הרב קשתיאל לראש חודש סיון התשפו - הכנה למתן תורה התכוננות למתן תורה מתחילה בראש חודש. עם ישראל מגיע להר סיני בדיוק בראש חודש סיוון, ואז מתחילים להתכונן למתן תורה. מה יש בראש חודש שהוא מהווה שורש לכל ההכנה לתורה? הגמרא בחולין אומרת שהקדוש ברוך הוא מיעט את הלבנה, והכפרה על מיעוט הלבנה היא שעירי ראשי חודשים. זה קורבן ראש חודש, והוא מהווה כפרה על מיעוט הלבנה. מסביר המהר״ל מפראג בספרו באר הגולה, באר רביעי, שכפרה אין הכוונה שהקדוש ברוך הוא צריך שיכפרו עליו, אלא כפרה הכוונה מה הערך של זה, למה זה נועד, מה התיקון והברכה שיש במיעוט הלבנה. בראש חודש הלבנה בשיא ההתמעטות שלה, ודווקא ההתמעטות הזאת היא פתח לקורבן. קורבן זו התקרבות גדולה. אומר המהר״ל, שכשאנחנו לא מרגישים שיש לנו מיעוט, לא מרגישים את חסרוננו, אז גם לא נרצה כל כך להתקרב. כי מי שלא מרגיש חיסרון, לא בוער לו להתקרב אל השם, אל הר סיני, אל התורה. דווקא החיסרון, חסרונה של הלבנה, הוא גורם לקורבן, להתקרבות, לרצון להתקרב. זאת אומרת שראש חודש בכלל, וראש חודש סיוון בפרט, הוא הזמן שבו האדם מרגיש את חסרונו. כלומר, שהוא רוצה להתקרב, אומר לעצמו שצריך להתקרב, צריך לחפש דרכי התקרבות. וכל זה רמוז בזה שבראש חודש סיוון עם ישראל מגיע למקום מאוד מדברי, מדבר סיני, ורואה מולו כלום. אין שום דבר. הר סיני היה הר מאוד נמוך, לא משהו בולט, ששוב מעיד, אומר המהר״ל, על תחושת חיסרון. בחר הקדוש ברוך הוא דווקא בהר שהוא ממועט, כמו שהירח ממועט. גם ההר הזה, אומר המהר״ל, באווירה של נמיכות קומה. עליו צומחים רק שיחים נמוכים, סנה. נקרא סיני על שם הסנה. אין שם אף עץ גבוה, כלום, שיחים נמוכים. אווירה של התמעטות. הלבנה ממועטת, ההר ממועט, השיחים מועטים. הכול ממועט. והמיעוט הזה הוא השורש של הרצון להתקרב. שהתורה ניתנה מתוך נמיכות קומה. אנחנו ממעטים את עצמנו, מכירים במיעוטנו. וזה השורש, שלעולם ישים אדם עצמו כמדבר, ורק כשאדם שם עצמו כמדבר, מכיר במיעוטו, אז זוכה לקבל את התורה. המהר״ל מביא עוד לגבי הודעת המיעוט של האדם, שהתמעטות הלבנה, והנחומים של הלבנה, דווקא בגלל שהיא ממועטת, אין לה את העוצמה של הוודאות שיש לה. דווקא בגלל זה יש בה משהו שיותר קרוב אלינו. מאריך בזה הרב קוק בעין איה, שאנחנו רואים שקביעת החגים היא דווקא לפי הלבנה, שיותר קרובה אל האדם. שבאמת גם האדם מבין כמה הוא זקוק להשלמת התורה, כמה הוא צריך אותה, את ההשלמה שלה. לכל חודש יש אות באותיות האלף־בית שמבטאת את מהותו של החודש, והאות של חודש סיוון היא האות זין. מי שמסתכל על האות ז' רואה שהיא בנויה כמו כלי נשק. לכן היא נקראת זין, מלשון כלי זין. זאת אומרת שיש משהו בנתינת התורה שאומר שאם האדם לא ממעט את עצמו, אם אדם לא יהיה בעמדת התמעטות כלפי התורה, אז למה לו חיים? איזה מין חיים אנושיים אלו, שאדם לא רוצה להתקרב, לא מחפש דרכי קרבה? אם הוא חושב שהוא שלם, שהוא הר גבוה, אז השם לא ירד עליו. השם יורד על הר סיני. אם הוא חושב שהוא מושלם, אז למה לו חיים? מה הוא הולך לעשות פה בעולם? ולכן אומר המדרש שהחרב ירדה מן השמיים יחד עם התורה, וביררה שבלי זה שאדם בעמדה שהוא זקוק להשלמת התורה, אז הוא סייפא. סייפא וסיפא. כמו שאומר הלל הזקן: דלא יסיף יסוף. דלא יליף קטלא חייב. כי הם חיינו. לכן גם הר סיני נקרא הר חורב, יש חרב בשם. מצד שני, המילה זיין בעברית גם מתארת מזון. הרב קוק עוסק בזה בראש מילין, שיש פה חרב ויש פה מזון. זאת אומרת, אם התורה היא הבאה להזין אותנו, ואם אנחנו שוכחים את זה, אז בעצם זה חרב. למה אנחנו זקוקים למזון? כי יש לנו מיעוט, יש לנו חיסרון תמידי, ואנחנו כל הזמן צריכים הזנה בלי הפסקה. באמת יש הרבה מנהגים בימים האלו, החל מראש חודש סיוון, הרבה מנהגים של הכנות לקראת התורה. יש כאלה שלומדים את הברייתא של סוף מסכת אבות, פרק שישי, שהוא תוספת על המסכת, של ארבעים ושמונה דברים שהתורה נקנית בהם. ובימים אלו יש כאלה שיותר הולכים ללמוד, ממעטים בעבודתם ומרבים בלימוד לקראת החג. יש הרבה כינוסים בכל הארץ, הרבה מאוד כינוסים של תורה, של הכנות לקראת החג. זה הנושא בימים האלו. יש גם מנהגים של פרישות, של טהרה. הכול הכנות. היו ימים מיוחדים עם הרבה מאוד מנהגים, בכל מיני עדות ובחסידויות, שהכול זה שאדם ממעט את עצמו בשביל לדבוק ולשמוח מאוד בשמחתה של התורה. ולפי ההכנה, כך גם בעזרת השם נזכה שהקדוש ברוך הוא יאיר עלינו ועל כל ישראל את מתן התורה מחדש, ילמד אותנו תורה באהבה וברצון מחדש. שאנחנו כולנו כנסת ישראל הנמשלה ללבנה, וכפי מיעוטה כך גם, בעזרת השם, גדולתה. חודש טוב ומבורך לכל בית ישראל, בשורות טובות.
