דרשות, שיעורים, ודברי תורה מרב ברוך וינטרוב ובית הכנסת מבשר ציון

רב ברוך וינטרוב
  • 0.0 (0)
  • Judaism

דרשות, שיעורים, ודברי תורה מבית הכנסת מבשר ציון

  1. 4h ago

    ”דברי נביאות” – מחמאה או עלבון? חכם עדיף מנביא | בבא בתרא יב ע”א

    מישהו אומר לכם שמה שאמרתם הם "דברי נביאות" – זו מחמאה או עלבון? רבי יוסי אמר את זה לסומכוס, והראשונים חלוקים איך לשמוע את זה. בבא בתרא יב ע"א–ע"ב | חכם עדיף מנביא | ניטלה נבואה מן הנביאים וניתנה לחכמים | לא בשמים היא כל התורה בנויה על נבואה, ובכל זאת הגמרא קובעת: "חכם עדיף מנביא". איך זה מתיישב? לפי הרמב"ן יש שני סוגי נבואה: נבואה של מראה וחזון, שפסקה עם החורבן, ונבואה שבאה בדרך החכמה, שלא ניטלה. המהר"ל מוסיף שהשכל המופשט מגיע רחוק יותר ממה שהנבואה, הקשורה למוחשי, יכולה להגיע. הר"ן מצביע על הסמכות: נביא אינו רשאי לחדש דבר, ואילו לחכמים נמסרה התורה, כי לא בשמים היא. והרב קוק: הנביאים נאבקו בעבודה זרה בדרשות סוערות ולא הצליחו, והחכמים עקרו אותה בלימוד יומיומי ובגדרים קטנים. ובדרך: מה זה אומר על פירוש חוזה עמום, על פשט המקרא, ועל "ועשית ככל אשר יורוך" – ומי בכלל מזהה היום את החכם? פרקים: 0:00 תשעה קבין או תשעה חצאי קבין – כל מקום לפי מקומו 3:44 בבבל: בי רדיא יומא – השדה נמדד ביום עבודה 7:54 שווי כלכלי היום: חלוקת נחלות במושבים 12:00 פרדס בן שלושה קבין, וסומכוס ב"מנת בכרם" 13:37 "אין אלו אלא דברי נביאות" – רש"י ותוספות 18:51 ריטב"א ור"י מיגש: צריך נביא כדי לדעת למה התכוון 20:26 פרשנות חוזים: אומדן דעת או לשון הכתוב 25:06 גם בפירוש המקרא: הקשר היסטורי או פשט 28:42 הגמרא מתגלגלת: מעמד הנבואה בבית המדרש 29:48 ניטלה נבואה מן הנביאים וניתנה לחכמים 33:37 הרמב"ן: נבואת החושים ונבואת החכמה 37:43 ועשית ככל אשר יורוך – מי מזהה את החכם? 42:54 הרב הנזיר וההגיון השמעי 47:07 חכם עדיף מנביא – "ונביא לבב חכמה" 49:08 שני חכמים מגיעים לאותה אמת – ודילמא בני חד מזלא? 57:31 הלכה למשה מסיני וסומא בארובה: החכם נותן טעם 1:01:10 טעם שאפשר ליישם במציאות 1:03:11 המהר"ל: השכל מגיע רחוק מן הנבואה 1:04:11 הר"ן: אין נביא רשאי לחדש, לא בשמים היא 1:06:13 הרב קוק: החכמים עקרו את יצר עבודה זרה דף המקורות: https://drive.google.com/file/d/1qrzErb0lL8jhDLDRZqcBuMSLoItKdCTT/view כל שיעורי הכולל: https://www.youtube.com/playlist?list=PL9Ut4mLkNlZ3AlkaZUAA7xSDqFq3rAKp3 מקורות: בבא בתרא יב ע"א–ע"ב; רש"י ותוספות שם; ריטב"א, ר"י מיגש וחידושי הרמב"ן שם; בבא מציעא נט ע"א–ע"ב; תמורה טז ע"א; רמב"ם, הלכות יסודי התורה ט; דרשות הר"ן, הדרוש החמישי; מהר"ל, תפארת ישראל פרק נז; הרב קוק, אורות, זרעונים, "חכם עדיף מנביא". תניא נמי הכי, האומר לחבירו: ״מנת בכרם אני מוכר לך״ – סומכוס אומר: לא יפחות משלשה קבין. אמר רבי יוסי: אין אלו אלא דברי נביאות... אמר רבי אבדימי דמן חיפה: מיום שחרב בית המקדש, ניטלה נבואה מן הנביאים וניתנה לחכמים. אטו חכם לאו נביא הוא? הכי קאמר: אף על פי שניטלה מן הנביאים, מן החכמים לא ניטלה. אמר אמימר: וחכם עדיף מנביא, שנאמר: ״ונבא לבב חכמה״ – מי נתלה במי? הוי אומר: קטן נתלה בגדול. אמר אביי: תדע, דאמר גברא רבה מילתא, ומתאמרא משמיה דגברא רבה אחרינא כוותיה... אלא אמר רב אשי: תדע, דאמר גברא רבה מילתא, ומתאמרא הלכה למשה מסיני כוותיה. ודלמא כסומא בארובה! ולאו טעם יהיב?!

    ”דברי נביאות” – מחמאה או עלבון? חכם עדיף מנביא | בבא בתרא יב ע”א

  2. 18h ago

    שמואל א פרק כב - טבח נוב: מי לוקח אחריות?

    שמונים וחמישה כהנים נרצחים בנוב. המלך אומר: כולכם קשרתם עלי. דוד אומר: אנכי סבתי. שיעור בשמואל א פרק כב – דואג האדומי, טבח נוב ושתי תגובות לאשמה. דוד בורח למערת עדולם, ואליו מתקבצים ארבע מאות "איש מצוק" – גדוד של מי שאין לו מקום בחברה. בינתיים שאול יושב תחת האשל ברמה, החנית בידו, ומשוכנע שכולם בגדו בו, גם בנו. דואג האדומי מספר אמת, אבל אמת שהורגת. אחימלך עונה תשובה משכנעת, ונגזר עליו "מות תמות". עבדי המלך מסרבים לשלוח יד בכהני ה' – ודואג לא מסרב. "מעולל ועד יונק" – הלשון של עמלק חוזרת, הפעם על עיר הכהנים. וכשאביתר בורח לדוד, דוד לא מאשים את שאול ולא את דואג, אלא את עצמו. חז"ל אומרים שהוא נשא את נוב שלושים שנה. ואצלנו: כשמשהו מתפרק מסביב, אנחנו לוקחים אחריות, או מחפשים מי קשר עלינו? פרקים: 0:00 מנוב וגת אל מערת עדולם 1:34 "כל איש מצוק" – הגדוד של דוד 5:43 ארבע מאות איש – דוד ועשו 8:18 מצפה מואב: "עד אשר אדע מה יעשה לי אלהים" 12:24 גד הנביא – ולמה לא שמואל? 15:32 מה עלה בגורל הורי דוד במואב? 18:10 שאול תחת האשל ברמה 20:15 "קשרתם כלכם עלי" – פרנויה של מלך 22:20 דואג האדומי מלשין 25:26 משפט מבוים: אחימלך מול שאול 29:59 "ולא אבו עבדי המלך" – והטבח בנוב 33:50 אביתר ו"אנכי סבתי" 38:29 "וישבי בנב" – ושאול מול דוד: מי לוקח אחריות מקורות בשיעור: שמואל א כב; תהלים לד, נב; במדבר רבה יד, א; קהלת רבה ז, טז; סנהדרין צה ע"א; שיעורי הרב אמנון בזק. פלייליסט השיעורים בספר שמואל: https://www.youtube.com/playlist?list=PL9Ut4mLkNlZ3bVF0tb6bWkhmnOH6BRVp8 הרב ברוך ויינטראוב מן הפרק: קשרתם כלכם עלי... ואין חלה מכם עלי ולא אבו עבדי המלך לשלח את ידם לפגע בכהני ה' מאיש עד אשה מעולל ועד יונק אנכי סבתי בכל נפש בית אביך

  3. 2d ago

    Rav Elazar Menachem Man Shach - What makes us Jews? (Part 1)

    "A Jew does not admire any human being – but if you ask whom I hold in the highest esteem: Rav Shach." Part 1 of the life and Torah of Rav Elazar Menachem Man Shach (1899–2001): from a Lithuanian village through Slabodka, Slutsk and Kletsk, the losses of 1939–40, and the road to Eretz Yisrael. A ten-year-old who leaves home and will not see his mother again for thirty years. A hungry, brilliant teenager in wartime Slutsk, taken into the home of Rav Isser Zalman Meltzer and raised "as a father raises his son." Two documents in his hand at the Soviet clerk's desk – one to the east, one to Eretz Yisrael. And the idea that carried him out of a burning Europe: "They burned our holy books – the parchment burned, but the letters fly." Why did the man who said he was not a Zionist come to the Land of Israel, and what does it mean that the Torah is our only home? Part 2, next week: the second half of his life, in Eretz Yisrael. Chapters: 0:00 Introduction: Rav Shach, Rav Ovadia, and a father's answer 3:04 Born in 1899 – or 1894? And "the Gaon is here, in the books" 7:43 Childhood in Lithuania: raised by the town rabbi, the gypsies on Yom Kippur 11:20 Leaving home at ten: Ponevezh and Slabodka 13:59 Slutsk: a hungry genius in Rav Isser Zalman Meltzer's home 16:34 Source A: his introduction to Even HaAzel 20:11 Minsk and the Brisker Rav 22:14 Kletsk: marriage, and beside Rav Aharon Kotler 28:27 Rav Chaim Ozer, Lublin and Karlin 33:18 1939–1940: losses, and the two documents 39:30 Source B: "The parchment burned, the letters fly" (1982) 43:42 "Only Torah": Rav Shach and Zionism 48:52 Eretz Yisrael 1941–1949: Tel Aviv, the Chazon Ish, Jerusalem People of Torah, Torah of People – the full series: https://www.youtube.com/playlist?list=PL9Ut4mLkNlZ0C9qs0buRxTaWYuOrGFIkw מקורות השיעור: חלק א – מוואבולניק לפוניבז' א. הקדמת הרב שך לאבן האזל, נשים וקדושה (תשל"ז, 1977) קטנתי מלבא אף במלים אחדות אודות ספר אבן האזל של דודי אדמו"ר הגאון האמיתי צדיק יסוד עולם מרן רבי איסר זלמן מלצר זצ"ל... כי ממדת צדקתו בא לו לחתור רק אל מה שקרוב לאמת ולא ללכת אחרי הברק אשר אינו עומד בפני הבקורת, ובישרת שכלו היא שעמדה לו בכל זאת, וכפי שידוע לי בבירור שבזה השתבח מאד על ידי רבו הגר"ח מבריסק זצ"ל... ואני כאחד מאלפי תלמידיו אשר הקים מצעירותו בסלבודקא ובסלוצק ובקלצק, ובאחרונה בארצנו הקדושה בישיבת עץ חיים, וביחוד גודלתי וחונכתי על ידו כאב את בנו כמה שנים בביתו, ויודע אני גודל צדקתו וענותנותו, ואשר לא ידע גבול למדת טובו לאנשים... ב. סיום הש"ס של הדף היומי, תל אביב (ח' בכסלו תשמ"ג, 1982) יהודים חיו בלי כל ד' אמות תחת הרגלים. שום דבר מדיני לא הי' לנו. רק גלות וגלות וגלות... ואילו אנחנו אלפי שנים בגלות בלי אדמה משלנו תחת רגלינו – ואנחנו חיים וקיימים!... הדרך שלנו היא הדרך של תורה! של לימוד! של בית מדרש!... דרכי המלחמה והטקטיקה של הגויים בנויים על עוד נשק ועוד נשק, עוד כלי־זין ועוד כלי־משחית. אבל לא כן הוא חלק יעקב. לא זהו דרך מלחמתנו ולא זהו דרך נצחוננו. לנו יש רק דרך אחת: לימוד התורה! זוהי אומנותנו, זה נשקנו, זה אושרנו, זה הצלחתנו, זה קיומנו, וזהי חיותנו. שום שריפות לא יכלו לנו. שרפו את ספרי הקודש שלנו, הגוילים נשרפו, אבל האותיות נשארו פורחות! והאותיות הקדושות הללו של התורה הקדושה הם סוד קיומה של האומה הישראלית! יהודים יקרים ואהובים! זה הוא הדף היומי! שהיהודי ילמד, יכנס לבית המדרש, אז הוא מאושר... הוא לומד דף גמרא ואז הוא מתמלא בכזה מין אושר וחדוה ובטחון בהבורא יתברך. ג. הסכמת הגרי"ז לאבי עזרי חלק ב (ט"ו בתמוז תשט"ז, 1956) הראני מע"כ ידי"נ הגאון הגדול מ'ר' אלעזר מנחם שך שליט"א קונטרסים מספרו "אבי עזרי" חלק שני ובקשני לעיין בהם ולתת הסכמתי עליהם. והאמת כי הגאון ר' אלעזר מנחם הנ"ל שליט"א, אינו צריך כלל לשום הסכמה ממי שהוא, כי גדול האיש מאד ורב גובריה בתורה בחריפות ובקיאות, ועמק הפשט בכל מקצועות התורה כאחד מגדולי דורנו, וכבר איתמחי גברא בשיעוריו ובספרו חלק ראשון שכבר הדפיס לפני שמונה שנים, ולא לי ולדכוותי להעיד עליו ועל חידושיו, אבל חז"ל אמרו רצונו של אדם זהו כבודו ולכן באתי בדברים הקצרים האלה... ד. פסחים נו. | רמב"ם, קריאת שמע א, ד | אבי עזרי שם פסחים: "וַיִּקְרָא יַעֲקֹב אֶל בָּנָיו וַיֹּאמֶר הֵאָסְפוּ וְאַגִּידָה לָכֶם" – ביקש יעקב לגלות לבניו קץ הימין, ונסתלקה ממנו שכינה... רמב"ם: מסורת היא בידינו שבשעה שקבץ יעקב אבינו את בניו במצרים בשעת מיתתו, צוום וזרזם על יחוד השם ועל דרך ה' שהלך בה אברהם ויצחק אביו... אבי עזרי: ובזה מה שהרמב"ם כתב שבשעת מיתתו צוום וזרזם על יחוד השם וכו', ובגמ' איתא שביקש יעקב לגלות להם קץ הימין, והכ"מ כאן עמד ע"ז. ונראה פשוט שכל ענין ידיעת הקץ אין זה ענין בפני עצמו מה שנוגע לנו, אלא אך ורק שיש בזה משום זירוז ויחוד השם לעבודתו ויראתו, כי אין שום נ"מ בזה ידיעתינו מתי יהי', ונאמן עלינו הקב"ה שיהי' מתי שיהי' ברצונו, והתועלת בידיעה זו לזרוז. ועי"כ כתב הרמב"ם סתם שצוום וזרזם על יחוד השם, ודייק הרמב"ם לכתוב כך ללמדנו שלא להיות ממחשבי קצין, כי ידיעת הקץ אין זה ענין חשוב כלל וכלל, אלא העיקר הזירוז להשם. וכמה נפלאים הדברים בס"ד.

