מקום אחר - שיחות והרהורים על יצירה עברית ברחבי העולם

אופיר מינץ־מנור

.אופיר מינץ־מנור בשיחות עומק ממוקדות עם יוצרות ויוצרים שכותבים וחושבים בעברית ברחבי העולם עקבו אחרי הפודקאסט בדף הפייסבוק שלו, בעמוד האינסטגרם או בערוץ היוטיוב, דרכם גם תוכלו ליצור קשר עם אופיר. קישורים תמצאו בתיאור הפרקים השונים בנגן.. עורך, מפיק ומגיש: אופיר מינץ־מנור קריין אות פתיחה: אריה מרקו מוזיקה: ⁠⁠׳לך׳, להקת ״כּריכה רכּה״⁠

  1. 1d ago

    יונה־דביר שלם חדאד (קלוסטרס)

    השיחה עם יונה־דביר שלם חדאד פותחת שער למקומות אחרים של ממש. יונה הוא נצר למשפחה מהאי ג׳רבה, שחי כיום בכפר קטן בשוויץ אחרי נדודים לא מעטים. היצירה הספרותית שלו כוללת בין השאר כתיבת שירים וספר חדש (ישוע, השטן וירושלים), שעוסק ביעקב ישראל דה האן, דמות קווירית, אורתודוקסית-יהודית ואנטי ציונית, שהשפיעה רבות על חייו. במהלך הפרק מקריא יונה־דביר את שירו ׳לצרור לגלות׳, שאת מילותיו תוכלו לקרוא כאן: לִצְרֹר לְגָלוּת לַמְנַצֵּ֬חַ עַֽל־שׁוֹשַׁנִּ֬ים לְדָוִֽד (תהלים ס"ט) א אָנָּא שִׁמְעִי שֶׁתִּהְיֶינָה אָזְנַיִךְ נוֹטוֹת תַּחֲנוּנַי צוֹעֲקִים אֵלַיִךְ מִן הָאֲדָמָה אֲרָזֵינוּ רוֹעֲדִים וְאֵינָם עוֹד מִטָּתֵנוּ מִתְרַעֲנֶנֶת כָּל הָעֵת אֲנִי צָמֵא אֵלַיִךְ וְאֵין לִי הוֹלֵךְ לְבַד וּמִתְיַבֵּשׁ עָיֵף וּמֻתָּשׁ נִשְׁבַּרְתִּי נָטוּשׁ וּבְלִי כּוֹחוֹת אֵין בִּי עוֹד. הַדְּמָעוֹת בּוֹכוֹת בְּעַצְמָן וּבְקָרוֹב כְּבָר לֹא נוֹתַר לִי עַל אֵלֶּה אֲנִי בּוֹכִיָּה מַיִם רַבִּים לֹא יִגְּעוּ בָּנוּ אַךְ הָאֵשׁ הַמִּשְׁתּוֹלֶלֶת תַּעֲשֶׂה בָּנוּ – ב עָבַדְתִּי אוֹתָךְ כָּל כָּךְ הַרְבֵּה וְהָיוּ בְּעֵינַי כֹּה מְעַט בְּאַהֲבָתִי אוֹתָךְ אֲנִי זוֹכֵר לָךְ אֶת הַלֵּילוֹת וְאֶת הַיָּמִים שֶׁהָלַכְנוּ יַחַד בְּנִצָּנֵי אֲהָבַתְנוּ בַּאֲרָצוֹת זָרוֹת אָזְנֵי יְרוּשָׁלַיִם נִזְדַּקְּרוּ לִכְבוֹדֵנוּ כָּל הַלַּיְלָה הָפְכוּ בִּי יָדַיִךְ וְאָמַרְתִּי לָךְ אַל תִּפְגְּעִי בִּי לְעָזְבֵךְ בַּאֲשֶׁר תִּבְחֲרִי אֶבְחַר וְאָלִין עַד הַמָּוֶת שֶׁיַּפְרִיד וְכַמָּה אָהַבְתְּ אוֹתִי כַּמָּה אַהֲבָה יֶשׁ לָנוּ אֲנַחְנוּ בִּנְשִׁימָה אַחַת. ג בְּמִלִּים הָאֵלּוּ קָרָאתִי וְלֹא עָנִית הַמִּלִּים הָאֵלּוּ הֵן גַּעְגּוּעִים לְפַעַם בָּהּ הַכֹּל הָיָה יָם הַמִּלִּים הָאֵלּוּ יְבֵשׁוֹת כְּצִיָּה מִשֶּׁיָּצָאת לִרְעוֹת בַּשָּׂדוֹת וְלֹא שַׁבְתְּ                                                                 מִשֶּׁהָלַכְתְּ לְעֶדְרֵי חֲבֵרֵינוּ וְהִנֵּה הַכֹּל אֵינֶנּוּ וְהִנֵּה רִיק וְכָל מַעֲשַׂי וַעֲמָלִי לְלֹא יִתְרוֹן וְהַשֶּׁמֶשׁ אֵינֶנָּהּ עוֹד אֲנִי נֶחְתַּמְתִּי בְּפָנַיִךְ כְּגַן מָלֵא פֵּרוֹת נֶאֱטַמְתִּי וּמַיִם אֵין נִכְנָסִים וְאֵין יוֹצְאִים נִשְׁמָתִי בְּתַרְדֶּמֶת וַאֲנִי לֹא פּוֹתַחַת מְפַחֶדֶת לְהַחְלִיק נֶהְפָּךְ לִבִּי בְּקִרְבִּי מוּזָר הָיִיתִי לָךְ נָכְרִי לְאַהֲבָתֵנוּ מָה הוּא בֵּיתֵנוּ מָלֵא בְּמַיִם חַיִּים וּמְכַסֶּה אֶת הַדָּם. ד אֲנִי בְּצִפִּיָּה לָךְ אָנָּא שָׁמַעַתְּ אֶת קוֹלִי וְאַל תַּעֲלִימִי אָזְנֵךְ מִבַּקָּשָׁתִּי בּוֹאִי לְרַוְחָתִי בּוֹאִי אִתִּי נֵצֵא הַשָּׂדֶה בּוֹאִי בּוֹאִי אֲנִי יוֹדַעַת גַּם שֶׁבְּכָל צִפִּיָּה יֵשׁ עֶצֶב וַעֲדַיִן אֲנִי זְקוּקָה לְךָ בּוֹאִי בְּאַהֲבָתֵךְ שִׂמְחַת לִבִּי בַּאֲנָחָה וְלֹא נוֹשֶׁמֶת אָנָּא תְּנִי לִי לְהִכָּנֵס תַּחַת כְּנָפֶךָ זֶה מוּל זֶה – אָנוּ לֵב יָם וְמִדְבָּר בּוֹאִי הַמִּזְוָדוֹת פְּתוּחוֹת כְּבָר ה אֲהוּבָה, אֲנִי שׁוֹאֶלֶת & אוּלַי/ אוֹמֶרֶת אֵיפֹה אַתְּ עֵת בָּרַחְנוּ כְּמוֹ פַּטְרוֹנוּס/ הֵבַנְתִּי/ טוֹב הָיָה לִפְרוֹשׂ כְּנָפַיִם וְהִנֵּה/ וְיָצָאנוּ לִרְעוֹת בֶּהָרִים שֶׁל בְּשָׂמִים וּמֵיְקְאַפּ עַל הָעוֹר/ מְלָכוֹת שֶׁל דְּרָאג בְּמַמְלָכָה שֶׁל שֶׁקֶר/ יָצָאתִי/ לָשֶׁבֶת בַּכְּרָמִים לִרְעוֹת בַּשּׁוֹשַׁנִּים/ מְבַקֶּשֶׁת אֶת רוּמִי וְאֶת מַגָּע צְחוֹקֵךְ אִתִּי. אֲנִי יוֹדַעַת שֶׁהַמֶּרְחָק חָשׁוּב/ אוּלַי מִדֵּי פַּעַם נְחַיֵּךְ/ כְּשֶׁאָנוּ קוֹפְצוֹת לִלְגֹּם אֲוִיר זְרִיחָה/ כָּל אַחַת מִקְּצֵה הַלַּיְלָה שֶׁלָּהּ/ אֲנַחְנוּ בְּכָל זֹאת יוֹנְקִים/ גַּם כְּשֶׁבָּחַרְנוּ/ לִחְיוֹת בֵּין הַגַּלִּים    ⁠דף הפייסבוק⁠ עמוד האינסטגרם ⁠ערוץ היוטיוב⁠ עורך, מפיק ומגיש: אופיר מינץ־מנור קריין: אריה מרקו מוזיקה: ⁠׳לך׳, להקת ״כּריכה רכּה״⁠

