נתן דטנר לא זקוק למחיאות כפיים כדי לדעת שהוא נתן הופעה טובה — אבל הוא יעדיף אותן בכל זאת. בגיל 69, עם עשרות שנים על הבמות, הוא מדבר על ההבדל בין מחיאות כפיים שמביעות הערכה לבין כאלה שמבטאות חוויה עמוקה, על הקשר הממכר עם הקהל, ועל מה שמחזיק שחקנים ותיקים בתיאטרון גם בגיל תשעים.
בשיחה כנה עם שי גולדן, דטנר מספר איך הגוף משתנה, איך הדחף להופיע לא עוזב, ואיך עם הגיל מגיע גם חופש אמיתי — לבחור תפקידים, לדחות הצעות, ולעבוד מתוך אהבה בלבד. הוא מתאר את הקסם החד־פעמי של כל ערב בתיאטרון, את המקום של האגו במקצוע, ואת הרגע שבו הבין, עוד כשהיה בן שלוש, שמשחק הייעוד שלו.
信息
- 节目
- 发布时间2025年7月6日 UTC 05:01
- 长度1 小时 28 分钟
- 分级儿童适宜