קולות מהעוטף

Eyal Lahav
  • 0.0 (0)
  • DOCUMENTARY
  • UPDATED BIWEEKLY

איל להב משוחח עם אנשי העטוף ובני משפחותיהם על השבעה באוקטובר בימים שהלב והראש לא תופסים את מה שהתרחש בשבת הארורה של ה 7.10.23, אני הכי רוצה להקשיב ולתת קול לאנשים היקרים שחוו את השבת הארורה. בשיחות איתם אני שואל על החיים השלווים שהיו להם בעבר שנראה כרגע מאוד רחוק, על . מה שעבר עליהם, מה הם חווים עכשיו והאם הם חושבים שיחזרו אל הישובים שהם כל כך אוהבים, אל המקום שחשבו שהוא בטוח, מקום שבו איבדו כל כך הרבה אנשים שיקרים להם אני מחבק מרחוק את תושבי העוטף וקורא למי שרוצה להשמיע את קולו דרך הפלטפורמה שלי, ליצור איתי קשר ויתקבל בברכה ובאהבה מאחל ימים טובים לכולנו

  1. פרק 47 - "רשימות לעמרילי"- לישי מירן לביא

    4H AGO

    פרק 47 - "רשימות לעמרילי"- לישי מירן לביא

    שלושה שבועות אחרי השבעה באוקטובר, פתחה לישי מירן לביא, אישתו של עמרי שהיה חטוף בעזה 738 ימים, את "רשימות לעומרילי", קבוצת ווצאפ של שניהם. שם סיפרה לו ושיתפה על הבנות, על מה שעובר עליה ועל מה שקורה בזמן שהוא לא פה. עכשיו כשהוא סוף סוף יכול לענות להודעות ולחזור לחיים המשפחתיים, לישי ישבה מולי לשיחה פתוחה ומרגשת! דיברנו על הריפוי והטיפול המשפחתי שהם עוברים, על כך שהיא יודעת שהסבב הבא מול חמאס יגיע, על הבנות רוני ועלמא שעבורן ת"א זה כיכר החטופים ולא ים או לונה פארק. היא שיתפה בתחושה שכל החיים הם יצטרכו להיאבק על הנרטיב של מה שקרה באותו יום ועל חוסר הודאות לגבי העתיד מבחינת עבודה ומגורים: "את העצים שלי אני נוטעת רק בבית וכרגע זה לא הבית".

    54 min
  2. פרק 46 - "הבית הוא איפה שכולנו" - ניר כספי

    FEB 6

    פרק 46 - "הבית הוא איפה שכולנו" - ניר כספי

    "הבית הוא איפה שכולנו". ניר כספי מקיבוץ חולית חוותה, כמו רבים, את השבעה באוקטובר עם ילדים קטנים בממ״ד, מאבק של בן זוגה, אדם, על ידית הדלת, מחבלים שמסתובבים בבית, פחד, אימה ואובדן קשה מנשוא, כאשר באותה שבת נרצחו רונית ורולאן סולטן ז"ל, הוריו של אדם. אבל מהר מאוד, בתוך הכאב, ניר לקחה שליטה על החיים. לצד האובדן והזיכרונות הקשים, היא בתהליך של צמיחה וריפוי: מעבירה הרצאות מעוררות השראה, מסיימת לימודי קואצ’ינג ובעשייה מתמדת בקהילה שבה היא חיה. אבל הדבר שהכי מרפא מכולם הוא רון, שנולד קצת פחות משנה אחרי הטבח ומביא איתו אור גדול, נשימה ושמחה לבית. נפגשנו לשיחה חשופה בביתה בקיבוץ רביבים, שם הם גרים עד אשר יוכלו לחזור לחולית ולהמשיך בשיקום חייהם.

