דף יומי לנשים - הדרן

מישל כהן פרבר
דף יומי לנשים - הדרן

דף יומי לנשים - הדרן הוא שיעור הדף היומי הראשון המועבר על ידי אשה והזמין באינטרנט מכל מקום בעולם בזמן אמת. השיעורים מועברים בישראל על ידי הרבנית מישל כהן פרבר, שלמדה בתכנית במדרשת לינדנבאום בתכנית מתמידות ובעלת תואר ראשון בתלמוד ובתנ״ך מאוניברסיטת בר אילן. מישל לימדה תלמוד והלכה במדרשת לינדנבאום, בית ספר פלך ומתן. היא ממקימיה של קהילת נתיבות ברעננה. היא מתגוררת ברעננה עם בעלה וחמשת ילדיהם.

  1. 22 HR. AGO

    בבא בתרא קלח - ט' בחשון, 10 בנובמבר

    אם אדם מקבל מתנה ולא אומר מיד "איני רוצה בה", המתנה נקנית לו, אפילו אם לאחר מכן צועק שאינו רוצה בה. אולם, אם אדם אחר קיבל את המתנה עבורו והוא היה בחדר ולא מחה, יש מחלוקת בין רבן שמעון בן גמליאל לחכמים האם המתנה נקנית או לא. אם שכיב מרע הבטיח סכומי כסף שונים למספר אנשים במשפט אחד, מניחים שהתכוון לתת להם את המתנות בו זמנית. לכן, אם בא בעל חוב של המת לגבות חובו, גובה מכולם באופן יחסי, לפי הסכום שקיבלו. אולם, אם הבטיח את המתנות בסדר מסוים, בעל החוב גובה תחילה מהאחרון שקיבל, ואחר כך מהלפני אחרון, וכן הלאה. אם שכיב מרע אמר שהוא נותן סכום כסף למי שהוא כבר חייב להם כסף (כלומר בכורו, אשתו, או בעל חובו), האם הכוונה לתת את הכסף שחייב או שזו מתנה בנוסף לכסף שחייב? זה תלוי באופן שבו נוסחה ההבטחה. אם אמר "כראוי לו/לה", הכסף נחשב כתוספת למה שחייב. אבל אם ההבטחה הייתה "בבכורתו/בכתובתה", אז הבן/האישה המקבלים יכולים לבחור לקבל או את סכום הכסף שהובטח או את פי שניים/הכתובה אבל לא את שניהם. אם זה בעל חוב ואמר "בחובו", הסכום שהובטח נלקח עבור החוב. רב נחמן מסביר שזה מבוסס על שיטת רבי עקיבא שאם אדם מוסיף מילים שאינן הכרחיות, בהכרח הוא מוסיף משהו. לכן, כשאומר "כראוי", מובן שמוסיף משהו מעבר למה שחייב. אם שכיב מרע אומר שמישהו חייב לו כסף, האם עדים יכולים לתעד את ההצהרה מבלי לאמת? האם יש חשש שבית הדין יפעל על פיה מבלי לבדוק (ולכן העדים לא יכולים לכתוב) או שאפשר להניח שבית הדין יעשה את עבודתו (ולכן העדים יכולים לכתוב)? על פי ברייתא, רבי מאיר סובר שאפשר לכתוב בלי לאמת ולכן כשהיורשים רוצים לגבות על סמך המסמך, עליהם להוכיח שחייבים להם את הכסף. חכמים סוברים שאי אפשר לכתוב אלא אם כן מאומת ולכן אין צורך בהוכחה נוספת לגבייה. אולם, רב נחמן מסביר שיש גרסה אחרת של הברייתא שרבי מאיר אומר שאי אפשר לכתוב את המסמך על סמך הצהרת השכיב מרע, בעוד שחכמים מתירים. הוא מסביר שרבי מאיר חושש מבית דין שעלול לפסוק בלי לבדוק הוכחות נוספות ולכן אין לכתוב את המסמך. אך אמימר קובע שההלכה היא לא כמותו שאיננו חוששים שבית דין יטעה ולא יבדוק את הפרטים. אולם, זה נכון למקרה של עדים, לא לפסק מבית דין אחר. אם בית דין מפקח על חליצה או מיאון, עליהם לבדוק את הפרטים בקפידה כי בית דין מאוחר יותר יסתמך על כך, ויתיר לאישה להינשא מחדש, בלי לבדוק שהכל נעשה כראוי. אולם, מסמך חתום על ידי עדים המעידים על מה שאמר אדם בשעת מיתתו ניתן לכתוב בלי לבדוק את הפרטים, כי אפשר להניח שבית הדין יבדוק את אמיתות תוכן המסמך לפני שיפסוק על פיו.

