25 שעות ביממ‪ה‬ הארץ

אנחנו חושבים שאנחנו מנצחים את הזמן כשאנחנו ממעטים לישון, גונבים כמה שעות לתוך הלילה מהבזבזת חיים הזאת, השינה… אבל האמת הפוכה: חושבים שאנחנו מאריכים את ימינו בעוד שבפועל אנחנו מקצרים לעצמנו את החיים.

כל המחקרים מראים שבוגרים צריכים לישון מינימום שבע שעות. בריאות הגוף, המוח והנפש נפגעות בהדרגה מפחות שינה ובכל זאתרובנו ישנים באופן קבוע הרבה פחות.

פרק 7, הפרק האחרון בעונה 3 של "25 שעות ביממה", אמור להרדים אתכם, בקטע טוב.

תחנות השיחה יעברו בין אנורקס שינה, שלילה של ארבע שעות זה הרבה בשבילו; מומחית למערכות הפיזיולוגיות החיוניות שתספר כמה נדפקנו משני הכיוונים - תאורה מלאכותית מעכבת לנו את השינה והמערכת התרבותית-שלטונית מקדימה לנו את היקיצה. התוצאה היא שרובנו בג׳ט לג חלק גדול מהזמן; ולסיום מטפלת קלינית שחוקרת הפרעות שינה על כל מה שמפריע לנו ללכת לישון, וכן, גם על הפחד הדי אנושי שאולי לא נקום למחרת מהמוות הקטן הזה.

פודקאסט בחירות חדש של הארץ:

🎧 עיר אחת שמספרת את כל הסיפור המזרחי-אשכנזי בפוליטיקה
See omnystudio.com/listener for privacy information.

כל עולם העצות עסוק בעצם בדבר אחד: בלגרום לאנשים לפעול, לגרות אותם לשנות את מצבם. מי במסלולי לימוד או אימון מפרכים, ומי במשפטי עידוד הרוח, שמנסים לנסח איזה אמת חיים והופכים להיות מנטרות פופולריות.

אבל מה באמת עובד? מה גורם לאנשים לקום בבוקר ולעשות משהו שממש לא בא להם לעשות לטובת איזה מטרה עתידית? מה המנגנון שגורם למי שאנחנו בהווה לעשות משהו לטובת מי שנהיה בעתיד? זה משהו חיצוני? כשרון או מיומנות שצריך לפתח? או מצבו הטבעי של האדם ששואף לשפר את מצבו? ואיזה חיים נגזרים על מי שאין לו מוטיבציה? האם דווקא רעים?

פרק 6 בעונה 3 של 25 שעות ביממה מוקדש למוטיבציה בחיי היום יום - עם פרופ' איילת פישבך מאוניברסיטת שיקגו חידדתי מה הדברים הכי אפקטיביים שמאפשרים לנו להשתנות? מה הטעות שאנחנו עושים כשאנחנו מודדים הצלחה בכסף, אבל איך מצד שני מודדים מטרות פנימיות כמו אושר? למה לדבר לעצמנו זה מאד אפקטיבי, ומתי עוזר דווקא להסתכל על חצי כוס הריקה?

עם דוקטור אורן טנא ממערך הנפש של איכילוב ביררתי מה מצבו הטבעי של האדם כשזה נוגע למוטיבציה - אולי יש לנו בדיוק מספיק ממנה ולא צריך יותר? וד"ר נעמה אושרי, תלמידה ומורה לבודהיזם ותורות מזרחיות, קיבלתי שיעור פיוטי על האפשרות לחיות גם כבול עץ חסר רצון שמונח לו כך סתם לצד הדרך. מה יש לו שלנו לעולם לא יהיה? התשובה (אני כבר מגלה): הכל.
See omnystudio.com/listener for privacy information.

אחת התופעות הפחות מדוברות בעולם העבודה היא ה"קאברינג" - ההסוואה - החשש של אדם להנכיח עמדות, העדפות, צרכים אישיים, מחשש שהרוב, או בעלי הכוח, ידביקו לו בעל כורחו סטיגמה או סטריאוטיפ. קאברינג זה למשל, כשהמועמדת עם השם הרוסי משנה את השם שלה על הגשת מועמדות לעבודה כדי שלא ידביקו לה מיד את כל הסטיגמות שיש על העדה שלה; קאברינג למשל זה לסתום את הפה כשכולם בארוחת צהרים מקטרים על ביבי, ואולי אפילו תוסיף איזה השמצה קטנה משלך למדורה, כדי שרק לא יחשדו בך שאתה ביביסט בחברה של שמאלנים; קאברינג זה כשאת מסתירה לגמרי שיש לך ילדים קטנים כדי שחס וחלילה לא יפתחו עליך פה כשאת יוצאת מוקדם לאסוף מהגן.

וכמה שחברות היום חורטות על דגלן היום הכלה וגיוון, הקאברינג לגמרי כאן, מוסתר בעצמו, כי כדי לפתוח אותו לדיון צריך קודם כל לצאת מהארון, כל אחד משלו כמובן.

וכשכל כך הרבה אנשים בארון, בכל כך הרבה ארונות, מה המחיר שהפרט משלם? מה המחיר שהארגון משלם? מה המחיר שאנחנו כחברה משלמים?

