תיק עבודות

מגזין פורטפוליו
  • 5.0 (3)
  • Design
  • Updated Biweekly

יובל סער, העורך הראשי של מגזין האמנות והעיצוב המקוון פורטפוליו, משוחח מדי שבוע עם יוצרות ויוצרים על עבודה, יצירה והשראה.

  1. 2d ago

    פרק 285: אושיר אסבן

    אושיר אסבן הוא אדריכל שחי ונושם עיצוב ואדריכלות עוד מילדות ״בכל דבר שאני עושה בחיים שלי. אני יודע לדמיין את החלל, לראות את התכנית הופכת לתלת־ממד בדמיון, לחבר את החומרים ולהבין אם זה עובד או לא עובד״. הוא למד אדריכלות באוניברסיטת אריאל ולאחר מכן עבד במשך שמונה שנים אצל דנה אוברזון (״חיבור מושלם״). היום הוא עובד כעצמאי שמתכנן ומעצב בתי ודירות מגורים, בתי מלון וחללים נוספים בארץ ובחו״ל. ״מה שמאפיין אותי כאדריכל הם בעיקר הפרטים הקטנים שמגיעים לא לשם קישוט, אלא כשפה אדריכלית. אני יודע להגיד אם האדריכלות שלי טובה אם היו בה מספיק פרטים וחיבורים מעניינים בין חומרים שיוצרים את הסימפוניה״. אחד הפרויקטים שהכי מזוהים עם השפה שלו מבחינתו הוא העיצוב של הדירה הפרטית של בן זוגו ושלו – בית מודולרי שמבוסס על לופט גדול שיודע להיסגר ולהיפתח לחדרים. בתחום המסחרי הוא גאה במיוחד במלון שעיצב בדיסלדורף בתקופת הקורונה, שכולל משחק עם גובה התקרות, התאמה לאמנות טקסטיל מיוון ועוד. ״זה לא היה המלון הראשון שעשיתי, אבל הרגשתי שהוא כל כך נכון״. השלב שהוא הכי אוהב בתהליך העבודה הוא ״יום הצגת החלופות״: ״זה השלב שהכי מקפיץ לי את הלב, בקטע טוב. אני מתכנן על נייר פרגמנט ורק אחרי מעביר למחשב, מדפיס את כל האביזרים וכשאנחנו פורסים את הכל על השולחן והלקוחות מגיעים – זה מבחינתי החלק הכי כיפי״. ואם יש דבר שהוא מנסה להמנע ממנו זה טרנדים אינסטגרמיים (בארץ ובעולם). ״כל דבר שאני שואב ממנו השראה, אני מנסה קודם כל להבין למה אני אוהב אותו, כדי שהוא לא יהיה קופי־פייסט. אומרים שכשאתה רוצה לעשות משהו בהשראת משהו אחר – אתה לא צריך להעתיק, אלא לעשות אותו טוב יותר״.

  2. Jul 19

    פרק 284: דורון צברי

    דורון צברי הוא במאי, מרצה ואקטיביסט שפעיל כבר למעלה משלושה עשורים. הוא בוגר החוג לקולנוע באוניברסיטת תל אביב, וסרט הגמר שלו, ״האח של דריקס״, היתה נקודת הפתיחה שהובילה לקריירה ענפה שבמסגרתה יצר סרטים וסדרות, בדגש על דוקו. על הפרויקט האחרון שלו, ״סיכוי להינצל״ (yes) – סדרה תיעודית על אביתר בנאי, הוא עבד 11 שנים. ״אני מכיר את התחושה הזאת שמשהו שלך יוצא ומתפוצץ, אבל אביתר לא דומה לשום דבר. בזכות המפגש עם אביתר הפכתי לאדם טוב יותר״. על אביתר בנאי הוא אומר שהוא ״איש מואר, אבל בשיחות איתו אני צריך לראות את המקומות החשוכים כדי להאמין. אם אני אראה את החושך – אני אאמין לאור. אני אדם מאמין, המון שנים האמנתי בקולנוע ואמנות – זו היתה המהות והמשמעות. אמנות יכולה לשנות את המציאות ובשם זה פעלתי. רציתי שסרטים שלי ישנו את המציאות ובכל פעם התאכזבתי שזה לא קרה״. אבל זה כן קרה, בין השאר במקרה של ״המדריך למהפכה״ שיצר עם אורי ענבר (2010). ״15 שנה הקדשנו למלחמה ברשות השידור. חוק התאגיד שעבר בסוף בכנסת הוא חוק שכתבנו יחד עם עו״ד מיכאל ספרד, ובסוף קם התאגיד, כך שיש לי גם מניות בהקמתו״. כשעבד במשך שלוש שנים על ״מגש הכסף״ (2011) שיצר יחד עם אמיר בן דוד, היה בטוח ש״הסדרה תצא ותפיל את ביבי. שלושה חודשים אחרי נכנסתי לדיכאון כי הבנתי שביבי לא נפל״. מה שמאפיין מבחינתו את העבודות שלו - הוא רגש. ״בגלל שעברתי כל כך הרבה גלגולים, אני מבין את הישראליות ועסוק בה בכל הגוונים שלה. אני יודע לעבוד במינונים שמפעילים את הצופה, לדעת ללחוץ נכון על כפתורים. הכי אני אוהב לספר סיפורים ולגעת באנשים״.

  3. Jul 12

    פרק 283: ברק רותם

    ברק רותם הוא אמן (או אמן וידיאו, כמו שהוא נוטה להגדיר את עצמו), בוגר המחלקה לאמנויות המסך בבצלאל, שבשנתיים האחרונות עובד בעיקר ביצירה של עבודות בתנועה ב־AI. בימים אלה הוא מציג עבודות חדשות בביאנלה לאמנויות ולעיצוב במוזיאון ארץ ישראל ובשבוע העיצוב ירושלים, אחרי שבשנה האחרונה הציג בתערוכות נוספות וגם השתתף בביאנלה לאמנות באיחוד האמירויות. הוא חשב שיהיה יוצר דוקו, אחרי שפרויקט הגמר שלו בבצלאל, הסרט ״אריזות״, הגיע ליס דוקו, וגם כשהוא יוצר היום עם הבינה המלאכותית, הוא בונה את העבודות כך שהוא לעיתים מעמדת הבמאי המתעד. ״אחד הדברים שהניעו אותי לעבוד עם הבינה הוא שהכל עוד היה נראה קצת אותו הדבר. הרבה אנשים עדיין מתלהבים ממה שהכלי יודע לעשות, ולא ממה שאפשר לעשות איתו. לעבודות שלי אני מנסה כל הזמן להכניס טקסטורה ועומק, שיהיה בהן קצת יותר משטיחות הזו שהבינה מאומנת ליצור״. העבודה במוזיאון ארץ ישראל שנקראת ״קוד מוזה״, מבוססת על התמה השנתית – מעשים וימים – ועל הפואמה של הסיודוס שנושאת את השם. ״ניסיתי להכניס אליה את עבודת הכפיים. יש בה אדמה, מעדרים, שברים. מפגש בין מסורת למשהו חדש, בין קראפט לקוד״. בשבוע העיצוב הוא יצר עבודה תחת התמה ״שער נצחון״, שאליה יצק את התחושות של ״ברק בן ה־16 שרוצה להרגיש שייך. זו הקרנה על משטח נירוסטה של כל מיני גופים מתחרויות ספורט שמשוכפלים, ומגיעים לקרב בין לבין״. על עבודה עם בינה הוא אומר ש״הכל כבר נעשה, צריך רק לפתח טעם. הרגע שאתה עומד מול התוכנה הוא הרגע שבו נכנס הטעם, הרגע הקסום שצריך לבחור בו נכון״. עם הזמן, הוא מספר, העבודה עם הבינה העניקה לו אפשרות לעבוד עם ״צוות״. ״אני הצוות: אני יכול להיות הצלם, התאורן, המאפר והסטייליסט. כשעסקתי בעולמות הצילום והעריכה נתתי מעצמי 15 אחוז, היום אני מרגיש שאני ב־70 אחוז שלי. הבינה מאפשרת לי לבטא את עצמי״.סלון הקיץ של הביאנלה במוז״אימי שישי בחודש יולי בשעה 11:00להזמנת כרטיסים >>>

