קולה של הנובה

Tribe of Nova

הפודקאסט Voice of Nova נולד מתוך הצורך להעניק קול לסיפורים, לרגשות ולמחשבות של קהילת הנובה. זהו מרחב של הקשבה עמוקה ושיח כן, המאפשר לגעת באמת האנושית של החיים שאחרי, וליצור מקום לדבר, להבין ולהירפא יחד. ציון מקנזי, מנהל תוכנית המנטורינג של עמותת קהילת שבט הנובה, וגל שלו, חוקר חיי השורדים ואיש קהילה, מובילים שיחות מעוררות השראה, חמלה ותובנה. בכל פרק נפרש מסע אנושי של אומץ, ריפוי, זיכרון ואהבה, בקולותיהם של שורדים, בני משפחות שכולות, אנשי טיפול ויוצרים. Voice of Nova הוא מפגש בין כאב לתקווה, בין שבר לתקומה, ובית חי למילים שמאיר את האנושיות שבכולנו.

  1. 24 Sept

    פרק 40 - מקסים הרקין ״לקחת אור מהנקודה הכי חשוכה״

    עם חברים טובים. בבוקר השבעה באוקטובר, בתוך הבריחה מהטבח, הוא הצליח להגיע לנתיב המילוט שנפתח מציר 232. אבל במקום להמשיך ולהתרחק מהסכנה, הוא קיבל החלטה ששינתה את מסלול חייו: לחזור לאחור ולנסות להציל ולחלץ את החברים שלו. החזרה הזאת הסתיימה בחטיפתו לעזה. במשך כשמונה חודשים הוחזק מעל הקרקע לצד שגב כלפון ויוסף חיים אוחנה, ועבר בין דירות מסתור ברצועה. לאחר מבצע ארנון ביוני 2024 הם הועברו למנהרות. את יותר מ־16 החודשים שנותרו עד לשחרורו העביר מקסים מתחת לאדמה, מבלי לצאת אל פני השטח. בתוך מציאות שבה כמעט כל תחושת שליטה נלקחה ממנו, מקסים נאחז באנשים שהיו לצידו, במשפחה שחיכתה לו בבית ובעיקר באמונה. האמונה בבורא עולם הייתה חלק מחייו עוד לפני השבעה באוקטובר, אבל דווקא במקום החשוך והסגור ביותר היא קיבלה עבורו משמעות עמוקה עוד יותר. גם היום, כשהוא חוזר לרגע שבו בחר להסתובב ולחזור אל חבריו, מקסים אינו מתחרט. הוא לא יודע מה היה קורה אילו המשיך לברוח, אבל יודע שלא היה משנה את הבחירה שעשה. ואולי דווקא משום שחווה שבי במובן הקיצוני ביותר של המילה, מקסים מסתכל היום אחרת על השבי שכל אדם יכול לפגוש בחייו. מבחינתו, אדם לא צריך להיות כלוא במנהרה כדי להרגיש לכוד. זה יכול לקרות בתוך מערכת יחסים, במשפחה, בעבודה או בהתמודדות שנראית באותו רגע גדולה מכדי לשאת. המסר שהוא מביא איתו משם אינו מסר של נקמה. להפך. מקסים מדבר על היכולת למצוא גם בנקודה השחורה ביותר טיפת אור, לקחת ממנה ניסיון ולהמשיך קדימה. כששואלים אותו על נקמה, הוא משיב בפשטות: "מה זה יעזור לי?" מאחורי הדברים האלה נמצא אדם שעבר מעל שנתיים בשבי ובוחר שלא לתת לשבי להמשיך להחזיק אותו גם אחרי שחזר הביתה. זהו פרק על חברות שהובילה לבחירה לחזור לאחור, על 738 ימים שבהם החופש נלקח אבל האמונה נשארה, ועל אדם שחזר מהמקום החשוך ביותר עם החלטה להמשיך לחפש את האור. כי עבור מקסים, גם כשהכול נראה סגור ואין שום דרך החוצה, תמיד נשארת נקודה אחת של אור. צריך להאמין שהיא קיימת, להחזיק בה ולהמשיך קדימה. Maxim Herkin arrived at the Nova & Mushroom Festival with close friends. On the morning of October 7, he reached an escape route from Route 232, but instead of continuing to safety, he made a decision that changed his life: he turned back to try to rescue his friends. That decision ultimately led to his abduction to Gaza. Maxim spent approximately eight months held above ground before being taken into the tunnels following Operation Arnon in June 2024. He remained underground for more than 16 months, without seeing the surface, until his release after 738 days in captivity. Throughout the unimaginable conditions of captivity, Maxim held on to the people around him, the family waiting for him at home, and above all, his faith in God. Today, he does not regret turning back for his friends. Instead of revenge, he speaks about finding even the smallest point of light in the darkest moments and using it to keep moving forward. This is an episode about friendship, faith, survival, and a man who returned from more than two years in captivity determined not to let captivity continue to define his life. For Maxim, even in the darkest place, there is always a point of light. You have to believe it exists, hold on to it, and keep moving forward.

