צופית גרנט אשת טלוויזיה, יוצרת ומי שהפכה במשך השנים לאחת הדמויות הכי מזוהות עם כאב, חמלה ואנשים שקופים, אבל במהלך הפרק מתברר שהפעם הסיפור הוא קודם כל עליה. על הילדה שגדלה בלי הורים, על האישה שכל החיים ניסתה לבנות לעצמה משפחה, ועל הפחד הגדול שהתחיל ללוות אותה בשנים האחרונות, להפוך לאמא שלה. השיחה נפתחת במקום הכי אישי. גרנט חוזרת לילדות בלי אבא ואמא נוכחים באמת, לאובדן, לבדידות, ולדרך שבה אספה לעצמה לאורך השנים "משפחות חלופיות". היא מדברת בכנות נדירה על הצורך שלה להציל, לטפל ולהחזיק אחרים, ועל זה שאולי כל חייה ניסתה לבנות לעצמה את הבית שלא היה לה. בהמשך מגיעה ההתמודדות הבריאותית שטלטלה את חייה בשלוש השנים האחרונות. צופית מספרת על הצנתור שעברה, על הטרשת בעורקים, על מחלת העיניים שכמעט הובילה לעיוורון, ועל הפוסט טראומה שהתפרצה אחרי שנים שבהן הייתה בטוחה שהיא חזקה מהכול. היא מדברת בפתיחות גם על הדיכאון שנכנסה אליו, על ההתנגדות לקחת תרופות, ועל הדרך שבה ניסתה להתמודד לבד, דרך צום, תפילה, אמונה, ספורט ועבודה בלתי פוסקת. השיחה נוגעת גם בזוגיות שלה עם שולי רנד, בקשר החריג והמורכב עם אברהם טל, ובמשפחה הגדולה והלא שגרתית שהם בנו יחד. גרנט מספרת איך דווקא מתוך הגירושים נוצרה מערכת יחסים חדשה של חברות ומשפחה, ולמה מבחינת הילדים שלה "ההורים לא התגרשו, הם רק עשו שיווי צורה חדש למשפחה". ובתוך כל זה עולים גם הפחדים שהיא כמעט לא מדברת עליהם בדרך כלל, הפחד להזדקן, הפחד מחוסר רלוונטיות, הקושי להסתכל במראה, והתחושה שאין לה מספיק חמלה כלפי עצמה. לצד כל אלה, היא גם מדברת לראשונה בצורה הרבה יותר ישירה על הסכסוך המתמשך עם מיכל רנד, על השתיקה שלה לאורך השנים, ועל המחיר שהסיפור הזה גובה ממנה ומשולי עד היום.
