פילים בקליפורניה

Esti Herzig
  • 5.0 (1)
  • Education
  • Weekly

ברוכים הבאים ל"פילים בקליפורניה". אם גם אתם שאלתם פעם למה אנחנו חושבים את מה שאנחנו חושבים, מרגישים את מה שאנחנו מרגישים, ולמה לפעמים כל כך קשה להשתנות – אתם במקום הנכון. בכל פרק אנחנו יוצאים למסע שמחבר בין מדע לרוח, בין מחקרים לסיפורים אישיים, ובין הבנת המוח ומערכת העצבים לבין החיים עצמם. נדבר על חרדה, פחדים, אמונות מגבילות, מערכות יחסים, הורות, טראומות, חוסן, פלסטיות המוח, אפקט הפלצבו, הקשר בין מחשבות לרגשות, ועל כל מה שיכול לעזור לנו להבין את עצמנו קצת יותר טוב.

  1. Nov 3

    פרק 17 — לשבור את ההרגל של להיות עצמנו, מאת ד״ר ג׳ו דיספנזה: לממש את מלוא הפוטנציאל שלנו (חלק א׳)

    לכולנו, אני מאמינה, יש שאיפה משותפת — להפוך לגרסה הנעלה ביותר של עצמנו. אנחנו מנסים לשנות את המציאות החיצונית שלנו, את הנסיבות, את הסביבה, את מה שקורה לנו בחיים. אבל מה אם הדרך לשינוי מתחילה דווקא מבפנים? ד״ר ג׳ו דיספנזה מציע גישה אחרת: כדי לשנות את חיינו, עלינו קודם להבין איך המציאות עובדת, ואיך התודעה שלנו משתלבת בתוכה. אז בפרק הראשון אנחנו צוללים אל הקשר שבין תודעה לחומר, אל עולם האטומים, אל השדה הקוונטי ואל אפקט הצופה. משם אנחנו ממשיכים אל הרעיון של אינטליגנציה אוניברסלית, אלוהים, והאפשרות שאנחנו לא רק חלק מהבריאה, אלא גם שותפים פעילים ביצירת חיינו. האם אנחנו יכולים להשתמש במחשבות וברגשות שלנו כדי להשפיע על המציאות שאנחנו חווים? בפרק השני אנחנו מתחילים להבין למה שינוי הוא לא תמיד דבר פשוט. דיספנזה מדבר על שלושה גורמים שמעסיקים ומעצבים את התודעה שלנו: הסביבה, הגוף והזמן. והפעם אנחנו מתמקדים בראשון — להתעלות מעל הסביבה שלנו. איך המוח שלנו ממשיך לשחזר את העבר? איך חוויות, זיכרונות ומידע שאספנו לאורך השנים הפכו לאמונות, להרגלים ולדפוסי חשיבה? והאם אפשר לחווט את המוח שלנו מחדש? נדבר גם על ניסוי מרתק בפסנתר, שבו אנשים שתרגלו נגינה בדמיון הראו שינויים מוחיים בעקבות החזרות המנטליות, בדומה לאנשים שתרגלו בפועל. אז אולי אנחנו לא חייבים לחכות שהמציאות החיצונית תשתנה כדי להתחיל להשתנות בעצמנו? לגישה הזאת יש בעיניי כל כך הרבה יתרונות: ללמוד לעבוד עם המוח שלנו, לגלות את העוצמה של התודעה, ואולי אפילו לקצר את המרחק שבין מי שאנחנו היום לבין המציאות שאנחנו מבקשים ליצור. אבל בעיניי, המתנה הגדולה ביותר היא לא בהכרח מה שאנחנו מצליחים להגשים או להשיג בדרך. אלא מי שאנחנו הופכים להיות תוך כדי התהליך

