דבר נא - לימוד הלכה ויהדות

daber na

מטרות ערוץ היוטיוב "דַּבֶּר־נָא" שם הערוץ - "דבר נא" - אינו מקרי. הוא נבחר מתוך תודעה עמוקה למסר אותו אנו מבקשים להעביר, והוא מרמז על סגנון הדיבור, הגישה, והכוונה: "נא" - לשון בקשה, כדברי רש"י על הפסוק "דבר נא באזני העם" - אין "נא" אלא לשון תחנון, רכות, פנייה נעימה ולא מתנשאת. 🧭 מהות הערוץ הערוץ אינו בא להורות או לפסוק מתוך גישה של עליונות, אלא לשתף, לעורר מחשבה ולפתוח את הלב: כאדם המדבר לחברו בגובה העיניים ואומר לו: "בבקשה, בוא ונתבונן יחד, נפתח את הלב ונגלה כמה דברי התורה והמחשבה העמוקים - נוגעים בנו, שייכים לנו, ויכולים להאיר את חיינו ממש מבפנים." הגישה הזו - של רוך, עומק, ופתיחות - היא נשמת אפו של הערוץ. אנו מאמינים שדווקא בהצגה אנושית, מכבדת, ומתבוננת - אפשר לפתוח לבבות באמת. כשהאדם לא מרגיש שמטיפים לו או דוחקים בו, אלא מזמינים אותו לגלות משהו שכבר קיים בתוכו - הלב נפתח, והשינוי הופך פנימי, אישי, אמיתי. הצטרפו לקבוצת הוואטצפ השקטה שלנו שיעורים ומאמרים בלבד https://chat.whatsapp.com/GQWRBsLMXVg9UjRh6qRmK5 או לערוץ שלנו בוואטצפ https://whatsapp.com/channel/0029VbBR7yFCRs1qWk5Hoa3Q

  1. כי תשא - מה עומד מאחורי הרעיון של אהרון הכהן לעשות את עגל הזהב?? | מהי מנהיגות? | רבי דוד בכר

    26 MAR

    כי תשא - מה עומד מאחורי הרעיון של אהרון הכהן לעשות את עגל הזהב?? | מהי מנהיגות? | רבי דוד בכר

    לצפיה ביוטיוב הכנסו: https://www.youtube.com/watch?v=dLP7wtGquig לצפיה שמיעה והורדת השיעור באתר: https://mikdashmelech.co.il/drive/i/1SnjmIzK5lcHg3b1T9G5EO68so2OkO_i_/ לכל השיעורים בנושא רעיונות בפרשת השבוע https://mikdashmelech.co.il/drive/f/11cePsvJ3-nylSHvKQkCrfpoP5LEVSVfu/ בפרשתינו מובא שאחרי שמשה רבינו ע"ה עולה למרום למשך 40 יום, עם ישראל טועה בחשבון וכשרואה שמשה לא בא, מגיעים העם לחור ומבקשים ממנו שיעשה להם "אלוהים אחרים" לעבוד ולהשתחוות לו, חור מסרב בכל תוקף ולא מוכן לעבוד עבודה זרה, כתגובה לכך העם הורג אותו. לאחר מכן ניגשים העם גם לאהרון שיעשה להם אלוהים אחרים, אהרון ראה מה נעשה לחור כשסירב, ולכן אהרון מחליט לנקוט בצעד שונה ומתוחכם יותר, אהרון מנסה להרוויח זמן.. ומבקש לבינתיים שיפרקו העם את נזמיהם ותכשיטי נשותיהם בתקווה שהעם לא יסכים לכך, אך העם מביאים לאהרון הכהן את כל התכשיטים שלהם. אהרון רוצה לבנות מזבח והוא עושה זאת בעצלתיים בתקווה שעד שיסיים כבר משה ירד, אבל גם זה לא עזר מאומה. לבסוף אהרון הכהן עושה עגל זהב לעם ישראל. מה בדיוק גרם לאהרון להיכנע כביכול לעם ולעשות את העגל? האם רק בגלל שהוא פחד מהמוות? וכי אהרון פחות צדיק מחור חלילה? אהרון זכה לנבואה של ממש, איך יתכן ולא מסר נפשו לכך והיה לו למות על קידוש ה', היה זוכה למות קדושים כמו אחד מעשרה הרוגי מלכות שאין איש יכול לעמוד במחיצתם? בשיעור זה נלמד אי"ה איך למעשה אהרון הציל את עם ישראל מכליון מוחלט, ואיך היה מוכן לספוג על עצמו את כל הפשעים על מנת לעשות לבסוף שלום בין ישראל לאביהם שבשמים. נגלה איך נראית מנהיגות אמיתית של אדם שלא חושב רק על טובת עצמו וכבודו, אלא מוכן ממש להתמסר ולוותר על כבוד ותהילה רק בשביל להציל את צאן מרעיתו עם ישראל. "שמעו ותחי נפשיכם…."

    25 min
  2. מניין י"ד עשין חלק ג' | באיזו חברה של בני אדם נבחר קודם שנשב לדבר איתם?

    25 MAR

    מניין י"ד עשין חלק ג' | באיזו חברה של בני אדם נבחר קודם שנשב לדבר איתם?

