50 דקות | דני פרידלנד‪ר‬ tokz.co.il

אבי בוסקילה ושמרי סגל, בפרק הזוגי הראשון בפודקאסט הזה. במפגש זוגי עם דני, על קשר וזוגיות אצל גייז ובכלל. איך זה דומה לאהבה של סטרייטים, במה זה שונה (משתפים בגדים ולא נעליים) על קינאה על לתת מרחב, ובעיקר איך האהבה של כולנו סטרייטים ולהט"בים אי אפשר לשלוט על הזמן. החיים, כבר הבנו, יסתיימו (למרות שאת אבי, המוות לא יתפוס לא מוכן, אף פעם) ואנחנו מכחישים בכל רגע את המוות (את זה למדנו כבר מאז הקורונה וההפתעה של השביעי לאוקטובר) אין לנו הרבה שליטה על מה יקרה מחר, ואם בן הזוג יישאר ואם הוא יהיה נאמן. האם זה קל יותר להיות בזוגיות עם מישהו שהוא מאותו המין? מסתבר, שגם אצל שני גברים, יש מלא הבדלים. בפרק מלא הומור, שמביא תמונה כנה על אהבה, על היופי שבה וגם על הקשיים שלה. שלושה גברים גייז, מדברים על אהבה ועל זוגיות. אחרי, שכבר למדו משהו על אהבה, על החיים ועל פרידות.

יוסף חדאד, הוא בחזית ההסברה שלנו מאז השבעה לאוקטובר. ערבי ישראלי נוצרי, שנולד בחיפה וגדל בהמשך בנצרת, התגייס לגולני והיה שם לוחם ומפקד ונפצע קשה. מאז השתקם בגוף ובנפש, והוא מביא סיפור מרתק של המורכבות של להיות ערבי וישראלי, שנלחם על הבית, על להרגיש בבית, ולעשות שיהיה פה בית לכולנו.יוסף הסוער, הרגשי הטוטאלי, מגיע לשיחה אישית חשופה ומלאת כנות. והמפגש בינו ובין דני, מרגש ולרגעים כואב. שני ישראלים, האחד ערבי והשני גיי, שיודעים מה זה להרגיש בחוץ, וכמה זה לא פשוט להילחם על מקום ועל שייכות.

יקי שגיא, פסיכולוג קליני ואיש של מילים, כתיבה ורגש, בשיחה פתוחה, חשופה וכנה. הוא מגיע לשיחת גברים מרגשת, בין שני גברים מטפלים. מחשבות על הזמן, על הסופיות שלו, על סיומה של הילדות שלנו והרבה על זמן בהורות ועל גדילתם המהירה של ילדינו ("זמן הגור" במילותיו של יקי). על זמן בטיפול, על גבריות והאם קל לגברים להתמקם במקצוע טיפולי (מקצוע שנחשב רגשי, רחמי ונשי). ועל המוות, הנבילה והקמילה הבלתי נמנעת שלנו ושל הטבע. שיחה על גידול ילדים, על אבהות, מטפלים ומטופלים. על פרחים ונבילתם, בעיקר על טוליפים צהובים. או כפי, שיקי אומר במילותיו שלו, שהן קצת שירה, על ה״התמעטות״ . זה פרק, שיש בו הרבה אהבה. וגם קצת על מטפלים, ועל הקושי היומיומי בעבודתם, שקשורה בפרידות כמעט בכל שעה טיפולית. וכיצד מטפלים נשמרים מלתת לנפשם להיטלטל בין קרבה למרחק.

עינת נתן, חברה של דני, כבר מעל שלושים שנה. הם מנצלים את ההזדמנות להיפגש ולהקליט פרק, שהוא קצת הצצה לחברות שלהם ולנפשם. שיחת נפש כנה, מצחיקה וגם כואבת. על אחאות, על הסיפור של הילדה הבכורה, שלעולם תצטרך לדאוג לכולם, כולל לאמא שלה, לילדים שלה, כל אחד עם צרכיו ואתגריו. לדאוג להיות קשובה ובכוננות הצלה, ולרגע לא להרפות מהתפקיד. אל מול דני, ילד זקונים, שרק רוצה, שקצת יסמכו עליו ויודע היטב את מלאכת הדאגה והטיפול באחרים. מה מראים.. מה מסתירים, איפה האמת מקבלת במה. ולמה עינת רצה החוצה מהבמה, כמעט במנוסה, בסיום הרצאה, כשאצל דני, זה בדיוק הרגע שהוא נשאר שם לעוד, מתקרב לקהל שלו ופותח את הלב לאנשים. מדוע לרצות רגע של זמן לעצמינו עלול להרגיש מסוכן כהורים, כבני זוג, כמטפלים. זה פרק חשוף על חברות בין שניים, שרואים ומרגישים זה את זו בלי מילים, והם הרבה יותר דומים מאשר זה נראה בעין. איך זה, שעינת לא ראתה אף פרק, של התכנית שלה בקשת 12  "מבחן ההורים הגדול" ומה הקשר לנוח (ההוא מהמבול והתיבה בספר בראשית) שאחרי ששרד מבול, שילח יונה, ראה שהטוב חזר. הורס לעצמו הכל בכרם שלו, אחרי בציר היין הראשון שגידל, שהוא מסיים אותו שיכור וערום.                     על הורים, ילדים, אחיות ואחים ואולי על האנושיות של כולנו, שרק רוצה קצת מקום, מבט מטיב וקשר שומר ואוהב.         הכל יש בפרק  הזה, והרבה עינת נתן, חשופה, אמיתית, מתגעגעת ואוהבת

