תאמר בעדים שעל מה שכפר הוא נשבע !? אלא אמר רב פפא: אתי מגלגול שבועה דעד אחד . מה לגלגול שבועה דעד אחד, שכן שבועה גוררת שבועה - תאמר בעדים , דממון קא מחייבי ? פיו יוכיח . מה לפיו, שכן אינו בהכחשה? עד אחד יוכיח, שישנו בהכחשה, ומחייבו שבועה. מה לעד אחד שכן על מה שמעיד הוא נשבע - תאמר בעדים שעל מה שכפר הוא נשבע? פיו יוכיח; וחזר הדין: לא ראי זה כראי זה ולא ראי זה כראי זה, הצד השוה שבהן*: שעל ידי טענה וכפירה הן באין , ונשבע - אף אני אביא עדים: שעל ידי טענה וכפירה הם באין, ונשבע. מה להצד השוה שבהן שכן לא הוחזק כפרן - תאמר בעדים שכן הוחזק כפרן ! ובעדים - מי הוחזק כפרן? והאמר רב אידי בר אבין אמר רב חסדא: 'הכופר במלוה - כשר לעדות , בפקדון - פסול לעדות '? אלא פריך הכי: מה להצד השוה שבהן שכן אינן בתורת הזמה - תאמר בעדים שישנן בתורת הזמה !? הא - לא קשיא: רבי חייא 'תורת הזמה' לא פריך . אלא דקאמר ותנא תונא - מי דמי? התם למלוה אית ליה סהדי , ללוה לית ליה סהדי דלא מסיק ליה ולא מידי , דאי הוו ליה סהדי ללוה דלא מסיק ליה ולא מידי - לא בעי רבי חייא לאשתבועי ; הכא , כי היכי דאנן סהדי בהאי - אנן סהדי בהאי , ואפילו הכי משתבעי !? . אלא כי איתמר 'ותנא תונא' - אאידך דרבי חייא איתמר, דאמר רבי חייא: '"מנה לי בידך" והלה אומר "אין לך בידי אלא חמישים זוז, והילך " - חייב '; מאי טעמא? הילך נמי כמודה מקצת הטענה דמי ; ותנא תונא 'שנים אוחזין בטלית...' , והא הכא כיון דתפיס אנן סהדי דמאי דתפיס - 'הילך' הוא , וקתני 'ישבע' ! ורב ששת אמר: 'הילך' – פטור! מאי טעמא? כיון דאמר ליה "הילך הני זוזי דקא מודי בגוייהו" - כמאן דנקיט להו מלוה דמי; באינך חמשים הא לא מודי! הלכך ליכא 'הודאת מקצת הטענה'. ולרב ששת קשיא מתניתין? אמר לך רב ששת: מתניתין - תקנת חכמים היא . ואידך? אִין, תקנת חכמים היא, ומיהו אי אמרת בשלמא מדאורייתא 'הילך' חייב - מתקני רבנן שבועה כעין דאורייתא; אלא אי אמרת מדאורייתא 'הילך' פטור - מתקני רבנן שבועה דליתא דכוותה בדאורייתא*!? וכי שבועת היסת אינה שבועה דליתא כוותיה דאורייתא? מיתיבי: עמוד ב ' סלעים' , 'דינרין ', מלוה אומר חמש ולוה אומר שלש: רבי שמעון בן אלעזר אומר: הואיל והודה מקצת הטענה – ישבע; רבי עקיבא אומר: אינו אלא כמשיב אבידה – ופטור .'; קתני מיהת 'רבי שמעון בן אלעזר אומר: הואיל והודה מקצת הטענה ישבע'; טעמא - דאמר "שלש", הא "שתים" – פטור והאי שטר - דקמודי ביה – 'הילך' הוא , ושמע מינה 'הילך' פטור ! לא, לעולם אימא לך "שתים" חייב, והאי דקתני "שלש" - לאפוקי מדרבי עקיבא, דאמר 'משיב אבידה הוי – ופטור' , קא משמע לן דמודה מקצת הטענה הוי