    לצפיה ביוטיוב הכנסו: https://www.youtube.com/watch?v=pkguTKC2-pg לצפיה שמיעה והורדת השיעור באתר: https://mikdashmelech.co.il/drive/i/18D4KEctFhg5c3gpRmC4DUJt6V7n-6sLj/ לכל השיעורים בנושא הלכות שמירת הלשון https://mikdashmelech.co.il/drive/f/18o0aobk4NviECDnRpzLhAj-RI_B645kM/ לאוין - יג וּפְעָמִים הַרְבֵּה מָצוּי עוֹד לָאו אֶחָד, וְהוּא לְפִי מַה שֶּׁרְגִילִין הַרְבֵּה פְּעָמִים לְבַזּוֹת לַחֲבֵרוֹ (יג) בְּמַעֲשָׂיו הָרִאשׁוֹנִים אוֹ בִּפְגַם מִשְׁפָּחָה אוֹ בְּמִעוּט חָכְמָתוֹ בַּתּוֹרָה אוֹ בִּמְלַאכְתּוֹ, כָּל אִישׁ לְפִי עִנְיָנוֹ, אֲשֶׁר נֹאמַר לוֹ דְּבָרִים, אֲשֶׁר יַכְעִיסוּהוּ וְיַבְהִילוּהוּ, וְלֹא יוּכַל לְהֵעָזֵר מֵהֶם, אֲפִלּוּ אִם הָיָה הַדָּבָר בֵּינוֹ לְבֵין עַצְמוֹ, עוֹבֵר עַל לָאו (ויקרא כ"ה י"ז) דְּ''לֹא תוֹנוּ אִישׁ אֶת עֲמִיתוֹ'' דְּאַיְרֵי בְּאוֹנָאַת דְּבָרִים, כִּדְאִיתָא בְּבָבָא מְצִיעָא (דף נ"ח:), וְקַל וָחֹמֶר אִם הָיָה זֶה בִּפְנֵי אֲנָשִׁים. וְנִמְצָא לְפִי זֶה, שֶׁהַמְגַנֶּה לַחֲבֵרוֹ בֵּין בִּרְכִילוּת וּבֵין בְּלָשׁוֹן הָרָע בְּפָנָיו וּבִפְנֵי אֲחֵרִים, מִלְּבַד שֶׁיֵּשׁ עָלָיו לָאו דְּלָשׁוֹן הָרָע וּרְכִילוּת, כְּמוֹ שֶׁכָּתַבְנוּ לְעֵיל, עוֹבֵר גַּם כֵּן בְּלָאו זֶה. לאוין - יד וְאִם גִּנָּהוּ כָּל כָּךְ בַּדְּבָרִים הַנַּ''ל וְכַיּוֹצֵא בָּהֶם בְּפָנָיו וּבִפְנֵי אֲחֵרִים, (יד) עַד שֶׁנִּשְׁתַּנָּה פָּנָיו עַל יְדֵי זֶה, עוֹבֵר גַּם כֵּן עַל לָאו (ויקרא י"ט י"ז) דְּ''לֹא תִשָּׂא עָלָיו חֵטְא'' שֶׁהִזְהִירָה הַתּוֹרָה בָּזֶה, שֶׁלֹּא לְבַיֵּשׁ אֶת חֲבֵרוֹ יִשְׂרָאֵל אֲפִלּוּ בִּמְקוֹם הַתּוֹכָחָה וּבֵינוֹ לְבֵין עַצְמוֹ, דְּהַיְנוּ שֶּׁלֹּא לְדַבֵּר אִתּוֹ קָשׁוֹת עַד שֶׁיַּכְלִימֶנּוּ, קַל וָחֹמֶר שֶׁלֹּא בִּמְקוֹם הַתּוֹכָחָה וּבִפְנֵי אֲחֵרִים. וְכָל זֶה שֶּׁלֹא הָיָה בָּרַבִּים, אֲבָל אִם הִלְבִּין אֶת פָּנָיו בָּרַבִּים, כְּבָר כְּרָתוּהוּ רַזַ''ל מֵעוֹלָם הַבָּא וְאָמְרוּ: הַמַלְבִּין אֶת פְּנֵי חְבֵרוֹ בָּרַבִּים אֵין לוֹ חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא *. לאוין - טו וְאִם הוּא יָתוֹם אוֹ אַלְמָנָה, (טו) אֲפִלּוּ הֵם עֲשִׁירִים, וְסִפֵּר גְּנוּתָם בִּפְנֵיהֶם, עוֹבֵר עוֹד עַל לָאו אַחֵר וְהוּא (שמות כ"ב כ"א): ''כָּל אַלְמָנָה וְיָתוֹם לֹא תְעַנּוּן'', שֶׁהִזְהִירָה הַתּוֹרָה בָּזֶה שֶּׁלֹּא לְהַקְנִיטָן אוֹ לְהַכְאִיב לִבָּן בְּשׁוּם מִין צַעַר. וְעָנְשׁוֹ מְפֹרָשׁ בַּתּוֹרָה (שם כ"ג): ''וְחָרָה אַפִּי וְהָרַגְתִּי אֶתְכֶם'' וְגוֹ'.

    4 min
  3. הלכות פורים חלק ה | צורת קריאת המגילה, איך? וכיצד? | מה הם הדברים המעכבים את הקריאה? | רבי דוד בכר

    24 MAR

    הלכות פורים חלק ה | צורת קריאת המגילה, איך? וכיצד? | מה הם הדברים המעכבים את הקריאה? | רבי דוד בכר

    לצפיה ביוטיוב הכנסו: https://www.youtube.com/watch?v=x8iCnHkQ7f4 לצפיה שמיעה והורדת השיעור באתר: https://mikdashmelech.co.il/drive/i/1OF7c8azPlI6FYtgWsZ8eTbuTYUQbRoUe/ לכל השיעורים בנושא הלכות פורים https://mikdashmelech.co.il/drive/f/1rrbKxpOaPKBDq0WNV7d1YVRT8a8U47ZA/ בעניין צורת קריאת המגילה מובא בירושלמי פ"ב ה"ב '[מגילה] אין מדקדקין בטעויותיה, רב יצחק בר אבא ורב חננאל הוו יתבי קמיה דרב, חד קרי יהודים וחד קרי יהודיים, ולא הדר חד מנהון'. ע"כ. וכתבו הר"ן הרא"ש, וכן הטור בסימן תר"צ שהוא דוקא בטעות כזו שהלשון והעניין אחד, אבל טעות אחר שאין הלשון והעניין אחד, לא יצא ידי חובה. ובתלמוד בבלי מגילה דף טז ע"ב איתא, אמר רב אדא דמן יפו, עשרת בני המן ועשרת צריך לממרינהו בנשימה אחת, מאי טעמא כולהו בהדי הדדי נפקו נשמתייהו. ופירש רש"י: עשרת בני המן ועשרת - שהזכרת שמותן ותיבה הסמוכה אחריהן, עשרתם נפלו כאחד. ובתוספות ד"ה צריך כתבו דהיינו לכתחילה, אבל בדיעבד יצא. וכתב המהרי"ל בשם הרוקח סימן רלז שיש לומר גם "חמש מאות איש" עם עשרת בני המן הכל בנשימה אחת, דעשרת בני המן היו שרי חמישים על אלו חמש מאות איש. וכן כתב באבודרהם עמוד רז. עוד איתא בירושלמי שם ה"ז שצריך שיאמר 'ארור המן' – 'ברוך מרדכי'. 'ארורה זרש' – 'ברוכה אסתר' 'ארורים כל עובדי ע"ז [ס"א כל הערלים]' – 'ברוכים כל ישראל'. אמר רבי פנחס וצריך שיאמר 'וגם חרבונה זכור לטוב'. וכתב בהגהות מיימוניות שנהגו הקהל לומר פסוקים אלו בקול רם "איש יהודי.." (אסתר ב ה) "ומרדכי יצא.." (ח טו) "ליהודים היתה.." (שם טז) "כי מרדכי היהודי.." (י ג). ואין זה אלא מנהג שמחה בעלמא שנהגו לשמח התינוקות ולזרזם כדי שיתנו דעתן מתוך כך לשמוע קריאת המגילה. וכתב בדרכי משה שצריך החזן לחזור ולקרות אותם פסוקים בקול רם. ובאבודרהם כתב שהטעם שנהגו דוקא בפסוקים אלו יותר מאחרים משום כבוד מרדכי שנעשה הנס על ידו. עוד כתב האבודרהם שנוהגים בצרפת ובפרובינצ"א שהתינוקות לוקחים בידן אבנים חלקים לכתוב עליהם 'המן' וכשמזכיר הקורא במגילה 'המן' מקישין זו על זו למחות את שמו שנאמר "ושם רשעים ירקב" (משלי י ז). וכן אמרו במדרש "תמחה את זכר עמלק" אפילו מעל העצים ומעל האבנים". וכן כתב באורחות חיים הל' מגילה אות מא וסיים: "ולכן אין ללעוג על המנהגים כי לא לחינם נקבעו". ובסוף ספר מדרש אליהו כתב כי קבלה היא בידו שכשמכין בעת הזכרת השם המן ואשתו ובניו עושה הקב"ה שירגישו ההכאות כדי שיקבלו צער גדול יען שכל היהודים הבאים לעולם כאילו בימיהם נעשה הנס לפי שאם נתקיימה מחשבתו לא היו באים לעולם, לכן עשה הקב"ה שירגישו ההכאות של כל היהודים הבאים לעולם בכל הדורות כשמכים בעת הזכרת שמם.ורמז להכאה זו היא בפסוק "והיה אם בן הכות הרשע" סופי תיבות 'המן הרשע'. ובחתם סופר בהגהותיו לשו"ע כתב: "ונראה לי הטעם [להכאה זו] להרעיש ולבלבל אוזן השומעים שלא ישמעו שם זה המחוי האגגי" – ורצונו לומר שע"י ההכאה אנו מראים שאין רצוננו אפילו לשמוע שם זה, ורק מהכרח המצוה אנו עושים כן. והגאון רבי מאיר מאזוז זצ"ל כתב בספרו סנסן ליאיר (חידושי השו"ע): אנו נוהגים להכות בהמן הראשון והאחרון כדברי הבן איש חי בפ' תצוה ס"י. ותו לא. ורמז לזה שבפסוק הראשון כתוב "וישם את כסאו מעל כל השרים" ר"ת 'מכה'. ובפסוק האחרון שנזכר בו המן נאמר "ואת אשר כתב מרדכי אליהם כי המן..." ר"ת 'אכה'. וכתב רב האי גאון ז"ל 'מנהג דחזי לן מאן דקרי לה למגילה פושטה וקורא לה כאיגרת, אבל כורך כס"ת לא חזי לן'. [פירוש: מנהג שראיתי נוהגים שהבעל קורא פושט המגילה וקוראה לציבור כאיגרת] וכתב הטור שבספרד ובאשכנז נוהגים כרב האי גאון.

