דף יומי לנשים - הדר‪ן‬ מישל כהן פרבר

במקרים שבהם מישהו נוקט בהתחייבות מוגזמת במהלך או לאחר עסקה, האם התחייבות זו תקפה? האם מניחים כי האדם מעולם לא התכוון באמת להתחייב וכי הוא רק נקט בהצהרות כדי לעודד את העסקה? מוצגים מקרים שונים הנוגעים להצהרות כאלה ולתוקפן בהקשרים משפטיים.

אם לווה גובה ריבית, על פי רבי אלעזר, בית הדין יכול לכפות על הלווה להחזיר את הכסף. מובאים מקרים שונים שבהם הריבית שנגבתה הייתה שונה מזו שהוסכמה בתחילה. בכל מקרה, האם על הלווה להחזיר את הסכום שהוסכם עליו או את מה שנגבה? כאשר שוכרים או קונים בית, האם מותר לגבות מחיר זול יותר אם כל התשלום משולם מראש ומחיר גבוה יותר אם הוא ישולם מאוחר יותר? המשנה קובעת שזה מותר בשכירות אך אסור במכירה. שכירות שונה כיוון שתשלומי השכירות אמורים להיות משולמים בסוף תקופת השכירות ולכן אין בעיה של שכר המתנת מעות. במכירה, החובה לשלם חלה בזמן המכירה. רב נחמן, רב פפא ורב חמא מנסים כל אחד להצדיק את נוהגי עסקיהם של גביית שיעור גבוה יותר מאלה שדוחים את התשלום ולמה זה לא נחשב כגביית ריבית. אם אחד מוכר קרקע אך הקונה משלם רק עבור חלק ממנה ומתחייב לשלם את היתרה מאוחר יותר, מי רשאי לאכול את הפירות בתקופת הביניים לפני שהיא משולמת במלואה? מובאת ברייתא המסבירה שיש ארבע אפשרויות  - בהתאם למה שסוכם מראש לגבי המכירה. לאחר הסבר כל המקרים בברייתא, רב הונא בנו של רבי יהושע אומר שהברייתא אינה סוברת כשיטת רבי יהודה הטוען שאם לא ברור שיהיה ריבית, מותר. הוא גם מציין עוד שני מקרים נוספים שאינם כשיטת רבי יהודה.

הדף היום מוקדש ע"י נשות הדרן מלונג איילנד לכבוד הולדת נכדים תאומים לסינדי דולגין.
הדף היום מוקדש ע"י נשות הדרן בזום לכבוד עדינה ואריק חגג' על הולדת הנכד.
ואם מישהו מלוה מטבעות לאחר, או משיב הלוואת מטבעות, והמקבל מוצא יותר מטבעות ממה שהוסכם מראשון, האם עליו להשיב את העודף, או שניתן להניח שהיתרה היתה מתנה? זה תלוי בגורמים שונים. כאשר נוהגים למכור דלועים קטנים עשרה בזוז, והמוכר מתחייב לתת לקונה עשרה דלועים גדולים בזוז, רב פסק שהסידור מותר רק אם למוכר יש דלועים גדולים בעת העיסקה. אך יש הטוענים שרבא חלק עליו, והתיר אפילו אם לא היו למוכר דלועים גדולים באותה עת, מפני שדלועים קטנים גדלות באופן טבעי אז אם יש לו קטנים, זה נחשב כ"יש לו". האם דומה/שונה מקרה זה ממכירת חלב עתידי להוציא מגדי, צמר עתידי להיגזז מצאן, או דבש עתידי להילקט מכוורת? אביי סבור שאפשר לקנות מראש יין במחיר קבוע, גם אם המוכר לוקח על עצמו את הסיכון שהיין יהפך לחומץ, ובלבד שהקונה מסכים שאם יפחת הערך, המחיר לא ישתנה. מי שהלוה כסף אינו רשאי לגור חינם או בהנחה בבית הלווה, כי זה דומה לריבית. רב יוסף בר מנימי, בשם רב נחמן, הרחיב את האיסור אפילו לבית שאינם משתמשים בו ולא מושכר על ידי הלווה. אך יש גירסה אחרת לדבריו של רב נחמן, האוסרת זאת רק אם הסכם השכירות נאמרה כחלק מהסכם ההלוואה. במקרה נוסף, רב יוסף בר חמא היה תופס את עבדי חייביו ומעבידים אותם לטובת עצמו. בנו רבא העלה חששות לגבי מעשה זה, בשל גזל, שלא שילם לבעלים על העבדת עבדיהם, ושזה נראה כריבית. רב יוסף הצדיק תחילה את מעשיו, אך לבסוף חדל בשל החשש האחרון.

