שלום כולם, ברוכים הבאים לאלישע והזוויות, עונה שניה פרק 20 - פרק אחד לפני אחרון. היום ה-2 למרץ 2026, יג’ אדר תשפ”ו - תענית אסתר, לאלו שצמים, וכמובן באמצע המלחמה עם איראן. זה היום שבו אני מקליט את הפרק, וכולנו עושים את מה שאנחנו יכולים כדי לשמור על שפיות, ואצלי זה אומר להקליט לכם פרק לפודקאסט. מקווה שכולם בקו הבריאות, שאתם ומשפחתכם במקום מוגן, ולאלו שנמצאים בחזית או שיש להם בן משפחה שם - תודה רבה גדולה ממני על ההקרבה והתרומה למדינה. מכל הלב. תצאו בשלום, וחיזרו בשלום. היום אנחנו נדבר על יצירתיות של בינה מלאכותית. האם בינה מלאכותית מהסוג שיש לנו היום היא יצירתית, אילו סוגי יצירתיות נמצאים בהישג ידה ואילו - כנראה שלא? כחלק מהשיחה אנחנו נסקור על הדרך כל מני מחקרים ודיווחים על AI שפיצח אתגר מתמטי או מדעי, והכי חשוב, בחלק האחרון של הפרק אני אתן כאן את המבחן שישכנע אותי - כן, אותי - שפיצחנו משהו מהותי ומיוחד בחקר התבונה והגענו למחשבים יצירתיים עצמאית, ואפילו כאלו שאפשר לומר עליהם שהם תבוניים באמת. אנחנו כרגיל נטעם על קצה המזלג מהנושאים השונים הללו, ובתקווה שמתוך זה נפתח את החשיבה לזוויות חדשות של הסתכלות על המציאות. שניה לפני שנתחיל - יש ערוץ טלגרם לפודקאסט ויש גם מייל (elishas.angles@gmail.com). חשבתם פעם להצטרף עליהם? לעשות לייק לאתר או לערוץ בספוטיפיי? קחו איזה דקה או שתיים, תשקיעו בללחוץ על איזו קישורית או כפתור, ותתנו לאלגוריתם לעשות את שלו, מה אתם אומרים? בפרק הקודם התמקדתי בזווית שתפסה את הבינה המלאכותית כמנגישה וממנפת ידע קיים, כשמי שמייצר את הידע החדש הם בני האדם. אם היינו חושבים שאפשר לסגור את הבינה המלאכותית לבד באיזה חדר ולתת לה לחשוב לבד, להריץ ניסויים לבד עם רובוטים שהיא שולטת עליהם וכן הלאה, והיינו מתחילים לקבל תרופות חדשות למחלות קשות, חוקים פיזיקליים חדשים שלא הכרנו וכן הלאה - או אז היה לנו פה מנוע יצירתיות עצמאי ובלתי תלוי בידיעות האנושות, כזה שיכול לייצר ידע בלי שבני האדם מעורבים. משם קצרה הדרך לבטן-גב בחוף הים כשהמערכת שבנינו מפיקה עבורנו עוד ועוד ועוד ללא שנניד עפעף. לעומת זאת, אם ה-AI שמנותק מן ההדרכה של בני האדם לא ישיג תוצאות בעצמו, כי הוא בעיקר מנגיש וממנף דברים קיימים, הרי שזה אומר שלבני אדם יש איזה תבלין סודי שנדרש כדי לייצר דברים חדשים שכאלו, ושאין לנו פריווילגיה להפסיק לפתח את עצמנו. כיוון שכך, נראה לי ששווה לתת לדברים קצת יותר צבע, ועם קצת פחות נפנוף ידיים להסביר איך לחשוב על העניין הזה של יצירתיות המכונות ויצירתיות אנושית. חלק מהדברים שאני אומר היום נרמזו קצת בפרקים הראשונים של העונה, נניח פרקים 3, 4 ו-8, אבל זוויות מרובות זו הדרך להעמקה, והכוונה שלי היום היא לעלות כאן רמה בדיון, כמו גם להביא דוגמאות ממחקרים עדכניים שיצאו לאחרונה בנושא. יצירתיות - מהי? בתור התחלה שווה שנשאל - למה אנחנו מתכוונים כשאנחנו מדברים על “יצירתיות”? יצירתיות זו עוד מילה, כמו אינטלגנציה, שקל לנו לדבר עליה באופן אינטואיטיבי, אנחנו מכירים את החוויה של להיות יצירתי או להתרשם מיצירתיות של אחרים. בנוסף, ובניגוד לאינטלגנציה, נראה לי שדווקא יש לנו כמה יסודות שנוכל לבנות על גביהן את ההגדרה של יצירתיות בצורה שיהיה קל לפקס את הדיון סביבה. כפי שנראה, החלק