    44 min
  2. 2 DAYS AGO

    בבא בתרא קלז - שבת ח' בחשון, 9 בנובמבר

    בפתרון סתירה בין שתי ברייתות, הגמרא עונה שישנה מחלוקת תנאים (בין רבי ורבן שמעון בן גמליאל) בנוגע לאותו נושא שרבי יוחנן וריש לקיש התווכחו עליו - כאשר אדם קונה את הפירות האם הוא קונה זכויות בגוף הנכס עצמו, כלומר האם יש לו זכות למכור אותו (קניין פירות כקניין הגוף)? המקרה שבו הם חולקים הוא מי שהבטיח את נכסיו לאדם אחד ולאחר מותו של אותו אדם, יעברו לאדם שני ואחריו לאדם שלישי. אם האדם הראשון מכר את הנכס, האם האדם השני יוכל לתבוע את הנכס לאחר מות הראשון? רבי סובר שמכירת הנכס לא תהיה תקפה. רבן שמעון בן גמליאל סובר שהמכירה תהיה תקפה אף על פי שהוא חושב שאין למכור אותו לכתחילה. רבי יוחנן פסק כרבן שמעון בן גמליאל עם יוצא מן הכלל אחד. הוא גם הוסיף מספר מקרים שייכללו בפסיקה זו. אם אדם קיבל אתרוג במתנה שהיה אמור לעבור לאחר מותו לאדם אחר או שנלקח מכספי העיזבון לפני שחולקו, האם הוא יכול לקיים את המצווה או לא? בעוד שבמקרה הראשון, הם יכולים לקיים את המצווה, רבי ורבן שמעון בן גמליאל יחלקו האם ניתן למכור את האתרוג. האם מתנה שניתנה על מנת להחזיר נחשבת למתנה? האם אפשר לקיים מצווה עם אתרוג שהתקבל באופן זה?

    29 min
  3. 2 DAYS AGO

    בבא בתרא קלו - ז' בחשון, 8 בנובמבר

    מהו הניסוח בשטר שמבהיר שהמסמך עצמו רק בא לחזק את התחייבותו של האדם בשעת מיתתו, ולא נועד כשטר קניין? מה חייב להיות הניסוח כדי להקנות את רכושו לאחרים בחייו כשהוא בריא? רבי יהודה סובר שחייבים לכתוב "מהיום ולאחר מיתה." רבי יוסי אינו מצריך להוסיף "מהיום." מרגע שזה בתוקף, הנכס נחשב שייך למקבל, בעוד שהפירות שייכים לנותן. האם מי מהם יכול למכור את זכויותיו בחלקו?  מדוע הניסוח "מהיום ולאחר מיתה" עובד כאן, אך אינו מועיל בגט? רבא בר אבוה קיבל את דעת רבי יוסי מכיוון שהתאריך במסמך מבהיר שהוא בתוקף מיום כתיבתו, גם בלי להוסיף את המילים "מהיום." רב נחמן אומר שאם נעשה מעשה קניין מהנותן לעדים עבור המקבל, זה היה מייתר את הצורך בכתיבת "מהיום," אפילו לפי רבי יהודה. עם זאת, יש מחלוקת האם זה חל באופן גורף או שזה תלוי בניסוח שנכתב בשטר. אם המקבל מכר את זכויותיו ואחר כך נפטר לפני הנותן, האם הקונה זוכה בנכס לאחר מות הנותן או שהוא חוזר ליורשי הנותן? רבי יוחנן וריש לקיש חולקים בזה בהתבסס על מחלוקת האם מי שקונה פירות (במקרה זה הנותן שומר זכויות לפירות) נחשב כבעלים העיקרי של הדבר? אם מחלוקת זה נזכרת במקום אחר, למה היה צורך לחזור על המחלוקת גם אצלינו? מה ההבדל בין המקרים?  ר' יוחנן מביא ברייתא כקושי על ריש לקיש אך פותרים את הקושי.

