סערה מושלמ‪ת‬ יובל דרור

הזמנתי אתכם ואתכן לשלוח שאלות לכתובת המייל ps@popup.co.il. חשבתי שלא אקבל דבר. טעיתי!

בפרק בונוס קצר, שאותו אני מכנה "פסק זמן", אני עונה על כמה מהשאלות שנשלחו אליי בנוגע לפרקים 1 ו-2.

איך קובעים מי מנצח במלחמה? שני צדדים, צד א' וצד ב', נלחמים. צד א' הכריז מלחמה על צד ב' או ההפך, זה לא משנה, איך קובעים מי ניצח?

במשך מאות בשנים נטען ש"מלחמה היא ממלכת אי-הוודאות" אבל במהלך המאה העשרים התפתחה תפישה שקבעה שניתן להכניס ודאות גם למלחמות וזאת באמצעות טכנולוגיה ושיטה חדשה שבאמצעותה ניתן לכמת, לספור ולמדוד כל דבר, גם את ביצועי הצבא שלך וגם את ביצועיו של האויב.

התפישה הזו, שהשתלטה על המחשבה של מקבלי ההחלטות האמריקאים בתקופת מלחמת וייטנאם, שיחקה תפקיד מרכזי באחת ההסתבכויות הצבאיות המפוארות ביותר שידעה ארצות הברית.

מתי התחלנו למדוד את עצמנו בצורה כל כך אובססיבית? מתי התחלנו למדוד כמעט כל דבר שאנחנו עושים ומתי החלטנו לתרגם את כל המדידות האלו למספרים? כמה זמן אנחנו ישנים, כמה צעדים אנחנו צועדים, כמה אוכל אנחנו אוכלים, כמה מים אנחנו שותים, כמה זמן אנחנו נחים - הכל נמדד, להכל מוצמד מספר.

מהם הכוחות שדוחפים אותנו לעקוב אחרי עצמנו ללא הפסקה ולתת לעצמנו ציונים על הביצועים שלנו, מדוע מיליוני אנשים ברחבי העולם קונים חיישנים סופר-מתוחכמים שאותם הם מצמידים לגוף והאם זה תמיד משפיע עליהם לטובה?

אנחנו מוקפים במספרים. בכל מקום יש מספרים. למעשה, קשה לנו לחשוב על העולם ללא מספרים: ציונים, מדדים כלכליים, מידות ומשקלים, נוסחאות מתמטיות, אלגוריתמים – כולם יצורים שמורכבים ממספרים. 

אנחנו כל כך רגילים למדוד ולתאר המציאות באמצעות מספרים שרק לעתים רחוקות אנחנו עוצרים לרגע וחושבים עליהם כעל אובייקט תרבותי, אובייקט ששינה אותנו, שינה את מי שאנחנו ואת האופן שבו אנחנו רואים את עצמנו ואת העולם שבתוכו אנחנו חיים.

לפני יותר משנתיים החלטתי לצאת למסע, מסע גלובלי שיבדוק מה קורה כאשר רעיונות הופכים לאובססיה תרבותית, ובאופן ספציפי, מה קרה כאשר תרבות שלימה הפכה אובססיבית למספרים. 

את התוצאה של המסע שלי כינסתי לסדרה שאותה אני מכנה בשם "סערה מושלמת".

 

בקרוב.