קצת לפני 7 באוקטובר 2023 - ולעניין זה 6 באוקטובר הוא התאריך הקובע - הוזמן מוטי אשכנזי לביתו של תת-אלוף בדימוס אמיר ראובני. אשכנזי יליד 1940, ראובני -לא בריא - מבוגר ממנו בשלוש שנים וחצי. אשכנזי סיים את שירותו הצבאי בדרגת סרן. ראובני היה מח״ט גולני ומפקד אוגדה. חשוב יותר, ראובני היה מג״ד 68, גדוד המילואים שאשכנזי היה אחד מקציניו והצטיין במלחמת יום הכיפורים כמפקד מעוז ״בודפסט״ - המעוז היחיד שלא נכבש בידי הצבא המצרי. מצפונו של ראובני הציק לו. הוא זילזל באזהרות אשכנזי ערב המלחמה ולא היטיב לפקד על כוחות הקו. במקום לשבח את אשכנזי ולפעול לשימורו במסגרות המילואים, התנכר לו והבליג כאשר חסידיו של תומכי משה דיין העבירו אותו מתפקיד פיקודי ל״מאגר קצינים״, שם נבלע ללא ניצול. המערכת לא השלימה עם נצחונו של אשכנזי, המפגין הבודד שחולל מחאה רבתי, על דיין. ראובני הפציר באשכנזי להאמין לו: כשנתיים לאחר המלחמה פנה לוועדת העיטורים במטכ״ל, בראשות אלוף, והתלונן על שלא הוענק עיטור - גבורה, עוז או מופת - למפקד ״בודפסט״, שהדף את כל התקפות המצרים בששת הימים הראשונים של המלחמה. ״אומץ לב וקור רוח עילאיים, דוגמה אישית ומנהיגות קרבית יוצאת דופן,״ ציטט ראובני את עצמו מ-1975. ״דבקות במשימה, שיקול דעת ברמה הגבוהה ביותר, עמידה איתנה שמנעה את קריסת הגיזרה הצפונית של התעלה״. אשכנזי, יובל ומעלה לאחר המלחמה והמחאה שעשתה אותו לשם דבר, אינו נוטר טינה. הוא מחייך לעצמו בסיפוק כשנצברים לזכותו נצחונות קטנים, מאוחרים, ביניהם ביטול החסיון על עתירה שהגיש באמצע שנות ה-70׳ נגד שיטת הקידום בצה״ל, שתיגמלה קצינים כושלים ובינוניים והעדיפה פז״ם על יזם. בשיחה עם אמיר אורן ב״אפרכסת״, לטובת הדור שלא ידע את מרדכי, מספר אשכנזי על מאבקו בקצונת הגיזרה בשבוע וחצי שלפני המלחמה, על קרבות ״בודפסט״ ועל עדותו בפני ועדת אגרנט. ״אילו התבקשתי כמג״ד 68 להעניק עיטור גבורה אחד בלבד,״ כתב ראובני בהמלצתו שבדיעבד, ״הייתי מעניק אותו למוטי אשכנזי, ללא כל היסוס, התלבטות או ספק״. אשכנזי לא עולל לזולתו מה שעוללו לו: בהמלצתו ניתנו עיטור המופת לשאול מוזס, קצין השריון שחבירתו למעוז היתה גורלית להדיפת ההתקפה, וצל״ש מפקד חיל הים לקצין שפיקד על חוליית המכ״ם הימי, גבי שילה. במחאת 2023-25 מעטים הנכדים הצעירים - רבים מהם לוחמים ונפגעים, בעזה ובחזיתות אחרות - אבל אשכנזי הוא הסבא שלה. כשמזדמן לאולפן משה רדמן אבוטבול, ממובילי המחאה נגד ממשלת נתניהו ומהלכיה, חולק איתו אשכנזי עצות ולקחים מנסיונו בחודשים פברואר-אפריל 1974. מרשים לשמוע ממנו, באותם מזג ותיכנון שאיפיינו את רצינות הכנותיו למלחמה ותיפקודו בה, איך התעצמה תופעת ההפגנות נגד סירובה של גולדה לפטר את דיין. מיחיד לפלוגה לגדוד לחטיבה, עד שבתוך כ-10 שבועות בלבד ובתוכם גם דו״ח אגרנט החליטה גולדה להתפטר ולקחת איתה את דיין. האם ההצלחה היתה גדולה מדי, כי בקצה העקרון ניצב המדרון שבתחתיתו נתניהו? מוטי אשכנזי מתנער מכל אחריות, אישית או מיניסטריאלית, לדרך הארוכה שמכשלונות העבודה אז לאסונות הליכוד כיום. לא, הוא מסכם, אינו מתגעגע לגולדה, אבל יש לו געגוע - והערכה - לתכונה שלבסוף גרמה לדעתו לראש ממשלת יום הכיפורים להתפטר ולהעביר את השרביט לדור הבא: הבושה. אותה בושה שאינה נמצאת במילון של נתניהו, בודאי לא בעברית. אולפן: אמנון האס