    פרק 40 - מקסים הרקין ״לקחת אור מהנקודה הכי חשוכה״
  2. 17 Sept

    פרק 39 - רמי שמואל ״לשאת את מה שאי אפשר לשאת״

    רמי "יוניטי" שמואל הוא מהדמויות המוכרות בסצנת הטראנס הישראלית. מי שהגיע אל הטראנס דווקא בגיל מאוחר יחסית, התאהב בעולם הזה והפך בתוך שנים מבליין למפיק ולאיש שמאחורי פסטיבל יוניטי, אחת מהפקות הטראנס המזוהות בישראל.בשבעה באוקטובר קיבל החיבור הזה משמעות שאיש לא יכול היה לדמיין.פסטיבל יוניטי התקיים בחניון רעים ביום שלפני פסטיבל הנובה והמאשרום. רמי היה האיש שניהל את הליך הרישוי מול הרשויות והיה חתום על הרישיון שאפשר את המשך קיום האירוע במתחם עבור הנובה.ואז הגיע הבוקר ששינה הכול.אחרי הטבח רמי יכול היה לחזור הביתה. במקום זאת, הוא חזר לשטח שוב ושוב יחד עם אנשי הצוות והחברים. במשך ימים הם סרקו את האזור, חיפשו אנשים עבור משפחות שלא ידעו מה עלה בגורל יקיריהן, איתרו נרצחים, סימנו מיקומים וסייעו לכוחות שפעלו בשטח.מאחורי כל שם שחיפשו עמדה משפחה שחיכתה לתשובה. ומאחורי רבים מהשמות עמדו גם אנשים שרמי הכיר בעצמו, חברים, אמנים, מפיקים, ספקים ואנשי סצנה שהייתה עבורו בית במשך שנים.אבל האחריות של רמי לא הסתיימה בשטח. מאז השבעה באוקטובר הוא ממשיך לפעול למען ההנצחה ולמען האנשים והתעשייה שנפגעו. הוא היה שותף ביוזמות הנצחה לנרצחים ופעל להקמת מסגרת שתיאבק על זכויותיהם של אנשי התרבות וחיי הלילה בישראל.ובתוך כל זה הוא גם חזר לעשות את הדבר שבנה במשך שנים, ליצור רחבות. כש־יוניטי חזרה לקיים פסטיבל גדול, רמי דיבר על אלה שלא יחזרו לרקוד ועל החשיבות של האפשרות של מי שנשארו להמשיך לעשות זאת.רמי בא לארח אנשים וליצור עבורם רגעים של חופש ושמחה. בשבעה באוקטובר הוא מצא את עצמו נושא אחריות מסוג שאף מפיק לא אמור להכיר.זהו פרק על אדם שהטראנס הפך עבורו מדרך חיים לאחריות עמוקה כלפי האנשים שמרכיבים אותה. על מי שיכול היה ללכת הביתה ובחר לחזור לשטח, לחפש, לעזור, להנציח, ובהמשך גם להחזיר את המוזיקה לרחבה.כי עבור רמי, האחריות לא הסתיימה כשהאירוע נגמר. במובנים רבים, שם היא רק התחילה.Rami “Unity” Shmuel is a well-known figure in Israel’s trance scene. After discovering trance relatively late, he fell in love with the culture and became the producer behind Unity Festival.On October 7, that connection took on a meaning no one could have imagined. Unity Festival had taken place at the Re’im site the day before Nova and Mushroom Festival, with Rami responsible for the licensing process that allowed the event to continue at the same location for Nova.After the massacre, Rami repeatedly returned to the site with his team and friends. For days, they searched the area for people whose families were desperately waiting for answers, located victims, marked locations, and assisted the forces working on the ground. Many of those they searched for were also Rami’s friends and members of the scene he had called home for years.His responsibility did not end there. Since October 7, Rami has worked to commemorate those murdered, support the people and industry affected, and eventually bring the music back to the dance floor.This is an episode about a man who could have gone home but chose to return, search, help, remember, and ultimately help a community dance again.ֿFor Rami, responsibility did not end when the event ended. In many ways, that was where it began.

