שראכה شَراكَة - עלי שעבאן ונתי שיינפלד

AM1

מובילי ההסברה עלי שעבאן ונתי שיינפלד בפודקאסט שבא להציף את כל אשר על לבנו בהקשר הסכסוך היהודי-ערבי במדינת ישראל וכיצד אנחנו יכולים לחיות בשותפות זה לצד זה למרות כל המחלוקות. שראכה شَراكَة (שותפות)

  1. Nov 11

    שראכה شراكة #21 פרק סיום העונה: האם יש בכלל סיכוי לשותפות בין יהודים לערבים?

    בפרק 21 של "שראכה" (شراكة), פרק סיום העונה הראשונה, עלי שעבאן ונתי שיינפלד יושבים לבד, כמו בהתחלה, כדי לסכם תשעה חודשים של שיחות: מה למדו, מה השתנה אצלם, והאם אחרי 16 אורחים מכל קצוות הקשת הם באמת מצאו את השראכה. השניים חוזרים לשתי האמירות הקשות שפתחו את העונה: הפחד מ"סכין בגב" והטענה ש"אין מוסלמי מתון, יש מוסלמי שכרגע לא יכול". עלי מסביר למה ערביי ישראל הם לא ג'נין ושכם ולמה אי אפשר לשפוט אוכלוסייה שלמה על סמך המיעוט הקולני. נתי מספר מה שמע בלייבים בטיקטוק אחרי 7 באוקטובר, ולמה הוא בכל זאת יושב כל יום בטרשיחא עם אנשים שהוא אוהב. וגם: איך מתמודדים עם תגובות שקוראות לך "ערבי מחמד" מצד אחד ו"שמאלן" או "גזען" מצד שני, האנשים שסירבו להגיע בגלל אורח אחר, ומה כל אחד לקח מהשיחות עם ח'ליפה ח'ליפה, ד״ר עינת וילף, ג'ונתן אלחורי, סא״ל במיל׳ איהאב שליאן, יוסף חדאד, עידית בר, יאסמין אלחטיב חסונה, משה פייגלין, תום וגנר, יזיד דהאמשה, נאיל זועבי, אליהו יוסיאן, הרב בן ציון גגולה, האמיר מוחמד שריף עודה, רפאל גואטה ואמיר פרצל. בסוף, משל המוגלה של נתי, תשובה לשאלה אם יש תקווה, והבטחה לעונה שנייה. פרקי זמן (אופציונלי – בפרקים קודמים לא הוספתם, אפשר להדביק בסוף התיאור) 00:00 פתיחה 00:30 סוגרים עונה ראשונה: איך הכל התחיל 03:30 למה "שראכה"? 07:00 מה יחבר בינינו: שפה, דת או מדינה? 08:00 השאלה מהפרק הראשון: הסכין בגב 11:00 ערביי ישראל זה לא ג'נין ושכם 14:00 שומר החומות והמיעוט הקולני 15:00 "אין מוסלמי מתון" 19:30 הכללות, ומה היהודים היו אמורים ללמוד מאירופה 22:30 אוסלו, פייגלין ו"אתה עושה לי בעיה" 24:30 התקשורת הערבית מחפשת את הקיצוני 26:30 האם שינינו משהו? 30:00 התגובות ברשת 35:00 16 האורחים של העונה 39:30 יוסף חדאד 42:00 עידית בר 43:30 יאסמין אלחטיב חסונה 44:30 משה פייגלין 49:30 תום וגנר והתנועה האברהמית 52:30 יזיד דהאמשה 57:30 נאיל זועבי 59:30 אליהו יוסיאן 63:00 הרב בן ציון גגולה 66:30 האמיר מוחמד שריף עודה 72:00 רפאל גואטה 73:00 אמיר פרצל 75:00 יוצאים עם תקווה או עם תסכול? 77:00 "אתה השתגעת?" על האומץ להתחיל 81:00 אז מצאנו שראכה? 84:00 משל המוגלה 85:00 תודות ועונה שנייה

  2. Oct 19

    שראכה شراكة #20 אמיר פרצל: האם הרציחות בחברה הערבית באמת עלו, או שפשוט התחילו לדווח?

