דף יומי לנשים - הדרן

מישל כהן פרבר
  • 0.0 (0)
  • Judaism
  • Updated Daily

דף יומי לנשים - הדרן הוא שיעור הדף היומי הראשון המועבר על ידי אשה והזמין באינטרנט מכל מקום בעולם בזמן אמת. השיעורים מועברים בישראל על ידי הרבנית מישל כהן פרבר, שלמדה בתכנית במדרשת לינדנבאום בתכנית מתמידות ובעלת תואר ראשון בתלמוד ובתנ״ך מאוניברסיטת בר אילן. מישל לימדה תלמוד והלכה במדרשת לינדנבאום, בית ספר פלך ומתן. היא ממקימיה של קהילת נתיבות ברעננה. היא מתגוררת ברעננה עם בעלה וחמשת ילדיהם.

  1. 1d ago

    חולין ל - שבת י"ד בסיון, 30 במאי

    הגמרא ממשיכה בדיון האם השחיטה פועלת מתחילתה ועד סופה (ישנה לשחיטה מתחילה ועד סוף), או שמא היא נחשבת רק בסופה (אינה לשחיטה אלא בסוף). שתי קושיות נוספות מועלות נגד הסברה האחרונה ומיושבות. ישנה מחלוקת האם השחיטה צריכה להיעשות בחיתוך אחד רציף (שחיטה מפורעת) או שהיא יכולה להיעשות בשניים או שלושה מקומות שונים לאורך הצוואר. הגמרא מעלה שתי קושיות נגד אלו המצריכים שחיטה מפורעת, והקושיות הללו מיושבות. רב יהודה מביא בשם רב פסק דין בעניין "חלדה", שהוא פסול שחיטה כאשר הסכין מוחבאת תחת הסימנים. הגמרא מנסה לבחון מה הוא מוסיף שלא נאמר כבר במשנה בחולין לב ע"א. חלקו השני של מאמרו של רב קבע שאם הסכין נמצאת תחת העור, השחיטה כשרה. אבל בבית מדרשו של רב אמרו שלא ידוע אם הוא התיר תחת העור. אמירה זו של חכמי בית מדרשו הובילה לכמה שאלות קשורות שנותרו ללא הכרעה (תיקו), כגון החבאת הסכין תחת מטלית, תחת צמר מסובך, או הסתרתה רק במיעוט הסימנים של החיתוך. משנה קובעת כי שחיטת שני ראשים כאחד או שני בני אדם האוחזים בסכין אחת ושוחטים – שניהם כשרים. מנגד, התזת הראש לחלוטין במכה אחת ישרה כלפי מטה פסולה משום דריסה. המשנה מסייגת זאת: אם האדם בפועל הוליך והביא את הסכין, אך הראש נחתך כבר בתנועה לכיוון אחד בלבד (הוליך ולא הביא), השחיטה כשרה בתנאי שהסכין הייתה ארוכה מספיק. אם שחט בהולכה והבאה, אפילו אם הלהב ממש קטן, הבשר כשר. שני מקורות מובאים כדי לתמוך בצורך בהולכה והבאה של הסכין בזמן השחיטה.

    36 min

  2. 1d ago

    חולין כט - י"ג בסיון, 29 במאי

    דף נלווה הגמרא ממשיכה לבחון את השיטה לפיה חצי מהסימן נחשב כרוב (מחצה כרוב). שתי קושיות מועלות מברייתות העוסקות בשהייה לאחר שחיטת חצי סימן, או בסימן שהיה פגום מראש. בסופו של דבר, הגמרא דוחה את הבנת דברי רב בעניין שחיטה ומסיקה כי לכולי עלמא חצי אינו כרוב. המחלוקת המקורית בין רב לרב כהנא היא רק בהלכות פסח, במקרה שהציבור חציו טהור וחציו טמא. הגמרא מציינת כפילות בלשון המשנה לגבי הכלל שרובו של סימן ככולו. היא מסבירה שמשפט אחד נצרך לחולין ומשפט שני לקדשים, שכן לא ניתן ללמוד דין אחד מהשני. מובאות הוכחות טקסטואליות ודיוקים שונים בלשון המשנה על ידי חמישה אמוראים, שכל אחד מהם מוכיח בדרך אחרת שהמשפט הראשון עוסק בחולין והשני בקדשים. מחלוקת יסודית מובאת בין ריש לקיש לרבי יוחנן האם השחיטה פועלת מתחילתה ועד סופה (ישנה לשחיטה מתחילה ועד סוף) או שמא היא נחשבת רק בסופה (אינה לשחיטה אלא בסוף). רבא ורב יוסף מצמצמים את היקף המחלוקת ומציינים שכולם מסכימים במקרים מסוימים, אך הם חולקים ביניהם באיזה מקרה בדיוק יש מחלוקת בין ריש לקיש ורבי יוחנן. רבי זירא מקשה ממשנה בפרה על דעתו של רבי יוחנן שישנה לשחיטה מתחילה ועד סוף. אך רבא דוחה את קושייתו ומקשה מאותה משנה על דעתו של ריש לקיש שאינה לשחיטה אלא בסוף.

