מפת השבילים של אבא טוב די‪ו‬ דרור עמיצור

כשעולה סיטואציה קשה מול הילד שלי, לפעמים מי שמגיב לה הוא בכלל לא 'ההורה המבוגר האחראי' אלא מישהו אחר שמגיב מתוכי, זה יכול להישמע מאד מוזר אבל כשמבינים את זה זה יכול להיות מפתח להתבוננות על מה שקורה לנו במערכת היחסים הכל כך קרובה הזה עם ילדינו

האם יכול להיות מצב שבו אני אומר משהו אחד לילדיי לעשות ומתנהג באופן אחר? האם יש דבר כזה דוגמא אישית באבהות ואיך זה בכלל בא לידי ביטוי? אילו קונפילקטים אנו פוגשים במקום הזה? כל זאת ועוד בפרק המיוחד הזה

מי דואג לאבא?
כשאני רוצה בכל מאודי להתמסר למשפחתי וילדיי, האם אני דואג למשאבים שימלאו גם אותי?
האם אני לפעמים מרגיש שכשאני דואג לעצמי זה בעצם בא על חשבון משפחתי?
ומה עושים עם כל המורכבות הזו כשהיא קיימת?
פרק חשוב במיוחד שעוסק בנו האבות באופן ישיר

לפעמים אנחנו רוצים את הכי טוב עבור ילדינו אבל נתקעים על כל מיני דברים לא חשובים. זה יכול לקרות ממש על בסיס יום יומי.
באים עם כוונה להיטיב אבל מתבלבלים בין עיקר לטפל.
הגמישות הפנימית במצבים האלה יכולה מאד מאד לסייע לנו כאבות, ובפרק הזה דיברנו איך להכניס אותה יותר אל תוך חיינו.

אחד הכאבים הגדולים שאנחנו יכולים לפגוש באינטראקציה שלנו עם ילדינו הוא הכאב על המצבים בהם היינו קשוחים יתר על המידה מולם, כהשתמשנו בקשיחות ובכוח בצורה שצורמת להם ולנו.
מה יש בזמנים האלה? האם יש מכנה משותף שאנחנו יכולים לשים לב אליו ולמנוע את זה קצת יותר?
ואיך בהירות פנימית מאד מאד יכולה לעזור בסיטואציות האלה.

העשור הזה של הקמת משפחה וילדים קטנים הוא עשור מאד אינטנסיבי להורים. עבורנו כאבות זה יכול לזמן לפתחנו מצבים שבהם אנחנו נדרשים לתפקד-לתפקד-לתפקד. וכגברים שחונכו 'לעמוד במשימה' לפעמים זה יכול ליצור מצב של היפר תפקודיות על חשבון הנוכחות והאינטימיות עם ילדינו הקטנים. יש פה פער שלא קל לגישור ובפרק הזה אנחנו שמים זרקור על הפער הזה ומציעים שביל להתבוננות בסיטואציה הלא פשוטה הזו.