דף יומי לנשים - הדרן

מישל כהן פרבר
  • 4.2 (5)
  • JUDAISM
  • UPDATED DAILY

דף יומי לנשים - הדרן הוא שיעור הדף היומי הראשון המועבר על ידי אשה והזמין באינטרנט מכל מקום בעולם בזמן אמת. השיעורים מועברים בישראל על ידי הרבנית מישל כהן פרבר, שלמדה בתכנית במדרשת לינדנבאום בתכנית מתמידות ובעלת תואר ראשון בתלמוד ובתנ״ך מאוניברסיטת בר אילן. מישל לימדה תלמוד והלכה במדרשת לינדנבאום, בית ספר פלך ומתן. היא ממקימיה של קהילת נתיבות ברעננה. היא מתגוררת ברעננה עם בעלה וחמשת ילדיהם.

  1. 19 HR AGO

    חולין כה - ט' בסיון, 25 במאי

    הברייתא ממשיכה בניתוח הדינים הייחודיים של כלי חרס. באמצעות סדרה של קל וחומר, חכמים מראים כיצד הפסוקים מגבילים את האופן שבו כלים אלו מקבלים טומאה או מגינים מפניה. הפסוקים מלמדים כי כלי חרס מקבל טומאה רק מאווירו ולא מגבו, ומצד שני, שאר כלים אינם מקבלים טומאה מאווירם אך מקבלים טומאה מגבם. המשנה קובעת כלל נוסף של דינים הפוכים: מצב המטהר בכלי עץ מטמא בכלי מתכות, ולהפך. ברייתא מבהירה כי גולמי כלי עץ טמאים בעוד שפשוטי כלי עץ טהורים. במתכת הדין הפוך: גולמי כלי מתכות טהורים ופשוטי כלי מתכות טמאים. כמו כן, חסרון של חלקים כמו אזניים או בסיס משפיע באופן שונה על חומרים אלו. הגמרא מביאה מחלוקת בין רבי יוחנן לרב נחמן בטעם הדבר – האם משום שהכלים עשויים לכבוד, או משום שדמיהם יקרים ולכן אין מלאכתם נגמרת כל עוד חסר בהם פרט כלשהו. ישנה נפקא מינה בין שתי דעות אלו לגבי כלי עצם. בהמשך מובא המקור מהכתוב לכך שכלי עצם מקבלים טומאה. המשנה מציעה דינים מנוגדים לגבי חובת מעשרות בשקדים מרים ומתוקים. ברייתא מסבירה כי שקדים מרים חייבים במעשר רק כשהם קטנים, שכן כשהם גדולים אינם ראויים לאכילה, ואילו שקדים מתוקים חייבים רק כשהם גדולים. רבי ישמעאל ברבי יוסי מביא שיטה הסוברת שזה וזה לפטור או שזה וזה לחיוב. הגמרא מיישבת את השיטה הסוברת שזה וזה לחיוב בכך שניתן להמתיק שקדים מרים גדולים על ידי קלייה באש. המשנה מפרטת את השינוי במעמדו ההלכתי של התמד (מים שנתנו על חרצנים). לפני שהחמיץ, אין לו דין יין ואינו נלקח בכסף מעשר שני, אך הוא פוסל את המקווה בשלושה לוגים. משהחמיץ, דינו כיין והוא נלקח בכסף מעשר ואינו פוסל את המקווה. המשנה מביאה גם דין מנוגד לגבי אחים שותפים בירושה, המאזן בין חובתם בקלבון לבין חובתם במעשר בהמה. הגמרא מבררת כשיטת איזה תנא נשנתה משנה זו בעניין תמד, שכן על פניו היא אינה תואמת אף שיטה המופיעה במשנה במסכת מעשרות (פרק ה', משנה ו').