    44 min
  4. 3 DAYS AGO

    בבא בתרא קלה - ו' בחשון, 7 בנובמבר

    שתי אמירות בשם רבי יוחנן סתרו זו את זו. באחת הוא פסק שבעל נאמן לומר שגירש את אשתו ובשנייה, אינו נאמן. התירוץ היה שבראשון התכוון שאנו מקבלים את דבריו לגבי מעמדה מכאן ולהבא והשני מדבר למפרע. למרות תירוץ זה, רבא לא היה מוכן לפסוק על פי עיקרון זה במקרה שהובא לפניו שבו אדם אמר שאשתו פטורה מייבום (והיה צריך להיות נאמן מכיוון שיכול היה לומר שגירש אותה) והעדיף להחמיר ולדרוש חליצה. במקרה אחר, שבו היתה חזקה שלאיש אין אחים ובשעת מיתתו גם אמר הבעל שאין לו אחים. אביי החמיר כיוון שהיו שמועות שיש אנשים רחוקים שיכולים להעיד שיש לו אחים. אף על פי שבמקרה של אישה שנלקחה בשבי, רבי חנינא לא אסר אותה על בעלה על סמך שמועות שאנשים רחוקים יכולים להעיד שקיימה יחסים עם שוביה, אביי מבדיל בין המקרה ההוא למקרה זה. המשנה הביאה מקרה שבו אח אחד טען שיש להם אח נוסף, אך האחים האחרים הכחישו את הטענה. הגמרא קובעת שהאחים האחרים היו צריכים לומר "איננו יודעים אם הוא אחינו", כלומר, טענתם הייתה של אי-ודאות. הסיוג הזה נועד להסביר מדוע הם מקבלים ירושה מאותו אח אם הם מכחישים שהוא אחיהם. האם נוכל ללמוד מכאן לגבי מקרים אחרים שבהם יש טענת ברי מול טענת שמא, כגון, אחד תבע כסף מאחר והשני ענה "איני יודע אם אני חייב לך"? אם ההשוואה נכונה, הפסק יהיה שהנתבע שאינו בטוח לא יצטרך לשלם, כמו האחים שאינם צריכים לוותר על ירושתם לאחרים. רבא מסכים להשוואה זו, אך אביי מתנגד לה ומשווה את המקרה שלנו למקרה שבו הטענה הוודאית היא שהאחר חייב כסף לצד שלישי, ולא למי שמעיד. בפסיקת המשנה, אם האח שמעמדו אינו ברור מת, הרכוש שקיבל מהירושה מאחד האחים חוזר לאותו אח. רבא שואל מה קורה אם הנכסים השביחו מעצמם? האם האח יקבל גם את הערך המוסף או שזה יהיה כמו כסף שאותו אח רכש בעצמו, שיתחלק בשווה בין כל האחים? אין תשובה אם לאדם יש צוואה כרוכה סביב רגלו כשהוא מת (דייתיקי), היא בטלה, גם אם היא נמצאת מאוחר יותר בידי האדם שהכסף הובטח לו בצוואה כי הש/טר לא ניתנה לאדם ואין נותנים שטר לאחר מיתה. אבל אם לפני שהאדם מת, הוא העביר את הבעלות על המסמך למישהו אחר, היא תקפה. איזה ניסוח יש להשתמש כדי להקצות את רכושו לאחרים בחייו כשהאדם בריא? האדם צריך לומר "מהיום ולאחר מותי". אם אדם התכוון להעביר כסף לאחר באמצעות שטר, כלומר בשעת מיתתו אמר "כתבו ותנו מסמך זה ל...", אם האדם מת לפני שהמסמך ניתן, אין כותבים ונותנים את המסמך כיוון שהתכוון השטר יהיה שטר קיום ואי אפשר לעשות קניין בשטר לאחר מותו. עם זאת, אם ברור שהמסמך נועד רק כהוכחה להעברת הרכוש (שטר ראייה), אפשר לכתוב ולתת את המסמך גם לאחר מות האדם.

