Radio Button - פודקאסט על עיצוב מוצ‪ר‬ Yudit Asher, Adi Levin

תארו לכם שהשעה 1:00 בלילה, אתם אחרי בינג׳ רציני בטלוויזיה, ומחר יום עבודה. נגמר פרק נוסף, ואפליקציית הסטרימינג שלכם אומרת:
"קשה להירדם אחרי צפייה ממושכת במסך… אם תרצי, הפרק הבא יתחיל עוד 5 דקות. אולי בינתיים תכנסי לשיחה מעניינת עם בן הזוג שלך, תקחי ספר או תחליטי ללכת לישון?"
איך הייתם מרגישים כלפי אפליקצייה כזו? מאיה מסבירה שברגע שמוצר רואה אותך, עם הקשיים, הרצונות והצרכים הרגשיים שלך, ולא מנצל את זה לטובתו (למרות שהוא יכול בקלות), החוויה הרגשית מול המוצר ולמעשה הברנד תהיה מדהימה.
בפרק ״עיצוב מוצרים רגשיים עם בינה מלאכותית״ אירחתי את Maya Goldberg. מאיה היא פסיכולוגית, מומחית התנהגות, ויועצת לחברות טכנולוגיה על אסטרטגיית מוצר על המפגש בין פסיכולוגיה ויישומי AI, מרצה באוניברסיטת רייכמן ומייסדת ו- Chief Psychology Officer בחברת TOKO.
🟣 הפרק הזה יוצא בערב יום הזיכרון, וזה ישר לקח אותי למקום של הצורך לדבר ולשתף על כל מה שאנחנו עוברים עכשיו בשנה המורכבת והקשה הזאת... אני חושבת שTOKO ומוצרים דומים נותנים מענה מיוחד מאוד לעניין הזה, וזה לגמרי יכול להיות רובד נוסף של עזרה בהתמודדות עם המצב 🟣
מאיה צללה והסבירה איך הבינה המלאכותית מעצימה את היכולת לעצב חוויות רגשיות, בדגש על חוויות רגשיות מעולם הבריאות הטיפולי. היא נתנה הרבה דוגמאות למוצרים מרתקים שעושים את זה, והדגימה איך מעצבים מפגש שעוסק ברגשות. למשל, כמו בטוקו - שקמה כדי לתת מענה רגשי נגיש למי שרוצה להיות בתהליך ולשפר תהליכים בחיים שלו. טוקו יוצרת מפגש בין שני אנשים (שמכירים אחד את השני או בכלל לא), הם נפגשים לשיחות דיגיטליות קצרות במרחב בטוח המאפשר להם לעצור, לשאול שאלות, לשמוע עוד נקודת מבט, ולהיות בריפלקציה. התהליכים האלו מלווים בהנחייה של בינה מלאכותית שיודעת לתת מענה לרגשות שקולטת מהמשתמשים. תהליך הדיזיין של חוויה כזו הוא ממש מרתק, יש המון תרחישים להתייחס אליהם, והכי הכי חשוב זה להיות בקשב למשתמשים שנמצאים במצב רגשי מאוד רגיש וכנה.
הפרק הזה יצא תחת שיתוף הפעולה שלנו עם כנס UXI live, בו אנחנו מארחות א.נשים שהולכים להרצות שם, ובכך לתת לכםן הצצה למה הולך להיות בכנס. מאיה הולכת לדבר בכנס על עיצוב לחוויה אמפתית: הסיפור מאחורי ההצלחה של EliQ. למעשה EliQ היא רובוט אמפטי שנמצאת בבתים של קשישים, חלק ממהלך היום יום שלהם, ועוזרת להם לחיות חיים בריאים ועצמאים יותר. ההרצאה תעסוק בדור הבא של עיצוב אמפטי.
הכנס יתרחש ב19 למאי (ממש עוד שבוע), אנחנו ו Barak Danin נשמח לפגוש אתכםן שם!
עריכה: Marina Brodsky Gold
האזנה נעימה🎧 קישור לפרק ולכנס בתגובות 👇🏻

בפרק זה, עדי לוין מארחת את מקס שפירו, דיירקטור UX/UI בסטודיו קשת דיגיטל, לדיון על עיצוב אפליקציית ה-VOD החדשה של קשת - "12+". מקס שיתף בתובנות חשובות על האתגרים הייחודיים בעיצוב לעולם הטלוויזיה - על הצורך להנגיש תוכן באופן דינמי, תוך התאמה למגוון רחב של מכשירים וסיטואציות שימוש.

