44 שנה שתק עירא אפרון בפומבי ונשא את כאבו האישי והיחידתי על העוול שנגרם לגדוד 362, שסא״ל במילואים אפרון היה מפקדו בלבנון ביוני 1982. מי שהטילו ברשלנות על הגדוד משימה אובדנית ואז התנערו מאחריותם לתוצאה, ואחרים שמיחזרו והידהדו קטעי דברים בלי ידיעת העובדות והבנת ההקשר, זרו מלח על פצעי הלוחמים ומפקדם. סולטן יעקוב היה לאחד מאותם אירועים קשים בתולדות צה״ל שכביכול די באיזכורם בלי פירוט, אף שהאמת שונה קוטבית מההתרשמות השיטחית ובחלקה גם המכוונת. אפרון מוחה על השימוש במונח ״קורבן״, כי אכן ראוי לייחד אותו לחללי הגדוד - האחרון ביניהם שנעדר, יהודה כ״ץ, הוחזר סוף-סוף לפני חודשים מעטים - ופצועיו, מי בגוף ומי בנפש, אבל יומן הקרב שלו, המושתת על מחקרו של ד״ר רפי יקר (נכתב במחלקת היסטוריה במטכ״ל בשלהי המאה שעברה, הוקפא עד שהרמטכ״ל איזנקוט הורה לפרסמו וראה אור לבסוף רק ב-2020), עושה איתם צדק מאוחר, לעתים מאוחר מדי. אפרון שייך לדור קצונת השריון שהתגייסה בין מלחמות ששת הימים ויום הכיפורים. רבים מבני אותם מחזורים לא שרדו. אפרון, מפקד פלוגה בגדוד 46 (דוד שובל), חטיבה 401 (דן שומרון) בגיזרה הדרומית של תעלת סואץ, חווה את כשלי ההיערכות להתקפה המצרית ומוראות הפקרת הלוחמים במעוזים. סיפור ההסתבכות בסולטן יעקוב משקף את הירידה ברמת המפקדים הבכירים ככל שהתקדמו בדרגות ממלחמה למלחמה: האוגדונר רפול והמח״ט יאנוש, שנחשבו ב-1973 נועזים ונערצים, נכשלו ב-1982 כרמטכ״ל רשלן, שקרן ונקמן וכמפקד גיס - מועמדו המועדף של רב-אלוף איתן ליורשו - בוטה, שיטחי וזחוח. בספרו מונה אפרון בדקדקנות את השותפים לאירוע בכל הרמות, מי לטובה ומי לרעה. מה שלא הספיק לומר בסד השיחה עם אמיר אורן ב״אפרכסת״ חשוב לו להוסיף כאן, לבל יובלע חלקם של מי שזכותם רבה בהצלת כ-200 לוחמים מקטל או משבי. כשהחטיבה שלו ואוגדת-האם שלה כשלו, באה אוגדה אחרת (880, יוםטוב תמיר; לאפרון סופר רק בתום הקרב שהאחריות הועברה אליה) שכדברי אפרון ״ניהלה לחילוץ הגדוד התקפה שהושלמה בד בבד עם יציאתו העצמאית של הגדוד, בחיפוי ארטילרי יוצא דופן, בניצוחו של אל״מ אהוד בכר ובביצוע 17 גדודי ארטילריה שאירגן תא״ל אריה מזרחי״. אם לא די ברושם הקודר שמעורר תיפקוד הרמות הבכירות בצה״ל בסולטן יעקוב, מוסיפה עליו ההכרה בכך שהפגמים של 1973 ו-1982 מאפיינים את הצבא גם שניים-שלושה דורות אחר כך: גבורה והקרבה משמשות בכפיפה אחת עם ליקויי משמעת, מקצועיות וקהות לחיי אדם. אולפן: אמנון האס עריכה: יעל בדרשי