  4. Jul 5

    פרק 282: מיכל קסטיאל

    מיכל קסטיאל היא דיקאנית בית הספר לעיצוב וחדשנות של המכללה למנהל, כשמאחוריה שנים רבות וקילומטראז' ארוך של פעילות באקדמיה בתחום העיצוב, וכמעצבת בעצמה. ״בתקופה שאנחנו נמצאים בה, חדשנות היא המפתח להכל. אני לא נגד יפה, יפה זה חשוב, אבל עיצוב צריך להיות חדשני, כזה שמבין את הסביבה ומושיט יד לגעת בה״. האקדמיה בעיניה נמצאת היום בתקופת מעבר משמעותית, והתפקיד שלה הוא ״להיות מגדלור, ובאותה נשימה להתחבר למה שקורה בעולם העבודה והתעסוקה. ללמוד עיצוב זה לא רק לדעת לעשות דימוי טוב. זה המון פילוסופיה, משמעות, היסטוריה - כדי שלא נחיה כולנו בחלל ריק של AI״. אחד הפרויקטים המשמעותיים שהיא היתה אמונה עליהם בשנים האחרונות הוא האינקובטור – קליניקה לעיצוב מכליל שמשלב אנשים מהאקדמיה יחד עם התעשייה. ״זה מחקר אמיתי, חיבור של עיצוב והבנה של איזה שוני הוא יכול לייצר בעולם.  הפרויקט הראשון עסק באובדנות בקרב אוטיסטים בגיל ההתבגרות (״זה גם נותן לעיצוב משמעות וגם מאפשר לעבוד באופן בינתחומי״). פרויקטים אחרים עסקו בשילוט, בפקקי תנועה ובתחומים נוספים שמשלבים בין עיצוב למתן פתרונות פרקטיים לבעיות יומיומיות. בימים אלה מציג בית הספר בחממה של הביאנלה לאמנויות ועיצוב במוזיאון ארץ ישראל, תערוכה בשם ״״המכון לחקר אמיתות מומצאות 3026״, שמתפקדת כ״מכון לאמיתות מומצאות״ – ״פרויקט ספקולטיבי ומלא הומור, שגם כולל מראה ביקורתית ואתית על החיים שלנו פה היום״. מוזמנים ומוזמנות.

  5. Jun 28

    פרק 281: בן שנפר

    בן שנפר הוא מעצב בכיר בצוות Copilot של מיקרוסופט ישראל מחקר ופיתוח, בוגר המחלקה לתקשורת חזותית בשנקר, וגם יוצר וקריאייטיב דירקטור ש״מייצר חוויות אנושיות - גם במיקרוסופט וגם בחוץ״. הפרויקט המשמעותי האחרון שהיה מעורב בו הוא ״מורפוזה״ – תצוגת אופנה שלבשנקר בשיתוף עיריית תל־אביב-יפו, שבמסגרתה צעדו על המסלול 11 פצועים ופצועות ממלחמת חרבות ברזל, במערכות לבוש שעיצבו עבורם סטודנטיות משנקר – כאלה שלא מנסות להסתיר את הפציעה. זה היה תהליך ארוך שראשיתו בהרצאת אורח בשנקר (״בסוף צריך רגע להוריד רעיונות טובים למצגת״), וסופו באינספור תגובות שהתקבלו ועדיין מתקבלות מהקהל הרחב שנפגש עם הפרויקט. ״זה פרויקט הוליסטי ורחב שאיפשר לי לגעת בכל הממשקים עם הקהל, כמפיק, מנהל אמנותי, במאי וכוח מניע, שצריך לשכנע שיש מקום לדבר הזה ושהוא צריך לקרות במרחב הציבורי. ״הרגשתי שיש הזדמנות לספר סיפור שלא תמיד יש לו מקום – איך אנחנו כחברה מגיבים לפצע ולגוף שהשתנה, בטח בתוך המציאות הכאוטית שאנחנו חיים בה. זה התפקיד שלנו כמעצבים, לדבר על הזמן ועל המקום שאנחנו פועלים ממנו, והבנתי שאנחנו נוגעים בלב ליבה של המציאות הישראלית״. על תפקידו במיקרוסופט הוא אומר ש״היום התפקיד של מעצב הוא נקודת המפגש עם הקהל – לייצר גשר טכנולוגי בין משתמשי הקצה לאנשים שמפתחים את הטכנולוגיה, לדאוג לזה שהיא תוצג בצורה שנעימה לעין ולספר סיפור יותר רחב שמייצר ערך גם לחברה וגם ללקוחות״. העבודה שלו אף פעם לא מתחילה מהפורמט, אלא מהרעיון. ״הפורמט הוא תוצר לוואי של היצירה. חשוב לי לעשות דברים הוליסטיים, וזה יכול להיות כל פעם בפורמט משתנה. היתרון בעולם של חוויות משתמש דיגיטליות הוא צירוף המקשים Control+Z״.  על מהפכת ה־AI הוא אומר ״אני חושב שבסוף, כמו כל מהפכה, היא מקדמת את האנושות. התפקיד שלנו הוא לקחת אותה למקומות טובים״.