    35 min
  4. מניין י"ד עשין חלק ב' | להראות סרטונים שיש בהם גנאי על האחר

    23 MAR

    מניין י"ד עשין חלק ב' | להראות סרטונים שיש בהם גנאי על האחר

    לצפיה ביוטיוב הכנסו: https://www.youtube.com/watch?v=Z1o1-lJE6-o לצפיה שמיעה והורדת השיעור באתר: https://mikdashmelech.co.il/drive/i/13YPt0Xdw_q0o87FzUuqUOuP7dtmTqTLN/ לכל השיעורים בנושא הלכות שמירת הלשון https://mikdashmelech.co.il/drive/f/18o0aobk4NviECDnRpzLhAj-RI_B645kM/ 007 עשין - א עוֹבֵר עַל יְדֵי זֶה (א) עַל מִצְוַת עֲשֵׂה (דברים כ"ד ט') ''זָכוֹר אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה ה' אֱלֹהֶיךָ לְמִרְיָם בַּדֶּרֶךְ'' וְגוֹ', שֶׁהִזְהִירָנוּ הַתּוֹרָה בָּזֶה, שֶׁנִּזְכֹּר בַּפֶּה תָּמִיד הָעֹנְשׁ הַגָּדוֹל, אֲשֶׁר עָשָׂה ה' יִתְבָּרַךְ לַצַדֶּקֶת מִרְיָם הַנְּבִיאָה שֶׁלֹּא דִּבְּרָה אֶלָּא בְּאָחִיהָ אֲשֶׁר אָהֲבַתְהוּ כְּנַפְשָׁה, וְגִדְּלַתְהוּ עַל בִּרְכֶּיהָ, וְסִכְּנָה עַצְמָה לְהַצִילוֹ מִן הַיָּם, וְהִיא לֹא דִּבְּרָה בִּגְנוּתוֹ אֶלָּא מַה שֶּׁהִשְׁוְתָה אוֹתוֹ לִשְׁאָר נְבִיאִים, וְלֹא דִּבְּרָה בְּפָנָיו שֶׁיֵּבוֹשׁ וְלֹא בִּפְנֵי רַבִּים, רַק בֵּינָה לְבֵין אָחִיהָ הַקָדוֹשׁ בְּצִנְעָה, וְהוּא לֹא הִקְפִּיד עַל כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלּוּ שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר י"ב ג'): ''וְהָאִישׁ משֶה עָנָו מְאֹד'', וְאַף עַל פִּי כֵן לֹא הוֹעִילוּהָ כָּל מַעֲשֶׂיהָ הַטוֹבִים וְנֶעֶנְשָׁה בְּצָרַעַת עַל זֶה, קַל וָחֹמֶר לִשְׁאָר בְּנֵי אָדָם הַטִפְּשִׁים, הַמַרְבִּים לְדַבֵּר גְּדוֹלוֹת וְנִפְלָאוֹת עַל חַבְרֵיהֶם, שֶׁבְּוַדַּאי יֵעָנְשׁוּ עַל זֶה מְאֹד. עשין - ב וְעוֹבֵר (ב) עַל יְדֵי הַסִפּוּר הַזֶּה גַּם עַל מִצְוַת עֲשֵׂה (ויקרא י"ט י"ח): ''וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ'', שֶׁנִּצְטַוֵּינוּ בָּזֶה לָחוּס עַל מָמוֹן חֲבֵרוֹ, כְּמוֹ שֶׁהוּא חָס עַל שֶׁל עַצְמוֹ, וְלָחוּס עַל כְּבוֹד חֲבֵרוֹ וּלְסַפֵּר בְּשִׁבְחוֹ, כְּמוֹ שֶׁהוּא חוֹשֵׁשׁ עַל כְּבוֹד עַצְמוֹ, וְהַמְסַפֵּר לָשׁוֹן הָרָע וּרְכִילוּת עַל חֲבֵרוֹ, אוֹ הַמְקַבֵּל, אַף אִם הַדָּבָר אֱמֶת, נִרְאֶה בַּעֲלִיל שֶׁאֵינוֹ אוֹהֲבוֹ כְּלָל, וְכָל שֶׁכֵּן דְּכָמוֹךָ בְּוַדַּאי אֵינוֹ מְקַיֵּם. וְהָרְאָיָה הַגְּדוֹלָה עַל זֶה, דַּהֲלֹא כָּל אָדָם יוֹדֵעַ אֶת נִגְעֵי עַצְמוֹ, וְאַף עַל פִּי כֵן אֵינוֹ רוֹצֶה בְּשׁוּם אֹפֶן, שֶׁחֲבֵרוֹ יֵדַע מִזֶּה אַף אֶחָד מֵאָלֶף. וְאַף אִם אֵרַע, שֶׁנּוֹדַע מְעַט מֵחֶסְרוֹנוֹתָיו אֵצֶל חֲבֵרוֹ, וַחֲבֵרוֹ הוֹלֵךְ וּמְסַפֵּר זֶה לַאֲנָשִׁים, אַף עַל פִּי כֵן הוּא עוֹמֵד וּמְצַפֶּה, הַלְוַאי שֶׁיִּתֵּן ה' שֶׁלֹּא יְקַבְּלוּ אֶת דְּבָרָיו וְלֹא יַאֲמִינוּ לוֹ, וְהַכּל כְּדֵי שֶׁלֹּא יִתְחַזֵּק בְּעֵינֵיהֶם לְאָדָם שֶׁאֵינוֹ הָגוּן, אַף דְּהוּא יוֹדֵעַ בְּעַצְמוֹ הַרְבֵּה וְהַרְבֵּה מֵהָעֲוֹנוֹת, יוֹתֵר מִמַה שֶׁסִפֵּר חֲבֵרוֹ עָלָיו, אַף עַל פִּי כֵן מֵרוב הָאַהֲבָה שֶׁהוּא אוֹהֵב אֶת עַצְמוֹ, נִדְחֶה הַכֹּל מֵחֲמַת זֶה. כֵּן בְּאֹפֶן זֶה מַמָשׁ צָרִיךְ עַל פִּי הַתּוֹרָה לַעֲשׂוֹת לְרֵעֵהוּ, לָחוּס עַל כְּבוֹדוֹ בְּכָל הָאֳפָנִים. וְלֹא לְחִנָּם כָּתְבָה לָנוּ הַתּוֹרָה מַעֲשֶׂה דְּנֹחַ (בראשית ט' כ"א-כ"ב): ''וַיֵּשְׁתְּ וַיִּשְׁכָּר וַיִּתְגַּל וְגוֹ' וַיַּרְא חָם וְגוֹ' וְשֵׁם וְיֶפֶת כִּסוּ אֶת עֶרְות אֲבִיהֶם'', וְגַם סִפְּרָה לָנוּ התּוֹרָה אֶת הַבְּרָכָה שֶׁבֵּרְכָם נֹחַ וְנִתְקַיְּמָה לְבָּסוֹף, לְהַרְאוֹת לָנוּ אֶת גְּדֻלַּת הַמִדָּה הַזֹּאת, שֶׁצָרִיךְ הָאָדָם לְחַפּוֹת עַל גְּנוּת חֲבֵרוֹ בְּכָל כֹּחוֹ כְּמוֹ עַל שֶׁל עַצְמוֹ. עשין - ג וְלִפְעָמִים עוֹבֵר נַמֵי (ג) בְּמִצְוַת עֲשֵׂה דִּ''בְצֶדֶק תִּשְׁפֹּט עֲמִיתֶךָ''. כְּגוֹן שֶׁרָאָה אֶת חֲבֵרוֹ שֶׁדִּבֵּר אוֹ עָשָׂה מַעֲשֶׂה, וְיֵשׁ בַּדָּבָר הַזֶּה לְשָׁפְטוֹ לְצַד הַטוֹב וּלְצַד הַזְּכוּת אוֹ לְהֶפְכוֹ, אֲפִלּוּ אִם הוּא אִישׁ בֵּינוֹנִי, נִתְחַיַּבְנוּ מִן הַתּוֹרָה בְּמִצְוַת עֲשֵׂה הַזּוֹ לָדוּן אוֹתוֹ לְכַף זְכוּת. (וְאִם הָאִישׁ הַהוּא יְרֵא אֱלֹקִים, נִתְחַיַּבְנוּ לָדוּן אוֹתוֹ לְכַף זְכוּת, גַּם כִּי קָרוֹב וְנוֹטֶה יוֹתֵר הַדָּבָר לְכַף חוֹבָה מִלְּכַף זְכוּת) וּמִי שֶׁהוֹלֵךְ וּמְסַפֵּר בִּגְנוּתוֹ עֲבוּר הַדִּבּוּר הַזֶּה שֶׁדִּבֵּר אוֹ הַמַעֲשֶׂה הַזֶּה שֶׁעָשָׂה, אוֹ הַמְקַבֵּל, שֶׁנִּתְחַזֵּק אֶצְלוֹ לִגְנוּת, עֲבוּר זֶה שֶׁשָּׁמַע עָלָיו, וְלֹא דָּן אוֹתוֹ לְכַף זְכוּת, עוֹבֵר בְּמִצְוַת עֲשֵׂה זוֹ. עשין - ד וְאִם עַל יְדֵי סִפּוּרוֹ הַלָשׁוֹן הָרָע אוֹ הָרְכִילוּת הִשְׁפִּיל אֶת חֲבֵרוֹ, עַד שֶׁאִבֵּד מִחְיָתוֹ עַל יְדֵי זֶה, (ד) כְּגוֹן שֶׁמִפְּנֵי רֹעַ לְבָבוֹ פִּרְסֵם עַל חֲבֵרוֹ, שֶׁאֵינוֹ אִישׁ מְהֵימָן, אוֹ אִם הוּא בַּעַל מְלָאכָה, פִּרְסֵם עָלָיו שֶׁאֵינוֹ רָאוּי לַמְלָאכָה הַהִיא, וְכָל כַּיּוֹצֵא בָּהּ, עוֹבֵר גַּם כֵּן עַל מִצְוַת עֲשֵׂה, שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא כ"ה ל"ה): ''גֵּר וְתוֹשָׁב וָחַי עִמָךְ'' וְנֶאֱמַר (שם ל"ו): ''וְחֵי אָחִיךָ עִמָךְ'', שֶׁנִּצְטַוֵּינוּ בָּזֶה לְהַחֲזִיק בְּיַד יִשְׂרָאֵל שֶׁמָךְ, וְלִתֵּן לוֹ מַתָּנָה אוֹ הַלְוָאָה אוֹ לַעֲשׂוֹת עִמוֹ שֻׁתָּפוּת אוֹ לְהַמְצִיא לוֹ מְלָאכָה, כְּדֵי שֶׁיִּתְחַזֵּק בָּזֶה וְלֹא יִפֹּל וְיִצְטָרֵךְ לַבְּרִיּוֹת, וְעַל אַחַת כַּמָה וְכַמָה דִּמְצֻוִּין אָנוּ, שֶׁלֹּא לִגְרֹם לוֹ שֶׁיְּאַבֵּד מִחְיָתוֹ. עשין - ה וְלִפְעָמִים עוֹבֵר עַל יְדֵי קַבָּלָתוֹ אֶת הַלָשׁוֹן הָרָע אוֹ הָרְכִילוּת גַּם עַל מִצְוַת עֲשֵׂה (שם י"ט ט"ז) דְּ''הוֹכֵחַ תּוֹכִיחַ'', (ה) כְּגוֹן אִם רוֹאֶה שֶׁחֲבֵרוֹ מַתְחִיל לְסַפֵּר לוֹ בִּגְנוּת חֲבֵרוֹ וְהוּא יוֹדֵעַ שֶׁדְּבָרָיו יִהְיוּ נִשְׁמָעִין לְהַמְסַפֵּר, וַאֲפִלּוּ אִם סָפֵק לוֹ בָּזֶה, מְחֻיָּב מִן הַדִּין לְהוֹכִיחוֹ, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִגְמֹר הַחֵטְא. וְלָכֵן אִם מַנִּיחוֹ לִגְמֹר סִפּוּרוֹ הָרַע עַל חֲבֵרוֹ, בְּוַדַּאי עוֹבֵר עַל מִצְוַת עֲשֵׂה זוֹ *. עשין - ו וְכָל זֶה שֶׁכָּתַבְנוּ הוּא אֲפִלּוּ אִם מְסַפֵּר דִּבְרֵי גְּנוּת עַל חֲבֵרוֹ בֵּינוֹ לְבֵין עַצְמוֹ, אֲבָל אִם מְדַבֵּק אֶת עַצְמוֹ לַחֲבוּרָה שֶׁל אַנְשֵׁי רֶשַׁע וּבַעֲלֵי לָשׁוֹן הָרָע כְּדֵי לְסַפֵּר לָהֶם דִּבְרֵי גְּנוּת עַל חֲבֵרוֹ אוֹ כְּדֵי לִשְׁמֹעַ מֵהֶם, (ו)