  2. Oct 21

    פרק 16 – אפקט הפרפר, אואזיס ובורא עולם: על בחירה חופשית ואמונה בלא נודע

    בבית קפה קטן בברקלי, ישבתי לי עם עצמי, מחברת, עט, וכוס לאטה ענקית במטרה לכתוב. תוך כדי שאני מהרהרת על דברים, הגיע פרפר ענק לחיקי שפשוט לא עזב. אני בוהה בו במין ריק ללא מחשבה, מסתכלת על הכנפיים הגדולות, מדלג מפרח לפרח. יום קודם לכן צפיתי בדוקו על אואזיס, להקה שאני אוהבת כבר שנים, ושליוותה אותי במיוחד בשנות ה־20 שלי. השיר שלהם, Stop Crying Your Heart Out, היה שם עבורי בתקופה לא פשוטה בכלל. עד היום, בכל פעם שאני שומעת אותו (גם עכשיו, ברקע, בזמן שאני כותבת את השורות האלה), אני מרגישה כל תא בגוף שלי רוטט. יש לי חיבור עמוק מאוד לשיר הזה. השיר גם מזוהה עם הסרט ״אפקט הפרפר״. וככה, בעודי יושבת בבית הקפה, בוהה בפרפר, עם הדוקו של אואזיס מאתמול עדיין בתודעה שלי, פתאום עלה בי הסרט הזה. סרט שאני באמת לא יודעת איך עדיין לא ראיתי, אבל איכשהו מרגישה כאילו כבר ראיתי, מרוב ששמעתי עליו.התחלתי לחשוב על הרעיון שעומד מאחוריו, על בחירות שאנחנו עושים בחיים, על איך הכל משפיע על הכל, ועל אינספור הדרכים שאנחנו יכולים לבחור ללכת בהן. ובתוך כל האפשרויות האלה, ניתנה לנו זכות הבחירה לאן לצעוד. משם המחשבות שלי נדדו אל הנודע והלא נודע. אל אי־הוודאות, שלעיתים קרובות כל כך מעוררת בנו פחד. כי למוח שלנו קשה מאוד לא לדעת מה קורה איתנו, מה מחכה מעבר לפינה ולאן אנחנו הולכים. אם תחשבו על זה רגע, זו בדיוק אמונה. לא לדעת לאן אני הולכת, ובכל זאת להיות סמוכה ובטוחה שאני מובלת בדרך הנכונה והמדויקת עבורי. אם אני מאמינה שיש משהו גדול ממני, אני גם מאמינה שהוא רואה את התמונה הגדולה, בזמן שאני רואה רק את הכאן ועכשיו. שהוא יודע דברים שאני אפילו לא יכולה להתחיל להבין באמצעות המוח האנליטי שלי. וזה בדיוק הלא נודע — כל מה שאני עדיין לא יודעת. דבר אחד אני כן יודעת, או לפחות מאמינה בו בכל ליבי: הבורא רוצה בטובתי. הוא רואה את הדרך ואת הפוטנציאל שלי, גם את זה שאני עדיין לא מסוגלת לראות בעצמי. ואני בוטחת בכך שהוא יוביל אותי בדרך המדויקת עבורי, גם כשאני לא תמיד מבינה לאן אני הולכת. כשאני באמונה, הפחד מתגמד. אי־הוודאות כבר לא חייבת להפוך לחרדה, היא יכולה להפוך לביטחון שיש מי שדואג לי. אז זהו פרק על פרפרים, אואזיס, בחירות, הנודע והלא נודע, על אמונה ועל בורא עולם, אחד ויחיד. 🦋🤍

  3. Oct 5

    ✨🌍👁️פרק 15- נס גלוי בטיסה מדובאי לישראל, אמא אדמה ובלוטת האצטרובל

    שבוע שאני מכינה פרק על בלוטת האצטרובל (העין השלישית) — על מה היא מסמלת, על האנטומיה והתפקידים שלה, וכמובן על הפרשנות של ג׳ו דיספנזה אהובי לכל הדבר הזה. ואז קרה משהו שלא יכולתי להתעלם ממנו, והייתי חייבת לפתוח איתו את הפרק — הטיסה מדובאי לישראל, והניסים (ברבים) שקרו כדי שהמטוס הזה ינחת בשלום בישראל. אני מאמינה שלהעצים את הניסים בחיינו מושך אותם יותר ויותר לחיקנו. אז דיברתי על ניסים. ועל אמא אדמה. על החיים בכדור הארץ, על כמה ערך יש לטבע, וכמה יש לנו ללמוד מלחיות ולעבוד יחד איתו בהרמוניה. וחתמתי עם מה שבכלל תכננתי לדבר עליו מלכתחילה — בלוטת האצטרובל. 👁️✨

