חסידים שותים מזה | נגיעות חסידיו‪ת‬ ישיבת ההסדר ירוחם

ספר במדבר מתחיל את התנועה של הירידה מהר סיני אל המציאות, עם ישראל מתארגן במפקד צבאי והמנהיגות של הנשיאים היא מנהיגות של חולין. בשונה מספר שמות שבו התנועה היתה מלמטה למעלה, ממצרים להר סיני, כאן התנועה מלמעלה אל המציאות. התנועה הזו לדברי השפת אמת היא השלמה למתן תורה. מטרתה של התורה היא להופיע במציאות מאורגנת וממשית, תפקידו של עם ישראל להביא את זה לידי ביטוי. ועם זאת החיים במציאות ממשית ומעשית יכולים להשכיח את החלום. לכן המחנה מתארגן מסביב לדגל, הדגל מבטא את זה שיש אופק אחר, יש לאן לשאת עיניים, ויש רצון עמוק שמחולל את כל התהליכים המעשיים.יום ירושלים שאותו אנחנו מציינים השבוע מבטא את החלק הזה ביחס לתהליך הגאולה שלנו בשיבת ציון, מעבר להתבססות החומרית, יש אופק רוחני, האופק הזה הוא השורש לכל ההתארגנות שלנו בארץ ישראל.

פרשת בחוקותי פותחת בתיאור שבו כשאנחנו הולכים בחוקות ה', כל הבריאה מתברכת. בתיאור זה נחשף הקשר העמוק בין התורה לישראל. התורה היא החוקיות של ישראל והחוקיות של הבריאה כולה. השפת אמת רואה בזה עומק נוסף - התורה חקוקה בתוכנו. ודווקא המקום של החקיקה הוא מקום ראשוני ללא כל טעם. החוק, הנקודה שמעל טעם היא הביטוי למה שבא מהקב"ה אלינו. המדרש מתאר את דוד המלך כמי שהולך מעצמו באופן טבעי לבתי מדרש ובתי כנסת, גם זה חלק מגילוי החוק הזה וטבעם של ישראל. למצוא את עצמם קשורים ועורגים לבית ה'.

פרשת בהר מציינת כמה וכמה פעמים את החובה לגאול אדם שמסיבות מסוימות השתעבד או שעבד את ממונו. ביטויי הגאולה חוזרים בה פעמים רבות. מאידך היא מתארת את בני ישראל כעבדי ה'. השפת אמת מסביר שהעובדה שאנו עבדי ה' היא זו שמסוגלת להפוך אותנו לבני חורין כאן בעולם ומקנה לנו עצמאות ויכולת להתמודד עם מה שבעולם עשוי לשעבד אותנו. ועוד הוא מבאר שדווקא התואר עבדי ה' מתאר מעלה אין סופית בעבודתו, הוא מתאר גם את המדרגות הראשונות של עבודת ה' אולם גם את העובדה שלאחר שזכינו והרגשנו קשר עמוק, אנחנו מגלים שדווקא עומק הקשר הוא להכיר את הגודל האלוקי שעוטף אותנו, ומתוך כך, להרגיש את קטנותנו ולהתמלא בסקרנות ורצון להעמיק את הקשר.

הפסוק ולא תחללו את שם קדשי ונקדשתי בתוך בני ישראל, מגלה לנו רובד נוסף בהתגלות הקדושה. שם שמים קדוש בגלל שהוא בתוכנו. חזל למדו מכאן על החובה של כל יהודי למסור את נפשו על קידוש ה'. השפת אמת מרחיב את המצוה הזו לקידוש ה' בחייו של אדם. עם ישראל הם נושאי הקדושה בעולם, כל אדם יכול לקדש שם שמים בכך שהוא חושף שיש בתוכו יכולת להפגש עם מה שנמצא מעל הטבע ומעל מה שנראה לעין. כשעם ישראל מגלה לעולם שיש בו יסוד ניסי כזה, הוא מקדש את שם ה'. ימי ספירת העומר שהפרשה מצוה עליהם ואנחנו נמצאים בתוכם, היו ימים שבהם עם ישראל נתבע לגלות את הקדושה בתוכו, כך ביציאת מצרים וכך לאורך ההסטוריה כולה.

מהפרשה ליום הזכרון ויום העצמאות:תחת הכותרת קדושים תהיו, אחת המערכות המרכזיות בפרשה היא מערכת המצוות שבין אדם לחברו. חזל אומרים לנו גם שפרשה זו נאמרה בהקהל. השפת אמת לומד מכאן שקדושה ופרטיות הם דברים סותרים. בשביל לפגוש קדושה אדם צריך לפגוש את כלל ישראל. הקדושה בנויה על היכולת שלנו לזהות את המוקד הראשוני שלנו, בו כולנו שותפים, לפני השנויים. זהו השורש האלוקי של הדברים. התורה מציינת את זה בפרשה דרך ואהבת לרעך כמוך, אבל גם דרך איש אמו ואביו תראו, הקשר למרחב שסביבנו, והמקום שממנו אנחנו מגיעים. אנחנו נגשים לימים שבהם אנחנו פוגשים את הקשר לכלל ישראל באופנים רבים. אלו ימי קדושה, שבהם אנחנו צריכים לאחוז באופנים השונים של הכלל, השורשיות, וההתרחבות.

תיאור התורה בפרשה, אשר יעשה אותם האדם וחי בהם, מתיחס לכאורה לאדם העושה, אולם השפת אמת לומד שבני ישראל הם אלו שביכולתם לגלות את החיים שיש בתורה. התורה מבטאת את הקשר שיש בין בני ישראל לקב"ה, שהוא קשר של חיים, הוא נבנה בנתינת האמון שלנו בה', ושל ה' בנו, וככל מערכת של חיים, נתינת האמון הזו מגלה את העולמות שכמוסים בעומק הדברים. כך בני ישראל נותנים אמון בתורה, והתורה מקבלת רבדים של עומק על ידי בני ישראל. ספירת העומר גם היא תקופה שמצוינת בנתינת האמון של בני ישראל בקדוש ברוך הוא, בהליכה אחריו במדבר, ומתוך נתינת האמון הזו מופיעה תורה.