פרשת השבוע במבט עכשוו‪י‬ הרב יואב אקריש

למה לעיתים, דווקא ברגעים שמחים ומרוממים, משהו פתאום משתבש ונופל?

כיצד ניתן לעבור בשלום מעבר חדים בחיים משלווה ונחת אל התמודדויות וניסיונות?

זהו סודו של רגע מיוחד שהתרחש בבית המקדש:
הגרלה על שני עיזים.

אחד מהם יוקרב לה' בבית המקדש, והשני יושלך מהר גבוה במדבר הרחוק.

שניהם מסמלים שני מסלולי חיים שפוגשים כל אחד מאיתנו, הצלחה ונחת מול כישלון ואכזבה.

עומק המצווה הזו, מסתירה בתוכה את ההזדמנות העמוקה שקיימת בתהפוכות החיים, ואת הדרך המפתיעה להפוך אותם למתוקים, כדי להגיע איתם לשלב גבוה ועוצמתי יותר בחיים שלנו

זה היה ויכוח ארוך ויסודי בין גדולי חכמי המשנה: מה זיכה דווקא את שבט יהודה להיות שבט המלוכה של העם היהודי?

בעומק הדיון, מסתתרת השאלה של כל אחד מאיתנו: כיצד להפסיק להיות נשלט בידי המציאות החיצונית שלא פעם מכאיבה ומשפילה אותנו, ולהתחיל לשלוט, לכוון ולהנהיג את מציאות חיינו למטרה עליונה וטובה באמת?

את התשובה מצאו חכמינו דווקא באירוע המסעיר של קריעת ים סוף.
שם התגלתה תכונת המלכות של שבט יהודה.

כאשר הים נבקע לשנים משהו גם בתודעה הפנימית של העם התשחרר ונפתח.

משם עם ישראל קיבל את הכוח בכל דור להשתחרר מעול הכאב, ולהתחיל להשפיע על המציאות מתוך עוצמה וגדלות.

וזו בעצם גם הסיבה שביום הזה מתגלה אורו של מלך המשיח והגאולה השלמה.

כעת זו ההדמנות שלנו להתחבר עמוק יותר לסוד הגאולה והמלכות שמסתתר ביום שביעי של פסח

בחודשים האחרונים תחושת הביטחון והחופש חווים טלטלה קשה.
הקלות שבה ברגע אחד מערכות ההגנה המשוכללות קרסו, וזוועות שלא חלמנו שעוד קיימים בעולם,
לפתע קמו לנגד עיננו, הכניסו את כולנו למערבולת קשה של חששות.

איך ניתן לחגוג חירות כשעשרות רבות מהעם שלנו נתונים בשביה בתנאים לא אנושיים?
כיצד ניתן לחגוג חג חירות במצב כללי של איומים, אזעקות ושיבוש של שיגרת היום הבסיסית?
האם זה לא מבטא ניתוק ותלישות המהמציאות?

האמת היא שהשאלה הזו עתיקה וליוותה את העם שלנו לאורך כל ההיסטוריה.

כיצד חגג עם ישראל חג חירות בתנאי גלות רדיפה ופחד מתמיד?

השנה יותר מתמיד, זו בדיוק ההזדמנות לפענח את המשמעות העמוקה שהיהדות מעניקה למושג חירות.
חירות קשורה לעולם הפנימי שלנו שתלוי בעיקר בשאלה: אז מי אני בעצם?

חג הפסח הוא חג של לידה חדשה. הוויה גבוהה יותר שמאפשרת לנו לפגוש את כל הקשיים ממבט גבוה יותר של בן חורין אמיתי,
שלא נותן לעולם החיצוני לפגום בחירותו.

עם שסובל מלא מעט אויבים שתמיד בסוף נעלמים ועם ישראל נשאר לנצח חי וקיים.

מהסיבה הפשוטה שיש בו חירות פנימית ייחודית.

כאשר נבין אותה לעומק, נוכל ברצינות להודות ולשמוח על חירות אמיתית שאותה אף אחד לא יכול לקחת מאיתנו,
מתוכה אנחנו תמיד קמים מחדש עוצמתיים וחזקים הרבה יותר

איך להיות קצת יותר מרוצה מהחיים שלי?

למה אני לא מספיק מרוצה מעצמי?

בסופו של דבר כולנו מבקשים בחיים האלו קצת הרגשה טובה.
להרגיש שהחיים שלי מתקיימים בצורה טובה ובדרך הנכונה.

