משלבים זוגיות ומשפחה בפרק ב’ עם גלית ואמית‪י‬ Galit & Amitai

חג הפסח הוא הזדמנות מעולה לחוויה משפחתית מחברת. ויחד עם זאת, במשפחות משולבות, הוא גם עלול להיות אתגר ריגשי מורכב. 
אתגר אחד הוא סוג של אאוטינג, כלומר את פסח נהוג לחגוג במסגרת המשפחה המורחבת, אז כל מה שקורה אצלנו בתוך הבית - הילד הזה שאיתו קצת קשה, הילדה הזאת שיש לנו ביקורת על ההתנהגות שלה, או בני הזוג שמתנהלים בגישה שונה משלנו, כל זה עלול לעלות בארוחת החג, ולפעמים עולה חשש איך זה יתקבל במשפחה המורחבת שלנו, ו"מה יגידו"... 
אתגר נוסף נובע מהשונות בין המשפחות המורחבות, ומכך שבמשפחה משולבת, זאת "המשפחה" רק של חלק מאיתנו. בני הזוג ובעיקר הילדים שלהם עלולים להרגיש זרות, או מבוכה, במקום שאמור להיות הכי "משפחה".
בפרק הזה אנחנו מדברים על האתגרים, ואיך להתנהל יחד כזוג ומשפחה משולבת, כדי שבחג הקרוב נצליח ליצור חוויות משפחתיות מחברות לנו ולילדים
האזנה נעימה 💜

אחוז הזגות שמתחברים בפרק ב' ולא מצליחים להשאר יחד בסופו של דבר, גבוה מאוד, הרבה יותר מאחוז הגירושין בפרק א'. המחקרים מדברים על 70%! 
רק 30% מהזוגות מצליחים לייצר זוגיות מאושרת, ומשפחה משולבת שהיא בית, ומקום של שייכות ובטחון להם ולילדים, לכל החיים. 
איך זה קורה? מה הסיבה שזוגות לא מצליחים למצוא את הדרך? 
התשובה היא ששום דבר לא מכין אותם לשינוי שחייב לקרות במעבר מהחיים שהיו קודם, לחיים של עכשיו.  
שינוי ב 3 מישורים:  בדפוסי החשיבה, בדפוסי ההתקשרות, בדפוסי התקשורת. 
בפרק  החשוב הזה אנחנו מדברים על כל אחד מהשינויים שצריך ללמוד לעשות במעבר מפרק א' לפרק ב', ובמעבר מחיי רווקות לחייים של ביחד עם ילדים שהם לא שלי. 
השינויים האילו הם מהותיים להצלחה, וכשיודעים באמת לעשות אותם נכון ולגדול איתם, אנחנו יכולים להיות בטוחים שיש לנו את היכולות לבנות יחד את החיים שאנחנו רוצים, ולנצח את המספרים. 

מכירים את זה שהילדים לא רוצים לבוא למשפחה של בני הזוג?או לא רוצים שהם יבואו אלינו? לא בא להם להיות אורחים, או לא בא להם לארח. 
ולפעמים אנחנו שכל כך רוצים שיהיה טוב, שיווצר חיבור, שיהיה נעים וביחד, מייצרים בלי שתכננו, לחץ ודרמה שרק מגבירים את ההתנגדות של הילדים. 
אז מה הגישה שתאפשר לנו כהורים, לעזור לילדים שלנו להרגיש בנח יותר ויותר? איך לגרום להם לשתף פעולה, ולרצות להיות חלק מהחיבור בין המשפחות? 
בפרק הזה אנחנו מאירים כמה תובנות מהותיות עבור בני זוג והורים בפרק ב'. תובנות שברגע שמיישמים אותן ומתחילים לפעול לפיהן, מגלים איך הן משחררות אותנו ואת הילדים מלחץ וממתח, ואיך החיבור בין המשפחות הופך לטבעי ולפשוט יותר ויותר.
וכשהדברים מתחילים להתנהל בטבעיות ואנחנו מובילים אותם בבטחון וברוגע, אנחנו יכולים לדעת שמה שאנחנו רוצים יקרה, הילדים יתחברו, ואנחנו בדרך הנכונה. 
האזנה נעימה 
ואל תשכחו שיש לכם יחד את כל המשאבים לייצר כל תוצאה רצוייה בחייכם.זו הנחת יסוד להתחיל ממנה, זו נקודת המוצא.
מכל הלבגלית ואמיתי ❤