    פרק 39 - רמי שמואל ״לשאת את מה שאי אפשר לשאת״
  3. 9 Sept

    פרק 38 - קרן אור סלומון ״ מהשבר הכי עמוק נולד מקום של ריפוי״

    ישבנו עם קרן־אור סולומון, מייסדת ומנהלת חוות קרן־אור בבית ברל, חווה שיקומית דואלית המבוססת על קונספט חדשני המחבר בין שיקום בעלי חיים לשיקום בני אדם, ובעקבות השבעה באוקטובר הפכה גם לאחד המרכזים המשמעותיים בישראל לטיפול בטראומה ובשכול. קרן־אור הקדישה את חייה להצלה ולשיקום עוד הרבה לפני השבעה באוקטובר. בשנת 2017 הקימה את החווה מתוך תפיסה שלפיה תהליכי החלמה אינם חייבים להתקיים בנפרד. בעלי חיים שניצלו מנטישה, הזנחה והתעללות זוכים בה למרחב המאפשר להם לבנות מחדש אמון בעולם ובסביבה, ובאותו מרחב הם פוגשים בני אדם המתמודדים עם משברים וטראומות משלהם. מתוך המפגש הזה נוצרת מערכת יחסים יוצאת דופן שבה השיקום אינו מתקיים בכיוון אחד: האדם מעניק לבעל החיים ביטחון, סבלנות וקשר, ובתהליך הטיפול בו מגלה מחדש בתוכו את אותן היכולות. כך הופכים שני מסעות נפרדים של החלמה לתהליך משותף, שבו כל אחד מהצדדים מסייע לאחר למצוא מחדש אמון, חיבור ותחושת ביטחון. בשבעה באוקטובר קיבל החזון הזה משמעות אישית וכואבת שקרן־אור לא הייתה יכולה לדמיין. אחותה הקטנה, הילי סולומון ז"ל, ששירתה ביחידת עוקץ ואהבה בעלי חיים, נרצחה בטבח בפסטיבל הנובה. מתוך האובדן הקימה קרן־אור בחווה את מרכז הילי לטיפול בטראומה ובשכול, לזכר אחותה. המקום הפך את התפיסה שעליה נבנתה החווה למענה עבור מי שנושאים איתם את השבעה באוקטובר: שורדי המסיבות ובני משפחותיהם, משפחות שכולות ונפגעי טראומה נוספים, המקבלים טיפול באמצעות צוות מקצועי ורב־תחומי ובנוכחות בעלי החיים המשתקמים בחווה. הקשר של קרן־אור עם עמותת קהילת שבט הנובה קיבל משמעות מיוחדת ברגע שבו המשך הפעילות עמד בסכנה. במהלך המלחמה עם איראן, מגבלות הביטחון והיעדר מרחב מוגן איימו לעצור את הטיפולים. קרן־אור פנתה לעמותה לעזרה, ובתוך ימים גויס מתקציב התרומות המימון למגונית שאפשרה לחווה להמשיך לפעול ולהעניק טיפול גם בתקופה הזאת. ובתוך כל העשייה הזו הילי ממשיכה להיות נוכחת. לא רק בשם המרכז, אלא במהות שלו ובחיבור שבין שני עולמות שהיו חלק מחייה: אהבתה לבעלי חיים והיכולת להפוך את הקשר איתם למקור של ריפוי עבור בני אדם. זהו פרק על אישה שהקדישה את חייה לשיקום, ואז נאלצה לפגוש את השבר בתוך חייה שלה. על אחות שבחרה להעניק לאובדן משמעות דרך חיים של אחרים, ועל תפיסה יוצאת דופן שלפיה ריפוי אינו בהכרח מסע שעוברים לבד. כי בחוות קרן־אור, האדם ובעל החיים אינם עומדים משני צדדיו של הטיפול. הם נפגשים בתוכו, ובדרך שבה כל אחד מהם לומד מחדש לתת אמון באחר, נפתחת עבור שניהם האפשרות להחלים. We sat down with Keren-Or Solomon, founder and director of Keren-Or Farm in Beit Berl, a unique rehabilitation farm built around an innovative concept that connects the healing of animals with the healing of people. Following October 7, it also became one of Israel’s significant centers for trauma and bereavement care. Founded in 2017, the farm brings together rescued animals recovering from abandonment, neglect and abuse with people facing trauma and personal crises. Healing does not move in one direction: as people offer animals patience, safety and trust, they gradually rediscover those same qualities within themselves. On October 7, this philosophy became deeply personal. Keren-Or’s younger sister, Hili Solomon z”l, who served in the IDF’s Oketz canine unit and deeply loved animals, was murdered at the Nova Festival. In her memory, Keren-Or established the Hili Center for Trauma and Bereavement, providing care for festival survivors, their families, bereaved families and others affected by trauma. During the war with Iran, when the farm’s work was threatened by the lack of a protected space, the Nova Tribe Community Association helped fund a protective shelter within days, allowing treatment to continue. This is an episode about transforming loss into healing, and about a remarkable idea: when humans and animals learn to trust again together, both can begin to heal.