  6. Jun 21

    פרק 280: רוני בינדר

    רוני בינדר היא אמנית, שתציג במסגרת חממת האמנים של יריד צבע טרי שייפתח השבוע בתל אביב. למרות שהיא אמנית צעירה, מאחוריה כבר רזידנסי באיטליה (ועוד אחד באוסטריה בקיץ הקרוב), תערוכת יחיד בסדנאות האמנים תל אביב ואוטוטו גם תערוכה משותפת עם זוהר גוטסמן, שבשנתיים האחרונות היא משמשת כעוזרת ההוראה שלו בבית הספר לאמנות רב תחומית בשנקר. בינדר החליטה להיות אמנית בגיל 16, אחרי שהמורה שלה בבית הספר האנתרופוסופי ציירה איתה קו אחד על הקנבס. לשנקר היא הגיעה כציירת, אבל נשאבה לפיסול. בצבע טרי היא תציג סדרה של 40 תבליטים. ״בתור פסלת יש לי קונפליקט עם תבליטים כי הם על הקיר. אני מרגישה שכפסלת, העבודה שלי היא לשבור את הקיר״. בתבליטים, הגדולים שבהם מבטון והקטנים יותר מבטון פולימרי, היא יוצרת דימויים של ההווה הישראלי. ״אני קוראת להם קלפים ומנסה לתת ביטוי לחווית המציאות הישראלית. יש סדרה של נרות שהם בין זיכרון ואבל לבין אור והתחדשות; סדרה של גדר חיה שהיא בין שיח פורח למשהו מרושת וחוסם; ועוד כאלה עם דימויים פשוטים של חיים, אהבה, קרבה, נוף, משאלות״. היא מתארת את העבודה שלה כעבודה רכה יחסית לקושי ולכובד של העבודות. ״אני מפסלת בספוג פרחים ירוק שהוא עדין כמו חול, ואז מייצרת תבניות מקאפה. אני אוהבת כשהם עקומים, כל אחד בדרכו. העבודות מחזיקות דיסוננס בין התוצר המוגמר שמייצר איזו פאליות וגבריות שאני מקנאה בה, אבל הן לא באמת כאלה. אני מרגישה שאני מצליחה להתחרות בכוח על ידי רכות״. למרות העיסוק שלה בחומר, האמנות הכי נשגבת בעיניה היא פרפורמנס, ואולי יום אחד תגיע גם לשם. ״האפשרות הרוחנית לתת את הגוף בידיו של הצופה – היא משאלה גדולה״.

  7. Jun 14

    פרק 279: ירדן מיינפלד דיזנגוף

    ירדן מיינפלד דיזנגוף היא בעלת מנעד מרשים של כישורים - עורכת דין, מעצבת אופנה ועיתונאית - ובכולם היא  משתמשת לא מעט גם היום, כשהיא בעלת עמוד אינסטגרם בעל 130 אלף עוקבים שבו היא מסקרת תרבות פופולרית מהעולם. הסיפור שלה התחיל בחופשת הלידה הראשונה (״הייתי נוגעת בבדים בנחלת בנימין ובוכה״) כשעזבה את עולם המשפט והגשימה חלום – לעצב בגדים. אחרי שהפעילה סטודיו הגיעה הקורונה, מה שהוביל אותה לסגירתו וגם למעבר אמיץ מאשקלון לתל אביב. בהמשך החלה לכתוב במגזין גו סטייל, תפקיד שבמסגרתו גם למדה לצלם, לערוך ולהפיק; ואז לניהול עמוד אינסטגרם של מעצבת מהצפון – מה שגרם לה להבין שהיא יכולה גם לעשות את זה בעצמה - ולעצמה. הרגע שבו הכל, לדבריה, ״התפוצץ״, היה רצף של 100 סטוריז שהעלתה על חייו של קניה ווסט אחרי גירושיו מקים קרדשיאן. ״יצרתי דוקו, סרט קצר על חייו. הקהל השתגע. שם היתה התפנית, אז הבנתי שזה מה שאני רוצה לעשות בחיים״. היום היא מתחזקת גם קהילה ש״מסכמת את כל ההוויה של מה שאני – שהיא גם וגם וגם. הקהילה היא מקום לנשים שבו לא שופטים אותן. הן יכולות להיות אינטליגנטיות וגם לאהוב טראש. הקהילה קיימת בסך הכל חצי שנה וכבר נפגשנו עשר פעמים, ובקרוב אנחנו נוסעות יחד להופעה של באד באני״. לא מדובר רק בקהילה וירטואלית אלא כזו שנפגשת פנים מול פנים. ״הסושיאל מדיה, מדהים ככל שיהיה, הוא משהו גנרי. הטרנדים נהיו כלל עולמיים. אנחנו בני אדם ואנחנו יצור קהילתי ורואים שהעולם הולך לכיוון של קהילות״. ואם זה היה תלוי בה, היא היתה שמחה שהתלות באלגוריתם תשפיע קצת פחות על הנפש – ״יום אחד הוא גורם לי להרגיש שאני מלכת העולם ויום אחד גורם לי להרגיש שאני אפס״; ובכל מקרה היא מוקירה תודה כל דקה ביום על המקום שבו היא נמצאת, וגם כשהיא מותשת מהתרוצצויות על שטיחים אדומים, היא מזכירה לעצמה שזה מה שחלמה.