    47 min
  3. פרק 45 - "לחזור הביתה, לחזור לחיים" - אלה חיימי

    JAN 9

    פרק 45 - "לחזור הביתה, לחזור לחיים" - אלה חיימי

    "בהלוויה הראשונה הייתי בהריון, בהלוויה השניה כבר יכולתי לספר לו שנולד לו ילד".  בשבעה באוקטובר בשעה 6:48 בבוקר טל חיימי מפקד כיתת הכוננות של קיבוץ ניר יצחק הקפיץ את חברי כיתת הכוננות ויצא להילחם. אלה אישתו נשארה בממ"ד שלא ננעל עם שלושת ילדיה + אחד בבטן. בשעה 9:30 טל נפל בקרב וגופתו נחטפה לעזה. קצת יותר משנתיים אחר כך הושבה גופתו לקבורה בישראל. את השיחה המרתקת והכנה עם אלה חיימי, אלמנתו של טל חיימי ז"ל, קיימנו בבית שלה בניר יצחק. באופן קצת מוזר הקלטנו את הפרק כאשר אנחנו יושבים בממ"ד, אותו ממ"ד שבו שהתה בשבת של השבעה באוקטובר עם הילדים. אלה שיתפה על סדרי העדיפויות שהשתנו בחיים, ההחלטה לשדרג את הגרסה של עצמה עוד באוטובוס כאשר פינו את הקיבוץ למלון באילת, הלידה ללא טל וכיצד נבחר השם לוטן ומה הדבר שהכי קשה לה בבית הקברות של הקיבוץ.  בפרק הזה יש המון כנות ובעיקר כל כך הרבה געגועים לטל וזה ניכר לאורך כל השיחה שאלה מדברת על האהוב שלה בזמן הווה. "ההרגשה שלי שטל חי וקיים, אבל הוא פשוט לא נמצא כרגע..."

    55 min
  4. פרק 44 - "יאללה אמא, למען אבא" - רעות קרפ

    12/18/2025

    פרק 44 - "יאללה אמא, למען אבא" - רעות קרפ

    מאז השבעה באוקטובר מתמודדת רעות קרפ עם אובדן עצום – מותו של דביר, אבי ילדיה, עם שיחת הטלפון המצמררת מבתה דריה בזמן שמחבלים נכנסים ויוצאים מהבית; שיחה שהיא חיה וחוזרת אליה בכל יום מחדש. עם שנתיים של מעברים בין בתים ועם גידול שלושה ילדים שחוו יותר מדי, בגיל צעיר מדי. ״אני לא מכירה את עצמי. השבעה באוקטובר הוא כמו לפני הספירה ואחרי הספירה״, היא מספרת. זמן קצר לאחר מכן, רעות בחרה בחיים ומאז היא בעשייה מתמדת - פתיחת בית קפה ומכירת השוקולד של דביר, אימונים מפרכים לקראת מרתון ניו יורק, קשר מרגש עם עמותת שלווה, הרצאות מעוררות השראה ובעיקר חיים שמנוהלים בתפיסה אחרת. לפני כחצי שנה שבה לקיבוץ רעים, שם היא משלימה את בניית ביתה החדש ולפני כחודש חזרה מניו יורק, לאחר שהגשימה חלום ישן וסיימה את ריצת המרתון בדמעות של התרגשות כאשר היא נושאת את דגל ישראל עם תמונתו של דביר, וכשגרירה של עמותת שלווה. ״אמא, את לימדת אותי שלא מוותרים״, היא משתפת בהתרגשות, בציטוט של ליה, בתה הבכורה. בשיחה מרגשת ופתוחה, רעות מספרת על החוויות, על הכוחות שבתוכה ועל החיים עכשיו: ״אני לא אוהבת לעצור״, היא מדגישה, "העניין זה כל הזמן להיות בתנועה קדימה בשביל לא לשקוע. למען דביר, למען הילדים ולמען אלו שאינם״.

    1h 15m

  5. 05/29/2025

    פרק 43 - "האנשים להם חיכינו" - אודי גורן

    אודי גורן הוא בן דודו של טל חיימי ז"ל מניר יצחק שהוא חלל חטוף שעדיין מוחזק בעזה. בשבעה באוקטובר, במקביל לדאגה שלו למשפחתו הרחבה ששהתה בניר יצחק, הוא הרגיש שהוא לא נמצא במקום בטוח ודמיין תסריט שחור הרבה יותר, שכלל השתלטות רחבה על ישראל גם מצד חיזבאללה ושלוחות החמאס בישראל וביהודה ושומרון. למחרת הוא ומשפחתו כבר עלו על מטוס לקפריסין ושהו שם כחודש. טל הוכרז כנעדר תחילה ולאחר כחודשיים קיבלה המשפחה אישור על כך שהוא אינו בין החיים וחטוף בעזה. כאשר חזר מקפריסין הצטרף אל מטה משפחות החטופים וכיום הוא חבר בהנהלת המטה, פעיל מאוד בעיקר מול התקשורת הזרה, נואם בעצרות ותקופה ארוכה פקד מדי שבוע את ועדות הכנסת. עד השבעה באוקטובר עסק בצילום והדרכה, עכשיו פניו לכיוון עשיה ציבורית והוא מכוון להיות במקום הכי גבוה מבחינתו בין מקבלי ההחלטות. שוחחנו על הקשר עם טל בילדות, על עבודתו במטה משפחות החטופים ועל עתיד המדינה והחטופים: "הממשלה כרגע אומרת לציבור שעדיף להילחם ולוותר כמדינה על אזרחים שהופקרו. אני חושש שמי שנשאר שם יהפוך למקרה רון ארד". לדעתו האישית, רק החלפת הממשלה תגרום להשבת החטופים.