  4. 2 Sept

    פרק 37 - עומר לשם ״הקול של מי שלא מצליחים לדבר״

    עומר לשם שרד את הטבח בפסטיבל הנובה והמאשרום. מאז, הוא הפך את ההתמודדות האישית שלו לקול ציבורי עבור שורדים רבים שמתקשים להשמיע את קולם בעצמם.בזמן שאחרים נאלצו להפנות את כל הכוחות פנימה כדי להתמודד עם מה שעברו, עומר בחר להפנות חלק מהכאב שלו החוצה, לוועדות הכנסת, אל מקבלי ההחלטות ולתקשורת, ולהפוך את ההתמודדות האישית שלו למאבק עבור כלל חברי הקהילה. באחד הדיונים בכנסת הוא הצליח לזקק במשפט אחד את הפער בין עוצמת הטראומה לבין המענה שניתן לשורדים: "יש לי 36 שעות טיפול והייתי הרבה יותר שעות ער בתוך האירוע ממה שאני מקבל טיפול."עומר לא הגיע לכנסת רק כדי לספר מה עבר עליו. כחלק מפעילותו בעמותת קהילת שבט הנובה, הוא לקח חלק פעיל במאבקים למען הזכויות והמעטפת שמגיעות לשורדים ולמשפחות שנפגעו בשבעה באוקטובר.אחד המאבקים המשמעותיים שבהם היה שותף עסק בהגבלת שכר הטרחה שניתן לגבות מנפגעי פעולות איבה בתהליכי מימוש זכויות. אחרי דיונים ארוכים בכנסת, החוק עבר ביוני 2026 והציב לראשונה מגבלות שנועדו להגן על מי שכבר שילמו מחיר כבד כל כך.מאחורי הנוכחות בוועדות והמאבק הציבורי נמצא עדיין עומר השורד. אדם צעיר שנושא איתו את השבעה באוקטובר, אבל בחר להפוך חלק מהכאב ומההתמודדות שלו לעשייה עבור אחרים.עומר נלחם על שעות הטיפול, על הזכויות ועל המעטפת שמגיעה לשורדים, ובעיקר כדי שאף אחד מהם לא יצטרך לעמוד לבד מול המערכת.זהו פרק על הישרדות שהפכה לשליחות, על קול אחד שמסרב לשתוק ועל אדם שהבין שאם הוא כבר מצליח לעמוד מול מקבלי ההחלטות, הוא יעשה את זה גם בשביל אלה שכרגע לא מסוגלים לעמוד שם בעצמם.Omer Leshem survived the massacre at the Nova & Mushroom Festival. Since then, he has turned his personal struggle into a public voice for survivors who find it difficult to speak for themselves.While others had to direct all their strength inward to cope with what they had endured, Omer chose to channel some of his pain outward, into Knesset committees, meetings with decision-makers and the media, turning his personal struggle into a fight for the entire community.During one Knesset hearing, he summed up the gap between the magnitude of the trauma and the support survivors receive in a single sentence: “I have 36 hours of therapy, and I spent far more hours awake during the attack than the number of therapy hours I receive.”Omer came to the Knesset not only to tell his own story. Through his work with the Nova Tribe Community Association, he became actively involved in fighting for the rights and support survivors and families affected by October 7 deserve.One significant campaign he took part in focused on limiting the legal fees that can be charged to victims of hostile acts when claiming their rights. Following extensive discussions in the Knesset, the law passed in June 2026, introducing limits designed to protect those who have already paid such a heavy price.Behind the Knesset appearances and public advocacy is still Omer the survivor, a young man who carries October 7 with him but has chosen to transform part of his pain and struggle into action for others.Omer fights for therapy, rights and the support survivors deserve, and above all, to ensure that none of them has to face the system alone.This is an episode about survival becoming a mission, one voice refusing to remain silent, and a man who realized that if he can stand before decision-makers, he will stand there for those who cannot yet stand there for themselves.

