דרשות, שיעורים, ודברי תורה מרב ברוך וינטרוב ובית הכנסת מבשר ציון

רב ברוך וינטרוב
  • 0.0 (0)
  • Judaism

דרשות, שיעורים, ודברי תורה מבית הכנסת מבשר ציון

  1. 18h ago

    בבא בתרא י ע"א - צדקה תציל ממות

    עוצמתה האמיתית של הצדקה הגמרא מונה שרשרת של דברים עוצמתיים בטבע המנצחים זה את זה אך החזק מכולם הוא המוות. לכל יצור פיזי בעולמנו יש תאריך תפוגה, אך הפסוק מלמד סוד עצום: וצדקה תציל ממוות. המשמעות אינה חיי נצח פיזיים, אלא שכאשר אנו נותנים מזמננו וממשאבינו, אנו מתעלים מעל המגבלות שלנו, מנצחים את הסופיות ומתחברים לאינסוף. בעוד עולם הטבע פועל על פי "דין", עשיית חסד ללא ציפייה לתמורה היא שבירה של חוקי הטבע ומעשה ניסי, ממש כמו בריאת העולם "יש מאין". הנותן כביכול "מלווה" לה' כשמפרנס את ילדיו, ובכך זוכה לזכויות ולשלוות נפש, המפחיתה מתח ומובילה לאריכות ימים ובריאות טובה. הקשר בין צדקה לעבודה זרה הגמרא במסכת בבא בתרא מספרת על רב פפא, שהיה אדם גדול, שכמעט מעד במדרגות ונפל מגובה שתי קומות. הוא הבין שזהו מסר משמים, שכן זהו עונש הדומה לסקילה השמור למחללי שבת ועובדי עבודה זרה. חברו, רב חייא בר רב מדפתי, הציע שאולי נמנע מלתת צדקה לעני. רבי יהושע בן קרחה והספר "עמק שאלה" מלמדים שהמעלים עיניו מן הצדקה, בפרט כשהעני ניגש אליו ישירות, נחשב כאילו עבד עבודה זרה, שכן בשניהם מופיעה המילה בליעל (פריקת עול). התעלמות מהעני היא אכזריות כלפי אדם שנברא בצלם אלוקים והפיכתו ל"שקוף". כפי שהסביר רבי עקיבא לטורנוסרופוס: העניים הם בניו של ה', וכשאנו מתעלמים מהם אנו מתנתקים ממנו. הגאון מווילנה בספרו "קול אליהו" מסביר זאת באופן מבריק דרך טעמי המקרא: על המילים פתוח תפתח מופיעים הטעמים דרגא (מדרגה) ו-תביר (שבור) - רמז לכך שמי שלא פותח את ידו עלול להיתקל במדרגה שבורה, בדיוק מה שכמעט קרה לרב פפא! הלכה למעשה: שאלות ודפיקות בדלת 🤲 - כאשר אדם דופק בדלת או ניגש לבקש צדקה, חובה לתת לו משהו. אפילו מטבע קטן מספיק כדי להאיר לו פנים, ובלבד שלא ייצא בידיים ריקות ומבויש. אין צורך לחקור אם הוא ראוי או לתת סכומי עתק. - לגבי שאלות הלכתיות: בעוד שרב חייב לעזוב הכל כדי לענות לשאלת "הלכה למעשה" של אדם שניגש אליו פיזית, הדין שונה בוואטסאפ. הודעה נשלחת בשניות אך עלולה לדרוש שעות של מחקר (למשל בשאלות רפואה או כשרות), ולכן רב רשאי לענות בזמנו הפנוי. מתן בסתר, תפילה והגבאי הנאמן 🪙 - הדרך המהודרת ביותר היא "מתן בסתר" - כשהנותן והמקבל אינם יודעים זה על זה. חז"ל אומרים שצדקה בגלוי מצילה מגיהנום, אך בסתר מצילה ממיתה משונה (תאונות). המהר"ל מסביר שצדקה כזו מדבקת את האדם במידת ה"סתר" האלוקית ומכניסה אותו תחת הגנת הפסוק יושב בסתר עליון. - מומלץ לתת דרך גבאי צדקה אמין. הגמרא דורשת גבאי ברמה של רבי חנינא בן תרדיון (שתרם מכיסו כשהכספים התערבבו). התוספות מסבירים שהגבאי אינו חייב להיות צדיק ענק כמותו, אך חייב להיות ישר ונאמן לחלוטין. הרמב"ם מוסיף שצריך להיות חכם לדעת למי ראוי לתת, ואנו משתדלים למצוא את האנשים המתאימים ביותר. - הכנה לתפילה: מנהג רבי אלעזר, שהושרש על ידי האר"י הקדוש (למשל באמירת ויברך דוד), הוא לתת פרוטה לפני התפילה כדי לפתוח את הלב ולהפוך את היחידים ל"מניין" מלוכד הראוי להשראת שכינה. - סגולה מול השתדלות: כמו במחלוקת אם כדי לזכות בבנים יש לתת צדקה (סגולה - ר' אליעזר) או לשמח את האישה (מעשה - ר' יהושע). הרב אלחנן וסרמן מסביר שאין סתירה, אלו רמות משלימות. אחדות וגאולה 🕊️ הצדקה והחסד יוצרים שלום עמוק בין ישראל לה'. האחדות וההימנעות מלשון הרע מצילות חיים, במיוחד בזמן מלחמה כשחיילים מכל הרקעים סומכים זה על זה. כדברי רבי יהודה: גדולה צדקה שמקרבת את הגאולה!