  4. Sep 9

    פרק 14 : החוויה שלי מהריטריט של ד״ר ג׳ו דיספנזה

    הדבר הראשון שד״ר ג׳ו דיספנזה אמר לנו כשפגש אותנו היה שבתום שבעת הימים האלה — אנחנו לא נהיה אותם האנשים שנכנסו לריטריט. והוא צדק. בפרק הזה אני משתפת בחוויה שלי משבעה ימים בריטריט המתקדם של ד״ר ג׳ו דיספנזה — גם במדיטציות, בתכנים ובתהליכים שעברנו, אבל לא פחות מזה, באנשים. אנשים מכל העולם, מכל הגילאים ומכל כך הרבה רקעים שונים. מפגשים עם אנשים שהפכו בתוך ימים ספורים לחברים לחיים, והיו חלק בלתי נפרד מהחוויה הזאת. אני מתחילה דווקא מהסוף — מהתחושה שאולי, מתחת לכל העבודה הפנימית, הלמידה והרצון שלנו להשתנות, כולנו בעצם עושים את אותה הדרך חזרה הביתה: למקום שבו אנחנו מרגישים ראויים. ראויים לאהבה, ראויים לטוב, ראויים לחיים שאנחנו באמת רוצים לחיות. ומשם אני משתפת בחלק מהדברים שלמדתי וחוויתי במהלך השבוע הזה. איך במהלך החיים אנחנו הופכים לאוסף של אמונות, הרגלים, רגשות ותגובות אוטומטיות, עד שבשלב מסוים התוכנה שלנו מתחילה לנהל אותנו; איך בני אדם יכולים לחיות במשך שנים תחת לחץ כרוני שמופעל שוב ושוב רק באמצעות המחשבות שלהם; ומה קורה לגוף ולמוח כשאנחנו חיים במצב של הישרדות במקום במצב של יצירה. וכמובן, אני מדברת גם על השדה הקוונטי — על האפשרות ליצור ממנו, ועל הרעיון שכדי ליצור מציאות חדשה, אנחנו לא יכולים להמשיך להגיע אליה כאותה גרסה של עצמנו. פרק על תודעה, גוף, אנרגיה, אנשים, אהבה ועל החותם שהריטריט הזה השאיר בי.

  5. Aug 8

    פרק 13 – עשור של נישואין: אני ורועי, מגוואטמלה ועד בינה מלאכותית

    לכבוד עשור של נישואין, הזמנתי את רועי להתארח לרגע בעולם האישי שלי — מול המיקרופון. חזרנו להתחלה, אי שם בגוואטמלה, דיברנו על החיבור שנוצר בינינו, על הדרך שעברנו מאז ועל מה אנחנו חושבים שהפך לבסיס היציב של מערכת היחסים שלנו לאורך השנים. דיברנו על אהבה, חברות, זוגיות, רילוקיישן, והגענו גם ל-AI — תחום שרועי עוסק בו עוד הרבה לפני שרוב האנשים ידעו מה זה בכלל פרק אישי, נוסטלגי, שנון, ובעיקר — מאוד שלנו. עשור של נישואין, מגוואטמלה ועד AI 🤍

  6. Jul 10

    פרק 12- הפרק בסן דייגו

    יום לפני הנסיעה לסן דייגו, על הבוקר, פעלתי על אוטומט. על 200. לחץ, עומס וקצת כעס הובילו לכך שנכנסתי עם האוטו שלי באוטו של השכנה. זה ביאס. מאוד. וגם בתוך הבאסה, והכעס (בעיקר על עצמי), ניסיתי להבין מה השיעור שהאירוע הזה בא ללמד אותי. ככה נפתח פרק 12. עוד לפני הנסיעה תכננתי להקליט פרק בסן דייגו. יש משהו בעיר הזאת...אולי החופים, השמש, האווירה, או אולי הכול יחד. יש בה משהו שקשה להסביר, אבל קל להרגיש. ואם זה לא מספיק, ד"ר ג'ו דיספנזה, אחד האנשים שהכי מעוררים בי השראה, עובד בשיתוף פעולה עם אוניברסיטת סן דייגו ומוביל איתם מחקרים רבים. אז ניצלתי את ההזדמנות לצלול למחקרים שלהם, ובחרתי שניים שממש סיקרנו אותי. המחקר הראשון עוסק במדיטציה ובהשפעות שלה על הגוף, המוח והנפש. המחקר השני בוחן זוג תאומים זהים בעלי אותה גנטיקה, ובודק האם אותן מדיטציות משפיעות על שניהם באותו האופן. התוצאות כמו תמיד, מרשימות ביותר, וגם מגלגלות אותי לחיי האישיים, ולמקום שמדיטציה תפסה אצלי.. הריונות ,לידות, ולאמונה שלי בגוף האינטליגנטי שלנו, שיודע לשאוף בחזרה לאיזון כשנותנים לו את התנאים המתאימים. אני יכולה להמשיך לכתוב עוד ועוד... אבל את השאר אשאיר לכם לשמוע בפרק.