    43 min

  2. 1 DAY AGO

    חולין כד - ח' בסיון, 24 במאי

    המשנה קובעת כי דין שחיטת פרה אדומה אינו כדין עריפת עגלה ערופה, וכן להפך. ברייתא מביאה מקור לכך שאין לערוף את הפרה האדומה ואין לשחוט את העגלה הערופה. שני הדינים נלמדים מפסוקים המופיעים בפרשת עגלה ערופה. המשנה מוסיפה כי בעוד שכהנים בעלי מומין פסולים לעבודה, לויים בעלי מומין כשרים לעבודתם. לעומת זאת, בעוד שעבודת הלויים מוגבלת לטווח גילאים מסוים, כהנים כשרים לעבוד במקדש בכל גיל. ברייתא מביאה מקור לכך ששני הכללים הללו בלעדיים לכל קבוצה מתוך הפסוק בבמדבר ח:כד. הגבלת הגיל של הלויים נגעה רק לזמן נשיאת המשכן במדבר; אך לשירה אין הגבלת גיל, כל עוד הלוי מסוגל לשיר כראוי. בנוגע להגבלת הגיל של הלויים, קיימת סתירה בין שני פסוקים, שכן פסוק אחד קובע שהגיל הצעיר ביותר לעבודה הוא שלושים, ואילו פסוק אחר אומר עשרים וחמש. הגמרא מיישבת זאת בחילוק שלבים: בגיל עשרים וחמש הלוי נכנס ללמוד ולהתלמד, ובגיל שלושים הוא מתחיל לעבוד בפועל. למרות שהמשנה קבעה שאין הגבלה בגיל לכהנים כמו ללויים, ברייתא מביאה מחלוקת לגבי הגיל המינימלי שבו כהנים רשאים להתחיל לעבוד במקדש – או משעה שהגיעו לכלל גדלות (הבאת שתי שערות) או מגיל עשרים. גיל המקסימום לעבודתם הוא כאשר הם מגיעים לזקנה, דבר שרבי אילא בשם רבי חנינא מגדיר כזמן שבו האדם מתחיל לרתת. רב חסדא מסביר את המקור למחלוקת בעניין גיל המינימום – הבדל בקריאת פסוק מעזרא ג:ח. בהמשך, מובאים שני הסברים האם דרישתו של רבי לגיל מינימום של עשרים היא תקנה מדרבנן, או שמא היא הונהגה משום שהכהנים המבוגרים לא חשו בנוח מכך שצעירים יעבדו במקדש. אופן קבלת הטומאה בכלי חרס אינו כאופן קבלת הטומאה בשאר כלים. ברייתא מפרטת את ההבדלים ומהיכן הדברים נלמדים בפסוקים.

    40 min

  3. 4 DAYS AGO

    חולין כג - שבת ז' בסיון, 23 במאי

    דף יומי לנשים - הדרן

    25 min

  4. 4 DAYS AGO

    חולין כב - שבועות - ו' בסיון, 22 במאי

    דף נלווה הגמרא מביאה ברייתא המציעה שלוש דעות שונות בנוגע למילה בפסוק שנאמר לגבי עולת העוף "כמשפט". חכמים דנים האם ביטוי זה משווה את עולת העוף לחטאת בהמה או לחטאת העוף, ומפרטים באילו מעבודות הקרבן הן דומות. מתוך מחלוקת זו צומחות ועולות שיטותיהם של חכמים ושל רבי אלעזר ברבי שמעון בשאלה האם שני הסימנים בעולת העוף טעונים חיתוך מוחלט - הבדלה. המשנה קובעת את דיני הגילאים של הציפורים לקרבנות: תורים גדולים כשרים וקטנים פסולים, ואילו בני יונה קטנים כשרים וגדולים פסולים. הגמרא מגדירה את הגבולות הביולוגיים המדויקים של כללים אלו, ומנתחת את שלב המעבר המכונה "תחילת הצהוב" כאשר הנוצות סביב הצוואר מתחילות להצהיב), הפסול בשני המינים.