    11 min
  5. מניין י"ד עשין חלק א' | זכירת מעשה מרים, ואהבת לרעך כמוך

    22 MAR

    מניין י"ד עשין חלק א' | זכירת מעשה מרים, ואהבת לרעך כמוך

    לצפיה ביוטיוב הכנסו: https://www.youtube.com/watch?v=5nicM_U1UAU לצפיה שמיעה והורדת השיעור באתר: https://mikdashmelech.co.il/drive/i/1g8FdJx8A_SbaIIvlW63Lp4-gAENAcp1b/ לכל השיעורים בנושא הלכות שמירת הלשון https://mikdashmelech.co.il/drive/f/18o0aobk4NviECDnRpzLhAj-RI_B645kM/ עשין - א עוֹבֵר עַל יְדֵי זֶה (א) עַל מִצְוַת עֲשֵׂה (דברים כ"ד ט') ''זָכוֹר אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה ה' אֱלֹהֶיךָ לְמִרְיָם בַּדֶּרֶךְ'' וְגוֹ', שֶׁהִזְהִירָנוּ הַתּוֹרָה בָּזֶה, שֶׁנִּזְכֹּר בַּפֶּה תָּמִיד הָעֹנְשׁ הַגָּדוֹל, אֲשֶׁר עָשָׂה ה' יִתְבָּרַךְ לַצַדֶּקֶת מִרְיָם הַנְּבִיאָה שֶׁלֹּא דִּבְּרָה אֶלָּא בְּאָחִיהָ אֲשֶׁר אָהֲבַתְהוּ כְּנַפְשָׁה, וְגִדְּלַתְהוּ עַל בִּרְכֶּיהָ, וְסִכְּנָה עַצְמָה לְהַצִילוֹ מִן הַיָּם, וְהִיא לֹא דִּבְּרָה בִּגְנוּתוֹ אֶלָּא מַה שֶּׁהִשְׁוְתָה אוֹתוֹ לִשְׁאָר נְבִיאִים, וְלֹא דִּבְּרָה בְּפָנָיו שֶׁיֵּבוֹשׁ וְלֹא בִּפְנֵי רַבִּים, רַק בֵּינָה לְבֵין אָחִיהָ הַקָדוֹשׁ בְּצִנְעָה, וְהוּא לֹא הִקְפִּיד עַל כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלּוּ שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר י"ב ג'): ''וְהָאִישׁ משֶה עָנָו מְאֹד'', וְאַף עַל פִּי כֵן לֹא הוֹעִילוּהָ כָּל מַעֲשֶׂיהָ הַטוֹבִים וְנֶעֶנְשָׁה בְּצָרַעַת עַל זֶה, קַל וָחֹמֶר לִשְׁאָר בְּנֵי אָדָם הַטִפְּשִׁים, הַמַרְבִּים לְדַבֵּר גְּדוֹלוֹת וְנִפְלָאוֹת עַל חַבְרֵיהֶם, שֶׁבְּוַדַּאי יֵעָנְשׁוּ עַל זֶה מְאֹד. עשין - ב וְעוֹבֵר (ב) עַל יְדֵי הַסִפּוּר הַזֶּה גַּם עַל מִצְוַת עֲשֵׂה (ויקרא י"ט י"ח): ''וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ'', שֶׁנִּצְטַוֵּינוּ בָּזֶה לָחוּס עַל מָמוֹן חֲבֵרוֹ, כְּמוֹ שֶׁהוּא חָס עַל שֶׁל עַצְמוֹ, וְלָחוּס עַל כְּבוֹד חֲבֵרוֹ וּלְסַפֵּר בְּשִׁבְחוֹ, כְּמוֹ שֶׁהוּא חוֹשֵׁשׁ עַל כְּבוֹד עַצְמוֹ, וְהַמְסַפֵּר לָשׁוֹן הָרָע וּרְכִילוּת עַל חֲבֵרוֹ, אוֹ הַמְקַבֵּל, אַף אִם הַדָּבָר אֱמֶת, נִרְאֶה בַּעֲלִיל שֶׁאֵינוֹ אוֹהֲבוֹ כְּלָל, וְכָל שֶׁכֵּן דְּכָמוֹךָ בְּוַדַּאי אֵינוֹ מְקַיֵּם. וְהָרְאָיָה הַגְּדוֹלָה עַל זֶה, דַּהֲלֹא כָּל אָדָם יוֹדֵעַ אֶת נִגְעֵי עַצְמוֹ, וְאַף עַל פִּי כֵן אֵינוֹ רוֹצֶה בְּשׁוּם אֹפֶן, שֶׁחֲבֵרוֹ יֵדַע מִזֶּה אַף אֶחָד מֵאָלֶף. וְאַף אִם אֵרַע, שֶׁנּוֹדַע מְעַט מֵחֶסְרוֹנוֹתָיו אֵצֶל חֲבֵרוֹ, וַחֲבֵרוֹ הוֹלֵךְ וּמְסַפֵּר זֶה לַאֲנָשִׁים, אַף עַל פִּי כֵן הוּא עוֹמֵד וּמְצַפֶּה, הַלְוַאי שֶׁיִּתֵּן ה' שֶׁלֹּא יְקַבְּלוּ אֶת דְּבָרָיו וְלֹא יַאֲמִינוּ לוֹ, וְהַכּל כְּדֵי שֶׁלֹּא יִתְחַזֵּק בְּעֵינֵיהֶם לְאָדָם שֶׁאֵינוֹ הָגוּן, אַף דְּהוּא יוֹדֵעַ בְּעַצְמוֹ הַרְבֵּה וְהַרְבֵּה מֵהָעֲוֹנוֹת, יוֹתֵר מִמַה שֶׁסִפֵּר חֲבֵרוֹ עָלָיו, אַף עַל פִּי כֵן מֵרוב הָאַהֲבָה שֶׁהוּא אוֹהֵב אֶת עַצְמוֹ, נִדְחֶה הַכֹּל מֵחֲמַת זֶה. כֵּן בְּאֹפֶן זֶה מַמָשׁ צָרִיךְ עַל פִּי הַתּוֹרָה לַעֲשׂוֹת לְרֵעֵהוּ, לָחוּס עַל כְּבוֹדוֹ בְּכָל הָאֳפָנִים. וְלֹא לְחִנָּם כָּתְבָה לָנוּ הַתּוֹרָה מַעֲשֶׂה דְּנֹחַ (בראשית ט' כ"א-כ"ב): ''וַיֵּשְׁתְּ וַיִּשְׁכָּר וַיִּתְגַּל וְגוֹ' וַיַּרְא חָם וְגוֹ' וְשֵׁם וְיֶפֶת כִּסוּ אֶת עֶרְות אֲבִיהֶם'', וְגַם סִפְּרָה לָנוּ התּוֹרָה אֶת הַבְּרָכָה שֶׁבֵּרְכָם נֹחַ וְנִתְקַיְּמָה לְבָּסוֹף, לְהַרְאוֹת לָנוּ אֶת גְּדֻלַּת הַמִדָּה הַזֹּאת, שֶׁצָרִיךְ הָאָדָם לְחַפּוֹת עַל גְּנוּת חֲבֵרוֹ בְּכָל כֹּחוֹ כְּמוֹ עַל שֶׁל עַצְמוֹ.

