מתבגרים על ז‪ה‬ ליאורה חיים

מוזמנים לפרק מאוד מיוחד עם הגברת דורית חרמון, אשת חינוך מהמעלה הראשונה, מרצה, מחברת הספר בשביל הסמכות. שיחה סופר משמעותית על אחד הנושאים הבוערים באמת בעידן הנוכחי, הסמכות ההורית. רובנו נוטים להתבונן במושג הזה ברגשות אמביוולנטים מאוד, חוששים מאוד ויחד עם זאת מבינים עמוק בפנים את חשיבותה של הסמכות ההורית בחינוך ילדים ובעיצוב תחושת הערך שלהם, תחוש המסוגלות שלהם והחוסן הרגשי. אוהבת מאוד לדון בסוגיה משמעותית זו, ודורית היא קולגה מקצועית ששמחתי מאוד להתלבט איתה על הדיוק המשמעותי של המושג הזה ועל הנוכחות והצורך שלו במציאות ההורית ביום בעיקר בקרב מתבגרים. מוזמנים ומוזמנות לעקוב אחרי דורית חרמון וכמובן להאזין לפרק מלא בתוכן .להיכנס לאתר שלי ולהכיר אותי יותר:Dorit-h.co.ilלהוריד במתנה קובץ משפטי עידוד לשים בכריך של הילד של כאן--->https://bit.ly/3sMIRwVלקרוא פרק מספר ההדרכה שלי להורים על עידוד ילדים כאן----->https://mobile.mako.co.il/home-family-kids/education/Article-9e499059d702c71027.htm?sCh=3d385dd2dd5d4110&pId=1561188903

חרם חברתי - שריטה בנפשאחת ההתמודדויות הקשות ביותר לאדם היא התמודדות עם דחיה חברתית, לעג חברתי, נידוי וחרם.חרם חברתי יושב בנפש על קוביית השייכת, הצורך הזה בשייכת הוא צורך קיומי הישרדותי וחברתי.לצערי מקרי החרם הולכים ונעשים קשים יותר, מתוחכמים יותר וכאלו שמייצרים כאב פומבי קשה מנשוא. הרשתות החברתיות מייצרות לא מעט תחרות, מחלישות את הנפש ואת תחושת הערך העצמי והתוצאה היא לא מעט פעמים שימוש בהקטנת האחר, הוצאת הזעם על האחר במטרה להרגיש טוב יותר, בעל ערך, שווה ומקבול. התופעה של החרם החברתי יושבת תחת תהליך התנהגותי שמבקשת לקבל מענה לקושי של קבוצה, הקושי הזה יוצא על שעיר לעזאזל, מצטרפים אליו העדר החברתי בעיניים עצומות ולעיתים גם מפחד, הקולות השותקים הם חרם מהחרם, והמטרה שלנו היא לייצר את האמיץ היחיד שיצא הגד הזרם ויעזור לנפגע להתמודד. ילד אחד שיוצא מהמעגל של התקיפה או מפסיק לשתוק ועומד ליד הילד המוחרם הוא זה שמשנה חיים ומציל את הנפש. בפרק זה אני מראיינת את דקלה לבנשטיין שעוסקת בחרם החברתי, מעבירה תוכניות של "באים בטוב" בבתי הספר , השיחה שלי ושל דקלה התייחסה לתופעה וגם לתפקיד ההורי, לחשיבות של ההתנהלות ההורית ככזו שמאפשרת לנפגע לצמוח, להתמודד ולא להתרסק ולחוש בושה יתרה- מוזמנים להאזין וגם לעקוב אחרי דקלה פה (3) Facebook

פרק ההמשך לשיח על הורות למתבגרים בדור האלפא

דור האלפא דור ה Zדור ה Y מה זה כל הדורות האלו ? מה מייצג כל דור? ומה הקשיים והאתגרים בחינוך של מתבגרים בכל קבוצת גיל?.העברה בין דורית מייצרת בסיס לחינוך, היא בונה את צלם האדם, דרך החינוך, המסורת, הערכים, המנהגים, החברה, ההורות נבנה בסיס הנפש, תפיסת האדם וההבנה שלו לגבי חייו הבוגרים, להעברה בין דורית יש חשיבות עליונה בבניית עמוד שדרה רגשי, חוסן נפשי ויכולת של אדם לשרוד את מציאות החיים, לדעת לשחק על בית החיים. בדורות האחרונים יש קושי לבצע את ההעברה הזו, יש מין נתק בין דורי, מציאות שבה אין העברה מספקת של שפה, חינוך, שיח , חוסן ועוד. הדור לומד מציאות חדשה דרך הרשתות החברתיות והנתק בין הורים וילדים גודל ותופס תאוצה.יש לזה אדוות משמעותית על חוסן נפשי, על משמעות המושג משפחה, על מחויבות אישית, על תקשורת בין אישית, על שוק העבודה ובכלל על האנושות כולה. בשיחה עם תמיר שוחחנו ארוכות על ההבדל בין הדורות, על האתגרים והמאפיינים של כל דור ובעיקר על התפקיד ההורי המשמעותי שדווקא עכשיו הוא קריטי יותר מתמיד, האחריות להעביר את הידע, את השפה, את המסורת ואת הכלים שיוצרים דור שיש לו צלם אנוש היא קריטית ומשמעותית. מוזמנים לשני פרקים מרתקים - חינוך מתבגרים , הורות צעירה, דור האלפא והZ - ד"ר תמיר ליאון אנטרופולוג יישומי(5) Tamir Leon | Facebook