  4. Oct 27

    בבא בתרא יב ע”א - מותר לכם לסגור את הרחוב שלכם? מצר שהחזיקו בו רבים

    השכנים החליטו לשים שער בכניסה לרחוב, וכולם הסכימו. ואז בא מישהו שבכלל לא גר שם, ואומר: לא. שיעור בבבא בתרא יב ע"א על זכויות הרבים בדרכים, ועל הכלל "מצר שהחזיקו בו רבים אסור לקלקלו". והגמרא? נותנת לו לנצח. אנשים מעיר אחרת מעכבים את כל בני העיר מלסתום מבוי, "אפילו כי איכא דרכא אחרינא", גם כשיש להם דרך אחרת. איך ייתכן שמי שרק עובר חזק ממי שגר? הגמרא שואלת את זה בלי כפפות: "רבים גזלנים נינהו?!". רבינו יונה עונה בחידוש מרחיק לכת: דרך שהרבים בררו לעצמם היא "הפקר רבים", כמו מלך שפורץ לעשות לו דרך. אי אפשר פתאום לחנוק דרך שציבור שלם בנה עליה את חייו. ובדרך נפגוש את אברהם אבינו ו"קום התהלך בארץ", את מיצר הורמוז, וילדה אחת שניצחה את רבי יהושע בוויכוח. ולהלכה? בשטח פרטי הרבים זוכים רק אם עברו שם "ברשות". אז מה עם מגרש ריק שכולם חוצים כבר שלושים שנה? ומה עם עירייה שמוכרת ליזם שביל שכל השכונה הולכת בו לבית הכנסת? פרקים: 0:00 פרץ פצימיו – מתי מאבדים את הזכות במבוי 7:54 בית סתום כקבר 9:07 מבואות המפולשים לעיר אחרת – רחוב הדקל 15:26 למה העובר חזק מן הדייר? 17:31 מצר שהחזיקו בו רבים, ורבים שבררו דרך 28:17 שערים לשכונה – בני רשות הרבים מעכבים 30:21 החסיד שבנה בית שער 35:17 דרך הרבים בתוך שדה פרטית 38:31 "רבים גזלנים נינהו?!" 43:05 רבינו יונה: הפקר רבים, כמו מלך שפורץ דרך 51:17 כמה זמן צריך ללכת? רבי יהושע והילדה 54:19 מיצר הורמוז 55:19 "קום התהלך בארץ" – קניין הילוך 1:01:22 כיורשין ולא כגזלנין 1:07:49 להלכה: רק "ברשות" 1:09:48 מקרים מן החיים: כותל עקום, מגרש ריק, עירייה שמוכרת ליזם 1:16:02 מעבר בחצר הוא ויתור דף המקורות: https://drive.google.com/file/d/15KOEN95qfUahzzOUrtKm7WwVJ294yczX/view?usp=sharing כל שיעורי הכולל: https://www.youtube.com/playlist?list=PL9Ut4mLkNlZ3AlkaZUAA7xSDqFq3rAKp3 מקורות בשיעור: בבא בתרא יא ע"ב–יב ע"א; מאירי שם; בבא בתרא צט ע"ב–ק ע"א; רבינו יונה שם; שו"ע חו"מ שעז ופתחי תשובה שם. הגמרא: אמר מר היה סתום ובקש לפותחו אין בני מבוי מעכבין עליו אמר רבא לא שנו אלא שלא פרץ את פצימיו אבל פרץ את פצימיו בני מבוי מעכבין עליו... אמר רבה בר בר חנה א"ר יוחנן מבואות המפולשות לעיר אחרת ובקשו בני העיר לסותמן בני אותה העיר מעכבין עליהן לא מיבעי כי ליכא דרכא אחרינא דמעכבי אלא אפילו כי איכא דרכא אחרינא נמי מעכבי משום דרב יהודה אמר רב דאמר מצר שהחזיקו בו רבים אסור לקלקלו... אמר רב ענן אמר שמואל מבואות המפולשין לרה"ר ובקשו בני מבואות להעמיד להן דלתות בני רה"ר מעכבין עליהן... זימנין דדחקי בני רה"ר ועיילי טובא.