    1h 8m

  2. 20h ago

    שמואל א פרק יא - המלחמה בנחש מלך בני עמון

    המלכת שאול והאיום של נחש העמוני בשבועות הקודמים למדנו שעם ישראל דרש מלך. שאול נבחר, אך היה נחבא אל הכלים. טקס ההמלכה הראשון שלו הסתיים בסוג של כישלון מעשי – הוא חזר הביתה בשתיקה, וקבוצת "בני בליעל" זלזלו ביכולתו להושיע אותם. כעת מתרחש משבר חדש ומפחיד: נחש העמוני שם מצור על יבש גלעד. תושבי העיר מרגישים חסרי אונים ומציעים כניעה מלאה. נחש מסכים, אך מציב תנאי סדיסטי ואכזרי – ניקור עין ימין של כל תושב, כדי להטיל חרפה על כל ישראל. זקני יבש מבקשים ארכה של שבעה ימים להזעיק עזרה. שאלנו בשיעור: מדוע מיהרו כל כך להיכנע, למה התנאי כה דרקוני, ואיזה היגיון צבאי יש במתן שבעה ימים? התשובה טמונה ברקע ההיסטורי המרתק שמצאנו בעדויות מתקופת בית שני (מגילות קומראן וכתבי יוסף בן מתתיהו). מתברר שנחש כבר תקף את נחלות ראובן וגד בעבר הירדן וניקר את עיניהם הימניות. כ-7,000 פליטים נמלטו ליבש גלעד, ולאחר כחודש נחש הגיע לצור גם עליהם. רקע זה מסביר היטב את הפחד והייאוש העצום של התושבים. מדוע דווקא עין ימין? ארבע זוויות -המטרה הצבאית ⚔️: כדי לירות בקשת או להעריך מרחקים בקרב חייבים שתי עיניים. נחש רצה "לחסל" את חיל הארטילריה של ישראל, והיה בטוח שבשבעת הימים שהעניק, הרעב יעשה את שלו. -ניצול הפילוג בעם 💔: אנשי יבש גלעד הוחרמו מאז פרשת פילגש בגבעה (בסוף ספר שופטים). נחש העריך שאף שבט לא יבוא לעזרתם ורצה להעמיק את הקרע והחיכוך בעם. -המטרה הרוחנית 📜: חז"ל במדרש מסבירים ש"עין ימין" מסמלת את ספר התורה ("מחמד עינינו") ואת הסנהדרין. נחש רצה לעקור מן התורה את הפסוק "לא יבוא עמוני ומואבי בקהל ה'" כדי לגרום להתבוללות. -מבחן המנהיגות של שאול 👑: פרובוקציה שנועדה להראות לכל העמים באזור שהמלך החדש חסר אונים מול הקואליציה שלו. המהפך של שאול – ממנהיגות לאחדות המצב נראה חסר סיכוי והעם יושב ובוכה. שאול חוזר מן השדה, איש לא קורא לו, אך ברגע שהוא שומע על כך – ותצלח עליו רוח אלוקים. הוא עובר תהליך מדהים: -לקיחת פיקוד: שאול לא שוקע בבכי אלא פועל מיד באופן נחרץ. הרמב"ם מסביר שהמדרגה הראשונה של נבואה והנהגה דורשת אומץ. כשמקרינים סמכות, ביטחון וקצת פחד בריא – העם הולך אחריך כאיש אחד. -מקום לעצמאות: שאול תופס פיקוד במלוא העוצמה דווקא כששמואל נותן לו מרחב פעולה, בניגוד למה שלמדנו בשיעור בשבוע שעבר (ב-1 ביוני 2026). שמואל ממתין ששאול "יבשיל", ממש כפי שאב אוהב נותן לבנו את המרחב לגדול. -הכוח שבאחדות: למחרת, ב-9 ביוני 2026, מתרחש תמרון טקטי מבריק וניצחון גדול. חלק מהעם רוצה להרוג את מי שזלזל בשאול קודם לכן. אך שאול מפגין גדלות נפש ועוצר אותם: "לא יומת איש ביום הזה". הוא מבין שברגעי משבר שניצחנו בהם יחד, מייצרים אחדות נטו ולא פילוג. השמחה בדברים הקטנים לאחר מכן, העם מתאסף בגלגל להמליך רשמית את שאול. הם מקריבים זבחי שלמים שהיו למעשה שלמי תודה. אפשר להקביל זאת ל-300,000 חיילים שחוזרים משירות מילואים ארוך ועושים יחד "על האש" כדי לחגוג במעמד רוחני עצום המקביל לברכת הגומל! 🙏 אף על פי שעדיין סבלו משעבוד לפלשתים, זה היה צעד ראשון לעצמאות. הלימוד הגדול שלנו: עלינו לשמוח בצעדים קטנים, לא לבוז ל"יום קטנות", ולהודות על ההתקדמות כדי לצמוח לדברים הגדולים באמת. 🚀 שנזכה לפעול מתוך אומץ, להקרין ביטחון, ובעיקר לאחד את עם ישראל! ערב מבורך ובשורות טובות 🌟 נמשיך בעזרת ה' בלימוד שלנו בשבוע הבא, החל מה-14 ביוני 2026. 📖✨

