דף יומי לנשים - הדרן

מישל כהן פרבר
  • 0.0 (0)
  • Judaism
  • Updated Daily

דף יומי לנשים - הדרן הוא שיעור הדף היומי הראשון המועבר על ידי אשה והזמין באינטרנט מכל מקום בעולם בזמן אמת. השיעורים מועברים בישראל על ידי הרבנית מישל כהן פרבר, שלמדה בתכנית במדרשת לינדנבאום בתכנית מתמידות ובעלת תואר ראשון בתלמוד ובתנ״ך מאוניברסיטת בר אילן. מישל לימדה תלמוד והלכה במדרשת לינדנבאום, בית ספר פלך ומתן. היא ממקימיה של קהילת נתיבות ברעננה. היא מתגוררת ברעננה עם בעלה וחמשת ילדיהם.

  1. 13h ago

    חולין לה - י"ט בסיון, 4 ביוני

    רבי יונתן אומר בשם רבי שמי שאוכל שלישי של תרומה עצמה אסור לאכול תרומה אך מותר לגעת בה. עולא אמר דבר דומה לגבי מי שאוכל שלישי של חולין שנעשו על טהרת תרומה. הגמרא מסבירה מדוע היה צורך בשני המאמרים ושלא ניתן היה ללמוד אחד מהשני. רב יצחק בר שמואל בר מרתא אומר שמי שאוכל שלישי של חולין שנעשו על טהרת קודש עדיין טהור לאכול קודש, משום שרק קודש ממש שנתקדש על ידי מעשה (כמו מנחה שהונחה בכלי שרת או בהמה שנשחטה) יכול ליצור דרגת רביעי. רמי בר חמא מקשה על כך ממשנה בטהרות (ב:ב) לפיה לדעת רבי יהושע שלישי של תרומה נחשב כשני לקודש. הקושיא מיושבת על ידי הבחנה בין מאכלים שנעשו על טהרת תרומה לבין אלו שנעשו על טהרת קודש, משום שמי שזהיר בטומאת תרומה אינו זהיר מספיק לקודש. הבחנה זו מוכחת ממשנה בחגיגה (יח:). רבא, לעומת זאת, חולק על השלכת המשנה בחגיגה למקרה זה, וחולק על רב יצחק. קושיא נוספת מועלת נגד הבחנה זו ממשנה בחגיגה (כד:), שבה אדם הקדיש חלק מהיין שבחבית תרומה להיות קודש. אם השמירה של תרומה אינה תקפה לקודש, האם יין התרומה לא יטמא את יין הקודש? כדי ליישב זאת, הם מחלקים בין תרומה וקודש המחוברים יחד לבין אלו שאינם מחוברים. קושיא שנייה על רב יצחק מובאת מברייתא הקובעת בפירוש ששלישי של חולין שנעשו על טהרת קודש מעביר טומאה לקודש. כדי ליישב קושיא זו, הגמרא מסיקה שמדובר במחלוקת תנאים ומביאה ברייתא עם שתי דעות, כאשר שתי הדעות תומכות בשיטת רב יצחק. רבי שמעון קבע במשנה שהשחיטה מכשרת את הבהמה לקבל טומאה. רב אסי מסביר שכוונת רבי שמעון היא שרק השחיטה מכשרת, אבל דם הבהמה אינו מכשיר. הגמרא מקשה על כך כדי לברר האם כוונתו לומר שרק שחיטה מכשרת, ודם שחיטה אינו נחשב משקה המכשיר לקבל טומאה, או שמא כוונתו לשחיטה בנוסף לדם (שגם דם שחיטה יכול להכשיר). משנתנו מובאת כדי לחזק את פירושו של רב אסי, אך הדבר נדחה כלא מכריע. לאחר מכן מובאים שלושה מקורות תנאיים אחרים בניסיון להוכיח או להפריך את טענת רב אסי, אך כולם נקבעים כלא מכריעים.