  2. Jul 23

    טלי עוקבי (קיל)

    טלי עוקבי חיה מזה הרבה שנים בעיר קיל שבצפון גרמניה וכותבת פרוזה עברית מקומית מאוד. בשיחה אנחנו מדברים על החיים בעיר קטנה ועל חוטים סמויים שמקשרים בין דברים שונים שעשתה לאורך חייה. במהלך הפרק מקריאה טלי את הקטע הבא מתוך הנובלה שלה ׳הפילים של אוגוסט גמישים׳, שראתה אור בספרה ׳אמנות המרחק׳ (פרדס, 2025): נזכרתי שלפני שנתיים בערך, הזמין מרטין את הקולגות שלו בפעם הראשונה והאחרונה אלינו למסיבת קיץ. כולם כבר הזמינו, היה סבב ורק הוא עדין לא - הם לחצו, אז הוא הזמין. מיוזמתו האישית לעולם לא היה עולה בדעתו לעשות צעד סוציאלי כזה,  Never. בדיעבד הבנו שהייתה זו מסיבת פרידה, כיוון שכמה חודשים לאחר מכן הוא קיבל את המשרה בגן הבוטני והחליף מקום עבודה. הם הגיעו עם המון אלכוהול ומצב רוח טוב. את כולם הכרתי מהסיפורים שסיפר לי עליהם. ישבתי ליד מתיאו, וידעתי שגם אני אשרוד את הערב רק בעזרת אלכוהול. מתיאו נזקק רק לשתי בירות כדי להידבק אליי ולספר לי כיצד חברה שלו זרקה אותו. כבר שמעתי את הסיפור הנורא הזה ממרטין, וכל האחרים כבר שמעו, ושמחו שמתיאו נדבק אליי, והם יכולים לשתות בשקט. היא זרקה אותו בפתאומיות ובצורה מכוערת: השאירה את כל הדברים אצלו וגם המון חובות. הוא כמעט בכה, התפרק עליי אבל הבנתי שככה זה אצל אנשים שעובדים בתחום הפסיכיאטרי - לרוב הם מפורקים בעצמם.  תוך כדי סיפור עלה בי כעס על החברה, כעס שהוא לא העז להרגיש בעצמו וחשבתי "איזה אפס אתה מתיאו"! הבטתי בו במבט מלא רחמים ואמפתיה, אפילו נהניתי להקשיב לטרגדיה הקטנה שלו ובלב אמרתי: "מגיע לך, אפס!" ובמקביל חשבתי איזה אפס אני, שאני חושבת שהוא אפס. בינתיים לוקס ופרידה פלירטטו. הוא ליקקה את כוס היין והביטה בו, הוא כבר היה צמוד אליה. שניהם נשואים לאנשים אחרים. ראיתי אותה מלקקת את הכוס, היא סקסית. נזכרתי שמרטין סיפר לי פעם, שחולה אחד העיף עליה את מגש האוכל בהתקף זעם והיא ברחה. תהיתי אם בעבודה הם גם מפלרטטים בחופשיות. הם שתו כמו גמלים, מלא אלכוהול ואז מוזיקה. הם רקדו בפראות וצרחו תוך כדי כך, גם מתיאו עם כל הגוף הגדול שלו והכאבים. יורק נצמד אליי בריקוד וצרח "Es ist so Cool", שוב ושוב. הוא הזיע  ולא היה אכפת לי. מרטין גם רקד אבל לא איבד את עצמו לגמרי. לוקס ופרידה רקדו באופן ארוטי גם בשירים שבכלל לא היו בכיוון. אחר כך הם התחילו לצרוח את השירים, נכנסו לאקסטזה ואני ממש נבהלתי וחשבתי מסכנים החולים. הם כביכול שמחו אבל שמחה דרסטית כזו, שמחה של פוסט- טראומה, שמחה של אנשים שראו יותר מידי חרא בחיים. בהמשך הערב לוקס הסתגר, תפס את הראש בין הידיים. קולגה אחרת ליטפה לו את הראש. ישבתי לידם והצלחתי לקלוט שהוא מדבר על ההתחממות הגלובלית. הוא פעיל אקולוגי וממש במצוקה מאיך שהעולם שלנו נראה ולאן אנחנו הולכים. כל השמחה ירדה לו. הוא היה שבור באמת  ולאט לאט כולם נשברו, נפלו כמו קוביות דומינו. וככה הערב ירד, כבר היה מאוחר והם הלכו. במהרה סידרנו הכל והלכנו לישון. חשבנו שהיה ערב מוצלח ואני עוד ניחמתי את מרטין ואמרתי לו "אתה רואה, לא היה כזה נורא", וכנראה עוד משהו על "להזמין אנשים הביתה" והוא אמר כן, אפשר ולמה לא בעצם - הגיב בצורה חיובית, בקלילות בלתי מתחייבת.    ⁠דף הפייסבוק⁠ עמוד האינסטגרם ⁠ערוץ היוטיוב⁠ עורך, מפיק ומגיש: אופיר מינץ־מנור קריין: אריה מרקו מוזיקה: ⁠׳לך׳, להקת ״כּריכה רכּה״⁠.