    42 min

  3. 2d ago

    Rav Zvi Yehuda HaCohen Kook - From Father To Son

    In 1982, author Amos Oz noted a fascinating phenomenon: in the past, Religious Zionism always sat quietly in the "passenger car" of the Zionist train. Suddenly, it wanted to be the leading "locomotive." This historical shift is deeply connected to Rabbi Tzvi Yehuda Kook and Yeshivat Merkaz HaRav. Milestones and a Rare Connection Between Father and Son: 📜 -Rabbi Tzvi Yehuda was born in 1891, on Seder night, a time of redemption. -He immigrated to Eretz Yisrael with his father, HaRa'ayah Kook, on the 28th of Iyar 1904 - exactly 63 years before Jerusalem Liberation Day! -He studied Torah in Jerusalem while his father still served as Rabbi of Jaffa and the early settlements. -In 1908, when Rabbi Tzvi Yehuda was very young, his father apologized in a letter for not being available to write at length, but noted that his son would write in his place, adding amazing words: "who, thank God, is almost one with me". This is an amazing expression of the deep spiritual connection and profound inner identity between them! ✨ The Spiritual Vision and Shofar of HaRa'ayah: 🌿 Rabbi Tzvi Yehuda was not merely an "editor" of his father's writings. Thanks to his delicate soul, he was the only one who truly understood the inner and spiritual monologue of Rabbi Kook and made it accessible. During a period when Zionist Congresses declared that Zionism had no connection to religion, he opposed this view, arguing that the return to Zion was a process of redemption inseparable from the Master of the Universe. After exile in Europe during World War I, he returned to the Land in 1920 (5680) and published the book Orot (Lights), to connect the holy trinity: Am Yisrael (the People of Israel), Eretz Yisrael (the Land of Israel), and Torat Yisrael (the Torah of Israel). The Halachic and Philosophical Approach: 💡 -From General to Specific: Rabbi Tzvi Yehuda emphasized always starting from the grand ideal. For example, from the Gemara in Bava Kamma which equates a woman to a man regarding all Torah laws, he learned about the full halachic potential of women. Only after understanding the general principle does one proceed to discuss exceptions (like time-bound positive commandments). -Holistic National Vision: In contrast to individualism, his teachings focused entirely on that holy trinity (people, land, and Torah) as the foundation for the process of redemption and the establishment of the state. 🇮🇱 -His View on the Holocaust: He described the Holocaust using the metaphor of a "cruel divine surgery." According to his approach, when the time of redemption arrives and parts of the nation refuse to leave exile, a painful surgery is required to detach the people from Europe and return them to their land. -Objections to this Approach: It is important to note that other rabbis strongly objected to this. Rabbi Yehuda Amital zt"l, for example, believed it was a dangerous presumption to explain the Holocaust as a rational or therapeutic process, stating that we should not presume to understand the hidden secrets of the Holy One, Blessed Be He, in such a terrible catastrophe.

    57 min

  4. Jun 2

    בבא בתרא י ע"א - כוונה במצוות צדקה

    עד כמה חשובה ה"כוונה" כשאנחנו נותנים צדקה, או שאולי העיקר הוא רק התוצאה הסופית? חלום של 700 דינרים 🪙 הגמרא מספרת על רבן יוחנן בן זכאי שראה בחלום שבני אחותו יפסידו בדיוק 700 דינרים השנה. במקום לגלות להם, הוא דחק בהם לתת צדקה, והם תרמו 683 דינרים. בערב יום כיפור, לקחו מהם גובי המיסים בדיוק את היתרה - 17 דינרים! כשאמרו לו שיכול היה לגלות להם כדי שיתנו הכל לצדקה, הסביר שרצה שיתנו לשמה - מתוך רצון לקיים מצווה ולא כדי לחמוק ממס. מצד שני, הגמרא אומרת (דף ט') שגם כסף שנלקח בכפייה למיסים ומשמש לצרכי ציבור (כמו מרחצאות לעניים) נחשב צדקה. המסקנה? גם בנתינה מאונס יש אלמנט של צדקה, אבל המדרגה השלמה היא לתת מבחירה ואהבה. המהות הכפולה של הצדקה - שתי גישות ⚖️ במצוות שבין אדם לחברו, ראינו מחלוקת יסודית: - גישת המהר"ל, הרמב"ם והחפץ חיים: המהר"ל והרמב"ם (בשמונה פרקים) מסבירים שבמצוות הגיוניות כמו צדקה וכיבוד הורים, האידיאל הוא לעשותן מאהבה. אמא נהנית יותר כשילדה מתקשר מגעגוע, לא רק כי השם ציווה! ❤️ החפץ חיים באהבת חסד מוסיף שאם אדם תורם רק לכבוד (כדי ששמו יתנוסס על קיר), זו מצווה שלא לשמה. צריך לפעול במאור פנים ונדיבות. - גישת 'התעוררות תשובה': ר' שמעון סופר (נכדו של החתם סופר) טוען שכאן העיקר הוא התוצאה והצלת החיים. אפילו אם לאדם נפל מטבע ועני מצא אותו וקנה אוכל - המאבד זוכה במצוות צדקה! כספי השוחד של נפוליאון 💰 רבי שמואל לנדא (בנו של ה'נודע ביהודה') מסביר זאת נפלא בספרו אהבת ציון. קהילת פראג אספה כסף לשחד את קציני נפוליאון. כשהצרפתים הובסו, הרב ביקש להעביר את כספי השוחד לעניים. אבל איך כסף לגויים נחשב צדקה? הוא הסביר שלצדקה יש שני חלקים: כוונת ההפרשה (בין אדם למקום) והנתינה בפועל (בין אדם לחברו). בניגוד לתפילין או לולב שדורשים כוונה, בצדקה - ברגע שהעני נהנה, התקיים החלק השני והחשוב! אגב, הוספנו שלגבי קבלת שכר, גם אם המעשה אינו "מצווה מושלמת" (כמו קריאת שמע לאחר הזמן או צדקה ללא כוונה), הקב"ה אינו מקפח שכר על עצם המעשה הטוב. סכנת המחלוקת - לקח היסטורי 🕊️ סיימנו בלקח כאוב מפרשת קורח ומההיסטוריה. לאחר פטירת ה'נודע ביהודה', פרצה בפראג מחלוקת נוראה על הרבנות בין בנו, ר' שמואל לנדא, לבין תלמידו ר' אלעזר פלקלס. שניהם היו גאונים וצדיקים, אך הריב קרע את הקהילה, פגע במעמד הרבנות ופתח פתח להשכלה. כמאה שנים לאחר מכן, היהדות הדתית בפראג כמעט קרסה. המסר: מחלוקת מחריבה תשתיות רוחניות! עלינו להתרחק מפילוג ולהרבות אהבה.