אבל מה זה בדיוק חיים טובים?
הרי סביבי יש לא מעט אנשים יותר חכמים, עשירים, מפורסמים עם משפחה נפלאה.

זה נותן לי את התחושה שעדיין המון דברים לא מסודרים בחיים שלי!

האמת היא שבגישה הזו, לא רק אני לעולם לא יהיה מרוצה מחיי, אלא כנראה רוב בני האדם לא יהיו מרוצים מחייהם.

וכשאנשים לא מרוצים מחייהם הם מתחילים להתעסק בצורה מוגזמת בחייהם של האחרים.

וזה בדיוק את מי שאנחנו פוגשים בפרשת השבוע. המצורע שמדבר לשון הרע.
האדם שמדבר לשון הרע, הוא לא אדם רע.
פשוט חסרה לו הרגשה של מלאות ושביעות רצון ממה שיש לו.
אז הוא מבקש להתמלא מלשון הרע.

העונש והטהרה של המצורע הם בעצם תהליך בירור ותיקון אישי, שמראים לנו מה באמת חסר לנו, ומחזירים אותנו לשלמות פנימית ולחיים תקינים, שבהם יחד עם התקדמות וצמיחה מתמדת, קיימים רוגע ונינוחות אישית, בלי להיות בכלל מוטרדים מתחרות מיותרת עם אנשים סביבנו

הכאב בלתי נתפס.
בחודשים האחרונים אנחנו שומעים על טרגדיות שוברות לב, שכול, יתומות ואבל כבד.

בזמנים האלו אנחנו חשים כמו בתוך מערבולת שמאיימת להטביע אותנו בתוכה.

איך בכלל מתחילים לקום אחרי אירועים כואבים כל כך? מהיכן מוצאים עוצמה וכוח ברגעים כאלו?

לאורך ההיסטוריה היהודית אנחנו פוגשים התמודדויות לא פשוטות. זה מתחיל עם אברהם אבינו שנזרק לכבשן האש, דרך עבודת פרך במצרים, ובפרשת השבוע שלנו - אהרון הכהן מתבשר על פטירת שני בניו דווקא ביום השמח של חנוכת המשכן.

ישנה תובנה בסיסית אחת שהתורה מגלה לנו על הדרך והגישה של אברהם אבינו, אהרון הכהן ורבי עקיבא, איך לגשת נכון אל החיים בכלל, ואל אירועים מטלטלים וכאבים בפרט.

לא רק שהם לא נשברו, אלא המשיכו בעצמה גבוהה עוד יותר.

התובנה הזו תאפשר גם לנו להכנס אל מקום חדש בחיים שלנו, שיאפשר גם לנו להביט כל התקופה הכואבת הזו איתנו במבט גבוה יותר.

כי מי שנכנס נכון לכתוב את סיפור חייו, לא רק שלא נשבר מאתגרים, אלא גם יוצר מהם פרק מפואר ועוצמתי בשליחות חייו.

זו אחת האמירות המעצבנות ביותר. "תסתכל על חצי הכוס המלאה".
אנו חווים קושי בחיים, הוא משבית הכל. מטלטל את שגרת החיים. מייאש. מדכא. אנו חווים במלוא העוצמה את חצי הכוס הריקה.

הדרישה להסתכל על הדברים הטובים שיש בחיינו, על ההזדמנויות, על חצי הכוס המלאה - רק מכעיסה, היא לא פותרת שום דבר, ומתעלמת לחלוטין מהכאב של הקושי שאני חווה.

מה עוזרים לי הדברים הטובים ברגעי הכאב והמכשולים של החיים?

בשיעור לפרשת צו נקבל את הכלי לגרום לקשיים והבעיות להיות פחות משמעותיים ולשחרר מהן את עולם המחשבות והרגשות שלנו.

באמצעות הבנת הסוד המיוחד של קרבן תודה, נלמד כיצד לשלוט על העולם הפנימי ולהצליח הלכה למעשה לראות את הטוב שבחיים, וכך להשליט אותו גם על מציאות החיים ולהשפיע על ההתרחשויות. לראות באמת, לא כמנטרה, את השליחות, ההזדמנות והפוטנציאל שטמונים בתוך הקושי - להגיע רחוק יותר, גבוה יותר.

יחד נקבל את הכח לכך שאתגרי החיים לא ישביתו אותנו, שמאורעות קשים לא יהפכו אותנו לממורמרים, מיואשים ותאבי נקמה; אלא לאנשים מאירים, צומחים ומצליחים, בכל מצב