  3. Jul 16 ·  Bonus

    כתב העת ׳נתיבות עולם׳

    פרק בונוס שמוקדש ל׳נתיבות עולם׳, כתב העת החדש לעברית עולמית שצמח מתוך פרקי הפודקאסט עצמם, ושיסדתי עם ראשוני משתתפיו: טל חבר־חיבובסקי ורעות בן־יעקב. הפרק הבלתי שגרתי הזה הוא מעין שיח-מערכת מהורהר ואישי מאוד, שמעלה על פני השטח שאלות קשות על מהותה וזהותה של כתיבה עברית בימי רצח עם וטיהור אתני. שאלות מסוג זה אינן נדונות כמעט כלל, וגם כאשר הן נידונות הפרספקטיבה שלהן היא כמעט לעולם ישראלית. כל מהותו של ׳נתיבות עולם׳ היא לייצר מרחב שיח עברי אלטרנטיבי שמתקיים מעבר לגבולות השיח הישראלי-ציוני הזה, ובשיחה אנחנו מנסים להגדיר את זהותו של מרחב כזה את האופן שבו ניתן לבנות אותו. הגיליון הראשון יראה אור בחודשים הקרובים ופרטים נוספים על כתב העת ניתן למצוא בקישור: https://netivotolam.net  ⁠דף הפייסבוק⁠ עמוד האינסטגרם ⁠ערוץ היוטיוב⁠ עורך, מפיק ומגיש: אופיר מינץ־מנור קריין: אריה מרקו מוזיקה: ⁠׳לך׳, להקת ״כּריכה רכּה״⁠