    29 min

  5. 4 DAYS AGO

    חולין כא - ה' בסיון, 21 במאי

    דף נלווה זעירי פוסק שאם נשברה מפרקתה של בהמה או עוף ונחתך רוב הבשר המקיף אותה, הם נחשבים מיד כנבילה, אף על פי שהם עדיין מפרכסים. רבא מקשה על כך: אם מצב זה נחשב כנבילה, כיצד ניתן לבצע מליקה בעוף אם העוף כבר נחשב כמת לפני שחותכים את הסימנים, הרי התהליך מתחיל בשבירת המפרקת. רבא מיישב כי במליקה, הכהן שובר את המפרקת ואת עמוד השדרה מבלי לחתוך את רוב הבשר שמסביב. רבי אמי משיב על הקושיא (שנשאל על ידי ר' זירא) באופן דומה, והגמרא מביאה ברייתא לתמוך בתשובה. הברייתא מציינת בסוף כי בעולת העוף יש לחתוך את רוב שני הסימנים (הקנה והוושט) או את שניהם בשלמותם. מכיוון שקיימת מחלוקת בין חכמים לרבי אלעזר ברבי שמעון האם יש לחתוך את שני הסימנים לחלוטין או שמא די בחיתוך רובם, הגמרא מציעה שני פירושים שונים כדי להעמיד את הברייתא כשיטת אחד מהם או כשניהם. רב יהודה בשם שמואל מיישם את עיקרו של זעירי לגבי בני אדם, וקובע כי אם נשבר מפרקתו של אדם ונחתך רוב הבשר שעמו, הוא מטמא מיד בטומאת אוהל כמת, אף על פי שהגוף עדיין מפרכס. שמואל וחכמים נוספים מביאים מקרים נוספים שבהם נקבע רגע המוות באופן מיידי למרות הפרכוס. הגמרא מביאה משנה הדנה במקרה מקביל בשרצים, ומציגה מחלוקת בין ריש לקיש לרבי אמי האם הביטוי "הותזו ראשיהן" פירושו כריתה מוחלטת או לא מוחלטת, בדומה למחלוקת בעולת העוף לדעת רבי אלעזר ברבי שמעון. הגמרא מביאה ברייתא המציעה שלוש דעות שונות בנוגע למילה בפסוק שנאמר לגבי עולת העוף "כמשפט". חכמים דנים האם ביטוי זה משווה את עולת העוף לחטאת בהמה או לחטאת העוף, ומפרטים באילו מעבודות הקרבן הן דומות. מתוך מחלוקת זו צומחות ועולות שיטותיהם של חכמים ושל רבי אלעזר ברבי שמעון בשאלה האם שני הסימנים בעולת העוף טעונים חיתוך מוחלט - הבדלה.