פרק 5 בעונה 3 של "25 שעות ביממה" עוסק בהסוואת זהויות ובמחיר שלהן. תחנות השיחה עוברות דרך לנה רוסובסקי, מנהלת ויזמת, בתחום העסקי והחברתי, ומקימה הקהילה "רוסיות בלי חוש הומור"; ומהקאברינג העדתי, המדובר למדי, דווקא להסוואה הכי נפוצה והפחות מדוברת של אמהות בעולם העבודה; אחרי העדויות הקשות, נשאל את חן כהן, מומחית של ממש להכלה וגיוון, למה הסיסמאות היפות האלה לא מיושמות ואיך בכל זאת?; ולסיום נתעכב, בעזרת פרופ' שחר אייל חוקר בעל שם עולמי בתחום של רמיה, שקרים וחוסר מוסריות, על המחיר שכולנו משלמים כחברה שיש בה כל כך הרבה אנשים שלא מרגישים נוח "לצאת מהארון".

פודקאסטים נוספים של הארץ:

🎧 גיא לרר: אני יודע שזה לא "עיתונאי", אבל אני חייב לבחור צד

🎧 גורבצ'וב לא התכוון לעשות את מה שעשה, פוטין לא סולח עד היום
See omnystudio.com/listener for privacy information.

הרגע הזה בקריירה שבו מומחה הופך למנהל הוא לא רק רגע של קידום והתפתחות - אלא רגע שבו בעוד האחריות עולה והסיכונים שעל כתפיך מאד גדלים, העבודה שלך בעצם משתנה לחלוטין. זה כבר לא המקצוע שבו הפכת למומחה, לטוב מאחרים, ויותר עבודה חדשה, שברוב המקרים ממש לא למדת: ניהול.

הזמן שלך הופך מזמן של משימות טוריות, לזמן של משימות רוחביות; על הראש שלך בוערים עכשיו ענייני כוח אדם, כסף, בירוקרטיה, אסטרטגיה, פיתוח עסקי, שיווק פנימי וחיצוני. הדרך למעלה עוברת בכאוס. את כל הלמידה צריך מעכשיו לעשות בתנועה, או יותר נכון, בריצה.

פרק 4 בפודקאסט 25 שעות ביממה עוסק במעבר המאתגר הזה ממומחה למנהל, ותחנות השיחה שלנו עוברות בו דרך אסף גרניט, שבהרצאות שלי אני מדברת עליו כמודל שאפשר ללמוד ממנו; אחריו שיחה כנה על הכאבים שבגדילה עם אשת הכושר והתזונה אירה דולפין שסגרה עכשיו את רשת המכונים שלה, ולסיום שיחה מאירת עיניים שאפשר לקחת ממנה המון עם רינתיה ברוכים לוין מומחית על להצמחת מנהלים.
See omnystudio.com/listener for privacy information.

דור הזי הוא "בלתי", והמיליניאלס מפונקים, דור האיקס הרס את כדור הארץ והבומרים לא מבינים מהחיים שלהם - כעת, החזית החדשה של מלחמת הדורות נמצאת בעולם העבודה. אם פעם צעירים הרגישו שדוחקים את רגליהם, היום אלה דווקא המבוגרים שמרגישים שמדירים את מקומם. אם פעם המבוגרים הרגישו שהעתיד מאחוריהם, היום דווקא הצעירים הם שמרגישים שאין בשביל מה להתאמץ. 

בפרק 3, בעונה השלישית של 25 שעות ביממה, יצאתי לבדוק אם באמת יש דבר כזה דור, או שזאת רק הגדרה שמאפשרת למחברי מאמרים להכליל קבוצה גדולה של אנשים תחת סטריאוטיפ; אולי בכלל מלחמת הדורות אינה אלא המלחמה הנצחית בין צעירים מרדנים למבוגרים שמרנים? 

תחנות השיחה בפרק מתחילות באידו ג'ינו, יזם בן 24 שגייס יותר מרבע מיליארד דולר לחברה שהקים בגיל 17 - מה משותף לו ולנועה קירל? מסתבר שהרבה... ממנו אני ממשיכה לפאנל תלת דורי במשרד פרסום - מה קורה כשהמנהלת מדור האיקס, הקופירייטר המילניאל והמעצב מדור הזי נפגשים לקפה (התשובה: כל אחד מתיישר באופן ממש קומי לסטריאוטיפ הדורי שלו); אני מקנחת בשיחה עם הדס אלמוג, שעזבה את העולם הארגוני כדי לנסח תובנות מרתקות על המהפכה שעובר עולם העבודה, ואיתו אולי הכלכלה כולה.
See omnystudio.com/listener for privacy information.

פרק 2 בעונה השלישית של 25 שעות ביממה על ״קללת הפרפקציוניזם״ - החבילה שמגיעה עם פרפקציוניזם, שכוללת נטייה לחרדה ודיכאון, חשש כפייתי מכישלון, ירידה בערך העצמי הכללי מכל טעות קטנה, דחיינות, והכי מרעיש אולי - ממצא טרי ממחקר חדש ומקיף - שפרפקציוניזם הוא בשום אופן לא ערובה להצטיינות בעבודה. 

תחנות השיחה בפרק עוברות דרך הדס פסטר מנהלת צוות תוכנה בגוגל ישראל, שמגדירה את עצמה פרפקציוניסטית בהחלמה - על האיתותים המדאיגים שהביאו אותה לטפל בזה; המחקר רחב ההיקף שהוכיח שאין קשר בין פרפקציוניזם לביצועים טובים בעבודה תספר החוקרת שעומדת מאחוריו, דוקטור דנה הררי, שבדיוק חזרה מארה״ב לטכניון; ועל ספר מרעיש, מסעיר את הדעת, שטוען - הטבע בכלל לא מקדש מצוינות אלא בינוניות, ובכלל לא רק החזקים ביותר שורדים אלא הטובים מספיק על כל הפאקים שבהם - יספר המחבר שלו פרופסור דניאל מילוא. שלושה אנשים מצוינים ומצטיינים שמשרטטים יחד איתי את הערות האזהרה החשובות משאיפה יתרה להישגים. 
See omnystudio.com/listener for privacy information.