  8. Jun 7

    פרק 278: עדן אוחנא

    עדן אוחנא הוא מעצב, שבקרוב נוכל לראות את העבודות שלו גם במתחם עיצוב טרי של יריד צבע טרי, שייפתח ב־24.6 במתחם הטכני קרמניצקי בתל אביב. הוא בוגר המחלקה לעיצוב תעשייתי במכון אבני והתכנית לתואר שני בעיצוב תעשייתי בבצלאל, ובמהלך השנים עוסק באופן מקצועי בעיצוב תפאורה כארט דיירקטור של סטים – סרטים, סדרות, פרסומות ועוד. ״כילד רציתי להיות שחקן. הייתי נער פרסומות אבל גם שם התעניינתי בעיקר בארט, בדיזיין. רציתי לעשות אמנות פרקטית אז הלכתי ללמוד עיצוב תעשייתי, ובמקביל ללימודים המשכתי לעבוד בארט. נכנסתי לעולם של לבנות סטים וליצור תפאורות, כשאני תמיד נעזר בכלים שלמדתי בתואר הראשון והשני״. ביריד הקרוב הוא יציג סדרות חדשות של אוביקטים מסוגים שונים. ״הנושא שלי הוא יסודות חדשים, התחדשות. אני שם דגש על מה שקורה עכשיו וכמעצב אני נותן לזה סוג של פרספקטיבה. אני לא יודע לעשות דבר אחד: תהיה קרמיקה, יהיו דקאלים, כדים שיסתובבו, טקסטיל, מתכות״. הכדים המסתובבים, לדוגמה, הם כאלה שבאמצעותם הוא עוסק בהידברות. ״זה בסדר שכל אחד חושב אחרת, אבל שיח חייב להעשות בצורה מתורבתת ונעימה. על הכדים יש הולוגרמות שמשדרות כמה תמונות, לפעמים סותרות זו את זו, ואם אתה יושב בצד אחד ואני בצד השני – אנחנו לא רואים את אותו הדבר״. הכדים האלה, כמו אוביקטים נוספים, נולדו במקור ב״חוג עיצוב״ שהוא מפעיל לצד קולגות כבר חמש שנים, וכמו עבודות אחרות שלו (כדים מקומטים, צלחות דניאל הגרי ועוד - ויש בהן הומור (מצרך נדיר בעיצוב או אמנות ישראלית עכשווית). ״אני משתדל להישאר עם חיוך על הפנים. ההומור הוא הדרך שלי לגרום לקהל להתאסף, זו דרך ההתקשרות שלי – והיא עוזרת לי לכוון את מה שאני רוצה לומר״. להזמנת סיורים ביריד צבע טרי ופרטים נוספים >>>https://www.freshpaint.co.il/freshpaint-guided-tours-he

See All (285)

Ratings & Reviews

5
out of 5
3 Ratings

About

יובל סער, העורך הראשי של מגזין האמנות והעיצוב המקוון פורטפוליו, משוחח מדי שבוע עם יוצרות ויוצרים על עבודה, יצירה והשראה.

Information

  • Creator
    מגזין פורטפוליו
  • Years Active
    2021 - 2026
  • Episodes
    285
  • Rating
    Clean
  • Copyright
    © prtfl.co.il 2023
  • Show Website
    תיק עבודות