מיכל מימרן ברזילאי היא מסוג האנשים שכדאי להכיר. היא לא מעצבת במקצועה, אך עיצוב תמיד היה נמצא ברקע של חייה. מיכל היא הד האנטרית מנוסה, ואחרי 20 שנים שהתעסקה בעולמות הגיוס, הקימה את החברה diviners, שמתמקדת בחיבור מעצבים ומנהלי מוצר מנוסים לחברות מגייסות. מיכל היא הגשר בין העולמות של מחפשי העבודה למפרסמי המשרות. היא חווה את צד המעצבים - החששות, הציפיות, האכזבות והשמחות, וכמו כן, את צד החברות, שאולי יפתיע כמה, אך חוות רגשות דומים.
בפרק דיברנו על שוק חיפוש העבודה למעצבים מנוסים - מעברים מקצועיים בקריירה, ההבדל בין עבודה ב-B2B ל-B2C, ואיך להשאר אטרקטיביים בעולם שמתמיד להשתנות.
משהו חשוב שלמדתי מהשיחה עם מיכל, הוא שהחיבור בין מועמד.ת לחברה תלוי לעיתים רבות ב-'פיט' לתפקיד ולחברה. זה שלא התקבלתי לא אומר שאני לא מעצב.ת טוב.ה. נכון, זה נשמע כמו קלישאה, אבל האמת היא, שזה פשוט כך. דמיינו להתקבל לתפקיד שמתמקד בפיקסלים, כשאתם בעצמכם מתמחים בקריאייטיב ויצירת קונספטים, או להיכנס לצוות גדול כשאתם סוג של זאב בודד ואוהבים להוביל תהליכים לבד. במקרים האלו, יש סיכוי גדול שזה פשוט לא היה עובד, והיינו מגלים את זה אחרי כמה חודשים בתפקיד.
דבר נוסף שמאוד משפיע על הפיט זה - מי המנהל.ת שמראיינ.ת אותנו לתפקיד. מיכל הביאה דוגמה מרתקת על איך שני מגייסים שונים הגיבו אחרת לגמרי לאותו תיק עבודות - אחד חשב שהפורטפוליו נפלא והשניה לא העבירה אותו את השלב הזה. אפשר ללמוד מזה על הסובייקטיביות בעולם הגיוס, ושלכל אחד יש את הסדר עדיפויות וחשיבויות שלו בתוך סקילס של מעצבים.
מיכל שיתפה אותנו בהרבה תובנות שיש לה - לאחר שליוותה כל כך הרבה תהליכי גיוס ושמעה כל כך הרבה פידבקים מחברות על מועמדים. היא הסבירה שיש הרבה משמעות לבחירות שלנו על המשך הדרך המקצועית שלנו - כמה זמן אחננו נשארים בחברה, באיזה גודל חברה עבדנו וועל איזו פלטפורמה עיצבנו.
משפט אחרון שאני רוצה להוסיף זה - אחרי שלקחנו את כל הטיפים החשובים האלו בחשבון, אני רוצה רק להזכיר שגם להקשיב ללב זה חשוב, אולי הכי חשוב. אנחנו צריכים לנהל את הקריירה, ומצד שני לדאוג שאחנחנו נהנים ביום יום שלנו ושלמים עם ההחלטות שלנו.

מהו ה'פיט' המושלם שחיפשתם במהלך הקריירה שלכם, ואיך ידעתם שמצאתם אותו? מוזמנים לשתף בתגובות!

