הורים בגובה העיניי‪ם‬ איתי, רונה ורבקה

או בהרחבה : איך למדוד את ה"הצלחה" שלנו כהורים לאורך זמן. באיזה כלים אפשר להשתמש כדי שאפשר יהיה להגיד: "הנה ! הצלחנו !", האם בכלל ניתן למדוד זאת? הרי מאוד מאתגר, בזמן אמת לראות את הדברים, נכון? כמה מהר האשמה מגיעה, או כמה מהר התחושה שאנחנו "לא מספיק טובים" צצה.

רגע לפני שיוצאים לפגרה (נחזור ב11.7), איתי ורונה סיפרו לרבקה על הדרך וההתפתחות שעברו בזכות הפודקאסט . למשל על איך התפיסה שלהם על גבולות השתנתה. רונה סיפרה על הכלים שרכשה בעקבות הפודקאסט, שעוזרים לה לשנות דפוסים, או לפחות לקחת אחריות ולהצליח לנהל סיטואציה גם כשלא קל לה. על ההבנה העמוקה שכדי להיות אמא טובה יותר, כדאי לעבור תהליך התפתחותי כבת אדם לפני הכל הכל, או לפחות תוך כדי החיים עצמם. איתי שיתף שיש לו פחד מבינוניות, ושהוא עוסק הרבה בשאלה -איך לא להעביר זאת לאריאל מילי. דיברנו על ההשפעה והכוח שיש למשובים שלנו מול הילדים ("כל הכבוד" למיניהם או לסירוגין החשש להגיד את "האמת" כשאריאל מילי עפה על הציור שלדעת איתי הוא לא שיא היופי). על החשיבות שבתירגול ביום יום כדי לא לחזור על הדפוסים, על זה שאין יכולת לקחת "פסק זמן" בהורות, ועל איך זה משפיע על ההורות שלנו.



בקיצור, הייתה עונה סופר דופר.

כבר מתגעגעים !

בנתיים, מוזמנים לעשות בינג' ולהשלים פערים.

וגם, אנחנו זמינים בקבוצת הוואצאפ של הקהילה שלנו, אז נתראה שם .



להתראות מאזינים יקרים שלנו



לינק לקבוצת הווטסאפ של הורים בגובה העיניים

לינק לאינסטגרם

אוף איזה מתסכל זה שהילד התרגל בהשכבות לדיגי בגב, ועכשיו הוא לא מסוגל להרדם אחרת ואני עייףףף ! די ! אני רוצה לישון ! .... אוף איזה קשה זה שאני רוצה שהזמן מסך יהיה רק רבע שעה כל יום ואיכשהו זה הופך לחצי שעה... ומה עם התזונה בבית? בפנטזיה שלי כולם אוכלים בריא ומאוזן ובפועל הכי קל להכין טוסט. בקיצור : "הילד התרגל", מכירים את זה ?

מה.. אני לא סמכותי מספיק כהורה כדי לעשות שינוי/לאכוף גבול? מרוב תסכול אנחנו, אולי, מרגישים אשמה?/מאשימים את הילדים/את המציאות/את היקום, שגם זה - לא מי יודע מה כייף.



כמה פעמים יצא לכם להגיד "די נמאס לי ! מהיום עושים שינוי". ותנו לנו לנחש: השינוי לא קורה ? שיו. איזה לופ אין סופי !!!! מאיפה מתחילים ????



אז... רוצים שינוי ??? רוצים שינוי ???



מה זה שינוי מדיניות? מה כדאי לעשות לקראת שינוי המדיניות? מה הסכנות/השלכות בשינוי המדיניות? האם חווית שינוי - המדיניות שונה אצל מבוגרים וילדים? איך מפיצים את המדיניות החדשה/ותיקה בין מכרים או משפחה? למה חשוב במיוחד לשים לב סביב שינוי המדיניות? ומה קורה אם אין סינכרון/הסכמה/זרימה בין ההורים... אחד אוהב להשכיב ככה, השני בצורה אחרת... האחד רוצה לשנות, השני לא...



לינק לקבוצת הווטסאפ של הורים בגובה העיניים

לינק לאינסטגרם

לינק לפייסבוק

אז מה זה בעצם הורה מגדל/חורג?,מה התפקיד שלו?,האם הוא יכול להיות איש סמכות? ("אתה לא אבא שלי!!!"),מה זה בשביל הילד הורה מגדל?, האם הוא בא להחליף את ההורה הביולוגי במקרה של מוות/גירושים? האם נכון לילד לקרוא לו/לה "אבא"/"אמא" האם להציע/להתעקש/להכריח ?, מה קורה כשיש אחים שהם משני ההורים הביולוגיים וילד, או יותר, שהם רק של הורה ביולוגי אחד? מה קורה כשההורים ,שאחד מהם הוא ה"מגדל" ,רבים או נפרדים? ,איך להתייחס לקשר בין ההורה הביולוגי וההורה המגדל?, מה קורה כשיש אי הסכמה בין ההורה הביולוגי וההורה המגדל? האם הילד הוא שלו או לא? ואיך לתחזק את המשולש ההורי הזה בין ההורים הביולוגיים להורה המגדל?



