מחשבות‪!‬ גיא ברק

החרושה מבין השאלות והרלוונטית מאין כמותה מפגישה את האדם עם העובדה הפשוטה והמחרידה שבידיו החופש לבחור האם לחיות עד אשר ימות או למות בעודו בחיים.

ישנה מגפה נפשית קולקטיבית, כזאת שדווקא האדם הנורמלי לוקה בה, דווקא זה שמשתלב בחברה ובתרבות מסתנכרן עימה וסופג אותה לתוך נפשו, פצע שמנכר את חשיבתו מטבעו, את הגיונו מתשוקתו ואת גבריותו מנשיותו.

על מצבם הסבוך והנרכש של היחסים בין המינים בתוך הנפש ועל כך שהתשוקה לא חייבת בהכרח לדעוך לאחר שנים של קשר.

אנשים שוכחים באופן פעיל את העובדה שהם נידונים למוות אך רק המוות יכול לעורר אנשים לחיים.

מהי מהותה של הפסיכואנליזה? האם הטיפול בדיבור משחרר את האדם או שמא כולא אותו בסורגים מורכבים יותר משהכיר עד כה?

המצב הדיכאוני הוא הניסיון הפעיל והלא מודע לדכא באמצעות עבר שאיננו עוד את ההשתנות האינסופית של ההוויה שעלולה לפרוץ דרך שמיכת הדיכאון ולשגע את השכל.