    1h 8m

  5. Jun 1

    שמואל א פרק י - משכמו ומעלה מתחבא מאחרי הכלים

    וַיִּקַּח שְׁמוּאֵל אֶת פַּךְ הַשֶּׁמֶן וַיִּצֹק עַל רֹאשׁוֹ וַיִּשָּׁקֵהוּ וַיֹּאמֶר הֲלוֹא כִּי מְשָׁחֲךָ ה' עַל נַחֲלָתוֹ לְנָגִיד: בְּלֶכְתְּךָ הַיּוֹם מֵעִמָּדִי וּמָצָאתָ שְׁנֵי אֲנָשִׁים עִם קְבֻרַת רָחֵל בִּגְבוּל בִּנְיָמִן בְּצֶלְצַח וְאָמְרוּ אֵלֶיךָ נִמְצְאוּ הָאֲתֹנוֹת אֲשֶׁר הָלַכְתָּ לְבַקֵּשׁ וְהִנֵּה נָטַשׁ אָבִיךָ אֶת דִּבְרֵי הָאֲתֹנוֹת וְדָאַג לָכֶם לֵאמֹר מָה אֶעֱשֶׂה לִבְנִי: וְחָלַפְתָּ מִשָּׁם וָהָלְאָה וּבָאתָ עַד אֵלוֹן תָּבוֹר וּמְצָאוּךָ שָּׁם שְׁלֹשָׁה אֲנָשִׁים עֹלִים אֶל הָאֱלֹהִים בֵּית אֵל אֶחָד נֹשֵׂא שְׁלֹשָׁה גְדָיִים וְאֶחָד נֹשֵׂא שְׁלֹשֶׁת כִּכְּרוֹת לֶחֶם וְאֶחָד נֹשֵׂא נֵבֶל יָיִן: וְשָׁאֲלוּ לְךָ לְשָׁלוֹם וְנָתְנוּ לְךָ שְׁתֵּי לֶחֶם וְלָקַחְתָּ מִיָּדָם: אַחַר כֵּן תָּבוֹא גִּבְעַת הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר שָׁם נְצִבֵי פְלִשְׁתִּים וִיהִי כְבֹאֲךָ שָׁם הָעִיר וּפָגַעְתָּ חֶבֶל נְבִיאִים יֹרְדִים מֵהַבָּמָה וְלִפְנֵיהֶם נֵבֶל וְתֹף וְחָלִיל וְכִנּוֹר וְהֵמָּה מִתְנַבְּאִים: וְצָלְחָה עָלֶיךָ רוּחַ ה' וְהִתְנַבִּיתָ עִמָּם וְנֶהְפַּכְתָּ לְאִישׁ אַחֵר: וְהָיָה כִּי תבאינה תָבֹאנָה הָאֹתוֹת הָאֵלֶּה לָךְ עֲשֵׂה לְךָ אֲשֶׁר תִּמְצָא יָדֶךָ כִּי הָאֱלֹהִים עִמָּךְ: וְיָרַדְתָּ לְפָנַי הַגִּלְגָּל וְהִנֵּה אָנֹכִי יֹרֵד אֵלֶיךָ לְהַעֲלוֹת עֹלוֹת לִזְבֹּחַ זִבְחֵי שְׁלָמִים שִׁבְעַת יָמִים תּוֹחֵל עַד בּוֹאִי אֵלֶיךָ וְהוֹדַעְתִּי לְךָ אֵת אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה: וְהָיָה כְּהַפְנֹתוֹ שִׁכְמוֹ לָלֶכֶת מֵעִם שְׁמוּאֵל וַיַּהֲפָךְ לוֹ אֱלֹהִים לֵב אַחֵר וַיָּבֹאוּ כָּל הָאֹתוֹת הָאֵלֶּה בַּיּוֹם הַהוּא: ס וַיָּבֹאוּ שָׁם הַגִּבְעָתָה וְהִנֵּה חֶבֶל נְבִאִים לִקְרָאתוֹ וַתִּצְלַח עָלָיו רוּחַ אֱלֹהִים וַיִּתְנַבֵּא בְּתוֹכָם: וַיְהִי כָּל יוֹדְעוֹ מֵאִתְּמוֹל שִׁלְשׁוֹם וַיִּרְאוּ וְהִנֵּה עִם נְבִאִים נִבָּא וַיֹּאמֶר הָעָם אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ מַה זֶּה הָיָה לְבֶן קִישׁ הֲגַם שָׁאוּל בַּנְּבִיאִים: וַיַּעַן אִישׁ מִשָּׁם וַיֹּאמֶר וּמִי אֲבִיהֶם עַל כֵּן הָיְתָה לְמָשָׁל