    44 min

  2. 1d ago

    חולין לד - י"ח בסיון, 3 ביוני

    דף יומי לנשים - הדרן

    47 min

  3. 2d ago

    חולין לג - י"ז בסיון, 2 ביוני

    ריש לקיש קובע שאם נשחט הקנה ולאחר מכן ניקבה הריאה לפני שחיטת הוושט, הבהמה כשרה משום שהריאה כבר נחשבת כמי שאיבדה את חיותה על ידי שחיטת הקנה. רבא מסייג שעיקרון זה נאמר רק לגבי הריאה, התלויה בקנה, אך לא לגבי בני המעיים. רבי זירא חולק על סיוג זה, והגמרא מביאה מחלוקת בשאלה האם רבי זירא חזר בו בסופו של דבר או לא. רב אחא מסיק מדברי ריש לקיש שבשר מבהמה המצויה בתהליך השחיטה אסור לבני נח. מכיוון שחיתוך שני הסימנים מנתק מבחינה מבנית את האיברים הפנימיים מחיותה של הבהמה, הדבר מגדיר אותם כאבר מן החי עבור מי שאין לו היתר שחיטה המכשיר את הבשר מיד. כתוצאה מכך, אינו יהודי האוכל איברים אלו כל עוד הבהמה מפרכסת עובר על איסור אבר מן החי. עם זאת, יש החולקים על סברא זו ותוהים כיצד ייתכן שיש דבר המותר לישראל ואסור לבני נח. מחלוקת במשנה דנה בשאלה האם עצם מעשה השחיטה מכשיר את הבהמה לקבל טומאה, או שמא ההכשר חל רק כאשר הדם יוצא ומכשיר את הבשר כמשקה. חכמים קובעים שאם לא יצא דם הבשר אינו מוכשר לקבל טומאה, וממילא מותר לאוכלה בידיים טמאות. הגמרא מדייקת מכאן שאם יצא דם אז אסור לאוכלה בידיים טמאות, ומקשה על כך: אם המשנה עוסקת בחולין, הרי ידיים טמאות הן רק פוסלות בדרגת שני לטומאה, ואין דין שלישי לטומאה בחולין. כדי ליישב זאת, הגמרא מוכיחה תחילה בארבע דרכים שונות כי המשנה אכן עוסקת בחולין. לאחר מכן, מובאים שלושה תירוצים המעמידים את המשנה במקרים ספציפיים: לפי התירוץ הראשון, המשנה מדברת על בשר שנרכש בכסף מעשר שני; לפי התירוץ השני, מדובר בגזירה דרבנן המגדירה את הטומאה שבידיים כראשון לטומאה; ולפי התירוץ השלישי, מדובר בחולין שנעשו על טהרת הקודש.

    46 min

  4. 3d ago

    חולין לב - ט"ז בסיון, 1 ביוני

    למחלוקת בין רבי נתן לחכמים בשאלה האם שחיטת חולין צריכה כוונה יש השלכות במקרה של מי ששוחט בהמה נוספת תוך כדי שחיטת פרה אדומה (עוסק במלאכה אחרת). אם שחיטה אינה צריכה כוונה, הרי שחתיכת סימני הבהמה השנייה נחשבת כמעשה שחיטה גמור, וממילא הפרה האדומה נפסלת משום שנעשתה בה מלאכה אחרת בשעתה. לעומת זאת, אם שחיטה צריכה כוונה, השחיטה שנעשתה ללא מתכוון אינה נחשבת למעשה כלל, והפרה האדומה נותרת בכשרותה. המשנה עוברת לעסוק בפסולי שחיטה, ופותחת בדין שהייה, המתרחשת כאשר השוחט שוהה וממתין בין שחיטת סימן אחד למשנהו. נידונה מחלוקת תנאים לגבי שיעור הזמן הפוסל משום שהייה, האם הוא כדי מעשה שחיטה או כדי ביקור הסכין (בדיקתה). הגמרא מביאה כמה דעות אמוראים להגדרת שיעור זמן שחיטה, כאשר רב קובע כי מדובר בזמן הדרוש לשחיטת בהמה אחרת, ואילו רב ושמואל נחלקו האם שיעור השהייה הפוסל בעוף נמדד כזמן שחיטת בהמה או כזמן שחיטת עוף. דעות נוספות מרחיבות שיעור זה וכוללות בו את הזמן הנצרך לטיפול הפיזי בבהמה, כגון הזמן שלוקח להוריד אותה על גבי הקרקע או להגביהה ולהניחה. בהמשך לכך, המשנה מפרטת את הפסולים של עיקור (קריעת הסימנים במקום חיתוכם) וחלדה (החדרת הסכין מתחת לסימנים או מאחוריהם). ליקויים אלו במעשה השחיטה מעוררים מחלוקת תנאים בין רבי ישבב לרבי עקיבא בשאלה האם בהמות שנפסלו מחמת שחיטה לא ראויה, כגון שהייה, חלדה או עיקור, נידונות כטריפה ואינן מטמאות, או שמא הן נידונות כנבילה ומטמאות במשא. בסופו של דבר, הגמרא מציינת כי רבי עקיבא חזר בו מהבנתו המקורית והסכים עם רבי ישבב שדינן של בהמות אלו הוא כנבילה לכל דבר. עולה סתירה לדברי המשנה מתוך המשנה בתחילת הפרק השלישי המונה קנה שנפסק (גרגרת שנפסקה) ברשימת המומים המגדירים את הבהמה כטריפה, דבר הסותר לכאורה את קביעת משנתנו לפיה פגם כזה נחשב כנבילה. כדי ליישב סתירה זו, הגמרא מציעה ארבעה תירוצים אפשריים, כאשר שניים מהם נדחים בסופו של דבר.