    35 min

  6. 5 DAYS AGO

    חולין כ - ד' בסיון, 20 במאי

    בני רבי חייא שנו כי בזמן מליקה, הכהן יכול להעביר את הסימנים כלפי העורף ולמלוק אותם מבלי לשבור את מפרקת הציפור. יש הסבורים כי כוונתם הייתה שזו הדרך היחידה הכשרה לעשות זאת (כדי שלא להפוך את העוף לטרפה תחילה על ידי שבירת המפרקת), בעוד שאחרים סבורים שזוהי רק דרך אפשרית, אך שבירת המפרקת לפני מליקת הסימנים מותרת אף היא כפי שנאמר בתורה. ההסבר האחרון נתמך בלשון המשנה. רבי ינאי מקשה על בני רבי חייא מתוך דיוק מחלק אחר במשנה, אך הקושיא מיושבת בכך שניתן לדייק מהמשנה באופן אחר. הגמרא דנה במחלוקת האם ניתן לבצע מליקה בתנועה של הולכה והבאה כפי שנוהגים בשחיטה. רבי ירמיה ציטט את דברי שמואל בנוגע להשוואה שערך בין שחיטה למליקה. הגמרא מנסה לברר מה בדיוק ביקש שמואל להשוות, ולמסקנה מסבירה כי דבריו באו ללמד שאם התחיל את המליקה למעלה מהמקום הכשר (הגרמה) וסיים במקום הכשר, המליקה פסולה, כפי שלמדנו בדיני שחיטה. רמי בר יחזקאל הביא ברייתא הקובעת כי אין פסול בעוף אם הסימנים נמצאו עקורים ממקומם. קיימת מחלוקת האם הלכה זו נאמרה רק לשיטה ששחיטת עוף אינה מן התורה, או שמא היא נאמרה גם לדעת הסוברים ששחיטת עוף היא מהתורה (הלכה למשה מסיני). עוד נחלקו האם הברייתא של רמי בר יחזקאל נאמרה רק לגבי מליקה או שמא גם לגבי שחיטת עוף. כמו כן, המימרה של רבי ירמיה בשם שמואל מוצגת כשיטה החולקת על הברייתא של רמי בר יחזקאל. זעירא פסק שאם נשברה מפרקתה של בהמה או עוף, הם נחשבים מיד כנבילה אפילו אם הוא עדיין מפרכס. רבא מקשה על קביעה זו: אם שבירת המפרקת יוצרת נבילה, כיצד ניתן לבצע מליקה בעוף לאחר שכבר נחשבת כמתה, הרי בתחילת התהליך שוברים את המפרקת, ונמצא שהכהן מולק עוף מת. אביי מקשה על תמיהתו של רבא מדיני עולת העוף, והגמרא מיישבת את הקושי.

    44 min

  7. 6 DAYS AGO

    חולין יט - ג' בסיון, 19 במאי

    תמונות רב נחמן התיר לשחוט מעל הטבעת הגדולה, במקום שבו ה"כובע" מתחיל לשפע כלפי פנים, כל עוד נשאר חלק מה"חיטים" (בלוטות הקנה) מעל למקום החתך. עמדה זו אינה תואמת את דעת חכמים ואף לא את דעת רבי יוסי ברבי יהודה, אלא נראית כשיטתו של רבי חנינא בן אנטיגנוס. רב הונא ורב נחמן נחלקו בשאלה מהו מוקד המחלוקת בין חכמים לרבי יוסי ברבי יהודה. דעה אחת סוברת שהם נחלקו במקרה שבו השוחט חתך את השליש הראשון למעלה מהמקום הכשר, ואת שני השלישים האחרונים במקום הכשר; אך אם חתך שני שלישים במקום הכשר ואז נטה למעלה בשליש האחרון – כולם מסכימים שהשחיטה כשרה (שכן הרוב כבר נשחט כדין). גרסה חלופית הופכת את השיטות. לפי כל גירסה יש קושי ודיון בקושי בין רב חסדא, רב יוסף ו/או ואביי בנוגע לאחת ההבנות של המחלוקת. רב הונא ורב יהודה נחלקו בנוסף במקרה שבו חתך לסירוגין – כגון ששחט שליש ראשון שלא במקום הכשר, שליש שני במקום הכשר, ושליש אחרון שלא במקום הכשר (וכן במקרה ההפוך). רב יהודה הולך אחר הרוב המוחלט; אם סך החלקים הכשרים מצטרף לרוב, השחיטה כשרה. רב הונא, לעומת זאת, בוחן את הרגע שבו נוצר הרוב (שיצאו החיים מהבהמה), ודורש שהרוב יישחט ברצף אחד כשר. בהמשך לכך, שאל רב כהנא את רב יהודה מהו הדין באותו מקרה של שליש פסול, שליש כשר ושליש פסול. לאחר מכן, הוא העלה מספר שאלות נוספות בנוגע לכשרות שחיטה במקום שיש בו נקב קודם בקנה. המשנה מציינת כי מקום השחיטה הפוך לחלוטין ממקום המליקה. מליקה נעשית מעורף הציפור (מאחור), ואילו שחיטה נעשית מצווארה – מלפנים או מהצדדים.