הֲגַם שָׁאוּל בַּנְּבִאִים: וַיְכַל מֵהִתְנַבּוֹת וַיָּבֹא הַבָּמָה: וַיֹּאמֶר דּוֹד שָׁאוּל אֵלָיו וְאֶל נַעֲרוֹ אָן הֲלַכְתֶּם וַיֹּאמֶר לְבַקֵּשׁ אֶת הָאֲתֹנוֹת וַנִּרְאֶה כִי אַיִן וַנָּבוֹא אֶל שְׁמוּאֵל: וַיֹּאמֶר דּוֹד שָׁאוּל הַגִּידָה נָּא לִי מָה אָמַר לָכֶם שְׁמוּאֵל: וַיֹּאמֶר שָׁאוּל אֶל דּוֹדוֹ הַגֵּד הִגִּיד לָנוּ כִּי נִמְצְאוּ הָאֲתֹנוֹת וְאֶת דְּבַר הַמְּלוּכָה לֹא הִגִּיד לוֹ אֲשֶׁר אָמַר שְׁמוּאֵל: פ וַיַּצְעֵק שְׁמוּאֵל אֶת הָעָם אֶל ה' הַמִּצְפָּה: וַיֹּאמֶר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל פ כֹּה אָמַר ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אָנֹכִי הֶעֱלֵיתִי אֶת יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרָיִם וָאַצִּיל אֶתְכֶם מִיַּד מִצְרַיִם וּמִיַּד כָּל הַמַּמְלָכוֹת הַלֹּחֲצִים אֶתְכֶם: וְאַתֶּם הַיּוֹם מְאַסְתֶּם אֶת אֱלֹהֵיכֶם אֲשֶׁר הוּא מוֹשִׁיעַ לָכֶם מִכָּל רָעוֹתֵיכֶם וְצָרֹתֵיכֶם וַתֹּאמְרוּ לוֹ כִּי מֶלֶךְ תָּשִׂים עָלֵינוּ וְעַתָּה הִתְיַצְּבוּ לִפְנֵי ה' לְשִׁבְטֵיכֶם וּלְאַלְפֵיכֶם: וַיַּקְרֵב שְׁמוּאֵל אֵת כָּל שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל וַיִּלָּכֵד שֵׁבֶט בִּנְיָמִן: וַיַּקְרֵב אֶת שֵׁבֶט בִּנְיָמִן למשפחתו לְמִשְׁפְּחֹתָיו וַתִּלָּכֵד מִשְׁפַּחַת הַמַּטְרִי וַיִּלָּכֵד שָׁאוּל בֶּן קִישׁ וַיְבַקְשֻׁהוּ וְלֹא נִמְצָא: וַיִּשְׁאֲלוּ עוֹד בַּה' הֲבָא עוֹד הֲלֹם אִישׁ ס וַיֹּאמֶר ה' הִנֵּה הוּא נֶחְבָּא אֶל הַכֵּלִים: וַיָּרֻצוּ וַיִּקָּחֻהוּ מִשָּׁם וַיִּתְיַצֵּב בְּתוֹךְ הָעָם וַיִּגְבַּהּ מִכָּל הָעָם מִשִּׁכְמוֹ וָמָעְלָה: וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל אֶל כָּל הָעָם הַרְּאִיתֶם אֲשֶׁר בָּחַר בּוֹ ה' כִּי אֵין כָּמֹהוּ בְּכָל הָעָם וַיָּרִעוּ כָל הָעָם וַיֹּאמְרוּ יְחִי הַמֶּלֶךְ: פ וַיְדַבֵּר שְׁמוּאֵל אֶל הָעָם אֵת מִשְׁפַּט הַמְּלֻכָה וַיִּכְתֹּב בַּסֵּפֶר וַיַּנַּח לִפְנֵי ה' וַיְשַׁלַּח שְׁמוּאֵל אֶת כָּל הָעָם אִישׁ לְבֵיתוֹ: וְגַם שָׁאוּל הָלַךְ לְבֵיתוֹ גִּבְעָתָה וַיֵּלְכוּ עִמּוֹ הַחַיִל אֲשֶׁר נָגַע אֱלֹהִים בְּלִבָּם: וּבְנֵי בְלִיַּעַל אָמְרוּ מַה יֹּשִׁעֵנוּ זֶה וַיִּבְזֻהוּ וְלֹא הֵבִיאוּ לוֹ מִנְחָה וַיְהִי כְּמַחֲרִישׁ: פ