    47 min

  6. 05/22/2025

    פרק 42 - "מנתק רגש" - נדב מירן

    "אבא שלי היה מהראשונים להגיע למה שנקרא לימים 'כיכר החטופים' ולעמוד שם ואני מנסה להבין מה התפקיד שלי בכל האירוע… אני קודם כל יודע שאני צריך כמה שיותר לעבוד כמשפחה, אבל הבנתי מהר מאוד שיש לי בעיה וקשה לי להגיע לשם. רציתי לבוא ולתמוך באבא שלי ובלישי, אבל האנשים שם צועקים צעקות פוליטיות ואני לא מתחבר לזה".   בפרק מרתק נפגשתי לשיחה עם נדב מירן, אחיו של עומרי שנחטף לעזה מנחל עוז באותה שבת שחורה לפני כמעט 600 ימים. נדב חבר ב"פורום תקווה", קול שונה במאבק להשבת החטופים. קול שמאמין שהדרך לשחרור עוברת דרך הגברת הלחץ הצבאי ושההפגנות והקריאות לשחרור החטופים בכל מחיר מחלישות את העמדה של ישראל: "צריך לדעת שיש מחיר לשבעה באוקטובר", הוא הסביר והוסיף שמבחינתו צריך גם למנוע הכנסת סיוע הומניטרי לרצועה ולכבוש שטחים בעזה. במשפחת מירן, יש מחלוקת עמוקה על השאלה הכי כואבת של כולנו - איך מחזירים הביתה את אלה שנמצאים בשבי? דיברנו על הילדות המשותפת ביסוד המעלה, על עומרי לפני אותה שבת ועל איך משפחה שלמה מתמודדת עם המציאות הבלתי אפשרית הזו. "מהחוויות שחווית במהלך החיים, כאשר יש אירוע גדול ובמיוחד אם הוא מצער, קודם כל זה הניתוק של הרגש, אפס רגש, עכשיו צריך לחשוב רציונאלית, כי מי שעובד מתוך הרגש, הוא לא חושב." זו הייתה שיחה שבה הקשבתי לעמדות שנוגדות את תפיסת עולמי, תוך כיבוד הכאב הבלתי נתפס של אדם שאחיו נמצא בגיהנום כבר חודשים.

    55 min

  7. 04/17/2025

    פרק 41 - "זיכרון 710" - יניב הגי

    "בלילה במלון בעין גדי, ישנו על הרצפה כל המשפחה ואני אומר לאישתי תקשיבי יש לי רעיון - אני מדמיין את הנכד שעוד לא נולד לנו, נכנס בכיתה ו' למוזיאון של השבעה באוקטובר והוא מקבל מפה של העוטף ואז הוא בוחר את בארי, את שכונת העיגול ואת הבית שלנו והוא מקבל את כל התכתבויות הווצאפ שלנו באותה שבת ודרך הדבר הזה הוא יודע בדיוק מה קרה לנו…" בשבעה לאוקטובר יניב הגי שהה עם משפחתו בממ"ד בשכונת העיגול בבארי. בחוץ בתים עולים באש והקיבוץ נכבש על ידי הנוחבות של החמאס, בתוך הממ"ד פחד וחרדה קיומית לגורל משפחתו. לאחר שעות ארוכות הם חולצו על ידי סיירת מטכ"ל בעזרת "צוות אלחנן" ופונו לעין גדי. יניב, ילד טוב גבעתיים, איש הייטק שלא היה לו מושג מה זה קיבוץ, בטח לא שיתופי, הגיע בשנת 2005 עם איילת אישתו (שהיא בת כיסופים) פלוס שני ילדים קטנים ומהר מאוד התאהב בשדות, במרחבים ובקהילה. במהלך השנים מילא תפקידים מרכזיים בקיבוץ וגם בעין גדי לקח על עצמו את ניהול הקהילה של חברי בארי שם. "בהתחלה הייתי עסוק בשאלה למה דווקא אני ומשפחתי ניצלנו? ואז הבנתי שהשאלה הנכונה שצריך לשאול היא מה המשמעות שאנחנו נותנים לעובדה שניצלנו?" כך החל את מיזם "זיכרון 710" שמטרתו להנציח את אירועי השבת על ידי איסוף ראיות דיגטליות מתושבי ישובי הנגב המערבי, במטרה לתעד ולהציג באופן אותנטי את ההתמודדות, את הנרצחים, את סיפורי הגבורה, התושייה והערבות ההדדית. בשיחה רגישה ומרתקת יניב פתח את הלב ושיתף במורכבויות הרבות שהוא חווה מאז, ברובד האישי, המשפחתי והקהילתי, וכן בתפיסה הפוליטית שלו שהשתנתה ומספר גם על סגירת המעגל המרגשת עם חייל מילואים מקיבוץ גן שמואל ועל המעבר הטרי לקיבוץ חצרים וההצטרפות לשאר הקהילה.