  4. Jul 9

    בועז יזרעאלי (לוקה)

    שיחה שלישית ואחרונה (לעת עתה) עם יוצר עברי שחי באיטליה. בועז יזרעאלי פרסם עד היום שישה ספרי פרוזה ואנחנו צוללים יחדיו אל עומקי המשמעויות של רעיון ״העברית העולמית״. לקראת סופה של השיחה בועז מקריא את הקטע הבא מתוך הסיפור ׳דלות׳, שראה אור בקובץ ׳השכן המסוכן׳ בשנת 2008: המוות משחרר מעכבות. כשמתו הורי יכולתי סוף סוף להודות שחוץ מאשתי-לשעבר את כולם אני שונא. רק אז זה התאפשר. לא היה אכפת לי יותר. הייתי אז חוקר-פרטי שמסתפק בשתיים-שלוש עבודות בשנה, ואת שאר הזמן הקדשתי לכתיבת שירים בפינת העבודה שבסלון. שתיים-שלוש עבודות בילוש בשנה אפשרו לי חיים שקטים של עוני מדוד.   תמורת השירים לא קיבלתי כסף וברור שגם לא אקבל. אבל הקדשתי להם את מירב כוחי וזמני. למרות שאין לי קוראים, אף לא אחד. יש לי מספר דמויות דמיוניות – אבל קבועות, רציניות ובעלות קריטריונים מחמירים למדי בענייני שירה – שמדי פעם אני משתדל לקרוא את שירי דרך עיניהן. הייתי מוכר אותם אם היו קונים. נניח, מאתיים שקל לשיר ארוך, שלושים שורות (שניים-שלושה שקלים לשעת עבודה, אני מעריך). גם סכום כזה הייתי מעריך. עד כדי כך אני לא מפונק. בוקר שלם הייתי יושב ושוקד על מלה אחת שלא מריחה נכון במשפט שלה. או שהשורה כולה לא נכונה, נגועה, הרהרתי בטיול אחר הצהריים בשדרות רוטשילד. כן, באותם ימים הייתי קם, רוחץ פנים בשיא הרצינות, מפעיל את הקומקום, אחר כך את המחשב, ומתיישב לכתוב. לא התעצלתי.  ⁠דף הפייסבוק⁠ עמוד האינסטגרם ⁠ערוץ היוטיוב⁠ עורך, מפיק ומגיש: אופיר מינץ־מנור קריין: אריה מרקו מוזיקה: ⁠׳לך׳, להקת ״כּריכה רכּה״⁠

  5. Jun 25

    תמר לזר (קולה די ואל ד׳אלזה)