    41 min

  8. 18 MAY

    חולין יח - ב' בסיון, 18 במאי

    שוחטים שלא הראו את סכיניהם לחכם לבדיקה נקנסו, אך חומרת הקנס הייתה שונה בהתאם לשאלה האם הסכין נמצאה פגומה או שלמה לאחר מכן. שיני מגל קציר נוטות לכיוון אחד; לפיכך, אם שחטו בו בכיוון שבו הוא חותך ואינו קורע, קיימת מחלוקת בין בית שמאי לבית הלל האם השחיטה כשרה או פסולה. מכל מקום, רבי יוחנן מבהיר ששניהם מסכימים שהשחיטה פסולה, והמחלוקת ביניהם היא רק האם הבהמה נחשבת כנבילה (ומטמאה) או כטרפה. בקנה הנשימה ישנה טבעת עליונה המקיפה אותו במלואו (הטבעת הגדולה), בניגוד לטבעות שמתחתיה שאינן מקיפות את הקנה לחלוטין אלא צורתן כעין האות C. המשנה מביאה שתי דעות לגבי הנקודה הגבוהה ביותר שבה ניתן לשחוט מבלי שהשחיטה תפסל משום הגרמה, סטייה מן המקום הכשר לשחיטה. תנא קמא סובר שיש לחתוך את הטבעת הגדולה בשלמותה ולהשאיר כמלוא שער מראש הטבעת, ואילו רבי יוסי ברבי יהודה סובר שכל עוד נשחט רוב הקנה במקום הכשר, השחיטה כשרה – אפילו אם לאחר מכן המשיך השוחט וחתך למעלה ממנו באזור הנקרא "כובע", שכן השחיטה כבר הושלמה עם חיתוך הרוב. רב ושמואל מסבירים שלדעת רבי יוסי ברבי יהודה אין לשחוט על גבי הטבעות הקטנות עצמן אלא ביניהן, כיוון שאינן מקיפות את כל שטח הקנה. עם זאת, לאחר שהגמרא מביאה ברייתא סותרת שבה רבי יוסי ברבי יהודה מתיר בפירוש לשחוט בטבעות הקטנות, היא מסיקה שרב ושמואל סברו כמותו לגבי הטבעת הגדולה אך פסקו שלא כדעתו ואסרו לשחוט על הטבעות הקטנות. כשעלה רבי זירא מבבל לארץ ישראל והתיר לשחוט בטבעות הקטנות, תמהו חכמים מדוע לא נהג כחומרת רב ושמואל, שהרי הכלל הוא שנותנים עליו חומרי המקום שיצא משם וחומרי המקום שהלך לשם. שני תירוצים מובאים, וכל אחד מציע חריגים שונים לכלל זה של מנהגים. למסקנה מוסבר גם שהיו מנהגים שונים באזורים שונים בבבל, ולא כל המקומות החמירו בכך. קיימת מחלוקת בין רב פפי לרב פפא לגבי הגבול האנטומי העליון של קנה הנשימה שעד אליו השחיטה כשרה.

    41 min
See All (2k)

Ratings & Reviews

4.2
out of 5
5 Ratings

About

דף יומי לנשים - הדרן הוא שיעור הדף היומי הראשון המועבר על ידי אשה והזמין באינטרנט מכל מקום בעולם בזמן אמת. השיעורים מועברים בישראל על ידי הרבנית מישל כהן פרבר, שלמדה בתכנית במדרשת לינדנבאום בתכנית מתמידות ובעלת תואר ראשון בתלמוד ובתנ״ך מאוניברסיטת בר אילן. מישל לימדה תלמוד והלכה במדרשת לינדנבאום, בית ספר פלך ומתן. היא ממקימיה של קהילת נתיבות ברעננה. היא מתגוררת ברעננה עם בעלה וחמשת ילדיהם.

Information

  • Creator
    מישל כהן פרבר
  • Years Active
    2020 - 2026
  • Episodes
    2k
  • Rating
    Clean
  • Copyright
    © Copyright Michelle Cohen Farber 2012-2023 All rights reserved
  • Show Website
    דף יומי לנשים - הדרן

You Might Also Like