להנות מהדרך: שיחות על החיים ועל איך לחיות אותם

shirleyyair
  • 4.4 (262)
  • MENTAL HEALTH
  • MONTHLY

הפסיכולוגית שירלי יובל יאיר בשיחות מעוררות השראה עם אנשים שאפשר ללמוד מהם איך לעצב את חיינו יותר לטובה ולממש את הפוטנציאל שלנו לחיים שיש בהם יותר סיפוק, משמעות, שמחת חיים ואיזון נפשי

  1. 6 MAY

    פרק 170: "זאביק, צייר לי תקווה" - איך לדמיין וגם לפעול כדי לגדל תקוה, שיחה עם המאייר והאקטיביסט זאב אנגלמאיר

    גם בתוך תקופה כזו, שבה המציאות נראית כאילו מישהו שפך עליה דלי של דיו שחור וסמיך, יש אנשים שמתעקשים להחזיק ביד דווקא טושים בכל הצבעים ולחולל באמצעותם שינוי של ממש. רובנו, כשאנחנו פוגשים כאב או פחד, רוצים "להשתבלל" ולהתכנס פנימה, אבל האורח שלי היום בחר להיות "אדם מגיב". הוא לוקח את הכאב של הזולת, מעביר אותו דרך הלב שלו ודרך המכחול, ומוציא אותו החוצה כפעולה של נחמה ואופטימיות בלתי נלאית  זאב אנגלמאיר – מאייר, קומיקסאי ואקטיביסט חברתי, שרבים מכירים גם דרך דמותה הפרועה של "שושקה". מאז ה-7 באוקטובר, הפרויקט העיקרי שלו הוא ה"גלויה היומית". מה שהתחיל כ"תלוש עידוד" קטן לבת שלו באותו בוקר, הפך ליומן ויזואלי לאומי מרגש. בפרק הנוכחי נצלול לתוך הכוח המרפא של היצירה והאמפתיה. נדבר על מאות הגלויות שצייר עבור החטופים, קורבנות הטבח והחיילים, ואיך הציור מאפשר לבקש משאלות ולדמיין "סוף טוב" גם לסיפורים הכי טראגיים. זו שיחה מעודדת, עצובה לרגעים, אבל יותר מצחיקה ומפתיעה ברגעים אחרים. דיברנו על הכוח המרפא של היצירה, ועל אמפתיה והזדהות. על האופן בו  הציור ליווה את רגעי המשבר האישיים ביותר שלו, כמו מחלת הכבד של בתו רותם, והפך לדרך לתקשר כשמילים כבר לא הספיקו. הפרק הזה הוא הזמנה לגדל תקווה כאקט של מחאה מול הגרביטציה של הייאוש.  בעולם שנעשה רווי שנאה, אנחנו זקוקים יותר מתמיד למישהו שיצייר לנו תקווה

    1hr 13min

  2. 19 APR

    פרק 169 : להיות פוסט טראומטי בישראל - שיחה עם ירון אדל, לוחם פוסט טראומטי, יזם חברתי ומי שהקים את "הלם קלאב

