דף יומי לנשים - הדר‪ן‬ מישל כהן פרבר

לבייש אדם אחר ברבים נחשב לעבירה חמורה. יש מדגישים את האיסור על אונאה בדיבור בבת הזוג, ומציינים שדאגה למזון (יציבות כלכלית) בבית היא רצויה כדי לשמור על שלום בית. למרות שלא תמיד תפילותינו מתקבלות, תפילותיהם של מי שסבל מאונאה בדיבור, התעללות מילולית יישמעו תמיד, והקב"ה יעניש את המתעלל. סיפור התנור של עכנאי ממחיש את עוצמתן של תפילות מצד מי שסבל מאונאה בדברים. רבי אליעזר, שעמד נגד דעת הרוב של החכמים ולבסוף נחרם וסבל מזה, משמש כדוגמה לעניין זה. למרות שהציג סימנים ניסיים ואפילו בת קול ירד מהשמיים להוכיח שעמדתו היתה נכונה, רבי יהושע טען על ההלכה "שלא בשמיים היא". נרטיב זה מדגיש את סמכותה של המערכת הרבנית לקבוע את האמיתות שלה, גם אם הן חורגות מהאמת המוחלטת של הקב"ה. עם זאת, העלאת הסיפור הזה בהקשר זה מדגישה את ההשפעה של מילים וכיצד החרם לרבי אליעזר בסופו של דבר הביא למותו של רבן גמליאל דרך תפילותיו של ר' אליעזר. מודגש האיסור על התעללות בגרים, כשהתורה מזהירה מפניה ב-שלושים ושש (או ארבעים ושש) אזהרות. זה מדגיש את חומרת העבירה וחשיבות היחס לגרים בכבוד וברגישות.

המשנה קובעת שבמקרים של הקדש, שומר חנם פטור מלהישבע, בעוד ששומר שכר פטור מאחריות במקרים של גניבה ואבידה. אך יש מקורות תנאיים שנראה כי סותרים משנה זו, מה שמעורר הצעות לפתרון שונות. רבי שמעון מבחין בין קטגוריות שונות של הקדש, וטוען שחלקם כפופים לדיני אונאה. רבי יהודה פוטר פריטים ספציפיים מחוקי אונאה בכלל. הגמרא מבהירה את שתי העמדות האלו. המשנה קובעת שלצד האיסור על אונאה בענייני כספים, קיים גם איסור בתורה נגד אונאה בדברים, התעללות מילולית. מצוטטים דוגמאות שונות כדי להדגיש את חומרת העברה הזו, ומודגשת החומרה שלה.

למרות שיש קטגוריות שונות הפטורות מדיני אונאה, האם הם גם פטורים במקרה שבו מישהו הונה את חברו בשיעור גבוה יותר משישית (ביטול מקח)? רבי יונה ורבי ירמיה מציעים כל אחד תשובות שונות בשם רבי יוחנן. קושיה מועלית נגד דעתו של רבי ירמיה מעמדתו של רבי יוחנן במקום אחר. מובאות מספר תשובות אפשרויות. מאיפה דורשים שקטיגוריות אלו גם פטורים מדיני כפל ושמירה?

רבנים שונים מציעים מקורות שמראים כיוונים שונים לגבי עמדת רבי מאיר בעניין האם חכמים עשו חיזוק לדבריהם כשל תורה. אביי מנתח את הערותיהם של הרבנים השונים, וטוען שקיימים רמות שונות של הלכות דרבנן, כולל אלו שיש בהם מיתת בית דין, מיתה בידי שמיים, ומצוות לא תעשה. לכן, הוא טוען שהשוואת הרמות השונות הללו כדי להוכיח את עמדתו של רבי מאיר היא פגומה. המשנה מונה קטגוריות ספציפיות שפטורות מדיני אונאה, כמו קרקעות, עבדים, שטרות, והקדש. באופן דומה, דיני כפל ואחריות של שומרים אינם חלים על קטגוריות אלה. תנאים אחרים עורכים הבחנות נוספות, ומרחיבים את הרשימה עוד יותר. היוצאים מן הכלל מדין אונאה נגזרים מפסוקים ספציפיים בתורה.

