להנות מהדרך: שיחות על החיים ועל איך לחיות אות‪ם‬ shirleyyair

שאלת הקשר בין הנפש והגוף קיימת כבר אלפי שנים. משחר האנושות עסקו בה הדתות הגדולות והפילוסופים ובעידן הנוכחי גם המחקר המדעי נדרש לסוגייה, אך בדרכו המדעית פיצל את השאלה הזו לתחומים נפרדים. הפסיכולוגיה עוסקת במדעי הנפש, הביולוגיה עוסקת במדעי הגוף.  אבל האופן שבו תהליכי הגוף והנפש שזורים זה בזה, מוכר לכולנו מחיי היומיום שלנו.  אנחנו מכירים את כאב הבטן שלפני הבחינה, את המיגרנה שאחרי שיחה קשה,  את הקשר בין תהליכים הורמונליים למצב רוח רע. אנחנו חוקרים ומבינים את ההשפעה ההרסנית שיש למצבים של מתח - על מדדי הבריאות הפיזיולוגית שלנו,  כלומר את הכיוון הזה שבו מצבים נפשיים קשים יש להם גם ביטוי וחותם גופני, זה ברור לנו. הכיוון ההפוך - שבו אפשר לייצר תיקון וריפוי של הגוף - באמצעות תהליכים נפשיים תודעתיים- לזה נותנים פחות מקום ובוודאי לא במחקרי הרפואה, או כפי ששר אהוד בנאי, כשהוא מצטט את הרבי נחמן מברסלב - "תאמין שאם קלקלת, אתה יכול גם לתקן".  הפרק הזה יוקדש לאפשרות לתקן תהליכים פיזיולוגיים של מחלה - באמצעות טיפול בתהליכים התודעתיים שלנו,  מתארחת בו הד"ר שירלי שפירא- רופאה המטולוגית בכירה  שערכה מחקר פורץ דרך, שתוצאותיו נותנות הרבה תקוה, ומוכיחות שאפשר לעצור את ההידרדרות של מחלת הסרטן באמצעות טיפול נפשי. מתארחת בפרק גם אושרת גרומן, עובדת סוציאלית, ומי שהשתתפה במחקר של ד"ר שפירא

מה המשותף לטוני סופראנו, המלכה אליזבת, האלוף ייה,  צ'נדלר מ"חברים"  וגם אמא אחת שמתהפכת על משכבה בלילה, עם נדודי שינה, ושואלת את עצמה אם עשתה את ההחלטה הנכונה…? על פניו - כלום לא מקשר בין הדמויות האלה, ובכל זאת -על כולן נדבר בפרק שתשמעו היום, כיוון שהן חולקות חוויה אנושית משותפת - את רגעי הבדידות שמגיעים עם התפקיד של מי שנושא באחריות על כתפיו - המנהיג/המנהל/המלך/ראש משפחת פשע, ולפעמים גם ההורה  - במילים אחרות -המבוגר האחראי בחדר.  מתחת לחליפה הייצוגית של התפקיד מסתתרים רגשות אנושיים שלא תמיד מותר לבטא (למשל: עלבון, חוסר אונים, רגעים שבהם אני "לא יודע", רצון להרפות ולהקטין ראש, געגוע רגעי לכך שמישהו אחר יאחוז את המושכות ואני אוכל לנוח…אשמה על ההחלטות הלא נכונות שלקחתי…. ועוד ועוד) על "בדידותו של המנהל" -שוחחתי עם אפרת שכטר ואורי טורקניץ, שני מנהלים בשירותי בריאות כללית, בפודקאסט שלהם "יוצא מן הכלל(ית) בשיחה נהדרת עם שני אנשים שיודעים לשאול, שהביאו גם הם מחוויות הניהול שלהם -אוררנו קצת את הרגשות שלא תמיד מדברים עליהם, ודיברנו על מה אפשר לעשות כדי להתמודד עם הרגשות האלה, ומה עשוי להפיג את חווית הבדידות שיש שם בצמרת. פרק על ניהול אבל הוא לא למנהלים בלבד
 