    אנחנו בתוכם של הימים האלה שבהן הנפש הישראלית מתעסקת בזכרון, בטקסים, בסיפורי עבר, במורשת קרב. אבל עבור רבים מאד - לא מדובר בזכרון, אלא בהווה מתמשך, במציאות יומיומית. מחקרים שנעשו על מצב הנפש הישראלית של אחרי ה - 7 באוקטובר -  מצביעים על כך שכמעט 30 אחוז מאזרחי המדינה מדווחים על תסמינים של פוסט טראומה.שליש מאזרחי המדינה. אחד מכל שלושה אנשים. אז היום, נצלול כאן לסיפור האישי של ירון, נציג אחד מתוך ה30 אחוז האלה. נצלול כדי להבין מה עובר על כך כך הרבה אנשים בתוכנו, ובעיקר כדי ללמוד מה כל אזרח במדינה שלנו יכול לעשות כדי ליצור סביבה תומכת ומקילה, כזו שלא מפעילה טריגרים, כאלה שעשויים להעיף את המוח חזרה לתוך האירוע הטראומטי שחווה. ירון אדל, הוא קצין חי"ר במילואים שנושא איתו פציעה שקופה ממלחמת לבנון השנייה. אבל דרך הסיפור שלו, נתרחב לסיפור של החוויה הישראלית.  ירון הוא מהאנשים הנדירים שהצליחו לתרגם כאב אישי עמוק לעשייה משמעותית וחדשנית למען אחרים, ולהפוך את החוויה הפרטית שלו לכוח המניע קבוצה שלמה. הוא יזם חברתי שהקים, בין היתר, את "הלם קלאב" - תנועה חלוצית שמובילה שינוי תרבותי ביחס לפוסט-טראומה בישראל. זו קהילה שבה פוסט-טראומטיים עוזרים זה לזה בשיקום הדדי, מתוך הבנה שדווקא מי שהיה שם יכול להושיט את היד המדויקת ביותר. בשיחה היום ננסה לשרטט קווים לדמותה של הפציעה הזו, שירון מסביר אותה כל כך בבהירות - כפציעת מוח. ננסה להכיר את החוויה האישית של אדם שסוחב את הפציעה הזו, המוחית, הנסתרת, זו שלא רואים מבחוץ.  איך זה נראה ומרגיש מבפנים? עבור אדם עם פוסט טראומה - מה זה אומר לעמוד בתור דחוס בין הרבה אנשים? או להיכנס לאצטדיון שיש בו משחק כדורגל? או לשמוע מוזיקה רועשת מהמסיבה של השכנים בקומה הראשונה? מה זה אומר להסתובב עם כלבה כפרטנרית לחיים? ואיך רובי, הכלבה, היא זו שהחזירה לו את היכולת לישון לילה רצוף? מה זה אומר להיות פוסט טראומטי בתוך מערכת זוגית? ובהורות? איך זה משפיע על היכולת לעבוד? האזנה לירון היא בעיני החובה האזרחית של כולנו, כדי שנדע איך לעזור אחד לשני, ואיך לשמור על הבית שלנו מבפנים. פרטים על עמותת "הלם קלאב" והעובדה הנפלאה שהם עושים, תוכלו למצו בלינק - https://helem.club/

    1hr 15min

  3. 1 APR

    פרק 168: מה עוזר לנו לחצות את ים סוף בלי לטבוע? רשימת "שנורקלים לנפש". הפסיכולוגית שירלי יובל-יאיר לומדת בחברותא עם אשת ההלכה מלכה פיוטרקובסקי

    פסח הגיע, החג הזה שבו אנחנו מספרים את סיפור יציאתנו מעבדות לחירות, והוא מגיע בימים שבהם רובנו מרגישים שהחירות מאיתנו והלאה, סגורים בתוך מחילות ובקרבת ממ"דים, בתוך מלחמה שאף פעם לא די לה. דאגה, תסכול וייאוש מאיימים להטביע גם את הנפש שלנו. בדיוק בנקודה הזו, בתוך הים, ביקשתי ממלכה פיוטרקובסקי להצטרף אליי לחברותא. מלכה היא אשת הלכה, אקטיביסטית חברתית ואשה שיודעת למצוא את הדיוק והמצפן המוסרי גם כששורר ערפל מוחלט. והיא גם חברה של הלב שלי. ביחד, אנחנו מזכירות לעצמנו כמה שנורקלים נפשיים, שעשויים לעזור לנו עם אספקת חמצן בימים אלה. ומגייסות לעזרתנו יצירות כתובות ונפלאות, וכמה דמויות מעוררות השראה שמזכירות לנו ש"עברנו את פרעה, נעבור גם את זה". בשיחה, שהיא לימוד משותף והשראה הדדית, אנחנו מערבבות כאן פסיכולוגיה ויהדות, כתבים מהמקורות לצד יהודה עמיחי, נורית זרחי, אתי הילסום לצד הלן קלר ונתן שרנסקי. עבורי, זו היתה שעה של הושטת יד-אחות, כזו שעוזרת לי למצוא שיווי משקל. מקווה שתמצאו את הדברים מועילים גם לדרך שלכם.