    האם עץ שנופל ביער שאין בו אף אחד משמיע קול? בשיחה עם תמר לזר אנחנו משוחחים על שאלת הקוראות והקוראים בהקשר של היצירה העברית העולמית, על מה ניתן עוד לכתוב בימי השמדה וחורבן או שמא צריך להניח לכתיבה בכלל, ולכתיבה בעברית בפרט. במהלך הפרק מקריאה תמר את שני השירים הבאים מתוך ספרה ׳מהמעבורת׳ (קתרזיס, 2025): מחר הוּא מִתְגַּנֵּב אֶל מִתַּחַת לַשְּׂמִיכוֹת כְּמִתְכַּחֵשׁ לְלַהַט חֶרֶב מִתְהַפֶּכֶת בְּשַׁעֲרֵי רַחְמִי. מָחָר אַקְלִיט אֶת נְשִׁימוֹתָיו הַמִּתְאָרְכוֹת, אֶת פְּעִימוֹת לִבּוֹ. מָחָר אַשְׁמִיעָן לְכָל הַטַּיָּסִים. אֲסַפֵּר לָהֶם דָּבָר שֶׁאוּלַי אֵינָם יוֹדְעִים: שֶׁהַצְּלִיל הָרַךְ הַזֶּה, הַחַד־פַּעֲמִי, נִשְׁמָע מֵאֲחוֹרֵי כָּל הַחַלּוֹנוֹת הַמְּנֻפָּצִים. הוּא, וְלֹא מְטוֹסֵיהֶם הַמְּהִירִים, פַּסְקוֹל הַמִּלְחָמָה.     ביער כָּל הַיְּלָדִים אָבְדוּ בְּיַעַר הָאֵשׁ. מֵאוֹת קִילּוֹמֶטְרִים מִשָּׁם יָצָאנוּ לְחַפֵּשׂ. קָרָאנוּ בִּשְׁמָם: אַחְמַד. לִין. לַאֲנָא. הֵם הָיוּ רְחוֹקִים מִכְּדֵי לִשְׁמֹעַ. אֲבָל שָׁמַעְתִּי, וְיָדַעְתִּי מִי הִבְעִיר אֶת הָאֵשׁ. אֶת פֵּרוּרֵי הַלֶּחֶם שֶׁנִּזְּרוּ  לְכַבּוֹתָהּ נִקְּרוּ צִפּוֹרִים.    ⁠דף הפייסבוק⁠ עמוד האינסטגרם ⁠ערוץ היוטיוב⁠   עורך, מפיק ומגיש: אופיר מינץ־מנור קריין: אריה מרקו מוזיקה: ⁠׳לך׳, להקת ״כּריכה רכּה״⁠

  6. Jun 11

    אמוץ גלעדי (סביליה)