    44 min

  6. May 31

    Rav Moshe-Zvi Neria - Father of the Knit-Kippah Generation

    More than just a Rosh Yeshiva, activist, or institution builder, he was, above all, a master educator. His influence played a foundational role in shaping modern Religious Zionism in Israel

    59 min

  7. May 26

    בבא בתרא י ע"א - טורנוס רופוס ור"ע מתווכחים

    למה לתת צדקה? - מקורות בבא בתרא ט ע"ב "רבי יהושע בן לוי אומר" עד י ע"א " רבי יהושע בן לוי אמר כל הרגיל לעשות צדקה זוכה הויין לו בנים בעלי חכמה בעלי עושר בעלי אגדה בעלי חכמה דכתיב ימצא חיים בעלי עושר דכתיב צדקה בעלי אגדה דכתיב וכבוד כתיב הכא וכבוד וכתיב התם כבוד חכמים ינחלו תניא היה רבי מאיר אומר יש לו לבעל הדין להשיבך ולומר לך אם אלהיכם אוהב עניים הוא מפני מה אינו מפרנסן אמור לו כדי שניצול אנו בהן מדינה של גיהנם וזו שאלה שאל טורנוסרופוס הרשע את ר"ע אם אלהיכם אוהב עניים הוא מפני מה אינו מפרנסם א"ל כדי שניצול אנו בהן מדינה של גיהנם א"ל [אדרבה] זו שמחייבתן לגיהנם אמשול לך משל למה הדבר דומה למלך בשר ודם שכעס על עבדו וחבשו בבית האסורין וצוה עליו שלא להאכילו ושלא להשקותו והלך אדם אחד והאכילו והשקהו כששמע המלך לא כועס עליו ואתם קרוין עבדים שנאמר כי לי בני ישראל עבדים אמר לו ר"ע אמשול לך משל למה הדבר דומה למלך בשר ודם שכעס על בנו וחבשו בבית האסורין וצוה עליו שלא להאכילו ושלא להשקותו והלך אדם אחד והאכילו והשקהו כששמע המלך לא דורון משגר לו ואנן קרוין בנים דכתיב בנים אתם לה' אלהיכם אמר לו אתם קרוים בנים וקרוין עבדים בזמן שאתם עושין רצונו של מקום אתם קרוין בנים ובזמן שאין אתם עושין רצונו של מקום אתם קרוין עבדים ועכשיו אין אתם עושים רצונו של מקום אמר לו הרי הוא אומר הלא פרוס לרעב לחמך ועניים מרודים תביא בית אימתי עניים מרודים תביא בית האידנא וקאמר הלא פרוס לרעב לחמך מושלים ופרסונל בכתובות לטיניות מקיסריה מריטימה, קתדרה 122 עד היום לא הייתה בידנו עדות מחוץ למקורות הספרותיים על כך שטיניוס רופוס היה מושל יהודה. הכתובת שאנו דנים בה כאן, וכן ההקדשות לאשתו ולבתו שהתגלו בסקיתופוליס, ושלמרבית הצער טרם פורסמו, הן העדויות האפיגרפיות הראשונות לתפקידו כמושל. אם התאריך שייחסנו לכתובת נכון, הרי כעת אנו יודעים שהאיש כיהן בתפקיד זה ביהודה כבר בשנת 130. יורשו בתפקיד, יוליוס סוורוס, לא הגיע ליהודה לפני שנת 133, כאשר טיניוס רופוס כבר כיהן כמושל לפחות שלוש שנים, ובנסיבות רגילות - אבל לא בזמן מרד - היו מחליפים אותו עוד לפני כן. מינויו של הקונסולר הבכיר יוליוס סוורוס למושל יהודה, לאחר שהיה מושל בריטניה, היה בהחלט צעד יוצא דופן, אבל אין לדעת אם טיניוס רופוס הוחלף בגלל אזלת יד או שמא מת 'במילוי תפקידו' או מוות טבעי בשעה שעדיין היה בפרובינקייה. ויש עוד מסקנה שאפשר להסיק מכתובת זו: לפי התאריך המשוער של הכתובת אפשר שטיניוס רופוס הוא שהיה אחראי לייסוד איליה קפיטולינה - שהיום כבר ידוע לנו שנוסדה לפני המרד - ודבר זה עשוי להיות היסוד לעוינות שהובעה כלפיו במקורות היהודיים. קהלת רבה ג אמרתי אני בלבי את הצדיק ואת הרשע ישפוט הא-להים, ר' חנינא בר פפא אמר צדיק כרשע ישפוט האלהים, לסטים עולה לגרדון ור' עקיבא עולה לגרדון, ורבי אמר צדיק ביד רשע ישפוט האלהים, טורנוסרופוס הרשע דן את ר' עקיבא תוספות נדרים נ ע"ב היה ר"ע מקפח טורנוסרופו' לפני קיסר בקראי פעם אחת הלך לביתו זועף אמרה לו אשתו מפני מה פניך זועפים היום אמר לה מפני פלוני