הקשה לא יהיה כל כך להגדיר יצירתיות כמו להבין איך יצירתיות ברמה גבוהה יכולה בכלל להתקיים, יכולה להתממש במציאות. בויקיפדיה בעברית נכתב כך: “יצירתיות היא תהליך ההפקה של רעיונות מקוריים ורלוונטיים למצב נתון”. לעומת זאת ב”ויקימילון“ בחרו בהגדרה “יכולת מחשבתית המביאה את האדם ליצירת תוצר חדשני ומקורי בעל ערך”. בין שני הניסוחים הללו יש הבדל חשוב - האם יצירתיות היא “תהליך” או “יכולת”, האם זו תכונה של בני אדם או תהליך טכני שאולי מנותק מיישות כלשהי. אנחנו ניגע בהמשך בחידוד הזה, אז כרגע נשים אותו בצד. בואו נתחיל דווקא ממה שמשותף. בכל אחת מן ההגדרות יש שני מרכיבים שהופכים רעיון או תוצר ליצירתי: הוא “מקורי“ או “חדשני“ כלומר משהו שלא היה קודם לכן, והוא “רלוונטי למצב נתון” או “בעל ערך“, כלומר שבעיני החברה יש בו תועלת. וכשאני אומר “תועלת” זה לא חייב להיות בקטע טכנולוגי כמובן - יש גם אומנות בעלת ערך, כזו שקולעות לטעם והעניין הציבורי של התקופה, אז תנו להגדרה הזו קצת מרחב נשימה. יצירתיות היא כמובן דבר מאד חשוב - דברים חדשים ובעלי ערך יכולים לשנות חיים של אנשים וחברות, לתת למישהו יתרון בעולם העסקים או במלחמות, וכן הלאה. לכן מאז ומתמיד היה צורך לנהל את תוצרי היצירתיות. הדרך הפשוטה ביותר לנהל אותם היא - להסתיר אותם, לשמור את הידע החדש שצברת לעצמך בסוד, וכך לשמר יתרון על המתחרים. בעידן המודרני נמצאו פתרונות יעילים יותר לעניין, ברמת החברה כולה. לדוגמה, אשתי עורכת פטנטים - אם מישהו מעוניין בשירותיה מוזמן לפנות אליי, מבטיח שלא תתחרטו - וזה בדיוק התפקיד העיקרי של פטנטים: לאפשר לאדם לשתף את הרעיונות המקוריים שלו עם שאר החברה בלי שהוא יפסיד את היתרון העסקי שלו כתוצאה מכך. המדינה מבטיחה להגן על הבלעדיות העסקית שלו בתמורה לכך שהוא יחשוף את המתכון הסודי שפיתח וישתף עם כולם. ואכן, אותו שילוב של מקוריות ורלוונטיות מופיע בהגדרה של מה נחשבת המצאה פטנטבילית. אני מצטט מתוך סעיף 3 לחוק הפטנטים הישראלי: אמצאה, בין שהיא מוצר ובין שהיא תהליך, בכל תחום טכנולוגי, שהיא חדשה, מועילה, ניתנת לשימוש תעשייתי ויש בה התקדמות המצאתית – היא אמצאה כשירת פטנט. חדשה ומועילה; יש בה התקדמות - וניתנת לשימוש. מי שיכול לספק לנו את שניהם יחד, הרי שהוא אדם יצירתי. לספק אחד מהשניים זה די קל - יש הרבה דברים מוכרים שיש להם ערך ותועלת, אבל הם כבר מוכרים; מהצד השני, קל מאד לייצר דברים חדשים שאין להם כל ערך ניכר לעין. נניח, אם כל אחד מכם יקח נייר ויכתוב עליו מיליון ספרות אקראיות, המספר שתקבלו הוא כנראה מספר שמעולם לא נכתב בהיסטוריה של האנושות. גיליתם מספר חדש! אבל זה שהוא חדש לא אומר שיש לו ערך. רק השילוב של השניים הוא מעניין ויקבל תשומת לב מרשות הפטנטים. ונסיים בלשונו המושחזת של המשורר הגרמני יוהאן היינריך ווס ב-1791, שכתב בביקורת על איזה ספר, ביקורת שאחרים ציטטו ושכללו מאז לאורך השנים - את הדברים הבאים שמשקפים בדיוק את הקושי בלהיות יצירתי באמת: “סִפְרְךָ הַלַּהְגָּן מְלַמֵּד דְּבָרִים רַבִּים, חֲדָשִׁים וְגַם נְכוֹנִים; לוּ רַק הַנָּכוֹן הָיָה חָדָשׁ, וְלוּ רַק הֶחָדָשׁ הָיָה נָכוֹן!” מהתיאור שאימצנו כאן אנחנו יכולים להבין גם למה יצירתיות היא מצרך נדיר. דברים חדשים הם בהגדרה דברים שאנחנו לא מכירים, ולכן ככל שמ
