הצברלינגים בקוסטה ריקה

מירב ורועי צברלינג
  • 5.0 (3)
  • Self-Improvement
  • Weekly

נעים מאוד, אנחנו הצברלינגים – רועי ומירב. כבר ארבע שנים שאנחנו חיים את קוסטה ריקה מבפנים, עם חמישה ילדים (כן, חמישה!), ובשנתיים האחרונות משתפים את המסע הזה בפודקאסט שלנו הצברלינגים בקוסטה ריקה. אבל זה לא פודקאסט על “לאיזה חוף ניסע היום” – זה סיפור חשוף, אותנטי ומלא הומור על מה שמשפחה באמת עוברת כשעוזבים הכול, עוברים יבשת, ומתחילים מחדש. נדבר על רילוקיישן, זוגיות, הורות, פחדים, חלומות, בחירות אמיצות, וגם על הרגעים הקטנים שבונים חיים חדשים – לטוב, לרע, ולמשוגע שביניהם. פעם בשבוע – פרק מהחיים. מצחיק, מרגש, אמיתי.

  1. 5d ago

    פרק 48 כשפורטוגל פוגשת את קוסטה ריקה | עם מיטל ואיתי מור

    טוב לנו פה. אנחנו אוהבים את החיים שבנינו. אז למה השאלה ״מתי חוזרים?״ תמיד נמצאת שם ברקע? בפרק הזה אירחנו את מיטל ואיתי מור היקרים לשיחה מקוסטה ריקה ועד פורטוגל. שני זוגות, ארבעה אנשים, ילדים, עסקים וחיים שלמים מחוץ לישראל — והרבה על מה לדבר. מיטל ואיתי חיים בפורטו עם שלושת הילדים שלהם, שותפים לחיים ולעסקים, ועומדים מאחורי מועדון המשקיעים הפורטוגלי — PortPassClub, שמלווה ישראלים בהשקעות נדל״ן בפורטוגל. איתי מביא איתו את עולם הנדל״ן והיזמות, ומיטל את עולם ההתפתחות האישית והעסקית. כבר בתחילת השיחה גילינו שגם המילה ״הנני״ מחברת בינינו, ומשם פתחנו עוד ועוד דלתות. דיברנו על איך כל אחד מאיתנו הגיע למקום שבו הוא חי היום. על חלומות שהיו שם הרבה לפני שקנינו כרטיס, ועל כרטיסים שקנינו לפני שבכלל הבנו למה אנחנו נכנסים. על הדברים שלקחנו איתנו, הדברים שמסרנו, ומה בכל זאת קשה לשחרר. וגם על מה שפוגשים אחרי המעבר: השפה, הגעגועים, החברים שעוד אין, והציפייה הזאת שאחרי שנה כבר נרגיש בבית. ומה עושים כשעוברת שנה, ואפילו שנתיים, וזה עדיין לא בדיוק קורה? נכנסנו גם לזוגיות ולהורות בתוך כל הסיפור הזה. מה קורה כשאחד כבר מרגיש שייך והשני עוד מחפש את המקום שלו? כשהילדים גדלים עם זהות קצת אחרת משלנו? כשילד אחד רוצה לחזור לישראל, ואחר בכלל לא רוצה לשמוע על עוד מעבר? בין לבין השווינו את החיים בקוסטה ריקה ובפורטוגל — המחירים, התרבות, הקהילות, ומה צריך לבנות בעצמנו כדי להרגיש שיש לנו מקום. דיברנו על החיבור ליהדות, על שבת וחגים רחוק מהארץ, ועל איך דווקא המרחק לפעמים מקרב אותנו לדברים שפעם היו מובנים מאליהם. היו צחוקים, סיפורים אישיים, הסכמות וגם חילוקי דעות. וככל שהשיחה התקדמה, השאלה ״מתי חוזרים?״ פתחה עוד שאלה: מה בעצם גורם לנו להרגיש בבית? מיטל ואיתי, איזה כיף היה איתכם ❤️ 📺 רוצים גם לראות אותנו? אפשר לצפות בפרק בווידאו בערוץ היוטיוב שלנו: https://www.youtube.com/@TheZverlings להיכרות עם מיטל ואיתי ועם הפעילות שלהם בפורטוגל: https://portpassclub.com מוזמנים לעקוב אחרינו, לשתף את הפרק ולכתוב לנו מה הוא פגש אצלכם. ואם אתם חיים בחו״ל — גם אתכם עדיין שואלים מתי חוזרים? האזנה וצפייה נעימה, רועי ומירב