  5. Oct 25

    Rav Ovadia Yosef - Restoring the crown of Torah to its original glory (Part 3)

    חלק ג – מהרבנות לרחוב: ש"ס, שלום ומורשת א. יביע אומר ח"י, חו"מ ו (תמוז תשל"ו, 1976) ...והועלתה השאלה, האם על פי ההלכה יש לשחרר את המחבלים הכלואים בישראל כדרישת החוטפים, על מנת להציל את חייהם של החטופים היהודים, או שמא... יש לחוש שקרוב לודאי שהמחבלים אשר ישוחררו מכלאם, ינסו לחדור שנית למדינת ישראל להרוג ולרצוח אנשים נשים וטף... ...יש לחלק בין הדין של התוספתא והירוש' ["ואל ימסרו להם נפש אחת מישראל"] לנידון שלנו, ששם עצם מסירת נפש מישראל להריגה היא פעולה אכזרית... אבל כאן במעשה של שחרור המחבלים הכלואים, לא נעשתה פעולה המכוונת במישרים לרצח, אלא הכוונה להציל את מאת היהודים החטופים מידי שוביהם... באופן שכזה י"ל אין ספק מוציא מידי ודאי... נראה שבאמת עלינו לחוש יותר ויותר לסכנה המיידית של מאת היהודים החטופים, כשלהט החרב מתנופפת על ראשם... ואילו הסכנה העתידה והעלולה להתרחש בשחרור ארבעים המחבלים הכלואים אינה עומדת כיום על הפרק באופן מיידי, אלא לטווח רחוק ולאחר זמן... והנה בהתאסף ראשי עם גדולי התורה לדון בנושא הזה... הגיע ראש הממשלה מר יצחק רבין ז"ל אלינו, ובישר לנו את הבשורה המרנינה, שכבר הצליחו אנשי צה"ל לחסל את המחבלים הרשעים... ולשחרר את מאת החטופים היהודים הי"ו... ברוך פודה ומציל. ב. תורה שבעל פה כא (1979) | מכתב לתושבי יש"ע (כ"ג בשבט תשס"ג, 2003) 1979: אולם אם ראשי ומפקדי הצבא יחד עם חברי הממשלה, יקבעו שיש פקוח נפש בדבר, שאם לא יוחזרו שטחים מארץ ישראל קיימת סכנת מלחמה מיידית מצד השכנים הערבים, ... ואם יוחזרו להם השטחים, תורחק מעלינו סכנת המלחמה, ויש סיכויים לשלום בר קיימא, נראה שלכל הדעות מותר להחזיר שטחים מארץ ישראל למען השגת מטרה זו, שאין לך דבר העומד בפני פקוח נפש. וכשם שלענין אכילה לחולה ביום הכפורים, הרופא הבקי ואפילו הוא גוי קובע מצב החולה... כן הדבר לעניננו, שאם ראשי הצבא ומפקדיו עם חברי הממשלה המומחים לדבר, קובעים שיש פקוח נפש בדבר אם לא יוחזרו השטחים, סומכים עליהם ומתירים החזרת השטחים... כן הדין כאן, שאם יש מחלוקת בדבר, ספק נפשות להקל, ויש להחזיר השטחים למנוע חשש סכנת מלחמה. 2003: לא פעם הסברתי מכבר, כי פסק ההלכה אשר נתתי בזמנו "שטחים תמורת שלום", אינו תקף כלל לרגל המצב הנוכחי. אני התכוונתי אך ורק לשלום אמת, בו ירושלים וסביבותיה ישכנו לבטח, בשלום ושלווה. אולם עתה, עינינו רואות וכלות כי אדרבא, מסירת שטחים מארצנו הקדושה, גורמת לסכנת נפשות. לא לשלום כזה ייחלנו, ולא לנער הזה התפללנו. לפיכך, הסכם אוסלו בטל ומבוטל... ג. יביע אומר ח"ו, או"ח כט (תשל"ו, 1976) נשאלתי אודות מה שנהגו מקרוב לערוך חגיגת בת-מצוה, כשהגיעה הבת לגיל י"ב שנה ויום אחד, אם יש לזה מקום בהלכה... ...שנראה בודאי שיש מצוה לערוך סעודה ושמחה לבת-מצוה, ע"פ מ"ש מהרש"ל בס' ים של שלמה... שסעודת בר מצוה אין לך סעודת מצוה גדולה מזו, שנותנים למקום שבח והודיה על שזכה הנער להיות בר מצוה וגדול המצווה ועושה... וה"נ בת שמתחייבת בכל המצות שהאשה חייבת בהן, והו"ל מצווה ועושה, שפיר יש לעשותו יום טוב, ומצוה נמי איכא... והנה אף שכ' [הבן איש חי] שלא נהגו (בזמנו) לעשות לה סעודה, בזה"ז שעושים סעודה לבת מצוה, יפה עושים... וראיתי להרה"ג ר' משה פיינשטיין שליט"א בשו"ת אגרות משה... שאין זה אלא רק כשמחת יום הולדת בעלמא... ובמחכ"ת אין דבריו מחוורים, שמכיון שנכנסה למצות והויא כגדולה המצווה ועושה... בודאי שיש בזה מצוה... והנח להם לישראל שבני נביאים הם. ד. מו"ר הרב אהרן ליכטנשטיין, הספד (י"ב בחשוון תשע"ד, 2013) הרב עובדיה עשה שני דברים מרכזיים וגדולים בחייו – העמיד עולה של תורה והעמיד עולו של עם... המהפך שחולל הרב עובדיה מבחינה זו בחלק גדול מעם ישראל – לא ישוער. מדובר במהפך במישור הרוחני, במישור הלאומי, מהפך שחצה מחנות וגבולות... כמובן, לא ניתן להסכים עם כל פרט, עם כל נקודה ויוזמה שננקטה ובוצעה במהפכה זו... נזכור, שהקב"ה הגיש לפני הרב עובדיה עם שרובו הגדול עובד ומוכן לעשות מילואים, והרב עובדיה החזיר לקב"ה עם שבו חלקים יותר גדולים אינם עובדים ולא ששים ללכת למילואים... נחתום בהארה קצרה. לצד ההצטרפות למתאבלים, עלינו לדעת להיות אף בין המעריכים. ישנם דברים שאנו יכולים לחשוב כי הזיקו, אבל הכרת הטוב חייבים אנו לחוש בגין אובדנו של אחד מגדולי הדור, ברמה האישית והלאומית.