    44 min

  3. 2d ago

    חולין כח - י"ב בסיון, 28 במאי

    הגמרא מבררת האם החובה לשחוט עופות היא מן התורה או מדרבנן. רבי יצחק בר פנחס פוסק שזהו דין מדרבנן בלבד. הגמרא מקשה שלוש קושיות על שיטתו, אך מיישבת אותן. הקושיא האחרונה מיושבת בכך שהגמרא מציינת שמדובר במחלוקת תנאים ומביאה את שתי הדעות בעניין. אף על פי שבעוף די בשחיטת סימן אחד בלבד, הגמרא מבררת האם מדובר בכל סימן שהוא או שמא דווקא בוושט. רב נחמן ורב אדא בר אהבה חולקים בנקודה זו, והגמרא מקשה על שתי השיטות. בסופו של דבר, הגמרא מסיקה שניתן לשחוט כל אחד מהסימנים. רבי יהודה מצריך לחתוך גם את הוורידים שבצוואר בשעת השחיטה. רב חסדא מסביר שדין זה נאמר דווקא בעופות, ומטרתו היא להוציא את הדם המרובה כדי שלא יבואו האנשים לאכול דם, אך אין זה חלק מעצם חובת השחיטה. הגמרא מקשה שלוש קושיות על הסבר זה, אך הן מיושבות. אם נשחט בדיוק חצי מהסימן, הגמרא דנה כיצד להחשיב זאת: האם אומרים שמאחר שרובו אינו שאינו-שחוט השחיטה כשרה, או שמא אומרים שמאחר שלא נשחט רובו השחיטה פסולה? רב ורב כהנא חולקים בזה, והגמרא פותחת בהעלאת קושיות על שיטת רב הסובר שחצי נחשב כרוב.

    43 min

  4. 3d ago

    חולין כז - י"א בסיון, 27 במאי

    המשנה קובעת כי שחיטה נעשית על ידי חיתוך שני הסימנים (הקנה והוושט) או רוב שני הסימנים בבהמה, וסימן אחד או רוב סימן אחד בעוף. הגמרא מבררת מהו המקור בתורה לכך ששחיטה צריכה להיעשות בצוואר, כלומר על ידי חיתוך הסימנים. הגמרא מביאה חמש תשובות שונות לשאלה זו. במסגרת התשובה החמישית, מובא הפסוק בויקרא יא:מו, המשווה בין בהמות לעופות. הגמרא מביאה דרשות נוספות לפסוק זה, כולל דרשה אחת הלומדת משם שעופות טעונים שחיטה של סימן אחד בלבד, ואילו דגים מותרים באסיפה ללא שחיטה כלל. מקור נוסף מובא להוכיח זאת מתוך ההבדלים באופני היצירה (ממעשה בראשית) של בהמות, עופות ודגים. רבי יצחק בן פנחס סובר שמן התורה אין חובת שחיטה בעופות כלל אלא זה חיוב דרבנן. המקור שלו נלמד מהפסוק המחייב כיסוי הדם בעופות ובחיות (ויקרא יז:יג).

