סחורה בפירות שביעית - שיטת חכמי אשכנז

לעומת שיטת חכמי ספרד (בו עסקנו בשיעור הקודם), שיטת חכמי אשכנז שונה. במסכת שביעית המשנה אומרת שאסור ללקוט פירות ולמכור אותם בעצמך, אבל לבן שלך מותר למכור.

מכאן יוצא שני פירושים בתוספות. פירוש אחד אומר שלך אסור ללקט מההפקר ולמכור, אבל לך מותר ללקט, ולבו שלך מותר למכור. כלומר, אם אדם קונה ממישהו אחר ומוכר, אין בכך שום איסור. גם מי שאסף כדי לאכול ומוכר את מה שנותר לו - אין בכך איסור.

עם זאת, התוס' במסכת ע"ז מפרש שצורה אחרת. משמעות המילה סחורה היא שהאדם לוקח כמות של פירות ועושה מהמכירה שלהם עסק. כלומר הוא מוכר בכמויות וביוקר. עם זאת, אדם שקונה על מנת לאכול - מותר.

הרמב"ם מתייחס בקצרה לנושא. אסור למכור כמויות גדולות, אבל כמויות קטנות אפשר.

האם האיסור הוא על המוכר, או גם על הקונה?

המבי"ט כותב בפירוש שהאיסור הוא על המוכר ולא על הלוקח. הלוקח לוקח לצרכי אכילה ולא לסחורה.

החזו"א אומר שהאיסור גם על הקונה כי הוא משתתף בסחורה של המוכר.