כאן מורשת הסכתים

כאן | Kan

"כאן מורשת" מציגה: תוכניות אירוח מרתקות והסכתים מיוחדים בהשתתפות מגישי התחנה, רבנים, אמנים ואנשי ציבור

  1. 4 Oct

    ענת אלקבץ, אמה של סיון  ז"ל: ״הכוח האמיתי שלנו הוא בזהות היהודית שלנו״

    שלוש שנים לאחר 7 באוקטובר סיפרה אלקבץ על הלילה המשפחתי האחרון, השעות שבהן ניסתה להבין מה קורה לבתה, ועל הדרך שעברה מאז אל תוך העולם היהודי: ״לא צריך להגיע לגיל 57, ובטח שלא צריך להגיע ל-7 באוקטובר, כדי להבין מה זאת הזהות שלנו״  שלוש שנים לאחר מתקפת 7 באוקטובר, ענת אלקבץ, אמה של סיוון אלקבץ ז"ל שנרצחה בכפר עזה, סיפרה לבני טיטלבוים בכאן מורשת על השעות האחרונות שבהן הייתה בקשר עם בתה ועל השינוי שעברה מאז בכל הנוגע לזהותה היהודית. ערב 7 באוקטובר ציינה המשפחה של ענת ושל בעלה שמעון 36 שנות נישואים. סיוון, יחד עם אחיה ואחותה, הכינו להוריהם הפתעה – 36 תמונות משפחתיות שסודרו על קוביות עץ. ״יש סרטון מהערב הזה שאני מתבוננת בו שוב ושוב ושוב. זה בלתי נתפס, המקום הזה של לראות חיים, חיים ורוקדים ושמחים, שפשוט לא היו כאן בעוד כמה שעות״, סיפרה. בבוקר 7 באוקטובר שהתה המשפחה בבתים שונים בקיבוץ. עד 7:30 עוד היו בני המשפחה בקשר. אז שלחה סיוון לאמה הודעה: ״אמא, תכתבי לי כל חמש דקות שאת בסדר״. זו הייתה תחילת ניתוק הקשר. בני המשפחה נכנסו לממ״ד והחלו לקבל הודעות בקבוצות הוואטסאפ. בהמשך נודע להם כי ראש המועצה אופיר ליבשטיין נרצח. ״זה היה שבר, שוק״, סיפרה אלכבץ. לדבריה, למרות הסימנים הקשים, בני המשפחה עדיין האמינו שהצבא יגיע. בשעה 11:11 התקבלה ההודעה האחרונה מסיוון לאביה: ״אבא, תבטיח לי שכולם בסדר״. אלכבץ סיפרה כי גם בשלב הזה בתה לא כתבה דבר על המחבלים או על הירי, אלא דאגה לבני משפחתה. בהמשך נחשפו בני המשפחה להודעות נוספות שנשלחו בקבוצות השכונה. אחת מהן, שנשלחה מסיוון בשעה 11:12, הייתה: ״דחוף עזרה. הם אצלי בבית״. אלכבץ סיפרה כי מההודעות הללו הצליחה בדיעבד להרכיב חלקים מהתמונה של השעות האחרונות בחייה של בתה. ״הצבא שהגיע – מאוחר מדי״, אמרה. עם זאת, היא ביקשה להבחין בין החיילים והקצינים שהגיעו מיוזמתם ונלחמו בקיבוץ לבין מקבלי ההחלטות. לדבריה, החיילים שהגיעו היו ״גיבורים אמיתיים״, אך היא חשה שהברית בין האזרח לצבא – שלפיה הצבא מגן עליו ומגיע אליו במהירות – הופרה. על בתה סיוון סיפרה אלקבץ: ״היא כל כולה אור וטוב ויופי, חיצוני ופנימי. סיוון הייתה כמו דבק שמחבר בין אנשים״. לדבריה, סיוון הייתה סטודנטית למדעי המחשב, שירתה בצבא כמדריכת קשר קרבי, למדה בכיתה מדעית ובמקביל אמנות, והייתה קרובה מאוד למשפחה ולאחייניה. לדבריה, מאז 7 באוקטובר עברה גם שינוי רוחני עמוק. ״אני רוצה לדעת הרבה יותר על המשמעות של להיות יהודיה, ושלא נסתפק בזה שאנחנו יהודים רק מעצם זה שנולדנו לאימא יהודיה״, אמרה. ״לא צריך כמוני להגיע לגיל 57, ובטח שלא צריך להגיע ל-7 באוקטובר, כדי לעמוד ולהבין מה זאת הזהות שלנו״, הוסיפה. ״הכוח שלנו הוא בזהות שלנו, בזהות היהודית שלנו. ובואו נטמיע אותה כולנו מהרגע שתינוק מגיע לאוויר העולם, כי זה הכוח האמיתי שלנו. צריך צבא חזק, אבל הכוח האמיתי שלנו הוא בהכרה שלנו במי אנחנו, בזהות היהודית שלנו״. אלקבץ סיפרה כי מאז המלחמה היא מקפידה להדליק נרות שבת ומשתדלת לקיים קידוש בערב שבת, אך לדבריה היא עדיין נמצאת בתהליך. במסגרת החיפוש הזה היא החלה ללמוד עם אישה מכפר חב״ד, ונחשפה לספר התניא. ״אני מוצאת את עצמי כמו ילדה קטנה. אנחנו עוסקים באיזשהו תוכן ואז אני אומרת – רגע, אבל יש כאן ממש גישה טיפולית״, סיפרה. היא תיארה את הלימוד כחיבור בין חוכמה יהודית לבין תובנות הנוגעות ליחסים בין הורים לילדים ולדרך שבה נכון לגשת לאדם שזקוק לעזרה. ״זה שלנו, זה נגיש לנו, זה פתוח לנו. הרבה פעמים אנחנו פשוט הודפים, ולא ממקום יודע – אלא ממקום של בורות. לצעוק 'הדתה' כי אסור יותר מדי – חבל. זה שלנו, וזה עמוק, וזה עשיר, וזה יפה. ומה כל אחד יעשה עם זה, זה שלו. אבל שנדע – זה שלנו״, אמרה. עורך: איתי סופרין הפקה ודיגיטל: יחיה טובול See omnystudio.com/listener for privacy information.