שמצער אותי אמרה לו אלהיהם של אלו שונא זימה תן לי רשות ואכשיל אותו בדבר עבירה והלכה וקישטה עצמה ובאת לפני רבי עקיבא כשראה אותה רקק ושחק ובכה אמרה ליה פרש לי שלשה דברים הללו אמר לה שתים אפרש והשלישית לא אפרש מה שרקקתי שאת כותית ובאת מטיפה סרוחה ופסולה מה שבכיתי על האי שופרא דבלי בארעא ומה ששחק לה לא פירש לה והוא שחק לפי שראה ברוח הקודש שעתידה להתגייר ולהנשא לו אמרה לו יש לי תשובה אמר לה הן הלכה ונתגיירה והכניס' לו ממון הרבה ונשאה. קידושין לו ע"א בנים אתם לה' א-להיכם בזמן שאתם נוהגים מנהג בנים אתם קרוים בנים אין אתם נוהגים מנהג בנים אין אתם קרוים בנים דברי ר' יהודה רבי מאיר אומר בין כך ובין כך אתם קרוים בנים שנאמר בנים סכלים המה מדרש תנחומא תזריע סימן ז שאל טורנוסרופוס הרשע את ר' עקיבא איזה מעשים נאים של הקדוש ברוך הוא או של בשר ודם, א"ל של בשר ודם נאים, א"ל טורנוסרופוס הרשע הרי השמים והארץ יכול אתה לעשות כהם, א"ל ר' עקיבא לא תאמר לי בדבר שהוא למעלה מן הבריות, שאין שולטין בהן, אלא בדברים שהן מצויין בבני אדם. א"ל למה אתם מולים, א"ל אף אני הייתי יודע שאתה עתיד לומר לי כן, לכך הקדמתי ואמרתי לך מעשה בשר ודם הם נאים משל הקדוש ברוך הוא, הביאו לי שבולים וגלוסקאות, [אמר לו אלו מעשה הקדוש ברוך הוא ואלו מעשה בשר ודם אין אלו נאים, הביאו לי] אנוצי פשתן וכלים מבית שאן, א"ל אלו מעשה הקדוש ברוך הוא ואלו מעשה בשר ודם, אין אלו נאים, א"ל טורנוסרופוס הואיל הוא חפץ במילה, למה אינו יוצא מהול ממעי אמו, א"ל ר' עקיבא ולמה שוררו יוצא בו, לא תחתוך אמו שוררו, ולמה אינו יוצא מהול, לפי שלא נתן הקדוש ברוך הוא לישראל את המצות אלא כדי לצרף בהן, לכך אמר דוד אמרת [ה'] צרופה וגו' (תהלים יח לא).     סנהדרין סה ע"ב אף שאלה זו שאל טורנוסרופוס הרשע את רבי עקיבא אמר לו ומה יום מיומים אמר לו ומה גבר מגוברין אמר ליה דמרי צבי שבת נמי דמרי צבי אמר ליה הכי קאמינא לך מי יימר דהאידנא שבתא אמר לו נהר סבטיון יוכיח בעל אוב יוכיח קברו של אביו יוכיח שאין מעלה עשן בשבת אמר לו ביזיתו ביישתו וקיללתו: עין אי"ה פאה א,ב התורה צותה דוקא לעזוב לפני העניים את הפאה, והם ילקטו כאדם המלקט מתוך שדהו. להורות שהנתינה לעניים אינה בתור יתרון נדיבות והכמרת רחמים מצד הנותן, כ"א הוא חק ומשפט חיובי, וזה שקצבה להם תורה הוא ממש חלקם. הרעיון הצפון בזה הוא להוציא מלב בנ"א את הטעות לחשב שהעניות היא רק רע בעולם, ושאינו אלא חסרון מוחלט שאין עמו טוב, באשר אין העניים פועלים מאומה לטובת החברה והם רק נהנים ממנה, ובאופן כזה אין להם שום משפט חיובי כ"א נדיבות יתרה. ומזה הרעיון יוכל ג"כ לצאת משפט מעוקל של התנגדות אבירית לכלל דרך ד', שהוא דרך משפט וצדקה, ובכלל ע"ז נאמרי "לועג לרש חרף עושהו". כי הסובר שיש בבריאה חסרון מוחלט, כבר הוא רחוק מהשגת דרכי השם יתברך העליונים איך שפעלו תמים הוא, ואין לך רעה בעולם שהוכנה כ"א שיצא ממנה תכלית טובה, וציור הרעה אינו מושקף כ"א ע"פ השקפה קצרה פרטית, אבל בכללות הזמן והמציאות הכל מצטרף לטובה. וכן הוא במדות העניות, ודאי כמה מדות טובות נמשכות ממנה, הטבת המדות האנושיות וריכוך קושי הלב, ועצם נטיית ההתנדבות והשתתפות בצערו של חבירו, וההוצאה אל הפועל אהבת הטוב והחסד, שהם תכונות יקרות, שמכתירות את הנפש האנושית לעילוי יקר מאד, בהיותן מצורפות אל עטרת השכל וההשגה האמתית, והם באים לצאת בפעלם רק ע"י מציאות העניות. וכאלה טובות רבות בלתי ידועות לנו, עד שהעניים בעניותם הם ג"כ נוטלים חלק בעבודה האנו