 

רועי היה אמור בכלל למות, כלומר היה מי שסבר שהוא כבר מת, בלילה ההוא בג'נין. לא מות גיבורים הרואי אלא מוות מהסוג המיותר כל כך, מאש של חבר לכוח. צירוף של נסיבות ושל שילוב בין כוחות חיצוניים, עליונים ופנימיים השאיר אותו כאן איתנו, ומאז התחילו החיים האחרים, חיים בכיסא גלגלים. מאז החל הקרב שאחרי הקרב: לנשום, לשבת, להקים משפחה, לשחק כדורסל, לשנות את העולם -   כך נכתב על עטיפת ספרו הנפלא של רועי בן טולילה : "מגובה הלב- הקרב שאחרי הקרב" המספר את סיפור הפציעה והשיקום, הכאב והתקומה. רועי התארח בפודקאסט לשיחה מרגשת על יכולת ההתגברות האנושית, על היכולת להבין שלמרות שלא תוכל לקום על הרגליים, אתה תיעמד חזרה - עמידה נפשית, איתנה. על היכולת לא להיכנע לגורל שנגזר עליך אלא לבחור יעוד לחייך, למצוא משמעות חדשה, ללדת ילדים, להרבות טוב בעולם. זו שיחה על היכולת לסלוח לאדם שפגע בך פגיעה כל כך קשה, על החשיבות של המילה תודה ועל היכולת להביע אותה, ועל החיבור הבלתי נפרד שיש בין שמחה לעצב בחיים שלנו, שהצימוד של יום הזיכרון ויום העצמאות מזכירים לנו בכל שנה מחדש

יש רגע קצר בין אדר לניסן, שהטבע צוהל בכל פה, הוא שופע חיים,שיכור ומבושם - איך שיופי יכול לרפא! -  כתב דוד גרוסמן בשירו "קצר כאן מאד האביב". והפרק הזה יוקדש לאפשרות להתנחם בטבע, לכוחו המרפא של היופי הזה, ולמה שאנחנו יכולים לעשות כדי לתת לטבע להשפיע עלינו לטובה. האביב שמתפרץ סביבנו, ממלא את ליבנו לא רק בגלל יופיה של הפריחה, אלא גם בגלל התזכורת לכוחות התחדשות שבטבע. האביב מזכיר לנו שאחרי שלכת, ועירום של העצים, וקור מקפיא, ותחושת סוף - מגיעה צמיחה חדשה, לידה, בריאה. בפרק הזה חזרתי למקטעים מתוך 4 שיחות נפלאות שקיימתי כאן, שלפתי מהן פנינים - שיעזרו לכם להיזכר במשאב של הטבע בחיינו, באפשרות ללמוד מעונות השנה את העובדה שהכל עובר, גם הקושי, גם הקור. בפרק הזה תמצאו תשובות לשאלות כמו -למה כדאי לכם לעשות מקלחת יער? מדוע העציץ שמאחורי הבית שלנו - חשוב והכרחי לבריאות שלנו? למה כדאי לנו להפוך אבנים בשדה?  איך ללמד את עצמנו פשוט לשוטט? ומה עוזר לנו לאזור אומץ ולצאת למסעות? מתוך שיחות עם הסופר מאיר שלו, עם צלם הטבע מאיר אלון, עם התרמיאלי חיים שוסטר ועם המסעלוגית יפעת יגר

