50. קולנוע קולינרי עם אסנת פיינזילבר ברדה מרצה לקולנוע מלאת תשוקה ותאווה לאוכל.

קולנוע קולינרי

כמו מים לשוקולד, ,המטבח של מרטה, גולי וג'וליה, רטטוי, צ'ארלי בממלכת השוקולד, דיינר רש, ליל סדה והרשימה ארוכה ארוכה. כל כך הרבה סרטים מדברים אוכל, משתמשים בו, אוכלים אותו ואיך לא? תאוות האכילה היא מן התאוות המשמעותיות בחיי האדם. היא יכולה לשעבד ולהנמיך אותו, לרומם, ,ללמד ולהוות מנוף מוסרי. לא פלא הוא שהדיבר הראשון של אלוהים אל האדם עסק באוכל (בראשית א',כט') והציווי הראשון דיבר על מה לאכול ומה לא. (לא לאכול מעץ הדעת) סיפור שראשיתו בפיתוי והמשכו בעונש.

במובנים רבים כל אכילה היא אכילה רגשית. בתהילים נאמר כי "יין ישמח לבב אנוש ולחם לבב אנוש יסעד". ללחם אין כאן תפקיד תזונתי, אלא נפשי, הוא לא ממלא את הכרס אלא פועל על הלב. הלחם סועד - מעניק גם סעד ומרפה ריפוי.

אז איך אפשר להבין את התנהגויות האכילה שלנו מבלי לתת את הדעת לתפקיד המפעים של האוכל בחיינו. זה המכניס טעם וריח, עצב ושמחה. זה הממלא את חיינו בהתרגשות ובצפייה. ולכן אין זה מפתיע שסרטים רבים נותנים במה ומתרגמים את האוכל ואת האכילה לשפה קולנועית. יש משהו באוכל המצטלם, שמעורר את בלוטות הטעם, הרגש, העונג והסיפוק. אוכל מופיע בקולנוע בהקשרים מיניים, תרבותיים, טקסיים, משפחתיים, וגם בהקשרים של מעמדות ומאבקים בין המינים. אוכל מדבר ומתקשר רגעים, חוויות, זיכרונות שאנחנו במילים השגורות מתקשים לבטא.

הוא מייצג אמונות, הרגלים, שפה תקשורתית. די לראות את התכונה המלווה אותנו בערבי חג השוקקים תבשילים "קדושים" ולהבין שאוכל מספר על היסטוריה, יחסים אמונה על דת ומנהגים. הוא מרגש אותנו, מסעיר, מפחיד, מבלבל. הוא אסור ומותר, בריא ולא בריא. הוא עולם של צרכים גלויים וסמויים. וכל אלה באים לידי ביטוי בקולנוע המשתמש באוכל ביצירתיות מלאת תשוקה. בה במידה, שהוא מבטא באמצעותו סלידה וגועל הוא מבטא גם חיים ומוות. ועל כל אלה נדבר היום במפגש צבעוני, תוסס, ומסעיר על קולנוע ואוכל. עם אסנת פיינזילבר ברדה מרצה לקולנוע מלאת תשוקה ותאווה לאוכל.

קישור לאתר שלה- https://www.cinemaosnat.com/