  7. Jun 26

    פרק 11- הפרק שנולד אחרי התקף חרדה

    שעתיים לתוך התקף חרדה ניסיתי לנהל אותו באמצעות כל סל הכלים שהיה ברשותי, אבל באותו רגע שום דבר לא באמת עזר. המחשבות והרגשות היו על ווליום גבוה מדי. היה לי קשה. הוא לא הסכים לשחרר. הוא לא רצה ללכת. ממש כמו ילד קטן, ביקש ממני: “שבי לידי.” אחרי שנים של ניסיון להבריח אותו, להעיף אותו ולהחליף אותו… הפעם הסכמתי לשבת לידו. בלי שיפוטיות. בלי התנגדות. בלי חשיבה עודפת. רק התבוננות. בקצה השני של הפחד חיכה לי משהו יפהפה. רוגע. שלווה. בהירות. והמון השראה. וכך נולד פרק 11. בפרק זה אני משתפת איך התמודדתי עם הפחד, מה עשיתי, ומה למדתי בדרך. ובין לבין אנחנו מדברים גם על שינוי, הורות, חוקים, הפגנות בכביש… ואפילו על צ’רלי שין.

  8. Jun 8

    פרק 10- בין אגו לתשוקה: כשהחלומות שלי התחילו לשאול שאלות

    זהו פרק על התבוננות עצמית שהובילה אותי לפקפק בחלומות שלי, בכל מה שחשבתי שאני יודעת, רוצה וצריכה — ולהיכנס פנימה, אל תוך הנשמה ומה שהיא באמת מבקשת ממני. גיליתי שהיא משתוקקת להביע את עצמה דרך התשוקה שחיה בי. אותה תשוקה שמדליקה ניצוצות, חיות ואנרגיה קוסמית. ניסיתי להבין מה הניע אותי לאורך השנים, מלבד תשוקה. ואז זה נפל כמו אסימון בתא טלפון ציבורי של שנות התשעים: אגו. החלק שקיים בכולנו, שלפעמים, מבלי שנשים לב, מנהל אותנו ואת החלומות שלנו. האגו הוא חלק בלתי נפרד מאיתנו, והוא גם נחוץ לחיים שלנו. השאלה היא לא איך להיפטר ממנו, אלא איך לאזן אותו. איך אנחנו ניגשים לחלומות שלנו מתוך תשוקה אמיתית, תוך איזון של אותו חלק שמחפש תוצאות, הישגים, תחרות, הכרה ומחמאות? פרק על אגו, תשוקה, איזון בין השניים, ועל היכולת להתבונן מחדש בחלומות שלנו. לא דרך מה שחשבנו שאנחנו אמורים לעשות כדי לקבל עוד סטטוס או אישור מבחוץ, אלא דרך מה שמרטיט כל תא בגוף שלנו ומרגיש כמעט קוסמי כשאנחנו עוסקים בו.

See All (17)

About

ברוכים הבאים ל"פילים בקליפורניה". אם גם אתם שאלתם פעם למה אנחנו חושבים את מה שאנחנו חושבים, מרגישים את מה שאנחנו מרגישים, ולמה לפעמים כל כך קשה להשתנות – אתם במקום הנכון. בכל פרק אנחנו יוצאים למסע שמחבר בין מדע לרוח, בין מחקרים לסיפורים אישיים, ובין הבנת המוח ומערכת העצבים לבין החיים עצמם. נדבר על חרדה, פחדים, אמונות מגבילות, מערכות יחסים, הורות, טראומות, חוסן, פלסטיות המוח, אפקט הפלצבו, הקשר בין מחשבות לרגשות, ועל כל מה שיכול לעזור לנו להבין את עצמנו קצת יותר טוב.

Information