    8 min
  6. תצוה - שמן זית זך, סוד הנשמה של האדם | סיפור נס פח השמן בעיר תל אביב | רבי דוד בכר

    21 MAR

    תצוה - שמן זית זך, סוד הנשמה של האדם | סיפור נס פח השמן בעיר תל אביב | רבי דוד בכר

    לצפיה ביוטיוב הכנסו: https://www.youtube.com/watch?v=YF7r5J6spL8 לצפיה שמיעה והורדת השיעור באתר: https://mikdashmelech.co.il/drive/i/11ySmWkP1lxdAg-8OisnovBXcGtT-X3yK/ לכל השיעורים בנושא רעיונות בפרשת השבוע https://mikdashmelech.co.il/drive/f/11cePsvJ3-nylSHvKQkCrfpoP5LEVSVfu/ פרשת תצוה ייחודית מאוד בכך שהיא הפרשה היחידה מכל פרשיות התורה בה לא מוזכר משה רבינו ע"ה. לכן בשונה מכל המקומות התורה כאן תיכף ומיד פותחת במילים "ואתה תצוה" מבלי להקדים ולומר "וידבר ה' אל משה לאמר" כמו שאנו רגילים בכל מקום ומקום. והטעם לכך מובא בזוהר הקדוש בפרשת פנחס כיון שהוציא משה מפיו שימחה השי"ת את שמו מן התורה, לפיכך נמחה שמו מפרשה זו. אולם משה רבינו אמר "ואם אין מחני נא מספרך אשר כתבת" ופירש רש"י ז"ל "מספרך" – מכל התורה כולה. וכאן רואים שנמחה שמו רק מפרשה אחת. מדוע? ועוד יש להבין למה דוקא פרשת 'תצוה' ולא פרשה אחרת? ומה גם יוקשה מאחר שמשה רבינו אמר מפורש שרק אם לא יימחל לעמ"י על חטא העגל ימחה שמו, והרי לבסוף מחל להם הקב"ה?? מדוע בכל זאת נמחה שמו? קללת חכם אפילו על תנאי היא באה כתבו הרא"ש ובעל הטורים, כי אכן אם לא היה מוחל הקב"ה על חטא העגל אזי היה נמחה שמו מכל התורה כולה, ברם מאחר שמחל להם והתנאי לא התקיים, על כל פנים הלא קללת חכם אפילו על תנאי היא באה , עשה עמו הקב"ה לפנים משורת הדין ומחה שמו רק מפרשת תצוה, שהיא למעשה הפרשה האחרונה שקודם חטא העגל ואפשר לומר עליה "מספרך אשר כתבת" היינו הפרשה האחרונה שגם היא נחשבת כספר בפני עצמו ביחס לכל פרשייה ופרשייה שבתורה. והבן איש חי זיע"א כותב רמז נפלא לכך כיוון שפרשת תצוה היא הפרשה העשרים מתחילת התורה, זהו שאמר "מספרך" - מספר כ', היינו הפרשה העשרים. המהרח"ו תלמידו של האריז"ל הקדוש אומר כי בשר הזית כנגד בשר האדם, הגרעין כנגד העצמות, והשמן כנגד הנשמה. מה למדים מטיפת השמן הראשונה שמביאים להדלקת הנרות בעניין הארת נשמתו של האדם? סיפור מחזק מאוד קרה בעיר תל אביב הנקרא "נס פח השמן". כדאי להאזין..

