קולות מהעוטף

Eyal Lahav
  • 0.0 (0)
  • DOCUMENTARY
  • UPDATED BIWEEKLY
קולות מהעוטף

איל להב משוחח עם אנשי העטוף ובני משפחותיהם על השבעה באוקטובר בימים שהלב והראש לא תופסים את מה שהתרחש בשבת הארורה של ה 7.10.23, אני הכי רוצה להקשיב ולתת קול לאנשים היקרים שחוו את השבת הארורה. בשיחות איתם אני שואל על החיים השלווים שהיו להם בעבר שנראה כרגע מאוד רחוק, על . מה שעבר עליהם, מה הם חווים עכשיו והאם הם חושבים שיחזרו אל הישובים שהם כל כך אוהבים, אל המקום שחשבו שהוא בטוח, מקום שבו איבדו כל כך הרבה אנשים שיקרים להם אני מחבק מרחוק את תושבי העוטף וקורא למי שרוצה להשמיע את קולו דרך הפלטפורמה שלי, ליצור איתי קשר ויתקבל בברכה ובאהבה מאחל ימים טובים לכולנו

  1. 3 DAYS AGO

    פרק 37 - "בני משק" - ירון זורע, לירון שמלץ, גידי יצחקי

    "וְדַע לְךָ שֶׁהַזְּמַן וְהָאוֹיְבִים, הָרוּחַ וְהַמַּיִם, לֹא יִמְחֲקוּ אוֹתְךָ. אַתָּה תִמָּשֵׁך, עָשׂוּי מֵאוֹתִיוֹת. זֶה לֹא מְעַט. מַשֶּׁהוּ, בְּכָל זֹאת, יִשָּׁאֵר מִמְּךָ". (חיים גורי) אלו המילים שמקבלות את פני מי שנכנס לאתר הזיכרון האינטרנטי של קיבוץ בארי, אתר שמנציח את 102 הנרצחים בקיבוץ בשבעה באוקטובר. מה לא נאמר על בארי - הקיבוץ השיתופי, החזק, אחד מהסמלים של העוטף, עם קהילה חזקה, עם "לה - מדווש" מרכז האופניים והרכיבה הידוע ועם מפעל הדפוס המוכר. אבל בארי של אחרי אותה שבת היא שמות שמות של נרצחים, חטופים, אין ספור הלוויות ושכול שמביט בך משכונת הכרם ומשכונת הזיתים. קיבצתי לשיחה מרתקת שלושה בני אותה כיתה - ירון זרוע, לירון שמלץ וגידי יצחקי שאימו יהודית ז"ל נרצחה באותה שבת. השלושה שעזבו את בארי לפני כ 20 שנה, שיתפו בגילוי לב על השבעה באוקטובר הפרטי של כל אחד מהם, על הסטטיסטיקה הנוראית של נרצחים מקרב בני הכיתה שלהם ו/או בני משפחותיהם ועל הקושי להיות כל כך רחוקים באותה השבת. בימים שאחרי השבת הארורה ולמשך תקופה ארוכה הם ירדו לים המלח להיות עם המשפחות ועם הקהילה, התגייסו לעזור במה שצריך והדבר שהם הכי מצפים לו הוא חזרת החטופים מהקהילה ובכלל. מפגש מרגש וכנה על הקיבוץ של פעם, על הבית ועל החיבור ביניהם.

    58 min

  2. JAN 30

    פרק 36 - אבידן פרידמן - "בואו"