  2. Oct 19

    חצי פה חצי שם — אותו בית, געגוע אחר | פרק 47

    אנחנו גרים באותו בית, מול אותו ים, ומגדלים יחד חמישה ילדים בקוסטה ריקה. אבל כשאנחנו אומרים ״הביתה״ — לא תמיד אנחנו מתכוונים לאותו מקום. מירב אוהבת את החיים שבנינו כאן, ובכל זאת מתגעגעת לישראל. להורים שמתבגרים מרחוק, למשפחה, לחברויות של הילדים ולתחושה המוכרת של להיות שייכת. רועי חזר מביקור בישראל עם תחושה כמעט הפוכה: כל מה שהוא רצה היה לחזור הביתה — לקוסטה ריקה. אז מה עושים כשהגעגוע עובד אחרת אצל כל אחד מבני הזוג? איך נותנים מקום למה שחסר, גם כשאוהבים את החיים שיש? והאם ביקור בארץ יכול להרגיע את הגעגוע — או דווקא לפתוח אותו מחדש? בפרק 47 אנחנו פותחים את השיחה הזאת כמו שהיא, עם אהבה, צחוקים וחילוקי דעות. מדברים על המרחק מהמשפחה, על החיים של הילדים, על הזהות הישראלית ועל הרגע שבו רילוקיישן מפסיק להרגיש כמו הרפתקה והופך פשוט לחיים. וגם: סיפור על שווארמה שרועי פנטז עליה בקוסטה ריקה, בין סרטון טיקטוק אחד לשני. כשהוא סוף סוף הגיע לישראל ואכל אותה, היא הייתה טעימה בדיוק כמו תמיד. אז למה החוויה לא הייתה מה שהוא דמיין? אולי לפעמים הגעגוע מוסיף תיבול ששום שווארמייה לא יכולה לשחזר. ״חצי פה חצי שם״ הוא פרק לכל מי שבנה חיים במקום חדש, לכל מי שמתגעגע, וגם למי שמגלה שאדם שהוא אוהב מרגיש אחרת ממנו לגבי המקום ששניהם קוראים לו בית. תצטרפו אלינו לשיחה, עם רעש הגלים ברקע, וספרו לנו: כשאתם אומרים ״הביתה״ — לאן הלב שלכם הולך? PURA VIDA רועי ומירב 🌴

  3. Aug 17

    יזמות פרק ב׳ - הדברים שלומדים רק בדרך הקשה

    לפני שנתיים הקלטנו פרק על יזמות וסיפרנו על הדרך שעשינו עד אז. מאז קרו לא מעט דברים. ניהלנו, יזמנו, השקענו, בנינו דברים משלנו ובנינו דברים עבור אחרים. נכנסנו לשותפויות ושיתופי פעולה, עשינו טעויות, שילמנו עליהן, גילינו דברים שעובדים לנו ובעיקר כאלה שכבר לא. והיום אנחנו מסתכלים על יזמות קצת אחרת. בפרק הזה אנחנו מדברים בכנות על הגבול שבין שכיר ליזם, על ביטחון כלכלי מול חופש, על תקרת הזכוכית של עבודה עבור מישהו אחר ועל השאלה האם כל אחד בכלל צריך להיות יזם. אנחנו מדברים גם על זוגיות ועסקים, על אגו, שותפויות, גבולות ועל מה שקורה כששני אנשים שחיים יחד גם רוצים ליצור ולבנות יחד אבל ממש לא תמיד רואים את הדרך באותה צורה. רועי מספר על השנה שבה חזר לתפקידי ניהול בכירים וגילה שלמרות המשכורת, הבונוסים והביטחון, משהו בו התחיל לנבול. מירב מביאה צד אחר: היא אוהבת ליצור ולבנות גם בתוך חברה שלא שייכת לה, אבל עם השנים מבינה שיש גבול לכמה אפשר לצמוח כלכלית כשבונים עבור מישהו אחר. אנחנו חוזרים גם לטעויות שלנו בנדל״ן בארה״ב, ולשיעור חשוב שלמדנו: תשואה גבוהה על הנייר לא בהכרח הופכת נכס להשקעה טובה. לפעמים דווקא נכס יקר ואיכותי יותר, עם תשואה נמוכה יותר, יכול לתת משהו ששווה הרבה מאוד כסף שקט נפשי. ומתוך כל הניסיון הזה אנחנו מדברים גם על מודל השקעה חדש שאנחנו עובדים עליו, ועל הדרך שבה אנחנו מסתכלים היום אחרת על מחיר כניסה, תשואה, איכות נכס ועליית ערך. אבל מעל הכול, זה פרק על החיים שבונים מסביב לעסק. כי אם עברתם לצד השני של העולם כדי לחפש חופש ואיכות חיים מה הטעם לבנות לעצמכם מחדש חיים שבהם אתם אף פעם לא בבית? אנחנו אוהבים את הרעיון של "לשרוף את הספינות". לפעמים באמת צריך לצאת מאזור הנוחות ולקפוץ למים. רק אל תשרפו את כל הספינות שלכם...... 🎙️ פרק 46 — יזמות, פרק ב׳: מה למדנו בדרך הקשה