    1hr 6min

  4. 19 MAR

    פרק 167: הגיאוגרפיה של האושר- עד כמה ה"איפה שאנחנו" משפיע על ה"מי שאנחנו"? תחנה ראשונה - יפן. שיחה עם איילת אידלברג, אנתרופולוגית, מרצה וחוקרת תר

    האם תהיתם פעם עד כמה ה"איפה שאנחנו" משפיע על ה"מי שאנחנו"?  אחרי חודשים של מציאות ישראלית משוגעת, מלחמה שלא מפסיקה לפרוץ ושאלות קיומיות על איך ממשיכים לחיות כאן, החלטתי לצאת למסע. לא כדי להגר, וגם לא באמת באמצעות נתב"ג. בהשראת העיתונאי אריק ויינר וספרו "הגיאוגרפיה של האושר" , אנחנו יוצאים לבדוק האם האושר שלנו נובע רק מהפסיכולוגיה והגנטיקה, או שאולי הוא טמון פשוט בגיאוגרפיה? באקלים שבתוכו אנחנו צומחים, במה שהתרבות שלנו מלמדת אותנו על החיים ועל איך נכון או מצופה מאתנו לחיות אותם.  התחנה הראשונה שלנו במסע היא יפן. בחרנו להתחיל דווקא ביפן, אולי כי היפני הטיפוסי הוא היצור הכי שונה מהישראלי הממוצע שכמעט ניתן לדמיין. השותפה שלי למסע היא האנתרופולוגית איילת אידלברג, מרצה, וחוקרת תרבויות ודתות של מזרח אסיה ומי שחיה בעצמה ביפן למשך מספר שנים. בשיחה שלנו אנחנו בודקות איך כמה כללי היסוד של התרבות היפנית משפיעים על הרווחה הנפשית - איך סדר וטקסיות מפחיתים חרדה (בניגוד מוחלט לבלגן הישראלי המוכר), איך החיים בחברה שבה הכלל חשוב יותר מהפרט משפיעים על ה"עצמי" ועל המרדף האישי אחרי האושר? מהו מושג ה"איקיגאי": התכלית שגורמת לאנשים לרצות לחיות עד גיל 100? ולמה בשפה היפנית אין מונח למלה "פרישה"? איך קבוצות קטנות של הסדרים כלכליים (מועדוני ה"מואי") מצילות אנשים מבדידות באי אוקינאווה? ולמה, אם יש מקום שבו תרצו להזדקן זה כנראה לא ב"משען רמת אפעל", אלא באיי אוקינאווה, איך העובדה שהיפנים יושבים על הרצפה או על רהיטים נמוכים, תורמת לבריאות ולחיוניות שלהם? לא פסחנו בשיחה שלנו גם על הפתולוגיות היחודיות ליפן כמו התופעה של מוות מתשישות בעבודה? או התאבדות בגלל שלא עמדת בציפיות ממך,  ומדוע למרות היופי, האסתטיקה והעובדה שמלה זו מלה, והסושי טעים בצורה יוצאת דופן - בכל זאת "העם היפני זה עם מדוכדך, אבל הם לא יודעים את זה", כפי שכתב פעם הפרופסור בן עמי שילוני. כמובן שלא הסתפקנו בשיחה הזו רק בלמידה אלא עסקנו גם בהשוואות (בכל זאת, ישראליות..) בחרנו למתוח "קווי תעופה" בין יפן לישראל בכל בנוגע לשאלות הגדולות שעולות בפרק. והענקנו גם ציונים לפי שלושה מדדים מחמירים כמו : מדד הקנאה: במה היפנים פשוט טובים יותר ואנחנו רק יכולות להסתכל עליהם בערגה?  מדד ההשראה: מה אנחנו באמת יכולות (ורוצות) לאמץ לתוך החיים שלנו כאן בישראל? מדד ה"לא תודה": אותם דברים שלא היינו מתחלפות איתם "גם לא בעד שלום", כמו שהילדים שלי אומרים. מוזמנים לשיחה מרחיבת אופקים בימים של צמצום, שתאפשר לכם גם לחזור עם כמה "מזכרות נפשיות" – רעיונות לפעולות והרגלים שנוכל ליישם גם בתוך חיינו, כאן במזרח התיכון המשוגע

    1hr 9min

  5. 26 FEB

    פרק 166: מהי הנפש ? ואיך להבין אותה? שיחה אופטימית עם הפסיכיאטר פרופסור שלמה מנדלוביץ', מנהל המרכז לבריאות הנפש שלוותה

    מהי הנפש? מאז ומעולם התחבטו בני אדם בשאלה הזו. הדתות הגדולות, הפילוסופים, סופרים, משוררים, מאוהבים למיניהם - כולם ניסו להסביר מהי אותה ישות חמקמקה שאנחנו מייחסים לה כל כך הרבה מצבים. הרי אנחנו מכירים את סערת הנפש וגם שלוות הנפש, יש לנו עוגמות נפשיות לרוב ופה ושם גם איזו התרוממות נפש, ולפעמים נקעה נפשנו. בקיצור - היא שם, הנפש הזו, היישות הזו שאנחנו יודעים להצמיד לה כל כך הרבה תיאורים ובכל זאת, להגדיר מהי? זה מסובך. אז היום נעסוק גם אנחנו בניסיון המאתגר הזה. האורח שלי לשיחה, הוא הפסיכיאטר פרופסור שלמה מנדלוביץ', הוא מנהל את המרכז לבריאות הנפש "שלוותה", מרצה בכיר בפקולטה לרפואה באוניברסיטת תל אביב  וסופר. בספרו החדש שיצא לאחרונה -  "מימדי הנפש, איך פועל עולמנו הפנימי" (הוצאת פסיכה, מודן)  הוא מנסה לשרטט קווים לדמותה של הנפש, ומציע מודל משלו. בשיחה שלנו ננסה להבין -מהי הנפש, כפי שפרופ' מנדלוביץ' מצייר אותה באמצעות 5 מכחולים, ולמה בכלל חשוב שננסה להבין את הנפש שלנו?  נשמע איך לימוד נגינה על סקסופון בגיל 50 הוליד במוחו תיאוריה חדשה על מבנה הנפש? נשאל מדוע הוא מאמין שהנפש לא יכולה להתגלות מתוך עצמה, והיא חייבת "זולת משמעותי" כדי להגדיר את עצמה? נתהה גם על מצב הנפשי הלאומי שלנו כרגע בישראל,  ונצא בכל זאת אופטימיים, ממפגש עם אדם שמאמין ביכולת הריפוי והשיקום, גם האישית וגם הקולקטיבית, ומשוכנע, בעקבות מה שהוא עד לו מדי יום ביומו - שגם במקומות הכי חשוכים, יש נצנוצים של אור גדול.

    1hr 8min

  6. 11 FEB

    פרק 165: איך להיות חכמים יותר? (ספוילר: לא מה שחשבתם..) שיחה עם פרופ, נאוה לויט בן נון, חוקרת מוח

