בשביל החווי‪ה‬ shavith lifshitz

כמעט כל מי שאי פעם היה באירוע של "בשביל החוויה", שאל אותי איך התחלתי עם זה.

עסק של אירועים לא שגרתיים, מעיד כנראה גם על התחלה לא שגרתית.

אז לכבוד יומולדת 16 של "בשביל החוויה" החלטנו לספר את סיפור הקמת העסק, והפעם מנקודת מבט שאפילו אני (שבית) עדיין לא שמעתי.

בפרק החגיגי והמרגש הזה, מתארחת מי שלפני 16 שנה חגגה בת מצווה, ובזכות המסע שעשינו לה, הקמתי את "בשביל החוויה".

אם תהיתם מה זה אומר "אירוע בלתי נשכח", תקשיבו לפרק ותבינו...

אחרי 3 חודשים מאז 7 באוקטובר ו-3 פרקים מיוחדים לשעת מלחמה, מגיע פרק שממתין מאז.

חלק ב' של הפרק על יצירתיות לעומת בינה מלאכותית.

כמה דיברנו, בדקנו, ניסינו, התלהבנו וחששנו מהבינה המלאכותית השנה עד לפני 3 חודשים.

מאז חזרנו לאדם, לרוח האדם, נזכרנו בערך העצום שלנו כא.נשים, בחובה שלנו לחשוב בעצמינו, להטיל ספק, לשאול שאלות, לחפש תשובות, יצירתיות אם אפשר.

ולהרגיש. להרגיש מכל הלב ובאמת.

אבל המסר של שבית לגבי הבינה המלאכותית, שתקף גם כמה חודשים מאז שהקלטנו את הפרק, הוא לא לפחד מהקידמה. לאפשר לה לעזור לנו בלי להתבטל בפניה ולא לוותר על הזכות ליצירתיות.

הפרק הזה הפתיע אותנו.

הוא התחיל בשאלה הפשוטה, "מה שלומך?"

המשיך אל אתגרי ההורות בזמן מלחמה, וביניהם ההתמודדות בזמן אמת עם מציאות בלתי נתפסת ב-7 באוקטובר;

והסתיים בדיון לא מתוכנן על הסיסמא "יחד ננצח", ועל השאלה מעוררת ההשראה:

איך אנחנו רוצים שיראה היום שאחרי המלחמה?

איזה עם מדהים יש לנו. מאותו היום הנורא וכבר למעלה מחודש שהוא מתנדב.

התנדבות מכל הלב כדי לעזור, לטפל, למלא כל מחסור מכל סוג שהוא.

זה מרגיש שכל אחת וכל אחד מחפשים איך הם יכולים להתנדב.

מה יש להם לתת שמישהו אחר צריך,

מה הידע שלהם שיפתור בעיה למישהו אחר,

מה האפשרות שלהם לעשות שמתאימה לצורך של מישהו אחר,

כולם מחפשים. מחפשים ומוצאים.

גם שבית מצאה ל"בשביל החוויה" את הדרך לשביל ההתנדבות.

היא מגיעה למפונות ומפונים מהדרום, בכל הגילים, ועושה איתם פעילויות שמעניקות להם אוויר והנאה וחיזוק.

האם התנדבות חשובה תמיד ובכל מחיר?

מה כדאי שנזכור כשאנחנו בכל אחד מהצדדים של ההתנדבות?

אחרי שבשבת של 7 באוקטובר פרצה מלחמה, היה לנו ברור שאנחנו לא רוצות להעלות היום את הפרק שהכנו מראש.

וגם היה לנו ברור שאנחנו רוצות להעלות פרק שבו ננסה לתת תקווה, מעט אור בתוך החושך הגדול.

פרק שמספר על משפחה שהגיעה מארה"ב כדי לחגוג לילדת בת המצווה שלהם עם כל המשפחה.

האירוע שהם תכננו עם שבית היה אמור להיות ביום שישי, 13.10.

אבל אז פרצה המלחמה והם הקדימו את חזרתם לחו"ל.

כששבית הבינה שלפני חזרתם הם יעשו יום הולדת צנוע, בדירה ששכרו, רק המשפחה הגרעינית, היא מיד הציעה להם לבוא ולעשות רק איתם את כל הפעילויות שתכננו לעשות.

וכך, בימים הכי קשים וחשוכים, זכתה בת מצווה אחת, שני האחים שלה, הוריה, סבא וסבתא שלה, לכמה שעות של אור, של משמעות וערכים.

ובמידה מסוימת, אולי גם תשובה על למה לבוא לפה, למה אנחנו פה, ומה אנחנו עושים פה.

שנזכה להפיץ אור, שיבואו עלינו ימים טובים.

בפרק הזה ובפרק שיבוא אחריו דיברנו על שני עולמות שעל פניו מתנגשים וסותרים זה את זה: עולם יצירתי לעומת עולם של בינה מלאכותית.

את הדעה והמחשבות של שבית על הבינה המלאכותית תוכלו לשמוע בפרק הבא, שהוא המשך טבעי ומתבקש לשיחה שלנו הפעם: שיחה על הערך שבבחירה להיות יצירתית, למרות שזה קשה כל כך, ומכיוון שזה מתגמל כל כך.

ובמיוחד כשאת יוצרת עבור א.נשים שכל אחת ואחד מהם שונה; כל משפחה שונה; כל בן ובת מצווה הם שונים ורוצים חוויה אחרת, צריכים פתרונות אחרים, לפעמים מביאים אתגרים ואילוצים ייחודיים, והראש היצירתי של שבית כל הזמן חושב ויוצר.

הפרק מתחיל בסיפור על לקוחה ששבית הייתה צריכה ליצור עבורה חדר בריחה, ממשיך במוצר חדש ומרגש של שבית שנולד בתהליך יצירתי ומפתיע ומסכם בלמה כל זה כל כך חשוב.