  4. Jul 27

    הצברלינגים בקוסטה ריקה פרק 45: טרנד אנטי ישראלי או אנטישמיות שאף פעם לא נעלמה?

    מה קורה כשמירב לא מצליחה להתעלם מהאנטישמיות, ורועי מעדיף להאמין שזה בסך הכול עוד טרנד שיעבור? התחלנו מדגל פלסטין שצץ ליד הבית שלנו בקוסטה ריקה, ומשם כמו תמיד השיחה עפה לכל הכיוונים: אנטישמיות אחרי 7 באוקטובר, “היהודים הטובים”, ההבדל בין יהודים לישראלים בחו״ל, הפוליטיקה של ניו יורק, התעמולה ברשתות, ומה לעזאזל אומרים לילדים כשמבחינתם מה שהם רואים ביוטיוב ובטיקטוק זו האמת. על הדרך הגענו גם ל־AI, ל־9/11, לקבלה, לאחדות, ולשאלה האם רועי באמת טומן את הראש בחול או שמירב פשוט מתעסקת בזה יותר מדי ובגללה קיבלנו את הדגל מתחת לבית🤦‍♀️. פרק מצחיק, עצבני, לא מסונן ולא תמיד פוליטיקלי קורקט בקיצור, אנחנו. אחרי שתשמעו, כתבו לנו: גם אתם מרגישים שהאנטישמיות מתקרבת, או שאתם מעדיפים לא לתת לה מקום? ומה אתם אומרים לילדים? ואם הפרק נגע בכם, עצבן אתכם או גרם לכם לחשוב, שתפו אותו עם עוד מישהו. כוחנו באחדותנו ❤️

  5. Jul 19

    🎙️ הצברלינגים בקוסטה ריקה | עונה חדשה פרק 44: מכוונים מחדש

    אחרי כמעט שנה של שקט, אנחנו חוזרים למיקרופון. לא כי נגמרו לנו הסיפורים, אלא כי היינו צריכים לעצור, לחשוב ולהבין לאן אנחנו באמת רוצים לכוון – את החיים, את המשפחה, את העסקים וגם את הפודקאסט. בפרק הזה אנחנו משתפים בכנות למה נעלמנו, איך החשיפה ברשת השפיעה עלינו, למה לפעמים דווקא הרצון לעזור יכול לגבות מחיר, ואיך למדנו להציב גבולות מבלי לאבד את הרצון לתת. נדבר גם על החיים בקוסטה ריקה בשנה האחרונה, על הזדמנויות חדשות, על אתגרים, על רגעים שפחות מדברים עליהם, ועל תחושת האנטישמיות שפגשנו גם כאן – כולל אירוע אישי שהזכיר לנו שגם במקום שאנחנו כל כך אוהבים, המציאות בעולם השתנתה. ובעיקר, נשאל שאלה שכל אחד מאיתנו צריך לעצור ולשאול מדי פעם: לאן אנחנו באמת מכוונים? אם גם אתם נמצאים בתקופה של שינוי, קבלת החלטות, מעבר, רילוקיישן או פשוט חיפוש אחר הכיוון הבא – אנחנו מקווים שהשיחה הזאת תיתן לכם חומר למחשבה. ברוכים הבאים לעונה החדשה של הצברלינגים בקוסטה ריקה. 🌴🇨🇷❤️