אם מישהו עשה שימוש בשגגה ברכוש הקדש, עליו לשלם את ערך הרכוש בתוספת תשלום חומש. רבי יהושע בן לוי סבר שלא משלמים את החומש אם מדובר בהקדש שני, פריט שהתקדש מפריט של הקדש (על ידי התפסה). הגמרא מקשה על משפט שהיה בברייתא שהובאה כדי לתמוך בדעת רבי יהושע בן לוי ופותרת את הקושי. ברייתא נוספת מובאת לתמוך בדברי רבי יהושע בן לוי. המשנה מונה סכום מינימלי של כסף לאונאה ומודה במקצת. היא גם מונה חמש הלכות שבהן הסכום המינימלי הוא פרוטה. ללוי יש רשימה שונה של מה הן חמש ההלכות שבהם צריך שיהיה שווה פרוטה והגמרא דנה מדוע היו שתי רשימות שונות. המשנה מונה חמישה מקרים שבהם יש להוסיף חומש. אחד מהדינים הוא זר שאכל תרומת מעשר של דמאי. מאחר שהחובה להפריש תרומת מעשר מדמאי הוא מדרבנן (כי דמאי זה מקרה שיש לחשוש שאולי הבעלים לא הפרישו מעשר), רבי אלעזר שואל מדוע חכמים קבעו שיש להוסיף חומש -  מדוע יחמירו כדין תורה? רב נחמן אומר בשם שמואל שהמשנה היא לפי גישתו של רבי מאיר שהחכמים עשו חיזוק לדבריהם כשל תורה, כפי שניתן ללמוד מדבריו בהלכות גיטין במקרה שלא אמרו בפני נכתב ובפני נחתם. אך מעלים קושי על ההנחה שר' מאיר סובר שחכמים עשו חיזוק לדבריהם כשל תורה.

הדף היום מוקדש ע"י לורי סטארק לע"נ חמותה, שרה שפירא ואביה, נחמיה סוסוביץ.
הדף היום מוקדש ע"י נשות הדרן מלונג' איילנד לכבוד הולדת הנכד ללאה בריק.
כאשר פודים מעשר שני, הבעלים צריכים להוסיף חומש על הקרן. האם חומש זה הוא רבע מהסכום של הקרן או חומש מהסכום הכולל לאחר הוספת החומש (רבע מהסכום של הקרן)? לאחר הוכחה ממקור תנאי שזה רבע מהסכום, מצוטטת ברייתא המראה שיש מחלוקת תנאי כיצד לחשב את החומש. אם אחד לא מוסיף את החומש, האם הפירות פדויים - האם החומש מעכב? לאחר מענה לשאלה זו ממקור תנאי המוכיח שהחומש אינו מעכב והפירות פדויים גם ללא הוספת החומש, הגמרא מציעה שאולי זה מחלוקת תנאי. עם זאת, הצעה זו נדחית כיוון שכולם מסכימים שזה לא הכרחי אך החכמים דנים אם אפשר לאכול את הפירות על פי דין דרבנן אם החומש לא הוסף כדרך למנוע פשיעה, שישכחו לשלם את החומש. לגבי פדיון הקדש, חפצים מקודשים, אין חשש לרשלנות כיוון שהגזברים גובים את תשלום החומש. עדיין זה לא נחשב לפדוי עד שחומש מתווסף, אבל אם זה היה שבת, אפשר היה לאכול את ההקדש הפדוי בגלל מצוות עונג שבת. רמי בר חמא מונה שלוש כללים הקשורים לתשלום חומש בהקדש, תרומה ומעשר - האם חלים אותם כללים לתשלום החומש כמו לקרן- אם הקדש, האם ניתן לפדותו על קרקע, אם לתרומה שגנבו, האם יש צורך לשלם בפירות (חולין), ואם למעשר, האם ניתן לפדותו על אסימון? מי שגנב והכחיש או מי שלא כהן שאכל תרומה, יכול להיות מצב שישלם חומש על תשלום חומש. האם אותו הדבר נכון גם למעשר והקדש? האם יש קשר בין סוגיה זו להצהרתו של רבי יהושע בן לוי שהתוספת של החומש אינה מתווספת אם פודים הקדש שני, פריט שהוקדש מפריט שכבר היה מקודש (דרך התפסה)?