    40 min
  5. 5 DAYS AGO

    בבא בתרא קלג - ד' בחשון, 5 בנובמבר

    מובאים מקרים שונים, בנסיבות שונות, שבהם האישה קיבלה רכוש מבעלה עם ילדיה והרבנים דנו האם היא יכולה גם לתבוע את כספי הכתובה שלה. רב הונא הסביר שאם אדם בשעת מיתתו כתב את כל רכושו לאחר מבלי לציין לשון ירושה או מתנה, אנו בודקים אם היורש היה קרוב משפחה או לא. אם היורש היה קרוב משפחה שהיה בתור לרשת, הם קיבלו זאת כירושה. אם לא, הם מקבלים זאת כמתנה. רב נחמן שואל את רב הונא, "למה לא אמרת ישירות שאתה מחזיק כרבי יוחנן בן ברוקה!" רב נחמן עונה על שאלתו בעצמו על ידי ציטוט מקרה שבו הפסיקה נוסחה באותו אופן כמו פסיקתו של רב הונא. עדיין, לא היה ברור מה הייתה הרלוונטיות של ההבחנה בין ירושה למתנה בשתי הפסיקות. רב אדא בר אהבה הציע השלכה - האם אלמנת הנפטר יכולה לדרוש מזונות מהיורש. אולם, רבא דחה הצעה זו והסביר את ההשלכות על פי פסיקה של רב אחא בר רב עויא - במקרה שהנפטר הבטיח זאת רק ליורש עד מותו, ולאחר מכן הרכוש יעבור למישהו אחר. אם זו נחשבת ירושה, הצהרה זו מתבטלת, אך אם זו מתנה, היא תקפה. האם מותר לעקוף את ירושת הבן ולתת את הרכוש למישהו אחר? האם יש הבדל אם הבן אינו מתנהג כראוי או אינו מתנהג כראוי כלפי האב? האם יש מחלוקת לגבי השאלה האחרונה במשנה או ששני התנאים מסכימים? מובאים שני מקורות לענות על שאלה זו. המקור הראשון מסביר שיוסף בן יועזר עקף את בנו ונתן ירושתו להקדש ומסופר סיפור על התוצאות. עם זאת, הסיפור אינו מכריע לגבי שאלה זו כיוון שיש שתי גרסאות שונות של סוף הסיפור. מקור שני, אמירה של שמואל לרב יהודה, מוכיח שיש מחלוקת בין התנאים. מסופר סיפור נוסף על מי שעקף את בניו והעביר את ירושתו ליונתן בן עוזיאל אשר בתורו החזיר שליש ממנה לבנים. שמאי תוקף אותו על כך אך הוא מוכיח לשמאי שהוא צדק.

    44 min
  6. 6 DAYS AGO

    בבא בתרא קלב - ג' בחשון, 4 בנובמבר

    אם אדם כתב את כל נכסיו לאשתו מניחים שהתכוון רק למנות אותה כאפוטרופוס וכתב זאת באופן כזה כדי שמקבלי הצוואה יכבדו את המבצע. האם זה יהיה המקרה רק אם כתב זאת בשעת מיתתו או שזה יחול גם אם נכתב כשהבעל היה בריא? התשובה לשאלה זו מובאת מברייתא המתייחסת למקרה שבו הבעל כתב לתת לאשתו את כל רכושו ובגלל חוב של הבעל, הרכוש נלקח מהאישה, האם היא מחלה על כתובתה ומאבדת את זכותה לגבותה. למרות שיש מחלוקת בעניין זה, ברור מהברייתא שאם כתב לתת לה את כל רכושו, היא יורשת הכל ולא ממונה להיות אפוטרופוס. תחילה, הגמרא מניחה שמדובר במקרה שהבעל בריא, שכן אם היה בשעת מיתתו היא הייתה ממונה להיות אפוטרופוס. אולם, תשובה זו נדחית כיוון שלדין הזה יש כמה יוצאים מן הכלל, כמו אישתו שהייתה רק מאורסת או גרושה. אם המקרה היה באחד מהמצבים הללו, אז זה יכול היה להיות אפילו אם כתב בבשעת מיתתו, ובכך משאיר את השאלה המקורית ללא מענה. רב נחמן פסק במקרה הכתובה לעיל שהאישה מאבדת את זכותה לגבות את הכתובה כאשר היא מקבלת את כל רכוש הבעל. קושי עולה מברייתא, ממקרה אחר שבו רב נחמן פסק כדין הברייתא בעניין אחר שהולכים לפי אומדנא - שאנו עושים הערכה לגבי כוונתו של אדם ומאפשרים להחזיר את רכושו כשטעה, מה שאיננו עושים לגבי האישה בעניין כתובתה שויתרה לאחר שקיבלה נכסי הבעל, ובא בעל חוב וגבה אותם ממנה. הדבר נפתר על ידי הבחנה בין המקרים. מצוטטת משנה בפאה, כיוון שמאוחר יותר רבא ישאל אם הפסק חל רק אם נעשה בשעת מיתתו או אפילו כשהיה בריא. אם בעל כותב את כל נכסיו לבניו ונותן לאשתו חלקת קרקע בכל גודל שהוא, היא מאבדת את זכותה לכתובתה. שלושה אמוראים מציעים הסברים שונים לפסיקה מפתיעה זו - כל אחד מציע שהאישה הביעה (אם כי לא במפורש) את הסכמתה להסדר זה. הגמרא מצטטת את המשך המשנה כדי להעלות קושי על שלוש הדעות - רבי יוסי סובר שאפילו אם הבעל לא כתב לה שטר המעניק לה את הקרקע, אלא האישה מקבלת אותו היא מוותרת על זכויותיה. משתמע מכך שהתנא קמא דורש גם שטר כתוב וגם הסכמה מפורשת של האישה. אין פתרון לקושי כנגד שלושת האמוראים. רב נחמן פסק שהאישה מאבדת את זכותה לגבות את הכתובה במקרה המתואר לעיל. הוא הסביר שהאישה מוכנה לוותר על זכויות אלו כיוון שהבעל עשה אותה שותפה בחלוקת הרכוש לבנים וזה מעניק לה כבוד שבגללו היא מוכנה לוותר על זכותה לכתובתה. רבא שאל אם פסיקה זו חלה גם על אדם שחילק את רכושו באופן זה גם כשהיה בריא, או רק בשעת מיתתו? הגמרא מסבירה את שני צדדי השאלה, אך משאירה את השאלה ללא הכרעה.