    54 min

  8. 04/11/2025

    פרק 40 - "לבנות מחדש כי אין ברירה" - ליאור כץ נתנזון

    בחמישה לאוקטובר 2023 ליאור כץ נתנזון ישבה בסוכה מחוץ לביתה בקיבוץ ניר עוז עם משפחתה: אחותה דורון, אחיה רביד, אמה אפרת ובן זוגה גדי.  בשישה לאוקטובר, ליאור, רן בן הזוג שלה וילדיהם, נסעו לסוף שבוע אצל ההורים של רן בבארות יצחק. בשבעה לאוקטובר היא התעוררה למציאות סיוטית: רביד כץ אחיה נחטף ומאוחר יותר נודע כי נרצח באותה שבת, דורון כץ אשר, אחותה, נחטפה עם שתי בנותיה אביב ורז, אפרת כץ אמא שלה, נחטפה ובדרך לעזה נהרגה מאש מסוק קרב של צה"ל ובן זוגה גדי מוזס נחטף גם הוא לרצועה.  שנה וחצי עברה ומאז היא מתמודדת עם ההשלכות ומנסה לאסוף את השברים בתוך רכבת ההרים המשוגעת עליה היא נמצאת… ליאור נכנסה לאולפן, המיקרופון נפתח והיא נתנה ביטוי עמוק לרגשות שמציפים אותה במשך כל התקופה. בשיחה חשופה וכנה היא משתפת על הבחירה לגור קרוב לאחותה כדי שתוכל לתמוך בה, על הגעגועים האינסופיים לחבריה מקהילת ניר עוז שלא ישובו עוד, על הכאב שמפלח את הלב כשהיא חושבת על רביד ועל אמא אפרת וכעס גדול על המוות המיותר שלה. אבל גם על האושר שהציף אותה כאשר גדי חזר לחייה וההתמודדות היום יומית שלה עם החיים: "אני לא מצליחה לתכנן מעבר לשבוע. אנחנו מנסים לבנות את החיים שלנו מחדש, כל חלקיק בחיים שלנו השתנה ואני באמת מקווה שנצליח".

    1h 5m
See All (47)

About

איל להב משוחח עם אנשי העטוף ובני משפחותיהם על השבעה באוקטובר בימים שהלב והראש לא תופסים את מה שהתרחש בשבת הארורה של ה 7.10.23, אני הכי רוצה להקשיב ולתת קול לאנשים היקרים שחוו את השבת הארורה. בשיחות איתם אני שואל על החיים השלווים שהיו להם בעבר שנראה כרגע מאוד רחוק, על . מה שעבר עליהם, מה הם חווים עכשיו והאם הם חושבים שיחזרו אל הישובים שהם כל כך אוהבים, אל המקום שחשבו שהוא בטוח, מקום שבו איבדו כל כך הרבה אנשים שיקרים להם אני מחבק מרחוק את תושבי העוטף וקורא למי שרוצה להשמיע את קולו דרך הפלטפורמה שלי, ליצור איתי קשר ויתקבל בברכה ובאהבה מאחל ימים טובים לכולנו

Information

  • Creator
    Eyal Lahav
  • Years Active
    2025 - 2026
  • Episodes
    47
  • Rating
    Explicit
  • Copyright
    © Eyal Lahav
  • Show Website
    קולות מהעוטף