יפעת הללי-אברהם, שהיתה עורכת מאקו סלבס, היא האישה, שיודעת הכל לפני כולנו, יש לה את הכוח, לבחור להעלות או לא להעלות, ידיעה על סלב, והיא זו שבאמת יודעת, מה קורה שם בביצה, בתעשיית הבידור, הטלוויזיה והתרבות. יפעת ליוותה במשך השנים את התכנית "חתונה ממבט ראשון" בהיותה אחת התכניות שייצרה עניין, רכילות, ספוקלציות ומאחר ומשתתפיה, היו ה"שפיץ" של הרכילות והעניין. דני מכיר את יפעת משנותיו כמומחה התכנית "חתונה ממבט ראשון" , כשבמשך השנים הם הצטלבו בעבודה המשותפת כולל פרקי פודקאסט שמלווה לתכנית, שיפעת הובילה. שם, בתוך אולפני הפודקאסט, שהוקלט במאקו בחודשי שידור התכנית, יפעת ודני ישבו ושוחחו, כשהוא בא להסביר קצת יותר, על מה שכולם כל כך רצו לדעת. שנתיים מסיום ההשתתפות של דני כמומחה התכנית, הוא מזמין אותה לפרק אישי עליה, ויחד הם מביאים עוד זווית לתמונה המורכבת, של מה קרה לנו כישראלים מאז השבעה לאוקטובר. פרק, על מה קרה לרכילות ובכלל האם המשכנו להתעסק בדברים הקטנים, ו"בהבל ההבלים" של ה"חיים עצמם". והאם עברנו כולנו, באישי ובלאומי, שינוי אמיתי ועמוק. ולמה זה לא מחזיק? מדוע הטוב מחזיק לנו לתקופה קצרה ונעלם. ומה קרה ליפעת וליכולת שלה להמשיך ולגעת ולהתעסק ולמצוא עוד עניין בסלבים ובחייהם. האם נעשינו טובים יותר? האם למדנו משהו. ומדוע, יפעת, שמספרת קצת על המסלול שלה, לא הפכה לקרימינולוגית או פסיכולוגית. ועל איך ביקור שלה במחלקה הסגורה, באחד מבתי החולים הפסיכיאטריים, שהיתה סטודנטית צעירה לקרימינולוגיה שינה את מסלול חייה ואיך זה קשור למאקו. הצורך הזה האנושי, קצץ להציץ, קצת לראות את הזוהר של האחר אבל גם לראות לו בנופלו, את עליבותו האנושית, האם בסוף, הצורך הזה הוא של כולנו? יפעת ודני במפגש קרוב ואוהב, מגשימים ליפעת (כמעט) את המשאלה שלה, לשבת עם דני (אמנם לא ערב ערב...) אבל ברמת השרון... ולדבר, ולא על חתונמי.

עמרי פלד, סופר, מנטור, מדריך רוחני ואחד הבולטים היום ברשתות החברתיות. הוא יצרן של פרקי פודקאסט, של סרטונים ובכלל, הוא קצת הקול והעיניים.. (היפות, השובבות והעצובות של הדור שלו, בני ה 30-40. הוא מגיע לפגוש את דני לפרק, שבו שני גברים, חכמים וחזקים במילים נפגשים. זה מעורר בו וגם בדני, תחרות שלא בהכרח מביאה למפגש של קירבה אמיתית. ובחלקים אפילו קצת נוצר שם משהו כוזב, וריק. דני מרים דגל, עוצר את בליל המילים, ומזמין את עמרי לנסות להיפגש אבל ב"אמת" ורק אז יש שם פתח למפגש אמיתי, כואב, שיש בו גם געגוע, החמצה ואי קבלה של עצמך. זה פרק על גברים, על אבות ובנים, על גברים, שמחפשים דרך להרגיש, ועל בנים שכל כך זקוקים לאבות שלהם ולמבט המתפעל שלהם.. וממש רגע לפני סיום, יש שם רגע של קירבה אמיתית, שאינה תלויה במילים או בתוכן. עמרי פלד, הוא איש שיודע משהו על לצאת למסעות. אבל לפעמים, כמו רבים מבני הדור שלו, הוא שוקע לתוך עצמו ומפספס, את אלה ואלו שעוברים שם על הדרך.