    כשפרופ' נאוה לויט בן נון נכנסת לכיתה בתחילת שנת לימודים היא אוהבת לשאול את הסטודנטים שלה שלוש שאלות - הראשונה:  לאן הם הולכים כשהם מחפשים מידע? (information)  השניה- לאן הם הולכים כשהם מחפשים ידע (knowledge)  והשלישית - לאן הם פונים כשהם מחפשים אדם חכם. ובנוסח אחר - מיהן הדמויות החכמות בעולמם? התשובה לשתי השאלות הראשונות נשלפת תמיד בקלות (והיא כנראה תשובה זהה בעידן הנוכחי, הם הולכים לג'מיני..)  עם התשובה השלישית הסטודנטים מהססים, ואחרי מחשבה, רבים מהם יצביעו על סבתא או סבא, הורה, מנטור או "מבוגר אחראי" ומנוסה אחר בעולמם. זו חוכמה מסוג אחר שאותה אנחנו מחפשים.  בשפה המדעית קוראים לסוג החוכמה הזה - wisdom. בעברית אולי נכון יותר לתרגם את זה ל"תבונה". מדובר למעשה במצב תודעתי שמלווה את האנושות כבר אלפי שנים. מצב שניתן לטפח ולגדל. מאז ומעולם בני אדם לא רק חוו את מצב התודעה הזה אלא גם חקרו אותו. מסורות עתיקות, מהבודהה ועד נביאי ישראל –  עסקו בו. פסיכולוגים כמו קארל יונג ותיאוריית ההתקשרות שרטטו קווים לדמותו,  ועכשיו, החוויה הזו מככבת גם בחזית חקר המוח ומדעי החיים. פרופסור בו נון היא חוקרת מוח, העומדת בראש מעבדה החוקרת wisdom באוניברסיטת רייכמן, והיא גם מנהלת את מרכז "סגול" למוח ותודעה. מרכז שמטרתו להפיץ תובנות מחקר המוח וגם כלים מבוססי-מחקר לאימון מוחי-מנטל.  בחיים האישיים שלה וגם במחקריה יש חיבור מרתק בין עולמות שנראים לכאורה לא קשורים. בין פיזיקה, נוירוביולוגיה, פסיכולוגיה, בודהיזם, יוגה ותרגול רוחני ארוך שנים. "לפני כמה שנים הבנתי שאולי אני בכלל אלכימאית", היא מספרת לי, ומדובר באמת ביכולת המיוחדת שלה לגשר בין המעבדה המודרנית לבין חוכמה עתיקה.  בשיחה שלנו היא משרטטת קוים לדמותה של החוויה המיוחדת הזו, הwisdom  ומצביעה על הנתיבים שיעזרו לנו בדרכנו להפוך לאנשים "חכמים" יותר.

    58 min

  7. 30 JAN

    פרק 164: "אנשים טובים באמצע הדרך" - עם יובל מלחי

    בשבת בבוקר תמצאו אותו מתפלל בבית הכנסת המיוחד בשכונה שלו בירושלים, כזה שבמהלכו,בזמן תפילת הכהנים, הוא יכול לעטוף בטלית שלו גם את ביתו בת ה12. בצהרים,בימי הקיץ, המשפחה תמשיך משם (ברגל כמובן) לבריכה העירונית. וזה רק אחד הניגודים המתקיימים בחיים שלו, כמי שמחזיק יחד זהויות שונות. "כוח העל האמיתי שלי "הוא מספר לי - הוא ביכולת להיות "אדם עגול במקומות מרובעים". זה דורש הרבה גמישות ולפעמים מצבים שנראים בלתי אפשריים, כמו למשל סביב אירועי פינוי גוש קטיף שבהם השתתף משני צידי המתרס.   הן כמפקד בצה"ל שנשלח עם החיילים שלו לפנות את התושבים מבתיהם,  והן בתור מי שגר שם עם משפחתו באותה תקופה. בתעודת הזהות המגזרית שלו יהיה כתוב... *"ניסיון יפה להכניס אותי למגירה…"  אבל בסלנג, הוא יגיד שהוא חובש "כיפה שקופה". שזה למעשה מושג מרתק המתאר קבוצה הולכת וגדלה בחברה הישראלית, אנשים שמבחינה חיצונית נראים חילוניים, אך מבחינה פנימית, אמונית ואורח חיים, מגדירים עצמם דתיים. יובל מלחי הוא האורח שלי בפרק זה, שהוא השני בסדרת פרקי חודש ינואר 2026- סדרה במהלכה אנחנו מבקשים לקלף לרגע את המדבקה של התווית המגזרית והסטריאוטיפית כדי לפגוש "אנשים טובים באמצע הדרך", לשמוע את הסיפור שלהם, להסכים להכיר.  בשיחה מלב אל לב הוא מספר לי על מה שרואים ועל מה ששקוף, על הבית בו גדל, על החופש להיות "אחר", על האהבה והרעות הקיימת בינו לבין ששת האחים שלו, על מה שההורים שלהם עשו בשביל זה. ועל המשאלה - לחיות גם במדינה שלנו, בתור אחים שמתווכחים,מחזיקים בדעות שונות ובכל זאת, שייכים זה לזה

