החיים שאחרי המוו‪ת‬ מעיין זוסמן

מה קורה כשהתקווה אבדה לפרט ולנו כאומה?

האם אובדן הוא גורם סיכון לאובדנות ומה בכלל מצבנו הנפשי כאומה שחוותה אובדנים בדרגות שונות ב7.10 ומאז? על הכל שוחחתי עם פרופסור יוסי לוי בלז, ה-מומחה למניעת אובדנות. על בן הזוג שחזר מהקרב, המתבגרת שסגורה למעלה בחדרה, השכן שלא מרבה לצאת לאחרונה, וכמובן, על מי שאיבד אדם אהוב לאחרונה.

האם אנחנו פועלים באופן רציונלי כשזה מגיע למוות? למה אנחנו מדחיקים את הסוף הבלתי נמנע של כולנו במקום להתכונן אליו? למה אנחנו עושים את מה שאנחנו עושים כאשר המוות כן מגיע? למה קוברים? עבור מה או מי מנציחים? ולמה אנשים לא משקיעים יותר בהגנה כל כך פשוטה מפני הדבר שהוא סיבת המוות הראשונה? הייתה לי ההזדמנות לדון בשאלות הללו עם האדם המבריק ששמו השני הוא חשיבה רציונלית, או היעדרה - פרופסור דן אריאלי. וכיצד דן אריאלי עצמו היה רוצה שמותו יראה?



לתרומה לפרויקט הדפיברילטורים לזכר אורן:

https://bit.ly/2MVL2Lq



קרדיט צילום אבישג שאר ישוב ושקד זוסמן סופר

פרק המשך ובו פרופ' זלצמן, מנהל בית החולים לבריאות הנפש גהה ופסיכיאטר נוער וילדים ימשיך לענות על שאלות בנוגע למפגש של ילדים עם מוות, על כל צורותיו. האם כדאי לבכות מול ילדים או להסתיר את הצער? להנכיח או לא לעסוק במי שכבר אינו? האם ילדים תמיד צריכים טיפול אחרי אובדן ומה בכלל עם ילדים שאיבדו כתינוקות? נדבר על כל אלו, על זוגיות שניה וילדים, ועל כיצד להוסיף יציבות בתקופה הקשה של ימינו. וגם, תשמעו משלושת המומחים הקטנים ואישיים שלי שאין עליהם בעולם.



* אם זכיתם לפגוש את אורן ויש לכם זכרון, ולו הקטן ביותר, זה המייל שהוזכר בפתיח לפרק - rememberingoren@gmail.com

איך והאם לדבר עם ילדים על מוות? ואיך להתנהל במידה וילד חווה אובדן קרוב? פרופסור גיל זלצמן, מנהל בית החולים לבריאות הנפש גהה ופסיכיאטר מומחה ילדים ונוער הצטרף אלי לשני פרקים מרתקים לשפוך קצת אור על הנושא הכל כך מבלבל של חוויות מוות ואובדן בקרב ילדים בכל הגילאים. וכן, גם שלושה אורחים קטנים אך מנוסים במיוחד סיפקו פניני חכמה ונסיון.

"אולי זה בכלל נפשי?" מי לא תהה אם תופעה פיזית שאנחנו או מישהו מקרובינו חווים היא תוצר של לחץ, דיכאון וכד'? המונח 'גוף-נפש' קיבל קונוטציה רוחניקית אך בפועל מדובר בעניין קונקרטי, רפואי ומבוסס. עניין המקבל לעיתים ביטוי ניכר לאחר אובדן. ד"ר אורי גנור, מומחה הפרעות פסיכוסומטיות, הצטרף אלי לספר על שעובר לכולנו במידה כזו או אחרת על הגוף ועל הנפש.

https://x.com/orenzusman⁠ לחשבון המתואר בפרק

האם הדרכים בהן אנחנו מתאבלים הן אך ורק נגזרת של רגש או שהן מושפעות מהחברה בה אנו חיים? המנהגים שלנו הם אקסיומה ברורה עבורנו, אבל האם הם באמת אבסולוטיים, ואיך זה נראה בתרבויות לגמרי, אבל לגמרי שונות? ד"ר דניאל נוה חי כאנתרפולוג חוקר במשך שנה בקרב חברת ציידים-לקטים ביערות דרום הודו, והצטרף אלי לספר אם ואיך ניתן לעשות את זה אחרת.