דף יומי לנשים - הדר‪ן‬ מישל כהן פרבר

באיזה אופן יכולים אנשים להשקיע עם אחרים ולחלוק את הרווחים מבלי לדאוג מגביית ריבית? מכיוון שיש להקפיד לכלול תשלום כלשהו למי שמטפל בהשקעה, הגמרא דנה בסוגים שונים של תשלומים המותרים ומביאים דוגמאות ממעשים שהיו. אם אחד משקיע בעל חיים והבעל חיים מוליד ולדות, מתי ואיך מתחלקים הולדות? מה ההבדל בין חלוקת כסף לחלוקת חפצים/בעלי חיים? האם ניתן להשכיר מטבעות לאחר או שזה נחשב כהלוואה עם ריבית? ניתן לשלם שכירות ולהעלות את מחיר השכירות אם הבעל משקיע עוד כסף עם השוכר. עם זאת, החוק שונה לגבי חנות או ספינה - כיצד ומדוע? כאשר אחד שוכר ספינה (וכדומה), האם הוא יכול לשלם שכירות וגם לקחת אחריות על נזקים, או שזה נחשב ריבית?

הדף היום מוקדש לכבוד יום השואה לזכרם של כל אלו שנספו בשואה.
רבא מזכיר שלושה נוהגים בענייני עסקים שאסר בשל חששות לריבית. אילו שיקולים יש לשקול כאשר נכנסים להסדר השקעה משותפת עם אדם אחר כדי להימנע מריבית? מלבד שתי הצדדים לוקחים אחריות על כספיהם, המשקיע חייב לפצות את השני עבור עבודתו כדי למנוע קבלת הטבה, כדי שלא ייחשב כריבית. כיצד יש לקבוע את השכר הזה? ישנן דעות שונות בנושא.

הדף היום מוקדש ע"י קרוליין בן-ארי לע"נ אביה, ישראל בן מאיר ושרה.
רב נחמן סבר שמחילה בטעות במכר נחשב כמחילה. רבא הקשה עליו מדין אונאה, אך רב נחמן ענה לו מדין איילונית. אבל באמת דין אונאה לא יכול לשמש כקושי ודין איילונית לא יכול לשמש כתירוץ כי שני מקרים אלו אינם דומים למקרה שעליו דיבר רב נחמן בעניין מחילה. כשמלווה לוקח קרקע כמשכון, אם אכל פירות בתור ריבית, האם הוא חייב להחזיר את הפירות? האם יש דרך שאפשר לאכול פירות וזה לא ייחשב כריבית? הגמרא מבחינה בין מקומות בהם הלווה יכול לסלק את המלווה מהקרקע לבין מקומות שהלווה לא יכול לסלקו.

במקרים שבהם מישהו נוקט בהתחייבות מוגזמת במהלך או לאחר עסקה, האם התחייבות זו תקפה? האם מניחים כי האדם מעולם לא התכוון באמת להתחייב וכי הוא רק נקט בהצהרות כדי לעודד את העסקה? מוצגים מקרים שונים הנוגעים להצהרות כאלה ולתוקפן בהקשרים משפטיים.

אם מלווה גובה ריבית, על פי רבי אלעזר, בית הדין יכול לכפות על הלווה להחזיר את הכסף. מובאים מקרים שונים שבהם הריבית שנגבתה הייתה שונה מזו שהוסכמה בתחילה. בכל מקרה, האם על הלווה להחזיר את הסכום שהוסכם עליו או את מה שנגבה? כאשר שוכרים או קונים בית, האם מותר לגבות מחיר זול יותר אם כל התשלום משולם מראש ומחיר גבוה יותר אם הוא ישולם מאוחר יותר? המשנה קובעת שזה מותר בשכירות אך אסור במכירה. שכירות שונה כיוון שתשלומי השכירות אמורים להיות משולמים בסוף תקופת השכירות ולכן אין בעיה של שכר המתנת מעות. במכירה, החובה לשלם חלה בזמן המכירה. רב נחמן, רב פפא ורב חמא מנסים כל אחד להצדיק את נוהגי עסקיהם של גביית שיעור גבוה יותר מאלה שדוחים את התשלום ולמה זה לא נחשב כגביית ריבית. אם אחד מוכר קרקע אך הקונה משלם רק עבור חלק ממנה ומתחייב לשלם את היתרה מאוחר יותר, מי רשאי לאכול את הפירות בתקופת הביניים לפני שהיא משולמת במלואה? מובאת ברייתא המסבירה שיש ארבע אפשרויות  - בהתאם למה שסוכם מראש לגבי המכירה. לאחר הסבר כל המקרים בברייתא, רב הונא בנו של רבי יהושע אומר שהברייתא אינה סוברת כשיטת רבי יהודה הטוען שאם לא ברור שיהיה ריבית, מותר. הוא גם מציין עוד שני מקרים נוספים שאינם כשיטת רבי יהודה.

הדף היום מוקדש ע"י נשות הדרן מלונג איילנד לכבוד הולדת נכדים תאומים לסינדי דולגין.
הדף היום מוקדש ע"י נשות הדרן בזום לכבוד עדינה ואריק חגג' על הולדת הנכד.
ואם מישהו מלוה מטבעות לאחר, או משיב הלוואת מטבעות, והמקבל מוצא יותר מטבעות ממה שהוסכם מראשון, האם עליו להשיב את העודף, או שניתן להניח שהיתרה היתה מתנה? זה תלוי בגורמים שונים. כאשר נוהגים למכור דלועים קטנים עשרה בזוז, והמוכר מתחייב לתת לקונה עשרה דלועים גדולים בזוז, רב פסק שהסידור מותר רק אם למוכר יש דלועים גדולים בעת העיסקה. אך יש הטוענים שרבא חלק עליו, והתיר אפילו אם לא היו למוכר דלועים גדולים באותה עת, מפני שדלועים קטנים גדלות באופן טבעי אז אם יש לו קטנים, זה נחשב כ"יש לו". האם דומה/שונה מקרה זה ממכירת חלב עתידי להוציא מגדי, צמר עתידי להיגזז מצאן, או דבש עתידי להילקט מכוורת? אביי סבור שאפשר לקנות מראש יין במחיר קבוע, גם אם המוכר לוקח על עצמו את הסיכון שהיין יהפך לחומץ, ובלבד שהקונה מסכים שאם יפחת הערך, המחיר לא ישתנה. מי שהלוה כסף אינו רשאי לגור חינם או בהנחה בבית הלווה, כי זה דומה לריבית. רב יוסף בר מנימי, בשם רב נחמן, הרחיב את האיסור אפילו לבית שאינם משתמשים בו ולא מושכר על ידי הלווה. אך יש גירסה אחרת לדבריו של רב נחמן, האוסרת זאת רק אם הסכם השכירות נאמרה כחלק מהסכם ההלוואה. במקרה נוסף, רב יוסף בר חמא היה תופס את עבדי חייביו ומעבידים אותם לטובת עצמו. בנו רבא העלה חששות לגבי מעשה זה, בשל גזל, שלא שילם לבעלים על העבדת עבדיהם, ושזה נראה כריבית. רב יוסף הצדיק תחילה את מעשיו, אך לבסוף חדל בשל החשש האחרון.