    44 min

  5. 4d ago

    חולין כו - י' בסיון, 26 במאי

    דף נלווה הגמרא מבררת כשיטת איזה תנא נשנתה המשנה בעניין תמד. רב נחמן בשם רבה בר אבוה מסביר שהמחלוקת במשנה במעשרות בין רבי יהודה לחכמים היא לאחר שהחמיץ, ולכן המשנה יכולה להתאים לשיטת רבי יהודה. רב נחמן אמר בשם רבה בר אבוה שאם אדם קנה תמד בכסף מעשר שני לפני שהחמיץ, ולבסוף החמיץ, דנים בו כיין. דבריו מהויים קושי למשנתינו שלא העלתה אופציה כזו. רבה מקים את המשנה במקרה שברור שלא יחמי בהמשך, ורבא מציע שהמשנה היא כשיטת רבי יוחנן בן נורי, הסובר שהכל הולך אחר המראה (חזותא) בשעת המכר. רבי אלעזר חולק על הבנת רב נחמן בשם רבה בר אבוה במשנה במעשרות וסובר שהמחלוקת היא כשלא החמיץ, אבל כשהחמיץ, הכל מודים שנחשב כיין. ברייתא מביאה את דיני טהרת תמד על ידי השקה במים. רבא מגביל את הדין ומסביר שזה נאמר רק כשהמים של התמד היו טהורים מתחילתם ונטמאו לאחר שהיה תמד, אבל אם היו טמאים מעיקרא לא. אבל רב אשי דוחה את דבריו וטוען שאין שום היגיון להבחין בין המקרים. המשנה קובעת שכל מקום שיש מכר (קטנה), אין קנס (שדינו תקף רק בנערה), וכל מקום שיש קנס, אין מכר. רב יהודה בשם רב מסביר שזו שיטת רבי מאיר, אבל חכמים אומרים שיש קנס גם לקטנה. משנה קובעת שכל מקום שיש מיאון (קטנה), אין חליצה (נערה), וכל מקום שיש חליצה, אין מיאון. רב יהודה בשם רב אומר שגם זו שיטת רבי מאיר, אבל חכמים אומרים שיש מיאון גם לנערה. משנה קובעת שכל מקום שיש תקיעה, אין הבדלה, וכל מקום שיש הבדלה, אין תקיעה. יום טוב שחל להיות בערב שבת – תוקעים ולא מבדילים, ובמוצאי שבת – מבדילים ולא תוקעים. חכמים ורבי דוסא חולקים לגבי הנוסח המדויק של ההבדלה.

    42 min

  6. 5d ago

    חולין כה - ט' בסיון, 25 במאי

    הברייתא ממשיכה בניתוח הדינים הייחודיים של כלי חרס. באמצעות סדרה של קל וחומר, חכמים מראים כיצד הפסוקים מגבילים את האופן שבו כלים אלו מקבלים טומאה או מגינים מפניה. הפסוקים מלמדים כי כלי חרס מקבל טומאה רק מאווירו ולא מגבו, ומצד שני, שאר כלים אינם מקבלים טומאה מאווירם אך מקבלים טומאה מגבם. המשנה קובעת כלל נוסף של דינים הפוכים: מצב המטהר בכלי עץ מטמא בכלי מתכות, ולהפך. ברייתא מבהירה כי גולמי כלי עץ טמאים בעוד שפשוטי כלי עץ טהורים. במתכת הדין הפוך: גולמי כלי מתכות טהורים ופשוטי כלי מתכות טמאים. כמו כן, חסרון של חלקים כמו אזניים או בסיס משפיע באופן שונה על חומרים אלו. הגמרא מביאה מחלוקת בין רבי יוחנן לרב נחמן בטעם הדבר – האם משום שהכלים עשויים לכבוד, או משום שדמיהם יקרים ולכן אין מלאכתם נגמרת כל עוד חסר בהם פרט כלשהו. ישנה נפקא מינה בין שתי דעות אלו לגבי כלי עצם. בהמשך מובא המקור מהכתוב לכך שכלי עצם מקבלים טומאה. המשנה מציעה דינים מנוגדים לגבי חובת מעשרות בשקדים מרים ומתוקים. ברייתא מסבירה כי שקדים מרים חייבים במעשר רק כשהם קטנים, שכן כשהם גדולים אינם ראויים לאכילה, ואילו שקדים מתוקים חייבים רק כשהם גדולים. רבי ישמעאל ברבי יוסי מביא שיטה הסוברת שזה וזה לפטור או שזה וזה לחיוב. הגמרא מיישבת את השיטה הסוברת שזה וזה לחיוב בכך שניתן להמתיק שקדים מרים גדולים על ידי קלייה באש. המשנה מפרטת את השינוי במעמדו ההלכתי של התמד (מים שנתנו על חרצנים). לפני שהחמיץ, אין לו דין יין ואינו נלקח בכסף מעשר שני, אך הוא פוסל את המקווה בשלושה לוגים. משהחמיץ, דינו כיין והוא נלקח בכסף מעשר ואינו פוסל את המקווה. המשנה מביאה גם דין מנוגד לגבי אחים שותפים בירושה, המאזן בין חובתם בקלבון לבין חובתם במעשר בהמה. הגמרא מבררת כשיטת איזה תנא נשנתה משנה זו בעניין תמד, שכן על פניו היא אינה תואמת אף שיטה המופיעה במשנה במסכת מעשרות (פרק ה', משנה ו').

