תומר דבורה – 2‪#‬ ספר תומר דבורה - הרב אורי שרקי

שאלה: מדוע ראוי שידמה האדם לקונו?
תשובה: בגלל שיש שאיפה בנשמת האדם לשלמות, ואין שלמות יותר גדולה מהשלמות האלוהית. בנוסף, ההידמות לקונה הופכת את ההתנהגות לא רק למשהו תועלתי אלא למשהו אידיאלי (כיוון שהמעשים הם לשם שמים ולא לשם עצמו).

שאלה: מה זה 'צלם' ו'דמות'?
תשובה: בהקשר הספציפי של תומר דבורה הכוונה לנשמה ולגוף.

שאלה: מדוע רמ"ק מתמקד דווקא בספירת הכתר?
תשובה: ככל שהדורות מתקדמים אז האורות העליונים מתגלים יותר ויש יותר הרחבה כלפי מעלה ולכן בתורת האר"י מדובר על עולמות הכתר יותר מאשר אצל המקובלים הקודמים.

הרמ"ק מדבר על י"ג מידות של רחמים שנמצאים בספירת הכתר, בתנ"ך הם מופיעות פעמיים: הראשונה בפרשת כי תשא (אחרי חטא העגל) והשניה במיכה. יש הקבלה בין שני י"ג המידות האלה (בנוסח התשליך שעושים בר"ה כתובה ההקבלה). חכמי הקבלה מסבירים שמידות הרחמים שבמיכה הם יותר פנימיות.
הערה: הרבה מהדברים שנראה נכונים רק מבחינת ההתנהגות הפנימית ומבחינה מעשית הם לא ראויים. לדוגמא: אם יש ילד שמתחצף, מבחינה פנימית לא צריך לאהוב אותו פחות בגלל זה, אבל מבחינה מעשית צריך לעשות לו נו נו נו. א"כ יש הבדל בין המעשה החיצוני לבין ההכרה הפנימית.
בכל הפרקים מתואר איך הקב"ה נוהג ומה אנחנו צריכים ללמוד מזה.
הָא' - מִי אֵל כָּמוֹךָ
מוֹרֶה עַל הֱיוֹת הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מֶלֶךְ נֶעֱלַב , סוֹבֵל עֶלְבּוֹן מַה שֶׁלֹּא יְכִילֵהוּ רַעְיוֹן. הֲרֵי אֵין דָּבָר נִסְתָּר מֵהַשְׁגָּחָתוֹ בְּלִי סָפֵק, וְעוֹד אֵין רֶגַע שֶׁלֹּא יִהְיֶה הָאָדָם נִזּוֹן וּמִתְקַיֵּם מִכֹּחַ עֶלְיוֹן הַשּׁוֹפֵעַ עָלָיו, וַהֲרֵי תִּמְצָא שֶׁמֵּעוֹלָם לֹא חָטָא אָדָם נֶגְדּוֹ שֶׁלֹּא יִהְיֶה הוּא בְּאוֹתוֹ הָרֶגַע מַמָּשׁ שׁוֹפֵעַ שֶׁפַע קִיּוּמוֹ וּתְנוּעַת אֵבָרָיו, עִם הֱיוֹת שֶׁהָאָדָם חֹטֵא בַכֹּחַ הַהוּא לֹא מְנָעוֹ מִמֶּנּוּ כְּלָל אֶלָּא סוֹבֵל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עֶלְבּוֹן כָּזֶה לִהְיוֹת מַשְׁפִּיעַ בּוֹ כֹּחַ תְּנוּעוֹת אֵבָרָיו, וְהוּא מוֹצִיא אוֹתוֹ כֹּחַ בְּאוֹתוֹ רֶגַע בְּחֵטְא וְעָוֹן וּמַכְעִיס וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא סוֹבֵל. וְלֹא תֹאמַר שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לִמְנוֹעַ מִמֶּנּוּ הַטּוֹב הַהוּא ח"ו שֶׁהֲרֵי בְכֹחוֹ בְּרֶגַע כְּמֵימְרָא לְיַבֵּשׁ יָדָיו וְרַגְלָיו כְּעֵין שֶׁעָשָׂה לְיָרָבְעָם, וְעִם כָּל זֹאת שֶׁהַכֹּחַ בְּיָדוֹ לְהַחְזִיר הַכֹּחַ הַנִּשְׁפָּע הַהוּא וְהָיָה לוֹ לוֹמַר כֵּיוָן שֶׁאַתָּה חֹטֵא נֶגְדִּי תֶּחֱטָא בְּשֶׁלְּךָ לֹא בְשֶׁלִּי, לֹא מִפְּנֵי זֶה מָנַע טוּבוֹ מִן הָאָדָם אֶלָּא סָבַל