעות בחייהם. היא עושה את זה באמצעות ראיון מובנה. בפרק הנוכחי - התנדבתי בעצמי, "לשכב על הספה הטיפולית" של הד"ר לפילוסופיה ולנסות באמצעות השאלות שלה, לנסח משהו על משמעות בחיי בשלב זה 

החיים מלאים "בגם וגם" - אושר ועצב, תקווה וייאוש, אומץ ופחדים, עירנות עייפות, הכל מכל וכל. בימים כאלה שבהם הגרביטציה לכיוון השלילי חזקה במיוחד, בואו ננסה להתמקד גם במה שעובד, ולא רק במה שהלך לאיבוד.  בפרק ה"תודו ליסט" עם דניאלה לונדון דקל ולייזה פאנלים, נכיר אותן דרך סדרת שאלות על הטוב בחייהם.  שיחה מענגת - על הגיל ועל המתנות שהוא מביא איתו, על חברות נשית, על מה שקיבלו בבית בו גדלו ומשמש להן צידה טובה לדרך, ועל האומץ להישיר מבט אל המציאות ולראות נכוחה 

אנחנו רוצים להיות בריאים ומאושרים לנצח, אבל מחלות ומשברים הם חלק מהחיים שלנו. מחלה היא אתגר לגוף ולנפש, ויש לה נטיה "לצבוע" את כל התמונה בשחור, להשכיח מאיתנו את האזורים הבריאים של חיינו.הפרק הזה מיועד לכל מי שמתמודד כרגע עם מחלה, מכל סוג. (אני חושבת גם על מה שקורה לנו בישראל כרגע כמו על סוג של מחלה, משבר נוראי שהתפרץ. חלקו תוצר של הרבה תהליכים רעים ותת קרקעיים שמתרחשים כאן כבר שנים)כך או כך, בחיים של כולנו יש תקופות שבהן אנחנו צריכים למצוא כוחות כדי להתגבר על מחלה, לפעמים פשוט ללמוד איך לחיות בנוכחותה, לחזק למולה את מערכת החיסון שלנו, לבנות לנו צבא הגנה פנימי. ויש הרבה מה לעשות כדי לעזור לעצמנו להתמודד טוב יותר עם משברים שכאלה.ארזתי לכם כאן כמה מחשבות וגם כלים פרקטיים שתוכלו להיעזר בהם כדי לטפל בעצמכם טוב יותר. ושנהיה בריאים, אמן

כסף מסובב את העולם - הוא שיר הנושא של המחזמר "קברט", והוא גם פזמון נפשי שמלווה את חיינו. כסף, קשור להישרדות שלנו כי הקיום שלנו תלוי בו, אבל הוא קשור גם לתיאבון שיש לנו, לחשקים שלנו ולאופן שבו אנחנו מנהלים את החשק, לא רק את חשבון הבנק. בפרק היום - נדבר על מערכת היחסים המורכבת שבין אדם לבין כספו, על האופן שבו היא נקבעת ומתעצבת בבית שבו גדלנו. ממה שלמדנו (לעיתים באופן לא מודע) על היחס של הורינו לכסף, ממה שהיה או לא היה בבית. איך אנחנו תופסים כסף? מה מותר ומה אסור? מה מראים ומה מסתירים?  ואיך כל העניין הזה מסתבך כשאנחנו מקימים בית עם אדם אחר, שגם הוא מביא אל השולחן את סיפור ילדותו?
האורחת שלי היא שרית אמיתי, מאמנת עסקית, תרפיסטית פיננסית,  ומחברת הספר "אינטימיות פיננסית  - איך לדבר על כסף בתוך זוגיות". נדבר על האפשרות ליצור מערכת יחסים חדשה עם "מר כסף", וגם לשפר את התקשורת סביבו.  נצביע על גורמי המצוקה העיקריים שיש בין בני זוג - סביב כסף, וכמובן - נציע דרכים להתקרב, לחתור לאינטימיות ולשפר  גם את הרווחה הכלכלית וגם הרווחה הרגשית שלנו סביב כסף