    בימים אלו כאשר מה שמכתיב את סדר היום במדינה הוא הסכם החזרת בני הערובה (החטופים) מעזה ואפשר להרגיש הרבה מאוד מתח, אי ודאות והתרגשות באוויר. הזמנתי את הרב אבידן פרידמן, איש חינוך מהישוב אפרת שבגוש עציון, לשיחה על המיזם ההתנדבותי לו הוא שותף וומקדיש שעות ארוכות מזמנו. מדובר על המיזם בואו - באים ומצילים אותם ואותנו.  המיזם נולד בחודש נובמבר 2024, מתוך צורך שעלה מהשטח, בהעלאת המודעות והאקטיביזם הציבורי, סביב הדחיפות בהצלת החטופים, והצלת החברה הישראלית כולה.  המטרה של החברים במיזם וביניהם אבידן, לסייע בהשבת כל החטופים והחטופות, בהסכם מדיני, מהר ככל האפשר. הם רואים את המאבק להשבת החטופים כמאבק של החברה הישראלית כולה, על כל מגזריה ומדגישים שזהו מאבק על דמותה ועל צביונה של מדינת ישראל כמדינה דמוקרטית-ליברלית המקדשת חיי אדם ולא מפקירה אנשים למוות בייסורים. דרך הפעולה היא באמצעות הרצאות, מפגשים, חוגי בית והפצת מידע מקצועי שנעשה על ידי צוות מרצים ומרצות שרובו משתייך לתחומי הבריאות ובריאות הנפש ולאחרונה החל לכלול גם מומחים מתחום המשפט החוקתי, אנשי ונשות אקדמיה, אמנים.יות, וכן רבנים ואנשי ונשות אמונה יהודית.  פרידמן הוא גם מייסד-שותף ומנכ"ל עמותת ינשו"ף שמטרתה לקדם חקיקה שתפסיק מכירת נשק למשטרים רצחניים, כמו כן היה שותף לשביתת הרעב כאשר הצטרף אל אורנה שמעוני במאהל מול בית המחוקקים, נאם בעצרת בכרמי גת והוא פעיל ופוקד באופן קבוע את כיכר החטופים בת"א. בשיחה מרתקת ניסיתי לברר עם הרב פרידמן איך זה לחיות בסביבת הציונות הדתית ולהחזיק בדעות שונות מרוב הסביבה. "מצד אחד עם הרבה מאוד מהשכנים שלי יש מחלוקת אמיתית, האם זה דבר נכון לעשות עיסקה או שזה דבר מסוכן שמסוכן למדינת ישראל? זה נכון שלשחרר מחבלים זה דבר איום ונורא, מאוד לא מוסרי וזה עוול למערכת המשפט, אבל אני מרגיש שהדבר היותר מסוכן לחברה הישראלית זה איבוד הסולידריות ואיבוד החוסן. אני רואה שהכוח שלנו הוא באחיזה המטורפת הזו בערך החיים מאשר בכמה אנחנו משמידים וכותשים את האויבים". קישור לאתר של "בואו" http://freeusnow.co.il/

    43 min

  3. JAN 1

    פרק 35 - רני בלייר - "משמחות ילדות להספדים"

    "שבע השנים שהייתי בניר עוז הם חלק מאוד רציני מעיצוב חיי, גם בתפיסות הפוליטיות וגם בתפיסות החברתיות. תקופות ארוכות עודד ויוכי ליפשיץ אירחו אותי אצלם בבית כי הבן שלהם ארנון היה איתי בכיתת סיגלון". רני בלייר הוא במאי טלוויזיה ותסריטאי עתיר יצירות ושבחים. בין היתר היה שותף לכתיבה ובימוי של סדרות הטלוויזיה "שבתות וחגים" ו"פרשת השבוע".  הוא נולד באופקים וגדל במושב ישע, אבל מגיל הגן ועד סיום כיתה ו' הוא בילה בקיבוץ ניר עוז ובכיתה יב' למד בבארי ורכש שם הרבה חברים. הוא עזב את האזור בגיל צעיר לטובת החוג לקולנוע וטלוויזיה באוניברסיטת ת"א: "את האהבה לקולנוע קיבלתי מאורי דן וחיים פרי מניר עוז שהיו עושים סרטים היתוליים לחגים להנאתם עם מצלמות 8 ו 16 מ"מ, היינו נצמדים אליהם ולומדים". בשבעה באוקטובר שהה ביוון עם זוגתו אסתר, שם עמל על סיום כתיבת ספרו "עלעלים" - סיפורים על נוף ילדותו בעוטף: "איבדתי בשבעה באוקטובר את ליאור וטל, שניהם בעלים של בנות דודות שלי ואת גיל אביטל שהוא חבר ילדות. הריפוי שלי היה לחזור לסיפורים של הספר ולהטמיע בהם את האסון, הם כבר היו כתובים אבל פתאום קרה האירוע והם הפכו משמחות ילדות להספדים". בנוסף נאלץ לפנות את אמו למשך שנה שלמה: "היא גרה באותו בית בישע 60 שנה ונלקחה משם בגיל 87. היא נהגה ובישלה ואחרי האירוע היא הפסיקה גם את זה. היא נפטרה לפני חודשיים. אני הפסדתי את המלחמה הזאת".  בלייר הוא מרצה בכיר בבית הספר לאמנויות הקול המסך במכללה האקדמית "ספיר" שליד שדרות. בין היתר יזם את פרויקט "יהבים" לזכרו של יהב וינר ז"ל מכפר עזה שהיה אחראי על קשרי החוץ של ביה"ס ויוצר מחונן בעצמו: "הפרויקט הוא ניצוצות של תקווה. יהב היה חד ומוכשר, כמו אבא או אח גדול שדאג לסטודנטים. המוות שלו עקר מאיתנו איבר בגוף".  בסיום השיחה שאלתי אותו אם הוא רואה תקווה לגבי עתיד המדינה: "יהיה לי מאוד קשה לראות תקווה עד שהחטופים לא ישובו. אני מתגעגע לארץ שפויה, הפוליטיקה הישראלית היא האויב הכי גדול של המדינה".