אומנות הרטוריקה תקשורת בין אישית היא אחת מהיכולות החשובות באנושות, יכולות ליצור קשר, לקבל תשומת לב, להקשיב לאחר, ליצור קשר עין ולהצליח להעביר מסרים, להיות מובן/ת, להיות נראה בעיני האחר ולא שקוף. להצליח לקיים שיח ובעיקר להשתלב בשיח חברתי, לחזק ולהגדיל את המעגלים החברתיים שלנו.כל אלו הם צרכים משמעותיים של נפש האדם, ויש להם משקל יתר דווקא בגיל ההתבגרות, שם אנחנו נוטעים בתוכנו את האמונות שלנו על עצמנו ועל העולם, בגיל הזה אנחנו בונים את תפיסת העצמי שלנו, את התובנות שלנו לחיים ואת התדמית הבוגרת שלנו. אחד הקשיים המרכזיים של דור האלפא והדור ה Z זה יכולת ליצור שיח פרונטלי, שיח של מבט בעינים, שיח של עומק וישירות בלי פילטרים בלי ורצון פנימי להיעלם.מתבגרים מתקשים היום לפרוץ את המעגלים הקבועים שלהם, הן לעיתים נשארים כבולים בתוך מעגל חברתי וסובלים רק מתוך הפחד לנסות לייצר תקשורת חדשה, שיח עם מעגל חדש, קושי להציג את עצמם בשיח בין אישי, בכיתה, על הבמה, בכל מקום.בשיחה עם ד"ר מישל שטיין טיר - מומחית לרטוריקה שוחחנו על הקושי הזה ומישל מפרטת בפרק כלים משמעותיים וטיפים שיכולים לסייע לכם כהורים וגם למתבגרים שלכם לפעול, לייצר קשר עין ותקשורת, להתגבר על הפחד ולצאת לדרך.חייבת לשתף אתכם שבהקלטת הפרק הצלחתי אני כמי שישבה מול מישל להרגיש איך זה מרגיש כשאתה ממוקד באחר, נותן לו את תשומת הלב הנדרשת ואיך השיח הזה שכולו מכוון גוף, קול, מבט עיניים ומיקוד מייצר התרגשות גדולה , קשיבות וחיבור מרגש עד דמעות . מוזמנים /ות להאזין למופלאה הזו אני התרגשתי ממש כל הפרטים ליצירת קשר עם מישל פה (3) Michelle Stein Teer | Facebook.

בושהבושה זה רגש שמנהל אותנו, מוציא אותנו מהפוקוס, מעסיק אותנו בהסתרה/ בהכחשה ובניתוק פנימי עמוק, בעיקר מעצמנו.הבושה ננעצת בנו בעיקר למול החברה/ הסביבההיא קשה וכואבת כשהיא מגיעה למול תיוג,כשהתיוג הזה מוציא אותך מהכלל, שם אותך בקבוצה שלא שייכת/ שונה/ אחרת.לעיתים לתיוג הזה מצטרפות מילות גנאי, ביקורת, שיפוט, התנשאות, דחייה ועוד.התרגשתי ממש לארח את Ori Elinor Raz אמא למתבגר שנמצא על הרצף האוטיסטי לשיח על הבושה, על הקבלה או אי הקבלה של החברה את האחר, את מי שלא זהה ועומד בקודים שאנחנו יצרנו לעצמנו.מה קורה למתבגר שנמא 4 שנים תמימות בבדידות מתמדת, לבד, בלי חברים ועם המון סימני שאלה וכאב ?בגיל 15 היא גילתה שהוא על הרצף באמצעות קריאה של ספר, היא קראה והבינה שהילד שלה מתואר שם היטב,איך השיום הזה מאפשר קצת נחת, מרגיע, נותן הסבר להתנהגות ומייצר חמלה ויכולת קבלה ובעיקר הבנה ואמפתיה.מה ההבדל בין תיוג לשיום ( לתת שם)?איזה משקל יש לזה למול הכאב הגדול של השיפוט והדחייה.מה כוחה של מילה? ואיך אמירה חסרת אמפתיה כלפי הילד שלנו נשארת נוכחת היטב ונרשמת בגוף עם כאב גדול שרק צומח.וגם מה קורה אחרי הגילוי, מה קורה לבושה?איך מתנהלים נכון בכנות, ביושרה, באותנטיות? כל אלו מקדמים העצמה ולא בושה והם כלים מצויינים לעבודה עם נוער ובכלל לחיים.מוזמנים לשיח מרגש, מלא השראה, למידה וכוח מאשה שהיא ממש אגדה!, אמא מרגשת מאוד, סיפור מרגש ומדהים ובעיקר המון כנות שהחזירה אותה לפוקוס ואפשרה לה לעזור למתבגר שלה לצמוח ולא להמשיך לצנוח.