    ענת אלקבץ, אמה של סיון  ז"ל: ״הכוח האמיתי שלנו הוא בזהות היהודית שלנו״
  2. 16 Sept

    "הרב פוירשטיין: "אין לנו את הלוקסוס לריב – אחדות האומה היא ערך ביטחוני אסטרטגי

    נשיא מכון פוירשטיין לשיקום וחינוך קרא, בריאיון למנדי גרוזמן, ללמוד מצום גדליה על הסכנה שבמחלוקת אידיאולוגית שאינה יודעת לעצור: "צריך לעבור משיח של הכנעה לשיח של הקשבה". הוא מתח ביקורת על הנהגת הציבור החרדי: "איפה המנהיגות? למה היא לא מחזקת במילים את הצעירים שהולכים למילואים?" נשיא מכון פוירשטיין לשיקום וחינוך, הרב רפי פוירשטיין, קורא ללמוד מצום גדליה את משמעותה של האחדות הלאומית ואת הסכנה שבמחלוקת פוליטית ואידיאולוגית החוצה את כל הגבולות. בריאיון למנדי גרוזמן בכאן מורשת אמר הרב פוירשטיין כי סיפור רציחתו של גדליה בן אחיקם אינו רק סיפור על רצח מנהיג, אלא אזהרה מפני מצב שבו המאבק בין מחנות גובר על האחריות לגורלו של העם. "גדליה בן אחיקם הוא התקווה לגאולה", הסביר פוירשטיין. לדבריו, גדליה הנהיג את שארית הפליטה שנותרה בארץ ישראל לאחר חורבן הבית הראשון, ונרצח על רקע מחלוקת מדינית עמוקה. "הוא לא נרצח על כסף, לא על נחלות ולא על כבוד. הוא נרצח על מחלוקת מדינית". לדבריו, דווקא העובדה שהרצח נבע מתפיסת עולם ומאמונה בדרך מסוימת הופכת את צום גדליה למשמעותי כל כך. "יש פה מחלוקת עמוקה, כותבית, שלא עוצרת באדום, שלא יודעת לבלום, שלא יודעת לומר: עד כאן, עם כל הכבוד והכאב". הרב פוירשטיין הדגיש כי גם כאשר אדם משוכנע שדרכו תביא להצלת העם, אין בכך הצדקה לפגיעה במנהיג המייצג עמדה אחרת. "אחדות האומה היא ערך ביטחוני אסטרטגי עמוק יותר מאשר כיפוף ידיים לכאן או לכאן", אמר. לדבריו, חברה שאינה מסוגלת להכיל את המחלוקות שבתוכה ולנהל אותן בלי לחצות קווים אדומים, מסכנת את עצם קיומה. "חשבתי שאחרי שבעה באוקטובר כולם יעצרו" בהתייחסו למציאות הישראלית מאז שבעה באוקטובר, אמר פוירשטיין כי קיווה שהאסון יוביל להפסקת המאבקים הפנימיים ולתחושת אחריות משותפת. "חשבתי שאחרי השביעי באוקטובר כולם התעשתו, כולם יעצרו, כולם הבינו שקרה כאן משהו. וכולם התחבקו. התחבקו חודש". לדבריו, ישראל נלחמת בשבע חזיתות, ובמציאות הזאת עליה להעניק גיבוי לחיילים ולאפשר לחברה להתלכד סביב המאמץ המשותף. "שולחים חיילים להילחם. חברים, בואו ניתן תחושה של גיבוי בשעה הזאת. שעה שעם ישראל בשבע חזיתות. להפסיק להתקוטט". "צום גדליה הוא לא רק על רצח, חלילה, שלא יקרה. הוא גם על תפיסה עקומה של הממלכתיות, והוא קריאת אזהרה", אמר. "אין לנו את הלוקסוס לריב. אנחנו לא שווייץ ואנחנו לא פרגוואי. אין לנו את הלוקסוס לריב". "הכעס הפך לכאב ולאכזבה" בהמשך