שלומי קשור בחוט לשלומך - כתבה המשוררת זלדה, והפליאה לתאר את העובדה שהתשובה לשאלה "מה שלומי" אף פעם אינה נפרדת מהשאלה "מה שלומנו" - מה שלום המשפחה שלי, מה שלום הקהילה שלי, מה שלום המדינה שבתוכה אני חי. בימים שבהם מדינת ישראל נמצאת בשבר שלא ידענו כמותו, אף אחד לא יכול להשאיר את מה שקורה בחוץ על מפתן הבית או על מפתן הנפש. אנשים חווים חרדה, כעס, חוסר אונים, ותחושה שהמדינה מתפרקת מזהותה כפי שהכרנו, מהערכים שעמדו בבסיסה.  אימה אמיתית מפני חורבן הבית.  בימים כאלה - הלכתי להתעודד בשיחה עם פרופסור עירן הלפרין - מומחה בתחום הפסיכולוגיה של סכסוכים. הוא חוקר נושאים כמו שנאה, תקוה, ומחאות. פגשתי איש שלמרות ואולי אפילו בזכות מה שמתרחש עכשיו - הוא אופטימי. אופטימיות מורכבת אמנם אבל כזו שיודעת ש"תמיד הכי חשוך לפני עלות השחר" כמו ששר שלום חנוך. עירן הוא אדם שמכיר ממש מקרוב, על גופו ונפשו, את האופן שבו משבר נוראי פוצע אותנו אבל גם את האפשרות לצמיחה פוסט טראומטית בעקבותיו. בשיחה מלב אל לב הוא מספר לי על הפציעה האנושה שנפצע כקצין בלבנון, על מסע השיקום שלו, ועל ההחלטה שנבעה מהפציעה ההיא - להקדיש את חייו כדי להתמקד בשבירת מעגל האיבה. זו שיחה על ההזדמנות החשובה שיש במשבר עמוק, כזה שיאפשר לנו לבנות חברה בריאה יותר, על ההבדל בין "פיוס" לבין תיקון אמיתי, כזה שלא משמר סטטוס קוו אלא מנסח חוזה חדש של מערכת היחסים. הוא חולק איתי את ממצאי מחקריו על כל מה שגורם למחאות להצליח, ועל הכוח האנושי הכי חשוב שיש לנו  - היכולת להישאר אופטימי ולהאמין שתיקון אפשרי

101 - זה המספר הזה שאנחנו מצלצלים אליו כשאנחנו במצב חירום, כשאנחנו זקוקים לעזרה ראשונה דחופה, לפעמים זה כדי להציל חיים. אז לרגל הפרק ה101, ולרגל מצבנו הנפשי  בימים הקשים האלה בחוויה הישראלית, מצב החירום שאנחנו שרויים בו והדאגה העמוקה שאי אפשר שלא להרגיש אותה. חשבתי שאשתף אתכם במה שעוזר לי - בימים קשים. הלכתי פנימה למחשבות שלי, לאופן שבו אני יודעת לעזור לעצמי- ועשיתי רשימה של 10 מוטות אחיזה שעוזרים לי לעגן לעצמי שיווי משקל כשהאדמה והנפש רועדים - ומדובר בעצם בהרגלי החיים שלי, או יותר נכון לומר - הרגלי החיות שלי. ערכתי כאן רשימה של ההרגלים הכי טובים שיש לי, כאלה ששומרים על הבריאות הנפשית והפיזית שלי, חלקם הרגלים קטנים שאני מקפידה לחזור עליהם כל יום, הם עוזרים לי למצוא את הכוחות כדי לשנות מציאות רעה וכדי לרפא חולי. הם עוזרים לי למלא  את החיים שלי גם בשמחה והנאה. כל אחד מההרגלים שאספר עליהם, כולם מבוססי מחקר מדעי, ויעילותם מוכחת, אבל ברמה הכי אישית - אני משתמשת ומקפידה על כל אחד מהם ומשתדלת להיות סנדלרית נעולה. אני מעצבת את החיים שלי ואת הלו"ז ביומן, סביב ההרגלים האלה. שתומכים בי כל כך. צירפתי לעשרת ההרגלים האלה - גם קטעים קצרים של חוכמה ורעיונות שחלקו איתי כאן אנשים נפלאים שבאו לשוחח איתי בפודקאסט לאורך השנים. אז קבלו את פרק 101 כמעין תיק עזרה ראשונה. תמצאו בתוכו את כל מה שעוזר לי לטפל בעצמי יפה. אני מקווה שתמצאו אותם מועילים לדרך שלכם