    פרק 37 - עומר לשם ״הקול של מי שלא מצליחים לדבר״
  5. 26 Aug

    פרק 36 - איילה אברהם ״הרחבה היא בית״

    איילה אברהם היא מהדמויות הוותיקות והאהובות בסצנת הטראנס הישראלית. במשך כמעט ארבעה עשורים היה לצידה בעלה, אילן אברהם ז"ל. הם הכירו בגיל 15, הקימו משפחה עם שלושה ילדים ובנו חיים שבהם משפחה, טבע, מוזיקה ורחבת הריקודים היו חלק בלתי נפרד מדרכם המשותפת. בשבעה באוקטובר הגיעו איילה ואילן לפסטיבל הנובה והמאשרום עם חברתם שני, לחגוג את יום הולדתו ה־57 של אילן. זמן קצר לאחר שהגיעו החלה מתקפת החמאס, ומה שאמור היה להיות חגיגה הפך למאבק של חיים או מוות. במהלך הבריחה הגיעו לכניסה למושב יכיני. כשהבחין במחבלים מתקרבים לשערי המושב, אילן הבין את הסכנה ובחר לעמוד מולם, להפוך את עצמו לפיתיון ולהקריב את עצמו למען איילה, כדי לתת לה ולשני הזדמנות לברוח ולהציל את חייהן. לפני שנפרדו חיבק ונישק את איילה ואמר לה: "את תהיי בסדר". בהמשך דרשו ממנו המחבלים לסייע להם להגיע לתושבי המושב. אילן סירב ונרצח. איילה יושבת מולנו חזקה, מחייכת ומלאת חיים. היא עייפה מהרחמים ומהמקום שמבקש לראות בה קודם כול אישה שכולה. האובדן הוא חלק ממנה, אבל הוא לא כל מי שהיא. אילן היה איש של צבע, חופש, מוזיקה ואנשים, דמות אהובה בסצינה שאיילה ממשיכה להנציח דרך העולם שהיה חלק מחייהם המשותפים. פסטיבל אוזורה היה הבית שלהם במשך שנים. עוד בחייו ביקש אילן ממשפחתו שימשיכו לרקוד ויחזרו לאוזורה לפזר נצנצים לזכרו. פחות משנה לאחר שנרצח, איילה ובתם אופק חזרו לשם וקיימו את בקשתו, מוקפות באנשים מכל העולם שהכירו ואהבו אותו. היום איילה ממשיכה לרקוד בארץ ובעולם, פתחה את ליבה לאהבה חדשה ובוחרת בחיים, בדיוק כפי שאילן היה רוצה עבורה. זהו פרק על אהבה של חיים שלמים, אובדן בלתי נתפס והבחירה להמשיך לחיות בלי להשאיר מאחור את מי שאיבדנו. עבור איילה, להמשיך לחיות זו לא פרידה מאילן, אלא דרך להמשיך לשאת אותו איתה. Ayala and Ilan z"l shared nearly 40 years of love, family and trance. On October 7, Ilan sacrificed himself so Ayala and their friend Shani could escape the Nova massacre. Before parting, he told her: “You’ll be okay.” Today, Ayala refuses to let loss define her. She honours Ilan through the music they loved, returned with their daughter to Ozora to fulfil his wish, opened her heart to love again, and continues choosing life while carrying him with her.