עריכה: מרינה ברודסקי
האזנה נעימה 🎧

בפרק ״הטמעת כלכלה התנהגותית בטאבולה וגט״ עדי לוין אירחה את תמר שולץ. תמר היא Head of product בטאבולה ומומחית בהטמעת כלכלה התנהגותית יישומית ומחקרית בחברות מוצר.
אז היו לנו כבר כמה פרקים מאוד מעניינים על כלכלה התנהגותית, בהם דברנו על העקרונות הבסיסיים. תמר סיפרה לנו איך היא העקרונות האלו מתרגמים אל תוך המוצרים, באמצעות דוגמאות רלוווטניות מגט (בה עבדה) ומטאבולה (בה עובדת).
בנוסף תמר משתפת אותנו בשיטות המחקר שלה - שמעניין לשמוע שחלקן הביאה מהאקדמיה, וחלקן ממש מנסיונה האישי. אנחנו מדברות בפרק על מושגים כמו משמעות סטטיסטית, אפקט הבעלות, ועל דיפולטים. ותמר מסבירה שככל שאנחנו נבין את המושגים אלו טוב יותר, כך נוכל לתקשר עם הפרודקט, הדאטא ושאר אנשי הצוות שלנו ברמה גבוהה יותר.

עריכה: מרינה ברודסקי
האזנה נעימה🎧

לפני שנפגשתי עם ויטלי, נכנסתי לבלוג שלו. התחלתי לגלול ופשוט נהנתי לקרוא את הניתוחים השנונים שלו. ויטלי לא חוסך במילים וזה לא נועד למי שרוצה לקבל את השורה התחתונה, אלא נותן ניתוח מעמיק ומעניין לעיצובים שנתקל בהם ביום יום שלו. הוא מספר על דברים שעובדים מצויין ועל דברים שממש לא. מה ששמתי לב זה שויטלי לא לוקח שום דבר כמובן מאליו, ומנתח חוויות משתמש שנתקל בהן כאילו עיצבו אותן מעצבים חסרי נסיון, ולא כאילו עיצבו את זה באחת החברות הגדולות בשוק.
זה גרם לי לחשוב על כמה משקל אנחנו שמים בתהליכי העבודה שלנו על מחקר מתחרים, ואיסוף רפרנסים שיכולים לעזור לנו ולהאיץ את תהליכי העבודה, מבלי אולי לחשוב מספיק לעומק על הדברים. ואז חשבתי - למה שלא נדבר על משהו שכולנו עושים כמעט ברמה יומיומית, לוקח אחוז לא קטן מהעבודה, ואף פעם לא הקדשנו לו פרק כמו שצריך, וזה - ניתוח רפרנסים.
בפרק ״ניתוח רפרנסים - איך לעשות זאת נכון״ ארחתי את ויטלי מיז׳יריצקי, שהוא ראש צוות UX ב HP, מרצה בטכניון, ובעל הבלוג המצליח UXtasy. דברנו על איך לחפש רפרנסים, איך להטמיע אותם במוצר שלי ועל פיתוח חשיבה ביקורתית על רפרנסים.
ויטלי שם לב שיש בתחום שלנו הרבה העתקה עיוורת של שחקנים גדולים. במחשבה ראשונה זה יכול להשמע כמו מהלך מהיר ובטוח. אבל ויטאלי מסביר שמבחינתו זה ביג נו נו. הוא טוען שאנחנו חייבים לפתח חשיבה ביקורתית כאשר אנחנו מסתכלים ונשענים על רפרנס. גם אם הוא של גוגל! הסיבה היא שאנחנו אף פעם לא יודעים מה היתה הכוונה המדוייקת של מי שעבד על העיצוב המסויים שראינו. איך הם תעדפו את הפרסונות שלהם, מה היה תקציב הפרוייקט, איזה לגאסי היה חייב להלקח בחשבון… אנחנו חייבים לחשוב על כל הדברים האלו כשאנחנו מנתחים רפרנס ומתאימים אותו למוצר שלנו.
עוד משהו מעניין שקורה לעיתים זה שאנחנו מעצבים למוצר שלנו חווית משתמש שלקוחה ממוצר אחר, ואחרי זמן מה העיצוב התחלף במוצר שעליו נשענו. זה מעלה בנו הרבה שאלות. האם העיצוב נכשל? האם פשוט שינו מטרות? האם זה חלק מאסטרטגיה גדולה יותר? יכולות להיות תשובות רבות, אבל ויטלי מסביר שמה שחשוב לקחת מזה זה שגם בחברות גדולות, בסוף ההחלטות מתקבלות בחדר קטן. לכן, אם מראש נצליח לנתח נכון את מה שאנחנו רואים, שינויים גדולים כאלו לא ישפיעו על הבטחון שלנו בעיצוב שלנו.

עריכה: מרינה ברודסקי