    בפרק 20 של „שראכה” (شراكة), עלי שעבאן ונתי שיינפלד מארחים את אמיר פרצל, איש מודיעין לשעבר שהפעיל מקורות חיים בחברה הערבית, לשיחה ישירה על פחד, שפה, מודיעין, פשיעה והאפשרות לחיים משותפים אחרי 7 באוקטובר. אמיר מסביר למה כל כך הרבה ישראלים נלחצים כששומעים ערבית, ולמה לדעתו הפתרון הוא דווקא ללמוד את השפה: „ערבית זה לא שפה של טרור, ערבית זה שפה כמו כל שפה אחרת”. נתי מספר איך התחיל ללמוד ערבית בגיל 48 ומה זה שינה אצלו, ושואל בחזרה: אם טורקיה שונאת את ישראל, למה הטורקית לא מפחידה אף אחד? וגם: מי באמת עומד מאחורי המידע המודיעיני בחברה הערבית ומה מניע אנשים להפוך למקורות, למה מקור שמפעילים עליו לחץ הוא „הפעלה לטווח קצר”, איך מכבדים מנהגים כשנכנסים לחיפוש בבית ערבי, הנרגילה שאמיר הכניס לתחנת המשטרה, והטענה שהפתיעה את עלי ונתי: שמספר הרציחות בחברה הערבית לא עלה, אלא שהיום פשוט יודעים עליהן. פרק על פחד וטראומה, על שפה ומנהגים משותפים, על העולם שמאחורי עבודת המודיעין, ועל השאלה האם יש סיבה להיות אופטימיים לגבי היחסים בין החברה הערבית למשטרה ולמדינה. אחד מהדברים שכתבתי בתיאור לא מדויק. השאלה "אם טורקיה שונאת את ישראל, למה הטורקית לא מפחידה אף אחד?" לא באה מנתי אלא מאמיר, ונתי הוא זה שעונה עליה. זה בדיוק מה שרואים בריל 3 הראשון. כדאי לתקן את המשפט כך: "נתי מספר איך התחיל ללמוד ערבית בגיל 48 ומה זה שינה אצלו, ואמיר שואל: אם טורקיה שונאת את ישראל, למה הטורקית לא מפחידה אף אחד?"

  3. Aug 12

    שראכה شراكة #17 הרב בן ציון גגולה: האם היהדות והאסלאם קרובות יותר ממה שחשבנו?

    בפרק החדש של שראכה (شراكة) מארחים עלי שעבאן ונתי שיינפלד את הרב בן ציון גגולה, שליח חב"ד ומנהל בית חב"ד במושבה הגרמנית בחיפה, לשיחה יוצאת דופן על הקשר בין יהדות לאסלאם, שבע מצוות בני נח והאפשרות להשתמש באמונה ובדת דווקא כדי לקרב בין יהודים לערבים. במרכז הפרק עומדות שבע מצוות בני נח, מערכת של עקרונות שלפי היהדות נועדה לכל בני האדם ולא רק ליהודים. הרב גגולה מסביר מהן המצוות, מדוע הן כוללות בין היתר אמונה באל אחד, איסור רצח וגניבה, ערכי משפחה והקמת מערכת צדק, ולמה לדעתו הן יכולות להפוך לבסיס רוחני משותף ליהודים, מוסלמים, נוצרים ובני דתות אחרות. השיחה מעלה גם שאלה מפתיעה: האם יהודי שמפיץ את שבע מצוות בני נח בעצם מנסה לייהד את העולם? הרב גגולה משיב שלא. לדבריו, מוסלמי אינו צריך להפוך ליהודי כדי להתחבר לערכים האלה, ואפילו אדם שרוצה להתקרב ליהדות אינו בהכרח צריך להתגייר, אלא יכול להישאר בן דתו ולקיים את שבע מצוות בני נח. בהמשך מדברים המשתתפים על הדמיון בין היהדות לאסלאם ועל היחס השונה של ההלכה היהודית לאסלאם ולנצרות. הרב מסביר מדוע על פי ההלכה יהודי יכול להתפלל במסגד, כיצד האמונה המוסלמית באל אחד מתחברת לתפיסה היהודית, ומה קורה כאשר מוסלמי מגיע לבית הכנסת שלו במושבה הגרמנית בחיפה. הרב גגולה מספר גם על הפעילות של חב"ד מול העולם הלא יהודי, על בית חב"ד בדובאי, על רב שמגיע לסעודיה ומדבר עם אנשים מקומיים, ועל הניסיון שלו להביא את המסר הזה גם לערבים בישראל. לדבריו, בית חב"ד שהוא מנהל נמצא דווקא בשכונה שבה רוב השכנים שלו ערבים, והוא רוצה לראות בעתיד יותר מפגשים ישירים בין רבנים, שייח'ים ואזרחים מן השורה. השיחה נוגעת גם במהותה של חסידות חב"ד, באמונה ברבי מלובביץ', בשליחות של אלפי שלוחי חב"ד ברחבי העולם ובשאלה שמסקרנת רבים: מאיפה מגיע הכסף שמממן את בתי חב"ד ואת הפעילות הענפה שלהם? הרב מספר על חיים מתרומות, על הקושי להחזיק פעילות כזאת בישראל ועל הניסיון למצוא גם שותפים מחוץ לעולם היהודי. זהו פרק על דת שלא חייבת להפריד, על ערכים שמשותפים ליהודים ולמוסלמים הרבה לפני שהפכו לאויבים, על שבע מצוות שרוב האנשים כלל לא מכירים ועל האפשרות להשתמש באמונה, בחינוך ובהיכרות כדי לבנות קשר אחר בין יהודים לערבים.