    1hr 4min

  8. 23 JAN

    פרק 163: "אנשים טובים באמצע הדרך" - עם ח'ולוד אבו-אחמד

    היא  גדלה בשכונה המזרחית בנצרת, בבית מסורתי עם ארבע אחיות ואח אחד. בבית הקפידו לומר  אחיות ואח. ולא - חמישה ילדים,אבל למרות התפיסה המסורתית המובנית הזו, היא גדלה בבית שעודד ואפשר עצמאות נשית, יזמות והתפתחות. ממשפחתה - שחוותה טראומה של גירוש ועקירה היא למדה שכסף לא יציל וגם לא אדמות. רק השכלה. השכלה כפתרון הישרדותי. ולכן כל אחיותיה ואחיה, כולם מחזיקים בתארים מתקדמים. ח'ולוד אבו- אחמד היא אישה אמיצה ופורצת דרך, שעושה לא פעם בחירות לא שגרתיות לסביבה בה היא חיה - בין אם בבחירה ללמוד משפטים ולא מקצועות כמו סיעוד או הוראה, לחיות בדירה לבד, לאמץ רעיונות חדשניים ולנהל חיים מודרניים. על האומץ שלה היא משלמת לא פעם מחירים אישיים, אבל מה שנותן לה להמשיך היא התחושה שחלק מרכזי מתפקידה בעולם הוא לפעול לקידום החברה הערבית בישראל  ומעמדן של נשים ערביות ונשים בכלל.אחרי השבר העמוק שנוצר ב-7 באוקטובר, היא שקלה להגר. אך דווקא כשהיתה בחו"ל, הבינה שהיא לא יכולה לעזוב את המקום הזה, ושהתפקיד שלה הוא להיאבק על זה שיהיה פה טוב לכולם – דרך אנשים. בין היתר, באמצעות מיזם של סיורים קולינריים בנצרת, אותה יזמה יחד עם מעוז ינון פעיל שלום, סיורים שמפגישים ערבים ויהודים כדי ליצור היכרות, מסוג אחר. דרך החיך. מתוך תקווה שההיכרות האישית, ההקשבה לסיפורים השונים שלנו - תאפשר לנו לחיות כאן ביחד,בשלום. בהגדרה המגזרית שלה, ח'ולוד אבו אחמד מגדירה את עצמה פלשתינית אזרחית ישראלית. פרק 163 הוא אחד מתוך 4 פרקי מיני סדרה, בחודש ינואר - במסגרתה אנחנו מבקשים  לקלף לרגע את המדבקה של התווית המגזרית והסטריאוטיפית כדי לפגוש "אנשים טובים באמצע הדרך", לשמוע את הסיפור שלהם, להסכים להכיר

    1 hr
See All (173)

4.4
out of 5
262 Ratings

About

הפסיכולוגית שירלי יובל יאיר בשיחות מעוררות השראה עם אנשים שאפשר ללמוד מהם איך לעצב את חיינו יותר לטובה ולממש את הפוטנציאל שלנו לחיים שיש בהם יותר סיפוק, משמעות, שמחת חיים ואיזון נפשי

Information

You Might Also Like