    43 min

  5. 4d ago

    חולין לא - ט"ו בסיון, 31 במאי

    דף יומי לנשים - הדרן

    48 min

  6. 6d ago

    חולין ל - שבת י"ד בסיון, 30 במאי

    הגמרא ממשיכה בדיון האם השחיטה פועלת מתחילתה ועד סופה (ישנה לשחיטה מתחילה ועד סוף), או שמא היא נחשבת רק בסופה (אינה לשחיטה אלא בסוף). שתי קושיות נוספות מועלות נגד הסברה האחרונה ומיושבות. ישנה מחלוקת האם השחיטה צריכה להיעשות בחיתוך אחד רציף (שחיטה מפורעת) או שהיא יכולה להיעשות בשניים או שלושה מקומות שונים לאורך הצוואר. הגמרא מעלה שתי קושיות נגד אלו המצריכים שחיטה מפורעת, והקושיות הללו מיושבות. רב יהודה מביא בשם רב פסק דין בעניין "חלדה", שהוא פסול שחיטה כאשר הסכין מוחבאת תחת הסימנים. הגמרא מנסה לבחון מה הוא מוסיף שלא נאמר כבר במשנה בחולין לב ע"א. חלקו השני של מאמרו של רב קבע שאם הסכין נמצאת תחת העור, השחיטה כשרה. אבל בבית מדרשו של רב אמרו שלא ידוע אם הוא התיר תחת העור. אמירה זו של חכמי בית מדרשו הובילה לכמה שאלות קשורות שנותרו ללא הכרעה (תיקו), כגון החבאת הסכין תחת מטלית, תחת צמר מסובך, או הסתרתה רק במיעוט הסימנים של החיתוך. משנה קובעת כי שחיטת שני ראשים כאחד או שני בני אדם האוחזים בסכין אחת ושוחטים – שניהם כשרים. מנגד, התזת הראש לחלוטין במכה אחת ישרה כלפי מטה פסולה משום דריסה. המשנה מסייגת זאת: אם האדם בפועל הוליך והביא את הסכין, אך הראש נחתך כבר בתנועה לכיוון אחד בלבד (הוליך ולא הביא), השחיטה כשרה בתנאי שהסכין הייתה ארוכה מספיק. אם שחט בהולכה והבאה, אפילו אם הלהב ממש קטן, הבשר כשר. שני מקורות מובאים כדי לתמוך בצורך בהולכה והבאה של הסכין בזמן השחיטה.

