בפרק החדש של שראכה (شراكة) מארחים עלי שעבאן ונתי שיינפלד את אליהו יוסיאן לשיחה ישירה, חריפה ומפתיעה על ערביי ישראל, השפעת איראן, זהות ושייכות, פשיעה, משילות והאפשרות לבנות שותפות אמיתית בין יהודים לערבים.במרכז הפרק עומדת עמדה שאולי תפתיע רבים ממי שמכירים את דעותיו הביטחוניות של יוסיאן. לדבריו, כאשר מדובר בערביי ישראל, הוא אינו מאמין בגירוש אלא בהשתלבות. הוא טוען שאי אפשר לדרוש מאדם למחוק את תחושת השייכות והזהות שלו, ושיהודים בישראל צריכים להפסיק לצפות מערבים לבחור מיד בין זהות פלסטינית לזהות ישראלית.אז כיצד בכל זאת אפשר לחבר את החברה הערבית למדינת ישראל? מבחינת יוסיאן, הפתרון מתחיל בחינוך ובהיכרות תרבותית עמוקה. הוא מסביר מדוע החברה היהודית אינה מכירה מספיק את העולם הערבי והמוסלמי, כיצד מילים כמו „שאהיד” ו„אללה אכבר” מקבלות בישראל משמעות שונה לחלוטין ממשמעותן בתרבות הערבית, ומדוע חוסר ההיכרות הזה יוצר פחד, חשדנות ופרשנות שגויה.בהמשך מסביר יוסיאן כיצד איראן מצליחה לבנות השפעה ובריתות ברחבי המזרח התיכון דווקא משום שהיא משקיעה בלימוד השפה, הדת, התרבות והחברה המקומית. לדבריו, האיראנים יודעים לזהות תחושות של קיפוח, שייכות דתית וקשר לאדמה, ולהשתמש בהן כדי להשפיע גם על התודעה של ערבים בישראל. מול ההשפעה הזאת, הוא טוען, ישראל לא יכולה להסתפק בחסימת ערוצים או במסרים ביטחוניים, אלא חייבת ליצור קרקע תרבותית וחינוכית אחרת.השיחה נוגעת גם בפשיעה ובכמות הנשק הבלתי חוקי בחברה הערבית. יוסיאן מציג תכנית תקיפה הכוללת „שבוע חסד” להחזרת נשק, שיתוף פעולה עם השייח'ים וראשי הרשויות ושימוש בכלים מודיעיניים של השב"כ נגד משפחות וארגוני פשע. האם מדובר במשילות הכרחית שתציל חיים, או בחדירה מסוכנת לפרטיות וביחס מפלה כלפי אזרחים ערבים?בהמשך עוסקים המשתתפים גם בבנייה הבלתי חוקית בנגב, ביחס של המדינה לתרבות הבדואית ובפער שבין פתרונות תכנוניים מערביים לבין אנשים שעבורם הקרקע היא חלק בלתי נפרד מהזהות ומאורח החיים. יוסיאן טוען שלא כל התנגדות למדיניות המדינה נובעת מגזענות, אך גם שהמדינה לא יכולה לפתור בעיות בחברה הערבית בלי להבין תחילה את התרבות שבתוכה היא פועלת.זהו פרק על ההבדל בין אויבים מחוץ למדינה לבין אזרחים ערבים החיים בתוכה, על הדרישה לבחור בין זהויות, על הכישלון הישראלי בבניית אמון, על הדרך שבה איראן מנצלת את מה שישראל מפספסת ועל האפשרות לעבור מגירוש ופחד לחינוך, היכרות והשתלבות.
