עושים היסטוריה עם רן לוי Osim Historia With Ran Levi

הקשבתי לפודקסטים שלך מאז שהייתי ילד בנסיעות באוטו עם אבא, ועדיין שומע אותו בדרכים בגיל 23. תמשיך לעשות את מה שאתה עושה!

רן, לאורך השנים עבודת הפודקאסט שלך מוערך בעיניי מאוד. הן איכות התכנים והן האופן שבו אתה מנגיש נושאים מורכבים לציבור הם יוצאי דופן ומעוררי הערכה. יחד עם זאת, ומבלי להיכנס לפוליטיקה, אני מרגיש אי־נוחות סביב הגניזה של שני הפרקים שעסקו בנתניהו. בעיניי, וגם בעיני קבוצה לא קטנה מחבריי, המהלך הזה פגע במידת האמינות ובתחושת האובייקטיביות של התכנים. למדתי על הגניזה רק לאחרונה, ובעקבות זאת מצאתי את עצמי ניגש כיום להאזנה בגישה מעט יותר חשדנית, לעומת תחושת הביטחון המלאה שהייתה לי בעבר. חבל.

הקשבתי עכשיו לפרק האחרון של מלחמת יום העצמאות. מעניין ומקצועי אבל חסר לי מאוד פרט אחד. בתיאור של פירוק הא״צל לא מילה הוזכרה שמחסלו של פולקה ברנדוט הסתתר לאחר מעשה בדירתו של בן גוריון ז״ל. לימים יהושוע כהן ז״ל היה שומרו הראשי של בן גוריון ומצולם איתו באין ספור תמונות.

הפודקאסט המצויין הזה לוקה רק בדבר אחד. טון הדיבור של המגיש. קצת כמו שיר של נעמי שמר מושר על ידה. מכיוון שברור שיש פה קריאה מהדף (שכתוב נפלא ומעניין), ולא ראיון אינטראקטיבי, למה לא לתת לקריין מקצועי או סתם מוכשר להגיש? כל הכבוד רן לוי ותודה על תרומתך לעולם הפודקאסטים, אבל לא כל כותב שירים גם חייב לשיר אותם.