    פרק 36 - איילה אברהם ״הרחבה היא בית״
  6. 22 Aug

    פרק 35 - גיא קמין ״זה הרבה יותר מספורט״

    גיא קמין הוא איש מקצוע ותיק בעולם הכדורגל והחינוך בישראל. מאמן בכיר במרכזי הפיתוח של ההתאחדות לכדורגל, מנהל מקצועי ובעל תפקיד ציבורי בעיריית רמת השרון. אדם שעבר אינספור מגרשים, קבוצות ושחקנים לאורך השנים.אבל שום דבר לא הכין אותו למפגש הראשון עם קבוצת הכדורגל של עמותת קהילת שבט הנובה.החיבור התחיל לפני יותר משנתיים, עוד לפני שהקבוצה הוקמה. כשפורסם פוסט בפייסבוק בחיפוש אחר מאמן לקבוצת כדורגל חדשה עבור שורדי המסיבות ובני המשפחות השכולות, גיא לא היסס והציע את עצמו בהתנדבות.באימון הראשון ניגש אליו אחד השחקנים, שאל אם הוא המאמן החדש ונתן לו חיבוק. אחריו הגיע שחקן נוסף, ועוד אחד. חיבוק ונשיקה מכל אחד מחברי הקבוצה. "איך מתחילים אימון ככה?", הוא מספר. "זה כל כך ריגש אותי."מאותו רגע נבנה משהו שהוא הרבה מעבר לקבוצת כדורגל. מקום של משפחה, שייכות, עבודה קשה ובחירה בחיים. כפי שגיא אומר: "הרבה קבוצות משחקות בשביל משהו. הקבוצה שלנו בחרה בחיים."גיא הגיע עם שנים של ניסיון באימון, בחינוך ובעבודה עם נוער בסיכון. הוא הגיע כדי לתת, אבל לאורך הדרך גילה שהקבוצה, המורכבת משורדים ומאחים שכולים, מעניקה לו בחזרה הרבה יותר ממה שציפה. לצד החיבור האנושי, הוא התעקש על מקצוענות, עבודה קשה והישגים על המגרש.אחרי יותר משנתיים יחד, בתחילת החודש סיים גיא את תפקידו כמאמן הקבוצה, אבל החברות והקשר העמוק שנוצרו בינו לבין השחקנים יישארו איתם הרבה אחרי סיום תפקידו.זהו פרק על כדורגל ככלי לחיבור ושיקום, על נתינה שהופכת להדדית, על קבוצה שהפכה למשפחה ועל אנשים שבכל פעם שהם עולים למגרש בוחרים מחדש בחיים.Veteran soccer coach and educator Guy Kamin volunteered over two years ago to coach the Nova Tribe Community Association’s team of survivors and bereaved family members.At his first practice, every player welcomed him with a hug. What began as soccer quickly became a family built on belonging, hard work and choosing life.Guy came to give, but says the team gave him far more in return. Earlier this month, after more than two years, he ended his role as coach, but the friendships remain.An episode about soccer, recovery, mutual giving and a team that became a family.