  4. Aug 5

    שראכה شراكة #16 אליהו יוסיאן: אני לא בעד גירוש ערביי ישראל, אני בעד השתלבות

    בפרק החדש של שראכה (شراكة) מארחים עלי שעבאן ונתי שיינפלד את אליהו יוסיאן לשיחה ישירה, חריפה ומפתיעה על ערביי ישראל, השפעת איראן, זהות ושייכות, פשיעה, משילות והאפשרות לבנות שותפות אמיתית בין יהודים לערבים.במרכז הפרק עומדת עמדה שאולי תפתיע רבים ממי שמכירים את דעותיו הביטחוניות של יוסיאן. לדבריו, כאשר מדובר בערביי ישראל, הוא אינו מאמין בגירוש אלא בהשתלבות. הוא טוען שאי אפשר לדרוש מאדם למחוק את תחושת השייכות והזהות שלו, ושיהודים בישראל צריכים להפסיק לצפות מערבים לבחור מיד בין זהות פלסטינית לזהות ישראלית.אז כיצד בכל זאת אפשר לחבר את החברה הערבית למדינת ישראל? מבחינת יוסיאן, הפתרון מתחיל בחינוך ובהיכרות תרבותית עמוקה. הוא מסביר מדוע החברה היהודית אינה מכירה מספיק את העולם הערבי והמוסלמי, כיצד מילים כמו „שאהיד” ו„אללה אכבר” מקבלות בישראל משמעות שונה לחלוטין ממשמעותן בתרבות הערבית, ומדוע חוסר ההיכרות הזה יוצר פחד, חשדנות ופרשנות שגויה.בהמשך מסביר יוסיאן כיצד איראן מצליחה לבנות השפעה ובריתות ברחבי המזרח התיכון דווקא משום שהיא משקיעה בלימוד השפה, הדת, התרבות והחברה המקומית. לדבריו, האיראנים יודעים לזהות תחושות של קיפוח, שייכות דתית וקשר לאדמה, ולהשתמש בהן כדי להשפיע גם על התודעה של ערבים בישראל. מול ההשפעה הזאת, הוא טוען, ישראל לא יכולה להסתפק בחסימת ערוצים או במסרים ביטחוניים, אלא חייבת ליצור קרקע תרבותית וחינוכית אחרת.השיחה נוגעת גם בפשיעה ובכמות הנשק הבלתי חוקי בחברה הערבית. יוסיאן מציג תכנית תקיפה הכוללת „שבוע חסד” להחזרת נשק, שיתוף פעולה עם השייח'ים וראשי הרשויות ושימוש בכלים מודיעיניים של השב"כ נגד משפחות וארגוני פשע. האם מדובר במשילות הכרחית שתציל חיים, או בחדירה מסוכנת לפרטיות וביחס מפלה כלפי אזרחים ערבים?בהמשך עוסקים המשתתפים גם בבנייה הבלתי חוקית בנגב, ביחס של המדינה לתרבות הבדואית ובפער שבין פתרונות תכנוניים מערביים לבין אנשים שעבורם הקרקע היא חלק בלתי נפרד מהזהות ומאורח החיים. יוסיאן טוען שלא כל התנגדות למדיניות המדינה נובעת מגזענות, אך גם שהמדינה לא יכולה לפתור בעיות בחברה הערבית בלי להבין תחילה את התרבות שבתוכה היא פועלת.זהו פרק על ההבדל בין אויבים מחוץ למדינה לבין אזרחים ערבים החיים בתוכה, על הדרישה לבחור בין זהויות, על הכישלון הישראלי בבניית אמון, על הדרך שבה איראן מנצלת את מה שישראל מפספסת ועל האפשרות לעבור מגירוש ופחד לחינוך, היכרות והשתלבות.