הריאיון מתח הרב פוירשטיין ביקורת על הנהגת הציבור החרדי ועל היעדר, לדבריו, ביטויי אמפתיה מספקים כלפי חיילי צה"ל ואנשי המילואים. הוא סיפר כי בני משפחתו צברו מאות ימי שירות מילואים, וכי בבית נותרו ילדים קטנים בזמן שבני המשפחה יוצאים לשירות ממושך. "בהתחלה כעסתי מאוד על חוסר הצדק, והיום אני כואב. ממש כואב", אמר. הוא הדגיש כי הכאב נובע גם מהקרבה שלו לציבור החרדי: "זו חברה שהיא לא רק בשר מבשרי, גם מבחינה אידיאולוגית. כולנו שומרים את אותו שולחן ערוך". פוירשטיין תהה כיצד הציבור החרדי אינו נענה, לדבריו, לקריאה שמציבה המלחמה בפני החברה הישראלית. הוא קרא למנהיגי הציבור החרדי להניח בצד את המחלוקות האידיאולוגיות בעת הזאת ולבטא תמיכה בחיילים. "חיכיתי לראות בשכונה שלי עצרות תפילה, לא על חוק הגיוס, אלא על ילדים בלבנון ובעזה. לא ראיתי", אמר. "ואני אומר את זה בכאב, ולא בכעס. כעסתי בהתחלה, אני מודה, והיום זה בכאב עצום, ממש באכזבה גדולה". לדבריו, ההזדהות אינה צריכה להתבטא רק בעמדות פוליטיות, אלא גם במילים ובמעשים: "איפה הציבור הנפלא הזה? איפה המנהיגות שלו? למה היא לא מחזקת במילים את הצעירים האלה שהולכים? איפה הם? תחבקו אותנו". "אף אחד לא מחזיק את כל האמת בידיים שלו" בהתייחסו למחלוקות בין חלקי החברה הישראלית, אמר הרב פוירשטיין כי אחדות אינה יכולה להסתכם בסיסמאות כמו "כולנו יהודים" או "ביחד ננצח". לדבריו, היא מחייבת הכרה בכך שגם בצד השני של המחלוקת יש אמת וערכים שהחברה זקוקה להם. בהשראת משנתו של הרב קוק, הסביר: "האמת לא נמצאת אצל אף אדם, אף זרם. אף אחד לא מחזיק את כל האמת בידיים שלו". הוא ציין כי בציבור החרדי יש אמת בחשיבות שהוא מייחס ללימוד התורה ולמסירות הנפש עליו, ואילו במחנה המחאה בקפלן יש אמת בהדגשת התרומה למדינה, ובהם אנשי חיל האוויר ואנשים שפועלים לבנייתה. "כל אחד מחזיק וקטור שאי אפשר בלעדיו", אמר. לדבריו, ההכרה הזאת אינה מחייבת ויתור על מחלוקות או על עמדות אידיאולוגיות, אלא שינוי באופן שבו מנהלים אותן. "ככל שאתה צועק יותר, זו אשליה שאתה תכופף את הצד השני. אתה תקבל צעקות חזרה". במקום זאת, הוא קרא לעבור "משיח של הכנעה לשיח של הקשבה". הרב פוירשטיין סיכם כי צום גדליה צריך לשמש תזכורת לכך שהמאבק על דרכה של המדינה אינו יכול לבוא על חשבון התשתית המשותפת שמאפשרת את קיומה. "פה צריך השראה, פה צריך גדלות, פה צריך מנהיגות", אמר. "איפה המנהיגות?" עורך איתי סופרין מפיקה אירה וקסלר See omnystudio.com/listener for privacy information.

About

"כאן מורשת" מציגה: תוכניות אירוח מרתקות והסכתים מיוחדים בהשתתפות מגישי התחנה, רבנים, אמנים ואנשי ציבור

You Might Also Like