    22 min
  7. הלכות פורים חלק ד | קריאת מגילה - 📜סיכום כללי להלכות קריאת מגילה בפורים | רבי דוד בכר

    19 MAR

    הלכות פורים חלק ד | קריאת מגילה - 📜סיכום כללי להלכות קריאת מגילה בפורים | רבי דוד בכר

    לצפיה ביוטיוב הכנסו: https://www.youtube.com/watch?v=hSKQNiwgU7Q לצפיה שמיעה והורדת השיעור באתר: https://mikdashmelech.co.il/drive/i/13gblO48aDUIOCErEHhH4Y4WCGJ_Zyb-z/ לכל השיעורים בנושא הלכות פורים https://mikdashmelech.co.il/drive/f/1rrbKxpOaPKBDq0WNV7d1YVRT8a8U47ZA/ במגילת אסתר נאמר: "והימים האלה נזכרים ונעשים בכל דור ודור, משפחה ומשפחה, מדינה ומדינה, עיר ועיר, וימי הפורים האלה לא יעברו מתוך היהודים, וזכרם לא יסוף מזרעם" (ט כח). ובגמרא מסכת מגילה דף ג ע"א בעינן, משפחה ומשפחה למאי אתא? רב יהודה אמר רב [מלמד שאפילו] כהנים בעבודתם, ולויים בדוכנם, וישראל במעמדם, כולם מבטלים עבודתם ובאים לשמוע מקרא מגילה. מכאן סמכו של בית רבי שמבטלין תלמוד תורה ובאין לשמוע מקרא מגילה. וכתב הר"ן שאפילו שיש שהות ביום לעבוד עבודה ואחר כך לקוראה, אפילו הכי מבטלים עבודתם ובאים לשמוע מקרא מגילה בציבור משום 'פרסומי ניסא'. ובגמרא שם דף ד ע"א אמר רבי יהושע בן לוי חייב אדם לקרות את המגילה בלילה, ולשנותה ביום שנאמר "אלוהי אקרא יומם, ולא תענה, ולילה ולא דומיה לי" (תהלים כב ג). וכתב רש"י שפסוק זה נאמר במזמור 'למנצח על אילת השחר' שנאמר על אסתר. ועושים כן זכר לנס שהיו צועקים בימי צרתם יום ולילה. בשיעור זה תקבלו סיכום כללי להרבה מהלכות קריאת מגילה בפורים. שמעו ותחי נפשיכם..

    59 min
  8. פתיחה חלק ד' | מניין י"ז לאוין | האם מותר להחניף לבוס או למעסיק שלי?

    18 MAR

    פתיחה חלק ד' | מניין י"ז לאוין | האם מותר להחניף לבוס או למעסיק שלי?