    36 min

  7. 6d ago

    חולין כט - י"ג בסיון, 29 במאי

    דף נלווה הגמרא ממשיכה לבחון את השיטה לפיה חצי מהסימן נחשב כרוב (מחצה כרוב). שתי קושיות מועלות מברייתות העוסקות בשהייה לאחר שחיטת חצי סימן, או בסימן שהיה פגום מראש. בסופו של דבר, הגמרא דוחה את הבנת דברי רב בעניין שחיטה ומסיקה כי לכולי עלמא חצי אינו כרוב. המחלוקת המקורית בין רב לרב כהנא היא רק בהלכות פסח, במקרה שהציבור חציו טהור וחציו טמא. הגמרא מציינת כפילות בלשון המשנה לגבי הכלל שרובו של סימן ככולו. היא מסבירה שמשפט אחד נצרך לחולין ומשפט שני לקדשים, שכן לא ניתן ללמוד דין אחד מהשני. מובאות הוכחות טקסטואליות ודיוקים שונים בלשון המשנה על ידי חמישה אמוראים, שכל אחד מהם מוכיח בדרך אחרת שהמשפט הראשון עוסק בחולין והשני בקדשים. מחלוקת יסודית מובאת בין ריש לקיש לרבי יוחנן האם השחיטה פועלת מתחילתה ועד סופה (ישנה לשחיטה מתחילה ועד סוף) או שמא היא נחשבת רק בסופה (אינה לשחיטה אלא בסוף). רבא ורב יוסף מצמצמים את היקף המחלוקת ומציינים שכולם מסכימים במקרים מסוימים, אך הם חולקים ביניהם באיזה מקרה בדיוק יש מחלוקת בין ריש לקיש ורבי יוחנן. רבי זירא מקשה ממשנה בפרה על דעתו של רבי יוחנן שישנה לשחיטה מתחילה ועד סוף. אך רבא דוחה את קושייתו ומקשה מאותה משנה על דעתו של ריש לקיש שאינה לשחיטה אלא בסוף.

    44 min

  8. May 28

    חולין כח - י"ב בסיון, 28 במאי

    הגמרא מבררת האם החובה לשחוט עופות היא מן התורה או מדרבנן. רבי יצחק בר פנחס פוסק שזהו דין מדרבנן בלבד. הגמרא מקשה שלוש קושיות על שיטתו, אך מיישבת אותן. הקושיא האחרונה מיושבת בכך שהגמרא מציינת שמדובר במחלוקת תנאים ומביאה את שתי הדעות בעניין. אף על פי שבעוף די בשחיטת סימן אחד בלבד, הגמרא מבררת האם מדובר בכל סימן שהוא או שמא דווקא בוושט. רב נחמן ורב אדא בר אהבה חולקים בנקודה זו, והגמרא מקשה על שתי השיטות. בסופו של דבר, הגמרא מסיקה שניתן לשחוט כל אחד מהסימנים. רבי יהודה מצריך לחתוך גם את הוורידים שבצוואר בשעת השחיטה. רב חסדא מסביר שדין זה נאמר דווקא בעופות, ומטרתו היא להוציא את הדם המרובה כדי שלא יבואו האנשים לאכול דם, אך אין זה חלק מעצם חובת השחיטה. הגמרא מקשה שלוש קושיות על הסבר זה, אך הן מיושבות. אם נשחט בדיוק חצי מהסימן, הגמרא דנה כיצד להחשיב זאת: האם אומרים שמאחר שרובו אינו שאינו-שחוט השחיטה כשרה, או שמא אומרים שמאחר שלא נשחט רובו השחיטה פסולה? רב ורב כהנא חולקים בזה, והגמרא פותחת בהעלאת קושיות על שיטת רב הסובר שחצי נחשב כרוב.

    43 min
See All (2K)

About

דף יומי לנשים - הדרן הוא שיעור הדף היומי הראשון המועבר על ידי אשה והזמין באינטרנט מכל מקום בעולם בזמן אמת. השיעורים מועברים בישראל על ידי הרבנית מישל כהן פרבר, שלמדה בתכנית במדרשת לינדנבאום בתכנית מתמידות ובעלת תואר ראשון בתלמוד ובתנ״ך מאוניברסיטת בר אילן. מישל לימדה תלמוד והלכה במדרשת לינדנבאום, בית ספר פלך ומתן. היא ממקימיה של קהילת נתיבות ברעננה. היא מתגוררת ברעננה עם בעלה וחמשת ילדיהם.

Information

  • Creator
    מישל כהן פרבר
  • Years Active
    2018 - 2026
  • Episodes
    2K
  • Rating
    Clean
  • Copyright
    © Copyright Michelle Cohen Farber 2012-2023 All rights reserved
  • Show Website
    דף יומי לנשים - הדרן