    40 min
  7. NOV 3

    בבא בתרא קלא - ב' בחשון, 3 בנובמבר

    הדף היום מוקדש ע"י אביבה אפלמן לע"נ פלורנס אפלמן. רבא שואל האם היתרו של רבי יוחנן בן ברוקה לאב להעדיף בן אחד על פני האחרים הוא רק כשאומר זאת בשעת מיתתו או אפילו כשהוא בריא. רב משרשיא עונה מברייתא שבה רבי נתן הבבלי הקשה על רבי יהודה הנשיא על כך שהמשנה בכתובות נב: העוסקת בהתחייבות הכתובה לבנים הזכרים של האישה (כתובת בנין דכרין), נראית כדעתו של רבי יוחנן בן ברוקה. מכיוון שהמקרה התייחס לאדם בריא (בכותב נכסיו לבנים מסויימים בשעה שהוא בריא), ברור שרבי יוחנן בן ברוקה התייחס בדעתו גם לגבי אדם בריא. יש דיון נוסף בין אביי ורב פפא בנוגע לתוכן הברייתא והשאלה מדוע רבי יהודה הנשיא ענה לקושיית רבי נתן דווקא כפי שענה ולא הציע תשובה אחרת. אם אדם כותב שהוא נותן את כל נכסיו לאשתו, או לבנו הגדול, או לבנו הקטן, או לאדם זר כלשהו, האם יש להבין זאת כפשוטו, שהוא נותן להם את כל הנכסים במקום לתת לכל בניו, או שמא מניחים שהתכוון רק למנות אותם כאפוטרופוס על צוואתו וכתב זאת באופן כזה כדי שמקבלי ירושתו יכבדו את האפוטרופוס? מה ההבדל בין המקרים השונים שמביאים?

    44 min

Ratings & Reviews

4.7
out of 5
3 Ratings

About

דף יומי לנשים - הדרן הוא שיעור הדף היומי הראשון המועבר על ידי אשה והזמין באינטרנט מכל מקום בעולם בזמן אמת. השיעורים מועברים בישראל על ידי הרבנית מישל כהן פרבר, שלמדה בתכנית במדרשת לינדנבאום בתכנית מתמידות ובעלת תואר ראשון בתלמוד ובתנ״ך מאוניברסיטת בר אילן. מישל לימדה תלמוד והלכה במדרשת לינדנבאום, בית ספר פלך ומתן. היא ממקימיה של קהילת נתיבות ברעננה. היא מתגוררת ברעננה עם בעלה וחמשת ילדיהם.

You Might Also Like

To listen to explicit episodes, sign in.

Stay up to date with this show

Sign in or sign up to follow shows, save episodes, and get the latest updates.

Select a country or region

Africa, Middle East, and India

Asia Pacific

Europe

Latin America and the Caribbean

The United States and Canada