    43 min

  7. 6d ago

    חולין כד - ח' בסיון, 24 במאי

    המשנה קובעת כי דין שחיטת פרה אדומה אינו כדין עריפת עגלה ערופה, וכן להפך. ברייתא מביאה מקור לכך שאין לערוף את הפרה האדומה ואין לשחוט את העגלה הערופה. שני הדינים נלמדים מפסוקים המופיעים בפרשת עגלה ערופה. המשנה מוסיפה כי בעוד שכהנים בעלי מומין פסולים לעבודה, לויים בעלי מומין כשרים לעבודתם. לעומת זאת, בעוד שעבודת הלויים מוגבלת לטווח גילאים מסוים, כהנים כשרים לעבוד במקדש בכל גיל. ברייתא מביאה מקור לכך ששני הכללים הללו בלעדיים לכל קבוצה מתוך הפסוק בבמדבר ח:כד. הגבלת הגיל של הלויים נגעה רק לזמן נשיאת המשכן במדבר; אך לשירה אין הגבלת גיל, כל עוד הלוי מסוגל לשיר כראוי. בנוגע להגבלת הגיל של הלויים, קיימת סתירה בין שני פסוקים, שכן פסוק אחד קובע שהגיל הצעיר ביותר לעבודה הוא שלושים, ואילו פסוק אחר אומר עשרים וחמש. הגמרא מיישבת זאת בחילוק שלבים: בגיל עשרים וחמש הלוי נכנס ללמוד ולהתלמד, ובגיל שלושים הוא מתחיל לעבוד בפועל. למרות שהמשנה קבעה שאין הגבלה בגיל לכהנים כמו ללויים, ברייתא מביאה מחלוקת לגבי הגיל המינימלי שבו כהנים רשאים להתחיל לעבוד במקדש – או משעה שהגיעו לכלל גדלות (הבאת שתי שערות) או מגיל עשרים. גיל המקסימום לעבודתם הוא כאשר הם מגיעים לזקנה, דבר שרבי אילא בשם רבי חנינא מגדיר כזמן שבו האדם מתחיל לרתת. רב חסדא מסביר את המקור למחלוקת בעניין גיל המינימום – הבדל בקריאת פסוק מעזרא ג:ח. בהמשך, מובאים שני הסברים האם דרישתו של רבי לגיל מינימום של עשרים היא תקנה מדרבנן, או שמא היא הונהגה משום שהכהנים המבוגרים לא חשו בנוח מכך שצעירים יעבדו במקדש. אופן קבלת הטומאה בכלי חרס אינו כאופן קבלת הטומאה בשאר כלים. ברייתא מפרטת את ההבדלים ומהיכן הדברים נלמדים בפסוקים.

    40 min

  8. May 21

    חולין כג - שבת ז' בסיון, 23 במאי

    דף יומי לנשים - הדרן

    25 min
See All (2K)

About

דף יומי לנשים - הדרן הוא שיעור הדף היומי הראשון המועבר על ידי אשה והזמין באינטרנט מכל מקום בעולם בזמן אמת. השיעורים מועברים בישראל על ידי הרבנית מישל כהן פרבר, שלמדה בתכנית במדרשת לינדנבאום בתכנית מתמידות ובעלת תואר ראשון בתלמוד ובתנ״ך מאוניברסיטת בר אילן. מישל לימדה תלמוד והלכה במדרשת לינדנבאום, בית ספר פלך ומתן. היא ממקימיה של קהילת נתיבות ברעננה. היא מתגוררת ברעננה עם בעלה וחמשת ילדיהם.

Information

  • Creator
    מישל כהן פרבר
  • Years Active
    2018 - 2026
  • Episodes
    2K
  • Rating
    Clean
  • Copyright
    © Copyright Michelle Cohen Farber 2012-2023 All rights reserved
  • Show Website
    דף יומי לנשים - הדרן