המצב הפוסט אנוש‪י‬ Carmel Vaisman

מהם הם המאפיינים של ”להיות אנושי” וכיצד הטכנולוגיה משפיעה על מצב זה? מה זה אומר להיות אותנטיים בעידן הפוסט צילומי? האם צ’אטג’יפיטי יכול לנהל דיאלוג ”אני ואתה” בובריאני? באיזה מובן יש לנו קושי לדמיין את העתיד? אלו רק כמה שאלות שעלו בשיחה הפילוסופית עם פרופ’ חגי כנען, שהחלה בשם של הפודקאסט, והסתיימה בעתיד של מישל וולבק

הלוגיקה והמטפיזיקה של ימי הביניים, היא מסגרת החשיבה המתאימה ביותר להבנת הטכנולוגיה בימינו. הם הבינו מה זה לחיות בתוך מציאות רבודה סימבולית, והתפיסה שלהם לגבי מהי החשיבה, יכולה לספק תשובה מעניינת לשאלה הפתוחה, האם בינה מלאכותית אכן חושבת. המסע למענה על השאלה שאלן טיורינג התחמק ממנה, עובר גם דרך שאלת הממשות של הדיגיטלי, וסוגיית הרצון האלוהי, כשבין הפילוסופיה לתיאולוגיה נמצא את הפסיכולוגיה האנושית

שיחה ממקום סובייקטיבי על הסובייקטיביות כצורה של ידיעה, ועל חיי היומיום שאחרי השביעי לאוקטובר, כהלם אונטולוגי, שפותח פתח לשובו של המיתוס לחיינו. זגזגו איתנו ברצינות אבל בקלילות, בין הווייב של חטיפה ע”י עב”מים, לווייב הסיינפלדי של התלמוד, ואיך לצמוח מכאן או לפחות להצליח להיות כאן

מושגים אתיים רבים בהקשר של טכנולוגיה מסתברים כמושגים דתיים שחולנו, ולכן המשך ייבוא מושגי מהתנ”ך, יכול לתרום להתפתחות התפיסה המוסרית לגבי טכנולוגיה מודרנית. הפרק מציע, למשל, את מושג הברית התנ”כי, כמסדיר את יחסינו עם חברות הטכנולוגיה הגדולות, שכרגע אפילו אלוהים נותן שירות יותר טוב מהן, מסתבר. כמו כן, יוצע כי טענות השוויון הפוסטהומניסטיות בין בני אדם לבע”ח ולרובוטים, מהוות חילון של מושג האגאפה, האהבה כוללת-כל בנצרות.

”נאורות אפלה” היא תיאוריית האצה ימנית פוסט-הומניסטית מאד משפיעה, שנבעה מתוך הגות הסייברפאנק. ארי בן אריה, החוקר את הפן המיסטי של הסייברפאנק, משרטט את הדרך הרעיונית לניהיליזם המנומק הזה בשצף תודעה אימננטי, ואילו אני (כרמל) מנסה להכניס קצת סדר בכאוס, ולחפש נקודת התעלות מתוכו. האם יכולה להיות בכלל תקומה, או שהטכנולוגיה והקפיטליזם כאן כדי לאיין את האנושות? אם תצליחו לעקוב, בסוף נסכים על נגנטרופיה כדרך אמצע, ועל כך שדת היא לא רק נחלת העבר, אלא גם הדבר הבא

פרק בונוס אקטואלי על השינוי שחל במעמדם של בעלי החיים בעוטף ובעזה, ובייחוד הכלבים, מאז השביעי לאוקטובר. הפסקנו לדבר על ההבדלים בין אדם לחיה ועברנו לדיכוטומיה של ”אנחנו מול הם”: גורלה של חיית המחמד הישראלית זהה לגורל המשפחה. החיה מספרת את הסיפור המשפחתי, זוכה לסיפור גבורה משלה, והמשפחה הפוסט-הומאנית משתקמת יחד. על בלה ליימברג, רודני ברודץ, בוניטה כהן, טובה קירשט-בוכשטב, ועוד