    לצפיה ביוטיוב הכנסו: https://www.youtube.com/watch?v=ErmSuumbmWE לצפיה שמיעה והורדת השיעור באתר: https://mikdashmelech.co.il/drive/i/1B4mBBZ5oVjqRGZMeb3XqTvS5oEjAWXmO/ לכל השיעורים בנושא הלכות שמירת הלשון https://mikdashmelech.co.il/drive/f/18o0aobk4NviECDnRpzLhAj-RI_B645kM/ לאוין - טז וְלִפְעָמִים עוֹבֵר (טז) עוֹד עַל אִסוּר חֲנֻפָּה, שֶׁהוּא לְהַרְבֵּה גְּאוֹנִים (הרא"ם בעל התוספות, וגאון ורבי שלמה בן גבירול) לָאו גָּמוּר, וְהוּא לָאו (במדבר ל"ה ל"ג) דְּ''לֹא תַחֲנִיפוּ אֶת הָאָרֶץ'', כְּגוֹן, אִם מִתְכַּוֵּן בְּסִפּוּרוֹ הַלָשׁוֹן הָרָע וְהָרְכִילוּת כְּדֵי לְהַחֲנִיף לְהַשּׁוֹמֵעַ, שֶׁהוּא יוֹדֵעַ שֶׁיֵּשׁ לוֹ עַל אוֹתוֹ פְּלוֹנִי שִׂנְאָה מִכְּבָר, וְעַל יְדֵי זֶה יִמְצָא חֵן בְּעֵינָיו, וְהוּא עָוֹן פְּלִילִי, כִּי הַמְעַט מִמֶנּוּ, אֲשֶׁר אֵינוֹ מְקַיֵּם מִצְוַת הוֹכָחָה (שֶׁהוּא מִצְוַת עֲשֵׂה דְּאוֹרַיְתָא) לְהוֹכִיחוֹ עַל הַשִּׂנְאָה אֲשֶׁר בֵּינוֹ וּבֵין חֲבֵרוֹ, אֲבָל גַּם יַחֲזִיק בְּסִפּוּרָיו אֶת הַשִּׂנְאָה אֲשֶׁר בֵּינֵיהֶם מִכְּבָר, וְעַל יָדוֹ יִשְׁנֶה בְּאִוַּלְתּוֹ יוֹתֵר וְיוֹתֵר, וְיִוָּלֵד מִזֶּה מַחְלֹקֶת חֲדָשָׁה וְעוֹד כַּמָה קִלְקוּלִים, הַשֵּׁם יִשְׁמְרֵנוּ. וְדַע דְּעָוֹן זֶה, בַּעֲוֹנוֹתֵינוּ הָרַבִּים, מָצוּי הַרְבֵּה מְאֹד, וְהוּא כְּשֶׁאֶחָד מְסַפֵּר בִּגְנוּת חֲבֵרוֹ, וְהַשּׁוֹמֵעַ אַף שֶׁמַכִּיר שֶׁדָּבָר זֶה שֶׁדִּבֵּר עַל חֲבֵרוֹ, שֶׁלֹּא מִן הַדִּין הוּא, אַף עַל פִּי כֵן הוּא גַּם כֵּן מְנַעְנֵעַ רָאשׁוֹ לְדָבָר זֶה, וּמַחֲלִיק גַּם הוּא אֶת הַדָּבָר בִּלְשׁוֹנוֹ, שֶׁמוֹסִיף אֵיזֶה תֵּבוֹת לַפְּגָם, מִפְּנֵי שֶׁהַמְסַפֵּר, לִפְעָמִים הוּא בַּעַל הַבַּיִת חָשׁוּב וְכַדּוֹמֶה, שֶׁיֵּשׁ לוֹ מִמֶנּוּ טוֹבוֹת אוֹ שֶׁיָּרֵא, שֶׁיַּחֲזִיקוּ אוֹתוֹ לְאֵינוֹ חָכָם וְכַדּוֹמֶה. וְעַל כֵּן יְסִיתֶנּוּ הַיֵּצֶר מִפְּנֵי הַדְּחַק, שֶׁיַּסְכִּים גַּם הוּא לָזֶה. אֲבָל תֵּדַע אָחִי שֶׁזֶּה הוּא בְּעֶצֶם לָאו דְּחֲנֻפָּה, אֲפִלּוּ אִם רַק יוֹסִיף אֵיזֶה תֵּבוֹת כַּאֲשֶׁר מִתְבָּאֵר בִּבְאֵר מַיִם חַיִּים. וְעַל עִנְיָן כָּזֶה שַׁיָּךְ מַה שֶּׁנֶּאֱמַר (משלי כ"ג ב'): ''וְשַׂמְתָּ סַכִּין בְּלֹעֶךָ אִם בַּעַל נֶפֶשׁ אָתָּה'', וְחַיָּב אָדָם לִמְסֹר עַצְמוֹ לַסַכָּנָה, וְאַל יַשִּׂיא אֶת נַפְשׁוֹ עֲוֹן אַשְׁמָה כָּזֶה. וְעַל פִּי הַתּוֹרָה צָרִיךְ בִּשְׁעַת מַעֲשֶׂה עַל כָּל פָּנִים לְהִתְחַזֵּק מְאֹד שֶׁלֹּא לְסַיְּעוֹ אֲפִלּוּ בִּתְנוּעָה אַחַת, שֶׁיֵּרָאֶה מִמֶנָּה שֶׁהוּא מַסְכִּים לְסִפּוּרוֹ, וְעַל זֶה שַׁיָּךְ מַאֲמַר חֲזַ''ל בְּעֵדֻיּוֹת (משנה עדיות פרק ה' משנה ו'): מוּטָב שֶׁיִּקָרֵא אָדָם שׁוֹטֶה כָּל יָמָיו וְכוּ'. וְזֶה הוּא אֲפִלּוּ אִם הוּא מֵבִין, שֶׁדְּבָרָיו בְּתוֹכָחָה לֹא יִהְיוּ נִשְׁמָעִין לְהַמְסַפֵּר, דְּאִי לָאו הָכִי בְּוַדַּאי חַיָּב לְהוֹכִיחוֹ גַּם כֵּן עַל זֶה, כַּאֲשֶׁר יִתְבָּאֵר אִם יִרְצֶה הַשֵּׁם לְקַמָן בְּהִלְכוֹת לָשׁוֹן הָרָע כְּלָל ו'. לאוין - יז וְלִפְעָמִים (יז) יֵשׁ עוֹד לָאו אַחֵר, לְפִי מַה שֶּׁמָצוּי, בַּעֲוֹנוֹתֵינוּ הָרַבִּים, שֶׁמְדַבֵּר עָלָיו לָשׁוֹן הָרָע מִתּוֹךְ כַּעַס, וּבִשְׁעַת מַעֲשֶׂה הוּא מְקַלְּלוֹ גַּם כֵּן, וּפְעָמִים הוּא מְקַלְּלוֹ בַּשֵּׁם אֲפִלּוּ בְּלַעַ''ז, וְהוּא עוֹבֵר בָּזֶה עַל לָאו גָּמוּר (ויקרא י"ט י"ד) דְּ''לֹא תְקַלֵּל חֵרֵשׁ'' (וְכַוָּנַת הַכָּתוּב הוּא אֲפִלּוּ חֵרֵשׁ, וְכָל שֶׁכֵּן מִי שֶׁאֵינוֹ חֵרֵשׁ וְכַמְבֹאָר בְּחֹשֶׁן מִשְׁפָּט בְּסִימָן כ''ז סָעִיף א'). הֲרֵי חִשַּׁבְנוּ שִׁבְעָה עָשָׂר לָאוִין הָרְגִילִין לָבוֹא עַל יְדֵי סִפּוּר לָשׁוֹן הָרָע וּרְכִילוּת, אֲפִלּוּ הוּא מְסַפֵּר רַק לְיִשְׂרָאֵל. דְּאִם הוּא מַלְשִׁין עַל יִשְׂרָאֵל בִּפְנֵי כּוּתִי, אִסוּרוֹ יוֹתֵר גָּדוֹל וְיוֹתֵר חָמוּר, וְנִכְנָס לִפְעָמִים בִּכְלַל מָסוּר כַּאֲשֶׁר נְבָאֵר אִם יִרְצֶה הַשֵּׁם לְקַמָן בְּהִלְכוֹת לָשׁוֹן הָרָע בִּכְלָל שְׁמִינִי. וְהַרְבֵּה מֵהַלָּאוִין הַנַּ''ל, שֶׁחַיָּבִים עֲלֵיהֶן מִיתָה בִּידֵי שָׁמַיִם, כְּמוֹ עַל גְּנוּת דְּאַלְמָנָה וְיָתוֹם וְעַל חִלּוּל הַשֵּׁם, וְהַרְבֵּה מֵהֶן שֶׁנּוֹגֵעַ בְּעִנְיַן עוֹלָם הַבָּא, כְּגוֹן, מַלְבִּין פְּנֵי חֲבֵרוֹ בָּרַבִּים וּמִתְכַּבֵּד בִּקְלוֹן חֲבֵרוֹ, לְמִי שֶׁמַרְגִּיל אֶת עַצְמוֹ בֶּעָוֹן הֶחָמוּר הַזֶּה שֶׁל לָשׁוֹן הָרָע וּרְכִילוּת, כַּאֲשֶׁר נְבָאֵר אִם יִרְצֶה הַשֵּׁם הַכֹּל לְקַמָן.

    12 min

About

מטרות ערוץ היוטיוב "דַּבֶּר־נָא" שם הערוץ - "דבר נא" - אינו מקרי. הוא נבחר מתוך תודעה עמוקה למסר אותו אנו מבקשים להעביר, והוא מרמז על סגנון הדיבור, הגישה, והכוונה: "נא" - לשון בקשה, כדברי רש"י על הפסוק "דבר נא באזני העם" - אין "נא" אלא לשון תחנון, רכות, פנייה נעימה ולא מתנשאת. 🧭 מהות הערוץ הערוץ אינו בא להורות או לפסוק מתוך גישה של עליונות, אלא לשתף, לעורר מחשבה ולפתוח את הלב: כאדם המדבר לחברו בגובה העיניים ואומר לו: "בבקשה, בוא ונתבונן יחד, נפתח את הלב ונגלה כמה דברי התורה והמחשבה העמוקים - נוגעים בנו, שייכים לנו, ויכולים להאיר את חיינו ממש מבפנים." הגישה הזו - של רוך, עומק, ופתיחות - היא נשמת אפו של הערוץ. אנו מאמינים שדווקא בהצגה אנושית, מכבדת, ומתבוננת - אפשר לפתוח לבבות באמת. כשהאדם לא מרגיש שמטיפים לו או דוחקים בו, אלא מזמינים אותו לגלות משהו שכבר קיים בתוכו - הלב נפתח, והשינוי הופך פנימי, אישי, אמיתי. הצטרפו לקבוצת הוואטצפ השקטה שלנו שיעורים ומאמרים בלבד https://chat.whatsapp.com/GQWRBsLMXVg9UjRh6qRmK5 או לערוץ שלנו בוואטצפ https://whatsapp.com/channel/0029VbBR7yFCRs1qWk5Hoa3Q