    44 min

  4. 12/11/2024

    פרק 34 - רבקית לוי דרורי - "כל נפש צריכה מרפסת"

    "נסעתי בין מכוניות שרופות לגופות וכל מכונית שעברה מולי חששתי שאולי זו מכונית של מחבלים. זה הזכיר לי מאוד את מלחמת יום כיפור כשהייתי חיילת צעירה". רבקית לוי דרורי היא בת קיבוץ סעד. לאחר הצבא עזבה את הדת ואת הקיבוץ. מאז עשתה סיבוב ארוך בכל מיני מקומות ושנה לפני הטבח של השבעה באוקטובר חזרה לעוטף לגור בקיבוץ מפלסים. עשרות מחבלים הסתובבו בקיבוץ באותו בוקר נורא ורבקית שהתה בממ"ד של השכנים שלה מהם היא שוכרת את יחידת הדיור בה היא גרה. מהחלון הם ראו את המחבלים ולמרות שרוב הזמן היא היתה הדמות שתפסה את תפקיד המרגיעה, גם לה היו לא מעט רגעי אימה ופחד. בשעות הערב של השבת היא הצליחה לצאת מהקיבוץ ונהגה לבדה ממפלסים להרדוף שבצפון, שם גר בנה: "הנסיעה לשם היתה יותר טראומטית מבחינתי מאשר להיות בממ"ד מכיוון שהייתי בפחד מהמצב והלא נודע…" מאז היא מפונה ונדדה בין ארבעה מקומות שונים ומנסה לקיים שגרה יציבה ככל האפשר: "הצטרפתי לקבוצה של מאמנות מקשיבות, אבל הבנתי שאני לא מצליחה להיות בצד המקשיב, אלא צריכה לטפל בעצמי קודם". נפגשנו לשיחה שחשפה את המורכבות וההתמודדות של תושבי העוטף: "אני מרגישה שיש שתי אוכלוסיות, כאלו שהיו בעוטף וכאלו שלא. יש פער בתפיסה. אני חושבת לפעמים מה היה קורה אם הייתי מוצאת בית להשכרה בכפר עזה או בישוב אחר שנפגע, אני חיה בתחושה של אשמת הניצול". השיחות והשיתוף עוזרות לה לריפוי ולאחרונה אף קיעקעה על ידיה את המשפטים "גם זה יעבור" ו"משהו טוב עוד יצא מזה".

    55 min

  5. 11/28/2024

    פרק 33 - אייל דבורי - "בית הספר של החיים".

