המחזור של גדי שמני בצנחנים, מחזור ביקור סאדאת בירושלים, הפגיש אותו עם בני גנץ, עופר שלח, אליעד שרגא, דוד (צורי) צור, ניר ברקת ואיתן כבל. רשת קשר מועילה, אך גם תשתית לתחרות עתידית. קצת יותר מ-20 שנה אחר-כך, והוא בפיסגת הצנחנים כמפקד החטיבה הסדירה 35, היו בין מפקדי הגדודים תחתיו ארבעה אלופים לעתיד - יוסי בכר, מוטי ברוך, איתי וירוב ואהרן חליווה. חמישי, אמיר ברעם, היה מפקד הסיירת. נעם תיבון, שאותו מינה שמני למפקד אוגדת איו״ש בהיותו אלוף פיקוד המרכז, היה סגנו בגדוד. כדי להשלים את סיפור שושלת הצנחנים התמנה שמני, בתפקידו הראשון משלושה כאלוף, למזכירו הצבאי של ראש הממשלה אריק שרון, שעלילות יחידותיו בפעולות הגמול פירנסו את דמיונו של הילד הירושלמי גדי, בנו של איש כוחות הבטחון - משמר הגבול, משטרת ישראל, שב״כ. שמני, שהיה תמיד מהפתוחים והלבביים במפקדי השדה של דור לבנון והשטחים, משבח בעיקר אותם קצינים - הרצי הלוי, למשל, מח״ט 35 כשהצנחנים נכללו באחריות פיקוד המרכז - שהצטיינו ביושר, קור רוח ואמירת דברים כהוויתם למפקדיהם, ״בלי אימת ממונים״. בשיחה עם אמיר אורן ב״אפרכסת״ דוגם שמני מעט ממסלולו כמפקד ארבע פלוגות וסיירת, מג״ד 890, אלוף משנה בארבעה תפקידים, ראש חטיבת המבצעים ונספח צה״ל בוושינגטון. הוא מספר על הטבח בסברה ושתילה מזוויתו המיקרית ביציע, על רגע גילוי הכור הגרעיני בסוריה ועל התמודדותו עם האלופים איזנקוט, גנץ, גלנט ומזרחי על תפקיד הרמטכ״ל. מאלפות במיוחד תובנותיו של שמני בשתי סוגיות - תרדמת צה״ל, בהשראת נתניהו, בשנות קניית השקט מחמאס בכסף קטארי, והחילוף האסוני של נתניהו ברעיון הבידול של פתח-גדה מחמאס-עזה: במקום חיזוק הרשות הפלסטינית והחלשת אירגון הטרור, להיפך. כצפוי, ממי ששילב יכולות ניהוליות עם הבעת עמדות, גיששו אצל שמני ראשי מפלגות, מהם שהיטיבו להכירו בצה״ל. לא, תודה, השיב; אישית אינו מעוניין בכך, ויש די והותר קצינים בכירים הבולטים כיום בפוליטיקה - שלושה, שאין לו ספק ביושרת שניים מהם, שלא היו איתו בפלוגת נוב׳ 77. אולפן: אמנון האס עריכה: יעל בדרשי