  6. 10/19/2025

    פרק 43 - חודשיים אחרי

    עברו חודשיים מאז הפרק הקודם, והרבה השתנה מאז. רועי שקוע עמוק בעבודה עם השותף החדש והאהוב, נוסע כמעט כל יום לסן חוסה, ומוצא את עצמו שוב בתוך הקצב האינטנסיבי של העשייה. מירב, בינתיים, מחזיקה את הבית – כמו שרק היא יודעת – עם מטפלת חדשה ללני, שלומדים לאט־לאט לשחרר לה, ועם עוזרת נהדרת אחרי כמה ניסיונות… ממש לא בכיוון עם עוזרות אחרות😅 זה פרק על תקופות מעבר, על אחריות, על איזון בין קריירה לבית, ועל איך גם כשהכול משתנה – עדיין אפשר למצוא את השקט, את הצחוק, ואת הקסם שבחיים המשותפים. PURA VIDA אהובות ואהובים.

  7. 08/24/2025

    פרק 42 – דברים מוזרים בקוסטה ריקה

    בואו נדבר על הדברים שבאמת משגעים אותנו פה: הבנקים שבהם אתה יכול להזדקן בתור, הבירוקרטיה שמרגישה כמו ספורט אתגרי, וחוקי התנועה שכולם יודעים שהם בגדר "רשות בלבד". נכנסנו גם לעומק ה־Pura Vida – איך כל דבר נפתר כאן ב“יהיה בסדר” בסגנון קוסטה ריקני, ואיך זה מתנגש חזיתית עם הישראליות שלנו שמחפשת פיתרון עכשיו ומיד. ועל הדרך צחקנו על בתי הספר שבהם נדמה שהמורים חולים יותר מהתלמידים, על פגישות שמתחילות שעה אחרי הזמן, ועל עוד מלא רגעים יומיומיים שהופכים את קוסטה ריקה למקום הכי מתסכל, מצחיק ,מוזר ומדהים לחיות בו.

  8. 07/26/2025

    פרק 41 - תהליך תושבות ב ״פורה וידה״ וביקור בפנמה

    בפרק הזה אנחנו צוללים ל״עולם הקסום״ של תהליך התושבות בקוסטה ריקה – איפה שהפקידים מחייכים חיוך רחב, אומרים פורה וידה, ואז שולחים אותך הביתה כי חסר פסיק בטופס מ-2019. כשנגמר לנו הדרכון (והסבלנות), עשינו את מה שכל זר היה עושה – בורדר ראן והפעם שוב לפנמה! כן כן, עם ילדים, מזוודות, סנדוויצ’ים עייפים, וגבול אחד שמרגיש כמו קטע מתוך משחקי הכס. בין פקיד לפקיד דיברנו על התחושה שאתה גר פה אבל לא באמת פה, על כמה זה מתסכל כשאף אחד לא ממהר חוץ מהשעון, ואיך שומרים על שפיות כשכל שלב בתהליך מרגיש כמו קורס יוגה מתקדם. יאללה, תצטרפו אלינו – לפחות בפרק הזה אין תור בגבול ואין מה לחפש את החותמת. 😅

See All (48)

Ratings & Reviews

5
out of 5
3 Ratings

About

נעים מאוד, אנחנו הצברלינגים – רועי ומירב. כבר ארבע שנים שאנחנו חיים את קוסטה ריקה מבפנים, עם חמישה ילדים (כן, חמישה!), ובשנתיים האחרונות משתפים את המסע הזה בפודקאסט שלנו הצברלינגים בקוסטה ריקה. אבל זה לא פודקאסט על “לאיזה חוף ניסע היום” – זה סיפור חשוף, אותנטי ומלא הומור על מה שמשפחה באמת עוברת כשעוזבים הכול, עוברים יבשת, ומתחילים מחדש. נדבר על רילוקיישן, זוגיות, הורות, פחדים, חלומות, בחירות אמיצות, וגם על הרגעים הקטנים שבונים חיים חדשים – לטוב, לרע, ולמשוגע שביניהם. פעם בשבוע – פרק מהחיים. מצחיק, מרגש, אמיתי.

Information