    "זה מגה אירוע ואין ספר הדרכה". הבית הראשון שאליו נכנסו מחבלים בבארי בבוקר השבעה באוקטובר, הוא הבית של אייל וכרמית דבורי. המחבלים העלו את הבית באש והוא נשרף כולו. "אנחנו חמישה אחים, כולנו יחד עם ההורים גרים בבארי ובכל שנה המשפחה המורחבת נוסעת לסופ"ש בצפון. הבת הגדולה שלי התעקשה שנטוס הפעם לקפריסין ושם היינו באותו יום שבת". שם הם מתחילים לקבל הודעות בקבוצות הווצאפ של הקיבוץ על מה שמתרחש בקיבוץ ומתחילים להבין את גודל האירוע. אייל הוא איש חינוך וניהול שבעבר היה מנהל הקהילה של הקיבוץ, ריכז ועדות שונות והיה מנהל אגף במפעל הדפוס של הקיבוץ. לפני כ 7 שנים חיפש יותר משמעות ועבר לתחום החינוך, מתוך מטרה להגיע לניהול בתחום החינוך. הוא עשה הסבה להוראה וחינוך וריכז את שכבת יב' בבית הספר "נופי הבשור". לאחרונה שודר ברשת 13 סרטה של פז שוורץ "מבחן בגרות - תיכון השבעה באוקטובר". הסרט עוקב אחרי תלמידי השכבה שמתמודדים עם מציאות בלתי נתפסת כאשר רבים מתלמידי ואנשי החינוך בבית הספר נרצחו או נחטפו באותה שבת ועוד תלמידים רבים אחרים איבדו הורים או אחים. אייל חזר לארץ מקפריסין ומעיד על עצמו שהיה ב"מצב טוב יותר מאחרים", מכיוון שלא חווה את אותה שבת בבארי. הוא פונה יחד עם הקהילה לים המלח וסייע בהקמת מסגרות החינוך לגיל הרך והיסודי של בארי. בהמשך, גויס להקמת שלוחת נופי הבשור בים המלח עבור תלמידי המועצה שפונו מישובי אשכול וניהל את השלוחה. במקביל ולאחר לחץ כבד של תלמידי שכבת יב' מ"נופי הבשור", הוקם בית ספר חלופי בתנאי פנימיה בעין גדי ואייל היה אחראי על סיום הלימודים של השכבה, כולל הכנה והצלחה במבחני הבגרות. "זו תחושה אישית של סיפוק מאוד מאוד גדול. משהו שהתחיל בצורה כל כך נוראית ונגמר בצורה טובה. אלו ילדים ונערים שעברו את השבעה באוקטובר בממ"ד והמטרה היתה קודם כל להחזיר אותם לשגרה. יש קשיים ואתגרים גדולים, יש ילדים שעברו דברים קשים וזה לעיתים מתבטא בענייני אלימות ומשמעת. זו התמודדות, אבל יש לנו מערך טיפולי וייעוצי ואנחנו כבר יודעים יותר טוב איך לטפל". אייל פונה יחד עם משפחתו וקהילת בארי לקיבוץ חצרים, אבל הטראומה נמצאת בכל שביל שבו הוא פוסע ובכל מפגש אישי או קהילתי: "לכל אחד יש סיפור. אי אפשר להתעלם מזה, זה נוכח כל הזמן וזה משהו שכנראה נחיה איתו כל החיים. אולי אני עוד לא באמת התחלתי להתמודד עם האבל האישי שלי. איבדתי חברים ואנשים מאוד קרובים אלי. בשנה הקודמת כשהייתי לבד היו לי המון רגעים שצפו וחזרו. היום זה כבר פחות תוקף אותי בהפתעה".

    54 min

  6. 11/13/2024

    פרק 32 - עילי בוטנר ורועי בר נתן - "קיבוץ בלב".

    זהו פרק אחר ושונה. האורחים שלי הפעם הם לא תושבי העוטף, אבל בשנה האחרונה הם התחברו אל המקום והאנשים באופן רגיש ועמוק. עילי בוטנר ורועי בר נתן הם חברים טובים עוד מתקופת הצבא. בשבת של השבעה באוקטובר עילי מצא את עצמו כמו רבים מתושבי המדינה בממ"ד עם המשפחה בת"א. רועי לעומתו שהה בסיומה של חופשה בתאילנד ויום למחרת חזר לארץ. ב 9.10 הם כבר נכנסו לרכב של עילי ויחד עם הזמרת ענת בן חמו הגיעו למלון בנתניה למפגש ראשון עם מפונים מקיבוצי העוטף כדי לשיר, לעודד ולנסות להקל עליהם קצת. הזמנתי אותם לשיחה אינטימית וכנה ורציתי לשמוע מהם על התקופה שהם עוברים, התחושות שהם חווים ועל קיבוצים, קהילות והגעגוע של האנשים אל בית. הם שיתפו ברגישות על ההופעות הרבות בקיבוצי ויישובי העוטף ועל המפגשים הבלתי אמצעיים עם הטראומה הפרטית של אנשי הקיבוצים. במהלך התקופה הופיעו בפני מפונים במלונות, פצועים בבתי חולים וחיילים בבסיסים צבאיים. הם אפילו הוזמנו לחתן זוג חיילים בבסיס סודי בדרום הארץ. האהבה הגדולה של שניהם לזמר העברי והחיבור ביניהם יצרו משהו עמוק יותר. מתוך החוויה הזו החליטו להעלות הופעה עם להקה ועם השירים ששרו והם מופיעים ומרגשים על במות שונות ברחבי הארץ. את המפגש הם סיימו בשיר שביקשתי שיבצעו אותו באולפן - "ילדים של שמש", שיר שעילי כתב לחגיגות 70 של קיבוצו עין כרמל. "ולפעמים רק געגוע כמו שחול נוזל מבין האצבעות היינו ילדים של שמש אותם פחדים אותם החלומות".