מאוד ברור בפרק א' מתי אנחנו נהיים משפחה. מחליטים לחיות יחד (חתונה או לא), מביאים ילדים ואנחנו משפחה. אין שאלות בעניין. כששואלים אותנו מי המשפחה שלנו, התשובה מאוד ברורה. 
מתי זה קורה בפרק ב'? מתי אנחנו נהיים משפחה משולבת ואיך בדיוק? האם חייבים ילדים משותפים? האם חייבים להתחתן? האם חייבים לגור ביחד? 
אנחנו כבר נגיד לכם את הסוף: אפשר להיות משפחה גם אם לא התחתנו, גם אם אין לנו ילדים משותפים וגם אם אנחנו לא גרים יחד, כי משפחה היא משהו אחר בפרק ב' והיא מתחילה מנקודת מוצא אחרת.
את הפרק הזה הקלטנו במיוחד ליום המשפחה שחל השבוע, כי אנחנו יודעים עד כמה פרק ב' יכול לאתגר את הדפוסים וצורות החשיבה שהיינו רגילים לחשוב בהם, ועד כמה נדרשת התבוננות רחבה ושונה בהקשר הזה. 
אנחנו גם יודעים שהמקום הזה שבו אנחנו מרגישים בטחון, יציבות ודאות ושייכות, מה שמשפחה מייצרת, הוא אפשרי עבוינו ועבור הילדים שלנו.הוא אפשרי עבור כולנו.
האזנה נעימה ויום משפחה שמח לכולםגלית ואמיתי.

אנחנו לא תמיד מצליחים להפריד בין התחושות שלנו לילדים של בני הזוג, לבין האהבה והקשר הזוגי בינינו. האנטי שיש לנו, הפגיעות הכעס, הדחייה, כל אילו מחלחלים גם לזוגיות בינינו. 
"אני לא אוהבת את הבן שלו, ומרגישה שלא מצליחה בגלל זה לאהוב אותו כמו פעם" היא סיפרה לי בכנות השבוע. 
או מישהי אחרת ששיתפה: "הבת שלו מניפולטיבית, מפונקת והוא לא רואה את זה. זה גורם לי להתרחק ממנו" 
ויש עוד סיטואציות שבהם אנחנו מרגישים (וזה לא מגדרי) שהיכולת שלנו לאהוב ולהיות בקירבה ובאינטימיות עם בני הזוג שלנו נפגעת בגלל התנהגות הילדים שלהם והתחושה השלילית שהם מעוררים בנו. 
סיבה נוספת לתחושת הריחוק שאנחנו מרגישים, והקושי לאהוב ולהביע חום לבני הזוג שלנו, זו גישת החינוך שלכם ודעתינו עליה: 
"הוא מרצה, לא שם גבולות, אני כועסת עליו לא עליהם, וזה מוריד לי ממנו, אני לא מעריכה אותו" 
השאלה איך מפרידים? האם צריך להפריד? האם אפשר בכלל? 
כי כן יכול להיות שיהיה לי יחס מסוים לא חיובי כלפי הילד שלך, ואני לא אצליח להשאיר אותו מחוץ לזוגיות, במיוחד עם הילד הזה פוגע בי. 
וכן, יכול להיות שיש בי אכזבה ממך על הבחירות החינוכיות שלך, וזה יכנס לקשר בינינו. 
 
בפרק הזה אנחנו נוגעים בעדינות במקומות האילו, ועוסקים בחיבור הזה שבין תחושותינו כלפי הילדים  והזוגיות שלנו:

לדעת "לריב נכון" זו מטרה בזוגיות, בוודאי בזוגיות פרק ב' בה הריבים הם הרבה פעמים על הנושאים הכי רגישים בחיינו – הילדים שלי, שלך. "הכל טוב אצלינו אנחנו רק לא יודעים לריב" אמרה לי מישהי השבוע, ואנחנו שומעים את זה כל הזמן ממטופלים שמגיעים אלינו. 
מה זה אומר לריב נכון? איך נדע שאנחנו רבים נכון? מה תהיה ההוכחה שלמדנו לריב נכון? האם אתה ואני מבינים את התוצאה הרצויה באותה הדרך? 
ונניח ולמדנו לריב נכון, והתקשורת בינינו מצויינת, האם יש לנו את כל מה שצריך כדי להצליח בזוגיות הזו של פרק ב'? 
זוגיות שמזמנת לפתחינו התמודדויות שונות, קונפליקטים רגשיים, נסיבות חיים שכשלעצמן מאתרות טכנית לפעמים, ואם לא, למה עוד אנחנו זקוקים?
בפרק המיוחד הזה אנחנו מדברים על הדברים האילו, שמים זרקור על מה שחשוב, ומעיזים, כמו תמיד, לשים את האמת על השולחן, ולשאול שאלות מאתגרות.