    פרק 35 - גיא קמין ״זה הרבה יותר מספורט״
  7. 16 Aug

    פרק 34 - ריטה שיינקרמן ״יהלומים נולדים תחת לחץ וכאב״

    ריטה שיינקרמן היא אישה עדינה ורגישה, ובאותה נשימה בעלת כוח שקשה להתעלם ממנו. עוד הרבה לפני השבעה באוקטובר היא חיה מאחורי מה שהיא מכנה "מסך רגשי", כזה שמגן מהעצב, אבל גם מרחיק מהשמחה. בשבעה באוקטובר איבדה את אחיה הקטן, דניאל שיינקרמן ז"ל, שנרצח בטבח בפסטיבל הנובה והמאשרום. במשך שבוע המשפחה לא ידעה מה עלה בגורלו, ובכל לילה ריטה ובעלה שאלו את עצמם את אותה שאלה בלתי אפשרית: מה עדיף, שיהיה חטוף או שנגלה שנרצח? אז לא הייתה לה תשובה. היום היא יודעת. בתוך האובדן מצאה ריטה בית בעמותת קהילת שבט הנובה והחלה להשתתף בפעילויות לאחים ולאחיות שכולים, ובהמשך גם הציגה בתערוכה במלון ג'ורג' בהובלת שני זילברשטיין. לפני השבעה באוקטובר עבדה כמהנדסת בהייטק והתכשיטים היו עבורה חלום שלא העזה להגשים. אחרי שאיבדה את דניאל, עזבה את ההייטק, הפכה לצורפת והקימה את מותג התכשיטים Miluka לזכרו ולהנצחתו. לכל תכשיט היא מצרפת גלויה עם הסיפור שלהם, וכך אנשים שמעולם לא הכירו את דניאל נחשפים לסיפורו ולומדים מי היה. "דני חי בכל תכשיט שיוצא מהסטודיו שלי. זאת הנצחה אמיתית." זהו פרק על אובדן, על האומץ להרגיש מחדש, על חלום שהפך לדרך ועל אחות שמצאה ביצירה דרך להמשיך לשאת את אחיה איתה. כי כמו יהלומים, לפעמים דווקא מתוך הלחץ והכאב נולד משהו שממשיך להאיר. Rita Shainkerman describes living behind an “emotional barrier” long before October 7, protecting her from sadness but also keeping her from truly feeling joy. On October 7, her younger brother Daniel Shainkerman z"l was murdered at the Nova and Mushroom Festival. For a week, her family had no idea what had happened to him. Through her grief, Rita found a home in the Nova Tribe Community Association and its activities for bereaved siblings. Before October 7, she worked as an engineer in tech, while jewelry remained a dream she never dared to pursue. After losing Daniel, she left tech and founded Miluka, a jewelry brand dedicated to his memory and legacy. Every piece carries their story, allowing people who never knew Daniel to discover who he was. An episode about loss, finding the courage to feel again, pursuing a dream, and keeping the memory of a beloved brother alive.

    פרק 34 - ריטה שיינקרמן ״יהלומים נולדים תחת לחץ וכאב״

About

הפודקאסט Voice of Nova נולד מתוך הצורך להעניק קול לסיפורים, לרגשות ולמחשבות של קהילת הנובה. זהו מרחב של הקשבה עמוקה ושיח כן, המאפשר לגעת באמת האנושית של החיים שאחרי, וליצור מקום לדבר, להבין ולהירפא יחד. ציון מקנזי, מנהל תוכנית המנטורינג של עמותת קהילת שבט הנובה, וגל שלו, חוקר חיי השורדים ואיש קהילה, מובילים שיחות מעוררות השראה, חמלה ותובנה. בכל פרק נפרש מסע אנושי של אומץ, ריפוי, זיכרון ואהבה, בקולותיהם של שורדים, בני משפחות שכולות, אנשי טיפול ויוצרים. Voice of Nova הוא מפגש בין כאב לתקווה, בין שבר לתקומה, ובית חי למילים שמאיר את האנושיות שבכולנו.

You Might Also Like