  5. Jul 29

    שראכה شراكة #15 נאיל זועבי: אני מוסלמי, ערבי גאה וישראלי

    בפרק החדש של שראכה (شراكة) מארחים עלי שעבאן ונתי שיינפלד את נאיל זועבי לשיחה ישירה ובלתי מתפשרת על זהות, שייכות, הנהגה, חינוך והיחסים המורכבים בין החברה הערבית למדינת ישראל. במרכז הפרק עומדת האמירה של זועבי כי אזרח ערבי לא צריך לוותר על הזהות שלו כדי להשתלב בחברה הישראלית. לדבריו, הוא יכול להיות מוסלמי, ערבי גאה וישראלי בעת ובעונה אחת, ואין סתירה בין הזהויות האלה. אז מדוע עדיין מצפים מערבים בישראל לבחור צד, והאם הדרישה להשתלב מגיעה לפעמים עם ציפייה להפסיק להיות ערבים? בהמשך מותח זועבי ביקורת חריפה על ההנהגה הערבית, שאותה הוא מכנה „הנהגת טיקטוק”: הנהגה שלדבריו עסוקה בסיסמאות, סרטונים ופופולריות ברשתות, במקום בעבודה אמיתית למען החינוך, הביטחון האישי, התעסוקה והעתיד של האזרחים הערבים. זועבי חוזר גם לביקור של בנימין נתניהו בבית הספר הערבי שניהל, ומספר מה קרה כאשר החליט לפתוח בפניו את הדלתות. השיחה מעלה שאלות על היחס של החברה הערבית למי שבוחר לשתף פעולה עם הנהגת המדינה, ועל המחיר שמשלם מי שמסרב להתיישר עם הקו הפוליטי המקובל במגזר. בהמשך נוגעים המשתתפים באחד הנושאים הכואבים ביותר בחברה הערבית: הפשיעה והאלימות. האם המשטרה באמת עושה מספיק? מה האחריות של המדינה, ומה האחריות של הרש, ומהויות המקומיות, ההנהגה והחברה הערבית עצמה? והאם אפשר לדרוש שוויון מלא בלי לדבר גם על חובות, אחריות אזרחית ושיתוף פעולה? זהו פרק על האפשרות להיות ערבי וישראלי בלי להתנצל, על הנהגה שמצטלמת יותר משהיא פועלת, על היחסים עם בנימין נתניהו, על כישלון הטיפול בפשיעה ועל הדרך לבנות שותפות שאינה דורשת מאף אחד למחוק את הזהות שלו

  6. Jul 23

    שראכה شراكة #14 יזיד דהאמשה: החיים המשותפים כבר קיימים, אז מי מדליק את האש?

    בפרק החדש של שראכה (شراكة) מארחים עלי שעבאן ונתי שיינפלד את העיתונאי והפרשן הפוליטי יזיד דהאמשה, מהקולות הבולטים בתקשורת הערבית בישראל, לשיחה ישירה, סוערת ובלתי מתפשרת על תקשורת, זהות, שוויון והיחסים בין יהודים לערבים במדינת ישראל. במרכז הפרק עומדת שאלה מורכבת: האם התקשורת הערבית מחזקת את החברה הערבית ומעניקה לה קול, או שהיא מעמיקה את תחושת הקורבנות והניתוק מהמדינה? דהאמשה מציג את תפיסתו על הכוחות הכלכליים והפוליטיים שמשפיעים על התקשורת, על האחריות של עיתונאים לשקף את המציאות, ועל החשיבות של הצגת עשייה, חזון ותקווה גם בתקופות קשות. השיחה מתגלגלת לוויכוח עמוק על החיים המשותפים בישראל. לטענת דהאמשה, השותפות בין יהודים לערבים אינה רעיון שצריך להמציא, אלא מציאות שכבר מתקיימת מדי יום במקומות העבודה, במסחר, בבתי החולים ובמרחב הציבורי. הבעיה, לדבריו, מתחילה כאשר פוליטיקאים, מוסדות וכלי תקשורת מרחיבים את השסע ומלבים פחד ושנאה בין האוכלוסיות. בהמשך נוגעים המשתתפים בנושאים הרגישים והנפיצים ביותר: הריסות בתים ואכיפה בררנית, הפשיעה והאלימות בחברה הערבית, תפקידה של המשטרה, אירועי 7 באוקטובר ושאלת הגינוי, היחס לפלסטינים ביהודה ושומרון, שירות לאומי, המפלגות הערביות והיכולת של אזרחים ערבים להרגיש שייכים למדינה. זהו פרק מלא בחילוקי דעות, שאלות קשות ורגעים שבהם המשתתפים נאלצים לעצור ולבחון מחדש את העמדות שלהם. פרק על הכאב והפחד שקיימים משני הצדדים, על תפקידה של התקשורת בעיצוב המציאות, ועל האפשרות לשמור על הדמוקרטיה ולבנות כאן עתיד שבו יהודים וערבים יוכלו לחיות יחד בשלום.

Ratings & Reviews

5
out of 5
2 Ratings

About

מובילי ההסברה עלי שעבאן ונתי שיינפלד בפודקאסט שבא להציף את כל אשר על לבנו בהקשר הסכסוך היהודי-ערבי במדינת ישראל וכיצד אנחנו יכולים לחיות בשותפות זה לצד זה למרות כל המחלוקות. שראכה شَراكَة (שותפות)

You Might Also Like