תודה לגדי פטר האהוב שהגיע לאולפנינו ופתח את ליבו .



להצטרפות לקבוצת הווטסאפ של הורים בגובה העיניים

לאינסטגרם

בריאות בריאות בריאות יקריםות שלנו. כמה היא לא מובנת מאליה. מחבקים את האנשים היקרים שמאזינים לפרק הזה, מקווים שיתמוך בכם.

אז קרה משהו בריאותי לאחד ההורים. האדמה נשמטה לכםן מתחת לרגליים. ואתם, שרוצים רגע להתאבל/לכאוב/לעבד/לעכל/להתמך בעצמכם, מוצאים את עצמיכם עומדים מול הדילמה של: איך לתווך את זה לילדיכם, כשאתם בעצמכם נמצאים בסערה. מאיפה מוצאים את הכוחות לתיווך עכשיו? האם לספר? מתי? כמה?, איך להתמודד עם החוסר וודאות, איך להתמודד עם הסבל והכאב של אהובכם, מה/כמה/מתי לתת את המידע האמיתי, האם לאפשר מפגש עם ההורה הפצוע/חולה/חסר הכרה,האם היחס צריך להיות שונה בהתאם לגילאים השונים של הילדים, איך להתמודד עם התנהגויות יוצאות דופן, ולפעמים קשות של הילדים סביב הזמן הזה (כעס,צעקות,חוצפה,מרד, שבירת חוקים...), איך מחזקים את הילדים ולא מחלישים אותם - (רחמים,חיזוקים,יחס מיוחד), איפה זה פוגש את ההורה הבריא, כמה לחשוף את הסביבה של הילד (מסגרת,צוות,הורים אחרים,המשפחה המורחבת..).



תודה לעדי וינברג שפתחה את ליבה ונפשה בימים רגישים אלה, שעוברים עליה ועל משפחתה.

רפואה שלמה מלאה ומהירה לכל החולים והפצועים, חיבוקים וחיזוקים מאיתנו באהבה



להצטרפות לקבוצת הווטסאפ של הורים בגובה העיניים

לאינסטגרם

כמה חשובה מערכת היחסים הזאת בין ההורים שלנו אלינו, בין החמים שלנו אלינו וכמובן - היחסים בין הסבים לילדינו.



לכולנו יש משאלת לב, שכל רשת היחסים הזאת, תזרום בהרמוניה.



אנחנו גם "הילדים של...", וגם "ההורים של.." . סנדוויץ' כזה שעלול לבלבל מאוד, ולהציף המון טריגרים ורגשות.



דיברנו על:



- גבולות : שלהם, שלנו וגם של ילדינו.

- הפער בגישות

- איפה אפשר לעשות עבודת שיחרור, ומדוע?

- על הציפיות

- על האכזבות

- על טריגרים ופצעי ילדות

- על לתת צ'אנס לשינויים,ללמידה ולהתפתחות

- על מה קורה כשהסבים "מתערבים לנו" בחינוך, האם יש לזה באמת משקל?

- איך והאם אפשר להגיע להרמוניה?

- על הדברים הבוערים : מתנות,ממתקים,ביקורת, זמן מסך

- כשהם לא מעורבים, ואנחנו רוצים שיהיו מעורבים

- מה קורה כשהילדים שלנו מתנהגים בצורה שאינה מתאימה מול הסבים?

- מה קורה כשסבא וסבתא מתנהגים בצורה שהיא לא מתאימה לנו



נתראה בזום- לייב ביום רביעי הקרוב?

להרשמה לזום

להצטרפות לקבוצת הווטסאפ של הורים בגובה העיניים

לאינסטגרם

עצרו ! לא דיברנו רק על פיות שיניים!

דיברנו גם על האם לגיטימי לספר לילדים סיפורים מהדימיון- כאילו הם מציאות, וגם על האם מגלים לילדים את האמת ומתי? מה ההשלכות שעלולות להגיע בעקבות כל הסיפורים שלנו אליהם? איך להגיב כשהילדים מספרים לנו סיפורים מהדימיון כמו למשל: חבר דימיוני או חוויות שלא קרו באמת, מה עם סיפורי אגדות/תרבות/חגים? האם יש מקום לשנות סופים/לצנזר/לשנות מילים רק כדי שלא יפחדו? איך להתייחס לחלומות ומה לעשות כשילדים מערבבים בין חלום למציאות?



להצטרפות לקבוצת הווטסאפ של הורים בגובה העיניים

לאינסטגרם