  6. Oct 20

    בבא בתרא יא ע"ב - יחסי בני המבוי

    בעא מיניה רב הונא מרבי אמי אחד מבני מבוי שבקש להחזיר פתחו למבוי אחר בני מבוי מעכבין עליו או אין מעכבין עליו א"ל בני מבוי מעכבין עליו אכסניא לפי בני אדם מתחלקת או לפי פתחים מתחלקת א"ל לפי בני אדם מתחלקת תניא נמי הכי זבל שבחצר מתחלקת לפי פתחים אכסניא לפי בני אדם אמר רב הונא אחד מבני מבוי שבקש לסתום כנגד פתחו בני מבוי מעכבין עליו שמרבה עליהן את הדרך מיתיבי חמש חצרות פתוחות למבוי כולן משתמשות עם החיצונה והחיצונה משתמשת לעצמה והשאר משתמשות עם השניה והשניה משתמשת לעצמה ומשתמשת עם החיצונה נמצאת פנימית משתמשת לעצמה ומשתמשת עם כל אחת ואחת תנאי היא דתניא אחד מבני מבוי שבקש להחזיר פתחו למבוי אחר בני מבוי מעכבין עליו היה סתום ובקש לפותחו אין בני מבוי מעכבין עליו דברי רבי ר"ש בן אלעזר אומר חמש חצרות הפתוחות למבוי כולן משתמשות במבוי זו עם זו חצרות מאן דכר שמייהו חסורי מחסרא והכי קתני וכן חמש חצרות הפתוחות למבוי כולן משתמשות עם החיצונה והחיצונה משתמשת לעצמה וכו' דברי רבי ר' שמעון בן אלעזר אומר חמש חצרות הפתוחות למבוי כולן משתמשות במבוי