הדף היום מוקדש ע"י נשות הדרן בלונג איילנד לע"נ ג'ון ברמן, אמה של חברתינו, מרכי ברמן פארל.
לאחר שתי נסיונות לא מוצלחים להבין את המקרה במשנה שבו ריבית אסורה מדרבנן, רבא מביא הסבר לפי הברייתא של רבי אושעיא ולפי דעתו של רבי ינאי - שאפשר להפוך הלוואה של כסף להלוואה של תבואה ואם הלווה מחזיק את הפריט ברשותו, אפילו אם המחיר עולה, אין חשש לריבית. רב חולק על רבי ינאי וסבור שאין להפוך הלוואה על פריט לערך של אותו פריט ולהחזיר את הערך בכסף כיוון שזה נראה כמו ריבית. כיצד רב יכול להסביר את הברייתא של רבי אושעיא בהתאם לדעתו? ניתנות שתי הסברים - או שהברייתא מתייחסת למקרה שבו הלווה ייעד פינה ושם את התבואה שם, או שהיא הולכת אחרי הדעה של רבי יהודה שעסקה שיש בה פוטנציאל לריבית אך לא ברור שתהיה תשלום ריבית היא מותרת, כי אולי המחירים יישארו אותו הדבר או יירדו והמלווה לא יקבל יותר. רבא לומד מעמדתו של רבי ינאי מדוע מותר לשלם מראש עבור תבואה ולקבל אותה מאוחר יותר, אפילו אם למוכר אין אותה עדיין ברשותו. מכיוון שלמוכר יש את הכסף והוא יכול לקנות תבואה עם הכסף הזה, זה נחשב כאילו למוכר יש את התבואה. עם זאת, זה יעבוד רק במכירה ולא בהלוואה. רבה ורב יוסף נותנים סיבה שונה מדוע מכירה מסוג זה עובדת אפילו אם המחיר עולה והקונה יקבל את התבואה מאוחר יותר בערך גבוה יותר. ההטבה של קבלת תבואה בערך הגבוה יותר אינה הטבה כיוון שהקונה יכול לומר "אם לא הייתי נותן את הכסף למוכר (כדי לקבל את התבואה במועד מאוחר יותר), יכולתי לקנות תבואה ממוכר אחר באותו הזמן והיא הייתה גדלה בערך ברשותי." מועלות שתי קושיות על רבה ורב יוסף. מדוע טענה זו לא תתיר להלוות סאה של תבואה תמורת סאה של תבואה? והאם זו לא הטבה לקונה שלא היה צורך לשלם תוספת עבור סוחר ביניים? שתי הקושיות מתורצות. רבה ורב יוסף דורשים מקונה המשלם מראש כדי לקבל תבואה במועד מאוחר יותר, במחיר הנוכחי, לפגוש את המוכר בגורן. למה? רב נחמן מלמד שכל מקרה של קבלת תשלום עבור ההמתנה נחשב לריבית והוא מביא דוגמה של מי שמוריד את המחיר כדי לקבל את הכסף מראש. זה יהיה מותר רק אם למוכר יש את הפריטים ברשותו.

הדף היום מוקדש ע"י יחיאל ברקוויץ לע"נ אמו, שרה ברקוביץ.
רבי יוחנן ורבי אלעזר חלקו על השאלה האם לבית הדין יש סמכות לכפות החזרת תשלומי ריבית שנגבו בשיעור קבוע שהוחלט מלכתחילה. רבי אלעזר תומך בעמדתו על פי פסוק מויקרא כב:כז, שמסתיים ב"וחי אחיך עמך", במשתמע שיש להחזיר את הריבית כדי שיהיו יחסים טובים עם הלווה. אולם, רבי יוחנן מפרש את הפסוק הזה באופן שונה, בהתאם לדעתו של רבי עקיבא בוויכוח שלו עם בן פטורא לגבי התרחיש של שני אנשים שהיו בדרך ונשאר להם רק צידנית מים אחת בלבד. בדילמה זו, שבה המים אינם מספיקים לשניהם כדי לשרוד, מה עדיף - שכל אחד ישתה חצי ואף אחד לא יגרום למיתת חבירו, או שבעל הצידנית ישתה את הכל וישרוד. שני מקורות מצוטטים כדי לערער על עמדתו של רבי יוחנן שלבית הדין אין סמכות לאכוף על המלווה להחזיר את הריבית שנגבתה. טענות אלו מיושבות כדי לתמוך בעמדתו של רבי יוחנן. רב ספרא, שהולך בשיטת רבי אלעזר, מבחין בין תשלומי ריבית שבית הדין יכול לכפות על המלווה להחזירם לבין כאלה שאינם יכולים לכפות. למרות שאביי ורבינא מעלים בתחילה התנגדויות להבחנה של רב ספרא, חששות אלה מיושבים לבסוף. המשנה הראשונה בפרק מציגה מקרה של ריבית שנאסרה על ידי החכמים. עם זאת, היא מתנגשת עם משנה נוספת באותו פרק. רבה ואביי מציעים פרשנויות לפרטי המקרה, אך הסבריהם נדחים לבסוף.

מאיפה בתורה נלמד שגם הלווה והמלווה אסורים ללוות/להלוות בריבית? מדוע היה צריך שהתורה תפרט מצוות לא תעשה נפרדות לריבית, גזילה ואונאה - מדוע לא יכולנו לגזור אחת מהשנייה, כיוון שכולן דומות בכך שמישהו לוקח משהו שאינו שלו כדין. מדוע היציאה ממצרים הוזכרה בפסוקים על ריבית, ציצית, ומדידות (משלקות)? רבי יוחנן ורבי אלעזר חולקים בשאלה האם בית הדין יכול לכפות על אנשים שגבו ריבית לפי שיעור קבוע מלכתחילה (ריבית קצוצה) להחזיר את תשלומי הריבית שקיבלו.