    38 min

  7. 11/07/2024

    פרק 31 - שירלי עוקב - "מבעד עיניהם".

    ב 8.10 שירלי עוקב קיבלה על עצמה את תפקיד מנהלת התרבות של קהילת כפר עזה בשפיים: "מהרגע הראשון חשבתי על שני אירועים גדולים שנצטרך להתמודד איתם - יום הזיכרון לחללי צה"ל ונפגעי פעולות האיבה וציון יום השנה לאסון השבעה באוקטובר. היה לי בראש רעיון של תערוכה ויזואלית שתספר את הסיפור שלנו…" כשלושה חודשים אינטנסיביים מאוד הם עבדו על הפרויקט עם האוצרת ימית ניומן והמפיק אייל קולב. כ 20 אלף איש עברו בתערוכה "מבעד עיניהם – סיפור קהילת כפר עזה" שהוצגה בשפיים ונסגרה לפני כשבועיים. בתערוכה הוצג סיפורה של הקהילה, של החברים הרבים שנרצחו, של החטופים מבני הקיבוץ ששבו, שנהרגו ואלו שעדיין שם, של חברי כיתת הכוננות, קבוצות הווטסאפ הפעילות משעות התופת הקשות ביותר, תמונות של הקיבוץ שוקק החיים לפני האסון הנורא ושל הבתים שנשרפו לאחריו וגם עבודות אמנות שנוצרו מתוך הכאב בתקופת השהות בשפיים. בשנת 2018 בכתבה ב YNET אמרה שירלי: "כאמא, זה מעורר אצלי שאלות לא פשוטות: איך אני מגדלת ילדים במקום הזה? האם זה מוסרי לחשוף אותם לסכנה כזו? אבל התשובה ברורה: זה הבית שלנו. לא היינו יכולים לשרוד את הקושי הזה ללא הקהילה המגובשת והחזקה שהיא הקיבוץ שלנו, ובלי החברים המקיפים אותנו וזה גם מה שאנחנו מעבירים לילדים שלנו - מסר ברור שזה הבית, זו המדינה, ואין לנו מקום אחר", היא אמרה אז. בשבת של השבעה באוקטובר היא שהתה יחד עם בן זוגה גילי כ 30 שעות בממ"ד, בעוד בנם הגדול בארה"ב ובנם הצעיר יותר שהיה אמור להיות בשכונת הדור הצעיר, שהה אצל המשפחה מחוץ לקיבוץ וכך ניצל. במהלך השנים שירלי למדה שיטות טיפול שונות ובין היתר יצרה בפרויקט מיוחד מנדלות ענק על מיגוניות ברחבי העוטף. בימים אלו היא נמצאת בקשר עם כמה גופים מהארץ ומחו"ל כדי לגייס כסף ולאפשר את נדידת התערוכה למקומות שונים בארץ ובעולם.  חלק מההתמודדות שלה היא בעשייה רבה ובריצה למרחקים ארוכים. בשיחה שלנו היא שיתפה: "איבדתי הרבה חברות ואנשים קרובים, אבל אני מרגישה שבכלל עוד לא התאבלתי". לגבי האפשרות לחזור ולחיות בעוטף היא אומרת: "אני לא רואה את עצמי חיה במקום שאין לי ביטחון, אני צריכה קודם לשקם את האמון שלי בעניין הזה ואז אוכל לחשוב על חזרה לחיים בכפר עזה".