  7. Oct 19

    שמואל א פרק כ - בחירתו של יהונתן

    וַיִּבְרַח דָּוִד מנוות מִנָּיוֹת בָּרָמָה וַיָּבֹא וַיֹּאמֶר לִפְנֵי יְהוֹנָתָן מֶה עָשִׂיתִי מֶה עֲוֹנִי וּמֶה חַטָּאתִי לִפְנֵי אָבִיךָ כִּי מְבַקֵּשׁ אֶת נַפְשִׁי: וַיֹּאמֶר לוֹ חָלִילָה לֹא תָמוּת הִנֵּה לו לֹא עשה יַעֲשֶׂה אָבִי דָּבָר גָּדוֹל אוֹ דָּבָר קָטֹן וְלֹא יִגְלֶה אֶת אָזְנִי וּמַדּוּעַ יַסְתִּיר אָבִי מִמֶּנִּי אֶת הַדָּבָר הַזֶּה אֵין זֹאת: וַיִּשָּׁבַע עוֹד דָּוִד וַיֹּאמֶר יָדֹעַ יָדַע אָבִיךָ כִּי מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ וַיֹּאמֶר אַל יֵדַע זֹאת יְהוֹנָתָן פֶּן יֵעָצֵב וְאוּלָם חַי ה' וְחֵי נַפְשֶׁךָ כִּי כְפֶשַׂע בֵּינִי וּבֵין הַמָּוֶת: וַיֹּאמֶר יְהוֹנָתָן אֶל דָּוִד מַה תֹּאמַר נַפְשְׁךָ וְאֶעֱשֶׂה לָּךְ: פ וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל יְהוֹנָתָן הִנֵּה חֹדֶשׁ מָחָר וְאָנֹכִי יָשֹׁב אֵשֵׁב עִם הַמֶּלֶךְ לֶאֱכוֹל וְשִׁלַּחְתַּנִי וְנִסְתַּרְתִּי בַשָּׂדֶה עַד הָעֶרֶב הַשְּׁלִשִׁית: אִם פָּקֹד יִפְקְדֵנִי אָבִיךָ וְאָמַרְתָּ נִשְׁאֹל נִשְׁאַל מִמֶּנִּי דָוִד לָרוּץ בֵּית לֶחֶם עִירוֹ כִּי זֶבַח הַיָּמִים שָׁם לְכָל הַמִּשְׁפָּחָה: אִם כֹּה יֹאמַר טוֹב שָׁלוֹם לְעַבְדֶּךָ וְאִם חָרֹה יֶחֱרֶה לוֹ דַּע כִּי כָלְתָה הָרָעָה מֵעִמּוֹ: וְעָשִׂיתָ חֶסֶד עַל עַבְדֶּךָ כִּי בִּבְרִית ה' הֵבֵאתָ אֶת עַבְדְּךָ עִמָּךְ וְאִם יֶשׁ בִּי עָוֹן הֲמִיתֵנִי אַתָּה וְעַד אָבִיךָ לָמָּה זֶּה תְבִיאֵנִי: פ וַיֹּאמֶר יְהוֹנָתָן חָלִילָה לָּךְ כִּי אִם יָדֹעַ אֵדַע כִּי כָלְתָה הָרָעָה מֵעִם אָבִי לָבוֹא עָלֶיךָ וְלֹא אֹתָהּ אַגִּיד לָךְ: ס וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל יְהוֹנָתָן מִי יַגִּיד לִי אוֹ מַה יַּעַנְךָ אָבִיךָ קָשָׁה: ס וַיֹּאמֶר יְהוֹנָתָן אֶל דָּוִד לְכָה וְנֵצֵא הַשָּׂדֶה וַיֵּצְאוּ שְׁנֵיהֶם הַשָּׂדֶה: ס וַיֹּאמֶר יְהוֹנָתָן אֶל דָּוִד ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל כִּי אֶחְקֹר אֶת אָבִי כָּעֵת מָחָר הַשְּׁלִשִׁית וְהִנֵּה טוֹב אֶל דָּוִד וְלֹא אָז אֶשְׁלַח אֵלֶיךָ וְגָלִיתִי אֶת אָזְנֶךָ: כֹּה יַעֲשֶׂה ה' לִיהוֹנָתָן וְכֹה יֹסִיף כִּי יֵיטִב אֶל אָבִי אֶת הָרָעָה עָלֶיךָ וְגָלִיתִי אֶת אָזְנֶךָ וְשִׁלַּחְתִּיךָ וְהָלַכְתָּ לְשָׁלוֹם וִיהִי ה' עִמָּךְ כַּאֲשֶׁר הָיָה עִם אָבִי: וְלֹא אִם עוֹדֶנִּי חָי וְלֹא תַעֲשֶׂה עִמָּדִי חֶסֶד ה' וְלֹא אָמוּת: וְלֹא תַכְרִית אֶת חַסְדְּךָ מֵעִם בֵּיתִי עַד עוֹלָם וְלֹא בְּהַכְרִת ה' אֶת אֹיְבֵי דָוִד אִישׁ מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה: וַיִּכְרֹת יְהוֹנָתָן עִם בֵּית דָּוִד וּבִקֵּשׁ ה' מִיַּד אֹיְבֵי דָוִד: וַיּוֹסֶף יְהוֹנָתָן לְהַשְׁבִּיעַ אֶת דָּוִד בְּאַהֲבָתוֹ אֹתוֹ כִּי אַהֲבַת נַפְשׁוֹ אֲהֵבוֹ: ס וַיֹּאמֶר לוֹ יְהוֹנָתָן מָחָר חֹדֶשׁ וְנִפְקַדְתָּ כִּי יִפָּקֵד מוֹשָׁבֶךָ: וְשִׁלַּשְׁתָּ תֵּרֵד מְאֹד וּבָאתָ אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר נִסְתַּרְתָּ שָּׁם בְּיּוֹם הַמַּעֲשֶׂה וְיָשַׁבְתָּ אֵצֶל הָאֶבֶן הָאָזֶל: וַאֲנִי שְׁלֹשֶׁת הַחִצִּים צִדָּה אוֹרֶה לְשַׁלַּח לִי לְמַטָּרָה: וְהִנֵּה אֶשְׁלַח אֶת הַנַּעַר לֵךְ מְצָא אֶת הַחִצִּים אִם אָמֹר אֹמַר לַנַּעַר הִנֵּה הַחִצִּים מִמְּךָ וָהֵנָּה קָחֶנּוּ וָבֹאָה כִּי שָׁלוֹם לְךָ וְאֵין דָּבָר חַי ה': וְאִם כֹּה אֹמַר לָעֶלֶם הִנֵּה הַחִצִּים מִמְּךָ וָהָלְאָה לֵךְ כִּי שִׁלַּחֲךָ ה': וְהַדָּבָר אֲשֶׁר דִּבַּרְנוּ אֲנִי וָאָתָּה הִנֵּה ה' בֵּינִי וּבֵינְךָ עַד עוֹלָם: ס וַיִּסָּתֵר דָּוִד בַּשָּׂדֶה וַיְהִי הַחֹדֶשׁ וַיֵּשֶׁב הַמֶּלֶךְ על אֶל הַלֶּחֶם לֶאֱכוֹל: וַיֵּשֶׁב הַמֶּלֶךְ עַל מוֹשָׁבוֹ כְּפַעַם בְּפַעַם אֶל מוֹשַׁב הַקִּיר וַיָּקָם יְהוֹנָתָן וַיֵּשֶׁב אַבְנֵר מִצַּד שָׁאוּל וַיִּפָּקֵד מְקוֹם דָּוִד: וְלֹא דִבֶּר שָׁאוּל מְאוּמָה בַּיּוֹם הַהוּא כִּי אָמַר מִקְרֶה הוּא בִּלְתִּי טָהוֹר הוּא כִּי לֹא טָהוֹר: ס וַיְהִי מִמָּחֳרַת הַחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי וַיִּפָּקֵד מְקוֹם דָּוִד ס וַיֹּאמֶר שָׁאוּל אֶל יְהוֹנָתָן בְּנוֹ מַדּוּעַ לֹא בָא בֶן יִשַׁי גַּם תְּמוֹל גַּם הַיּוֹם אֶל הַלָּחֶם: וַיַּעַן יְהוֹנָתָן אֶת שָׁאוּל נִשְׁאֹל נִשְׁאַל דָּוִד מֵעִמָּדִי עַד בֵּית לָחֶם: וַיֹּאמֶר שַׁלְּחֵנִי נָא כִּי זֶבַח מִשְׁפָּחָה לָנוּ בָּעִיר וְהוּא צִוָּה לִי אָחִי וְעַתָּה אִם מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ אִמָּלְטָה נָּא וְאֶרְאֶה אֶת אֶחָי עַל כֵּן לֹא בָא אֶל שֻׁלְחַן הַמֶּלֶךְ: ס וַיִּחַר אַף שָׁאוּל בִּיהוֹנָתָן וַיֹּאמֶר לוֹ בֶּן נַעֲוַת הַמַּרְדּוּת הֲלוֹא יָדַעְתִּי כִּי בֹחֵר אַתָּה לְבֶן יִשַׁי לְבָשְׁתְּךָ וּלְבֹשֶׁת עֶרְוַת אִמֶּךָ: כִּי כָל הַיָּמִים אֲשֶׁר בֶּן יִשַׁי חַי עַל הָאֲדָמָה לֹא תִכּוֹן אַתָּה וּמַלְכוּתֶךָ וְעַתָּה שְׁלַח וְקַח אֹתוֹ אֵלַי כִּי בֶן מָוֶת הוּא: ס וַיַּעַן יְהוֹנָתָן אֶת שָׁאוּל אָבִיו וַיֹּאמֶר אֵלָיו לָמָּה יוּמַת מֶה עָשָׂה: וַיָּטֶל שָׁאוּל אֶת הַחֲנִית עָלָיו לְהַכֹּתוֹ וַיֵּדַע יְהוֹנָתָן כִּי כָלָה הִיא מֵעִם אָבִיו לְהָמִית אֶת דָּוִד: ס וַיָּקָם יְהוֹנָתָן מֵעִם הַשֻּׁלְחָן בָּחֳרִי אָף וְלֹא אָכַל בְּיוֹם הַחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי לֶחֶם כִּי נֶעְצַב אֶל דָּוִד כִּי הִכְלִמוֹ אָבִיו: ס וַיְהִי בַבֹּקֶר וַיֵּצֵא יְהוֹנָתָן הַשָּׂדֶה לְמוֹעֵד דָּוִד וְנַעַר קָטֹן עִמּוֹ: וַיֹּאמֶר לְנַעֲרוֹ רֻץ מְצָא נָא אֶת הַחִצִּים אֲשֶׁר אָנֹכִי מוֹרֶה הַנַּעַר רָץ וְהוּא יָרָה הַחֵצִי לְהַעֲבִרוֹ: וַיָּבֹא הַנַּעַר עַד מְקוֹם הַחֵצִי אֲשֶׁר יָרָה יְהוֹנָתָן וַיִּקְרָא יְהוֹנָתָן אַחֲרֵי הַנַּעַר וַיֹּאמֶר הֲלוֹא הַחֵצִי מִמְּךָ וָהָלְאָה: וַיִּקְרָא יְהוֹנָתָן אַחֲרֵי הַנַּעַר מְהֵרָה חוּשָׁה אַל תַּעֲמֹד וַיְלַקֵּט נַעַר יְהוֹנָתָן אֶת החצי הַחִצִּים וַיָּבֹא אֶל אֲדֹנָיו: וְהַנַּעַר לֹא יָדַע מְאוּמָה אַךְ יְהוֹנָתָן וְדָוִד יָדְעוּ אֶת הַדָּבָר: וַיִּתֵּן יְהוֹנָתָן אֶת כֵּלָיו אֶל הַנַּעַר אֲשֶׁר לוֹ וַיֹּאמֶר לוֹ לֵךְ הָבֵיא הָעִיר: הַנַּעַר בָּא וְדָוִד קָם מֵאֵצֶל הַנֶּגֶב וַיִּפֹּל לְאַפָּיו אַרְצָה וַיִּשְׁתַּחוּ שָׁלֹשׁ פְּעָמִים וַיִּשְּׁקוּ אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ וַיִּבְכּוּ אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ עַד דָּוִד הִגְדִּיל: וַיֹּאמֶר יְהוֹנָתָן לְדָוִד לֵךְ לְשָׁלוֹם אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְנוּ שְׁנֵינוּ אֲנַחְנוּ בְּשֵׁם ה' לֵאמֹר ה' יִהְיֶה בֵּינִי וּבֵינֶךָ וּבֵין זַרְעִי וּבֵין זַרְעֲךָ עַד עוֹלָם: פ