    אמוץ גלעדי היה אמור להיות חלק מ״המיני סדרה הפריזאית״ אך התברר שהוא גר בכלל בספרד ולפיכך זוכה לפתוח לראשונה בתולדות הפודקאסט את ה״סדרה הספרדית״. בשיחה איתו אנחנו מדברים על ההגירה בתוך ההגירה מצרפת לספרד, על הפרוזה היחודית שלו ועל הקשר שבין הרשת הדיאספורית לרשת קוראי הספרות הניסיונית. במהלך השיחה מקריא אמוץ את שני הסיפורים הבאים שלו: מי זה היא השעינה את אופניה על קיר הבניין הדו-קומתי ולחצה על כפתור האינטרקום. זו אני, אמרה בהחלטיות, בתשובה לשאלה מי זה, שנשאלה בקול גברי. מתכתיות הרמקול שיוותה לקול חספוס, צרידות, עומק של חיים שלמים, שלתוכם היא נבלעה דרך הדלת הפתוחה. אילו היה זהיר יותר, היה מבקש הקול לדעת מה הסיסמה, כפי שעושים רוב הקולות הבוקעים מתוך אינטרקומים בעירנו; שכן רבות כאן הבריות המנצלות כל הזדמנות להשתחל לתוך החמימות הביתית של חיי הזולת: טפילים חברתיים, רוחות רפאים. זה אני, הם אומרים ומקווים שהקול באינטרקום או מעבר לדלת לא ירגיש בהבדל, ולפעמים מתמזל מזלם והדלת נפתחת בפניהם, והם פוסעים לתוך דירה מוארת, לתוך זרועות פתוחות, מוזמנים להסב אל שולחן האוכל, שהילדים כבר יושבים סביבו ומחכים רק להם.   הופיע בתוך ספקולציה, גיליון 2, 2021: https://speculation-magazine.com/?p=2136 וכן בתוך הבה להבא, גיליון 16, 2021, עמ' 22-20.   דז'ה־וו ס', מסוג הטיפוסים שקשה לסווג, מבט מסויג, פרצוף משופם, אבל סתם, בלי טעם, לפי צו השעה; מסוג הטיפוסים שקשה לזווג, מין שלא מוצא אתמינו, עצם שלא מסתפק בעצמו, עוקר לעצמו צלע אחר צלע בשביל עזר כנגדו; מסוג הטיפוסים שקשה לתייג, עוסק בכל הבא ליד, מחליף ארצות כמוגרביים, בכל מקום מקים משפחה, מפרק, עובר לדבר הבא; ומפעם לפעם, הבהוב עמום במוח, מגע רגעי בין נוירונים – במקום אחר, בזמן אחר, בעיניים אחרות, את זה הוא כבר ראה. חייו לא היו עליזים אז, בגואטמלה, כשעבד בקטיף הבננות. השד יודע איך התגלגל דווקא לגואטמלה. הוא התגורר עם מריה והתאומים בביתעץ רעוע, דו־קומתי, בפאתי המטע. חדרי השינה היו בקומה העליונה; למטה היה המטבח וחדר האורחים. על אחד המדפים במטבח ניצבה צנצנתזכוכית לכסף קטן. לפנות בוקר הייתה מריה עוזבת את המיטה ויורדת במדרגות העץ החורקות. הוא היה שומע אותה שופכת את תכולת הצנצנת עלשולחן האוכל, בוחשת בערימה, שהיו בה בעיקר מטבעות של סנט או חמישה סנט, מחפשת כאלה של עשרה, עשרים־וחמישה, חמישים. קרקושהמטבעות הזכיר לו דבר־מה – במקום אחר, בזמן אחר, באוזניים אחרות, את זה הוא כבר שמע. כל כך הרבה חיים הוא חי, חיים שנשפכו מכיסיו, ניגרו מעיניו, נשרכו אחריו כמו שובל חילזון. הוא היה מוכן לחלק מהסרח העודף הזהלכמה מאותם הססנים, חששנים, אומללים, שמכלים את זמנם בד' אמות של היפוכונדריה וספקות. לפני זמן רב, בפרהיסטוריה הפרטית שלו, ס' היהאחד מהם: הוא דשדש אז במי אפסיים, השתכשך בהם כדג רקק, ביכר מוך על פני צוף. הוא היה יושב על ספסל בגינה הציבורית ומחטט באולר מתחתלציפורניו; מתבטל עד זרא. רוחו הייתה אפופה ערפילים סמיכים, אבל בבטנו נהמו אינסטינקטים של חיה. הם שלחו תדרי אזהרה דרך מערכתהעצבים, העבירו רפרוף בעפעף, רטט ברגל, צמרמורת בגב; ולאחר שכל המסרים, שנשלחו שוב ושוב, לכל קצות הגוף, אבדו בערפל, הכה בו הברק: עיניו נקרעו אל אור מסנוור, פיו נפער בקללה גרונית. הוא קם והתחיל לצעוד, מסומא, בשילוח איברים, כאצן במרוץ משוכות. הוא הרגיש פתאוםכמו גיבור מיתולוגי שנקרא לעמוד למבחן, לגבור על איתני הטבע וחיות טרף ומפלצות. הייתה לו עכשיו משימה: לעמוד במבחן הריסוק של עצמו. מתוך הנה הם באים, הוצאת הבה לאור, 2020, עמ' 78-76.    ⁠דף הפייסבוק⁠ עמוד האינסטגרם ⁠ערוץ היוטיוב⁠   עורך, מפיק ומגיש: אופיר מינץ־מנור קריין: אריה מרקו מוזיקה: ⁠׳לך׳, להקת ״כּריכה רכּה״⁠

About

.אופיר מינץ־מנור בשיחות עומק ממוקדות עם יוצרות ויוצרים שכותבים וחושבים בעברית ברחבי העולם עקבו אחרי הפודקאסט בדף הפייסבוק שלו, בעמוד האינסטגרם או בערוץ היוטיוב, דרכם גם תוכלו ליצור קשר עם אופיר. קישורים תמצאו בתיאור הפרקים השונים בנגן.. עורך, מפיק ומגיש: אופיר מינץ־מנור קריין אות פתיחה: אריה מרקו מוזיקה: ⁠⁠׳לך׳, להקת ״כּריכה רכּה״⁠