    48 min

  8. 10/24/2024

    פרק 30 - איריס עזרא - "לראות את האור"

    32 קהילות מונה המועצה האזורית "אשכול". איריס עזרא היא מנהלת האגף לשירותים חברתיים במועצה. היא זו שמקבלת מאז אותה שבת שחורה את ההודעות המרות על נרצחים, חטופים, נעדרים ופצועים ובאחריותה לבשר לאותן משפחות וקרוביהם את הבשורות הקשות ולהפעיל מערך תמיכה רחב ועוטף לכלל התושבים. נפגשנו לשיחה מרתקת כדי להבין כיצד היא מתמודדת עם העומס המקצועי, הנפשי והאישי? איך מצליחים לתפעל מערך כזה כאשר הקהילות מפונות להמון מקומות שונים בארץ? האם המדינה עושה מספיק? ואיך היא מטפלת בעצמה? מתוקף תפקידה היא הגיעה אל קהילת בארי שפונו למלונות בים המלח ונשארה שם שלושה חודשים, משם תיפעלה את המערך הכולל, היתה אחראית על 5 קהילות באופן ישיר, נסעה לקהילות שבאילת פעם בשבוע ומאז היא עובדת ללא הפסקה ומתמודדת עם אתגרים קשים, מגוונים ומורכבים מאוד. לשאלה איך היא מתמודדת עם מצב כמעט בלתי אפשרי היא עונה: "אני בעשיה מטורפת, מחבקת המון, אבל נמצאת בניתוק מוחלט מהרגש. אין לי הרבה פנאי להתעסק בכאב ובצער ומאז אותה שבת הזלתי דמעות פעם אחת בלבד!"  בהקשר הקהילתי עלה בשיחה שלנו המושג "שכול מרובה" ואיריס הסבירה שהמועצה היא מאוד משפחתית וכולם מכירים את כולם: "מה שמאוד עוזר בקהילות זה הביחד, למרות שיש גם הרבה מאוד מורכבויות בתוך הקהילות אחרי אירוע כזה. אנחנו מקימים ומכשירים בקהילות צוותי אובדן ושכול, זה לא כמו מקרה בודד בקיבוץ שמארגנים הלוויה וכיבוד לאחריה, זה סדר גודל עצום והקהילה צריכה ללמוד איך מלווים את האנשים שאיבדו את יקיריהם". כבר יותר משנה עברה ואיריס לא נחה: "גם היום אני ממשיכה לעבוד באינטנסיביות רבה, מרבית הקהילות שלנו חזרו ואנחנו מלווים את הישובים ברמה הקהילתית והאישית בבניית החוסן ובשיקום. גם המצפון שלי כלפי המשפחה הפרטית שלי לא שקט, אני יודעת שלא הייתי שם מספיק עבורם לתמוך בהם". לגבי התקווה לעתיד היא מסכמת: "האור שלי זה לפגוש בעצרת בכרמי גת את חברי ניר עוז ואחרים, לחבק ולהתחבק, זה נותן לי כוחות. אני מרגישה שזו זכות ענקית לעבוד במועצה האזורית "אשכול" עם אנשים מדהימים. חשוב לציין שכבר משלבים מאוד מוקדמים רצינו לשדר שיש תקווה וסימנו לעצמנו מטרות, היה לנו מצפן שאמר בסופו של דבר נחזור הביתה".

    57 min
See All (37)

About

איל להב משוחח עם אנשי העטוף ובני משפחותיהם על השבעה באוקטובר בימים שהלב והראש לא תופסים את מה שהתרחש בשבת הארורה של ה 7.10.23, אני הכי רוצה להקשיב ולתת קול לאנשים היקרים שחוו את השבת הארורה. בשיחות איתם אני שואל על החיים השלווים שהיו להם בעבר שנראה כרגע מאוד רחוק, על . מה שעבר עליהם, מה הם חווים עכשיו והאם הם חושבים שיחזרו אל הישובים שהם כל כך אוהבים, אל המקום שחשבו שהוא בטוח, מקום שבו איבדו כל כך הרבה אנשים שיקרים להם אני מחבק מרחוק את תושבי העוטף וקורא למי שרוצה להשמיע את קולו דרך הפלטפורמה שלי, ליצור איתי קשר ויתקבל בברכה ובאהבה מאחל ימים טובים לכולנו

Information

  • Creator
    Eyal Lahav
  • Years Active
    2K
  • Episodes
    37
  • Rating
    Explicit
  • Copyright
    © Eyal Lahav
  • Show Website
    קולות מהעוטף

To listen to explicit episodes, sign in.

Stay up to date with this show

Sign in or sign up to follow shows, save episodes, and get the latest updates.
Select a country or region

Africa, Middle East, and India

Asia Pacific

Europe

Latin America and the Caribbean

The United States and Canada