  8. Oct 18

    Rav Ovadia Yosef - Restoring the crown of Torah to its original glory (Part 2)

    יביע אומר ח"ט, חו"מ ט (חוה"מ סוכות תשל"ג, 1972) ...הרב הראשי לישראל הגרא"י אונטרמן נר"ו נדרש מרבני ישראל להתמודד בבחירות אשר עתידים להערך ביום ז' בחשון תשל"ג... והוא נעתר לבקשתם בתנאי שגם אני הצעיר אגיש מועמדותי לרב ראשי לישראל, נגד הרב יצחק נסים... והפצירו בי מאד להגיש מועמדותי, ובאמת שהייתי מיצר על כך... ואף שהבעתי ספקותי במכתב לפני מי שגדול הגרי"ש אלישיב שליט"א, בענין איסור הורדת רב ממשרתו, שמעלין בקודש ואין מורידין, ואיך אוכל להתמודד נגד הרי"נ במטרה שאבחר אני במקומו... וז"ל המכתב של הגרי"ש אלישיב שליט"א: "...וע"ד השאלה אם הדר"ג רשאי להציג את מועמדותו לראשון לציון ורב ראשי לישראל, הנני בזה להודיעו כי לדעתי, לפי נסיבות הענינים אשר לפנינו, שאלה זו אינה צריכה לפנים, ולא רק שאין בזה שום נדנוד של איסור, אלא אף מצוה נמי איכא." ...וע"ז השיב לי לאמר, שמאחר שהרי"נ חותר בכל עוז להוריד ממשרתו את הגרא"י אונטרמן, ותומך בכל כחו בהגר"ש גורן, שיש לרבני בית הדין הגדול הסתייגות מדרכו והנהגתו, אין שום ספק כלל שמותר לי ג"כ להתמודד נגדו, ומצוה נמי איכא...ולענין נ"ד הנה ידוע שבחירת רב ראשי לישראל נעשית לזמן קצוב, לחמש שנים, ואח"כ צריך ע"פ החק לעשות בחירות חדשות... וכאן ידוע הדבר לכל, שעל מנת כן ממנים אותו ע"י בחירות, שלאחר חמש שנים יערכו בחירות חדשות, (אולי יבחרו גדול ממנו בחכמה ובהנהגה), וסבר וקיבל. ...[ובשם הנדיב לב:] שעיקר זכות שררת הרב על הצבור, הוא כשרוב הצבור חפצים בו, אבל אם רוב הצבור אינם מרוצים ממנו, מה כחו יפה להשתרר עליהם בחזקה... יביע אומר ח"ט, אבה"ע כז (תשכ"ב, 1961–1962) מעשה שבאו לפנינו איש ואשה שנישאו שניהם בזיווג שני... והבעל התחייב... החתן מתחייב לפרנס ולכלכל את נ. (בת האשה) עד שתתחתן. ולראיה באנו עה"ח... אולם לא נערך שום קנין ע"ז... ופסקנו פה אחד לפוטרו ממזונות בת האשה... והאשה הגישה ערעור, והרבנים: ר' יעקב הדס, ור' י. ש. אלישיב, ור' ב. זולטי, (שליט"א) חייבוהו במזונות בתה, והחזירו התיק לפנינו לקבוע סכום המזונות לבתה. ואנכי הרואה כי שגו ברואה, ופסק דינם אין בו ממש לחייב מזונות הבת... חתן עצמו הפוסק לאשתו, אפילו בנישואין שניים מתחייב באמירה בלא קנין... דוקא בחתן הפוסק לתת מתנה לאשה, דמשום חביבותה גמר ומקנה באמירה... אבל חתן המתחייב לזון את בת אשתו... ודאי לא אמרינן דמשום חביבותא דידה גמר ומשעבד נפשיה לזון את בתה. ...איברא דהצדדים הנם מבני עדות המזרח דאזלי בכל דוכתא בתר מרן שקבלו הוראותיו... מ"מ הכא בנ"ד שלא הביא דברי הריב"ש אלא בב"י, ואילו בש"ע קרא שמטה להאי דינא דהריב"ש... וכן העלה הגרי"ח בשו"ת רב פעלים... שהמוחזק יכול לטעון קים לי כהאומרים שלא קבלנו אלא מ"ש מרן בש"ע דוקא... וכן הסכימו עמי חברי בבית הדין הגרא"י ולדינברג והגר"י קאפח שליט"א. יביע אומר ח"ח, אבה"ע יא (תשל"ג–תשמ"ה, 1973–1985) ...ידוע מה שכתב הרדב"ז בשו"ת דברי דוד (סימן ה), שכל אלו החאבישיש הבאים מארץ כוש הם משבט דן בלי ספק, ומפני שלא היו בימיהם חכמים בעלי קבלה, תפסו להם פשטי הכתובים, אבל אם היו מלמדים אותם לא היו כופרים כדת הקראים שהם צדוק וביתוס, ולכן דינם כתינוק שנשבה בין העכו"ם, ומצוה לפדותם ולהחיותם... ואין לנו לחוש כלל לשמא נתערבו בהם גויים, שגדולה חזקה. הנה כאשר כיהנתי כרב ראשי לישראל השבתי לשואלי דבר בענין "הפלשים", ביום ז' אדר א' תשל"ג... לכן באתי למסקנא שהפלשים הם צאצאים לשבט מישראל שהדרימו לכוש... ולאחר שנתבקשתי ממנהיגי הפלשים אשר פנו אלי בבקשה להתחבר עם אחינו בית ישראל ברוח התורה וההלכה, תורה שבכתב ושבעל פה, ללא כל סייג... אמרתי לנפשי לא עת לחשות, וחייבים אנחנו להצילם מהתבוללות וטמיעה, ולהחיש עלייתם ארצה, ולחנכם ברוח תורתינו הקדושה, ולשתפם בבנין ארצנו הקדושה, ושבו בנים לגבולם. יביע אומר ח"ו, אבה"ע ג (שבט תשל"ד, 1974) (א) בעקבות מלחמת יום הכפורים, נתבקשתי מחברי הרה"ג מרדכי פירון, הרב הראשי לצה"ל... לשבת יחד אתם בראש בית הדין לעניני עגונות כדי לדון ולפסוק בקרוב לאלף תיקים של חללי צה"ל הקדושים, הי"ד, אשר היו נשואים והשאירו אחריהם אלמנות צעירות לימים... שעליה אמר שלמה: ראיתי דמעת העשוקים ואין להם מנחם וכל מי שמתיר עגונה אחת בזה"ז כאילו בנה אחת מחרבות ירושלים... [והגר"ח פלאג'י הביא] שחיוב מוטל על כל מורה הוראות בישראל לחפש ולבקש בספרי הפוסקים עד מקום שידו מגעת למצוא היתר לעגונות, וכל היד המרבה לבדוק למצוא פתח של היתר ולחזור על צדדים וצדי צדדים להתיר ה"ז משובח. [א. דיסקית:] ...והיינו נאלצים בהרבה מאד מן המקרים לסמוך ולהתבסס על הדיסקית העשויה ממתכת ותלויה בשרשרת על צואר החלל, ובה חקוק שמו ושם משפחתו ומספרו האישי... ברם בקושטא לדידי חזי לי שבדיסקית על צואר החלל, אף למרן הב"י לא חיישינן לשאלה, הואיל וכל תכלית נשיאת הדיסקית אינה אלא למטרת זיהוי הנושאה, ואינה ראויה לשום תשמיש אחר, ומי פתי יסור הנה להשאילה לחבירו ולא יחוש לתקלה פן יפול חבירו במלחמה, ויחשבו עליו שהוא עצמו נהרג... [ב. מסמכים בכיס:] ...דעת כמה אחרונים... בבגדי חייל לא חיישי' לשאלה, שהרי שאולים הם אצלו, ואין השואל רשאי להשאיל, וגם שלטונות הצבא מקפידים על כך... [ג. צילום:] ...אולם האמת תורה דרכה שהשוואת תמונות ודימויים עדיפי מסימנים רגילים, והו"ל כסימנים מובהקים ביותר שסומכים עליהם בהיתר עגונה. [ד. שיניים:] ...במקרים רבים היה צורך לזהות החלל ע"פ מרשם שיניים שנמצאו אצל רופא - שיניים שטיפל בו מחיים... וכמו כן צירפנו זיהוי ע"פ טביעת אצבעות, לשאר הוכחות על זיהוי החלל...

See All (100)

About

דרשות, שיעורים, ודברי תורה מבית הכנסת מבשר ציון

Information