    1h 13m

  8. May 25

    שמואל א פרק ט - מחפש האתונות מוצא מלוכה

    וַיְהִי אִישׁ מבן ימין מִבִּנְיָמִין וּשְׁמוֹ קִישׁ בֶּן אֲבִיאֵל בֶּן צְרוֹר בֶּן בְּכוֹרַת בֶּן אֲפִיחַ בֶּן אִישׁ יְמִינִי גִּבּוֹר חָיִל: וְלוֹ הָיָה בֵן וּשְׁמוֹ שָׁאוּל בָּחוּר וָטוֹב וְאֵין אִישׁ מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל טוֹב מִמֶּנּוּ מִשִּׁכְמוֹ וָמַעְלָה גָּבֹהַּ מִכָּל הָעָם: וַתֹּאבַדְנָה הָאֲתֹנוֹת לְקִישׁ אֲבִי שָׁאוּל וַיֹּאמֶר קִישׁ אֶל שָׁאוּל בְּנוֹ קַח נָא אִתְּךָ אֶת אַחַד מֵהַנְּעָרִים וְקוּם לֵךְ בַּקֵּשׁ אֶת הָאֲתֹנֹת: וַיַּעֲבֹר בְּהַר אֶפְרַיִם וַיַּעֲבֹר בְּאֶרֶץ שָׁלִשָׁה וְלֹא מָצָאוּ וַיַּעַבְרוּ בְאֶרֶץ שַׁעֲלִים וָאַיִן וַיַּעֲבֹר בְּאֶרֶץ יְמִינִי וְלֹא מָצָאוּ: הֵמָּה בָּאוּ בְּאֶרֶץ צוּף וְשָׁאוּל אָמַר לְנַעֲרוֹ אֲשֶׁר עִמּוֹ לְכָה וְנָשׁוּבָה פֶּן יֶחְדַּל אָבִי מִן הָאֲתֹנוֹת וְדָאַג לָנוּ: וַיֹּאמֶר לוֹ הִנֵּה נָא אִישׁ אֱלֹהִים בָּעִיר הַזֹּאת וְהָאִישׁ נִכְבָּד כֹּל אֲשֶׁר יְדַבֵּר בּוֹא יָבוֹא עַתָּה נֵלֲכָה שָּׁם אוּלַי יַגִּיד לָנוּ אֶת דַּרְכֵּנוּ אֲשֶׁר הָלַכְנוּ עָלֶיהָ: וַיֹּאמֶר שָׁאוּל לְנַעֲרוֹ וְהִנֵּה נֵלֵךְ וּמַה נָּבִיא לָאִישׁ כִּי הַלֶּחֶם אָזַל מִכֵּלֵינוּ וּתְשׁוּרָה אֵין לְהָבִיא לְאִישׁ הָאֱלֹהִים מָה אִתָּנוּ: וַיֹּסֶף הַנַּעַר לַעֲנוֹת אֶת שָׁאוּל וַיֹּאמֶר הִנֵּה נִמְצָא בְיָדִי רֶבַע שֶׁקֶל כָּסֶף וְנָתַתִּי לְאִישׁ הָאֱלֹהִים וְהִגִּיד לָנוּ אֶת דַּרְכֵּנוּ: לְפָנִים בְּיִשְׂרָאֵל כֹּה אָמַר הָאִישׁ בְּלֶכְתּוֹ לִדְרוֹשׁ אֱלֹהִים לְכוּ וְנֵלְכָה עַד הָרֹאֶה כִּי לַנָּבִיא הַיּוֹם יִקָּרֵא לְפָנִים הָרֹאֶה: וַיֹּאמֶר שָׁאוּל לְנַעֲרוֹ טוֹב דְּבָרְךָ לְכָה נֵלֵכָה וַיֵּלְכוּ אֶל הָעִיר אֲשֶׁר שָׁם אִישׁ הָאֱלֹהִים: הֵמָּה עֹלִים בְּמַעֲלֵה הָעִיר וְהֵמָּה מָצְאוּ נְעָרוֹת יֹצְאוֹת לִשְׁאֹב מָיִם וַיֹּאמְרוּ לָהֶן הֲיֵשׁ בָּזֶה הָרֹאֶה: וַתַּעֲנֶינָה אוֹתָם וַתֹּאמַרְנָה יֵּשׁ הִנֵּה לְפָנֶיךָ מַהֵר עַתָּה כִּי הַיּוֹם בָּא לָעִיר כִּי זֶבַח הַיּוֹם לָעָם בַּבָּמָה: כְּבֹאֲכֶם הָעִיר כֵּן תִּמְצְאוּן אֹתוֹ בְּטֶרֶם יַעֲלֶה הַבָּמָתָה לֶאֱכֹל כִּי לֹא יֹאכַל הָעָם עַד בֹּאוֹ כִּי הוּא יְבָרֵךְ הַזֶּבַח אַחֲרֵי כֵן יֹאכְלוּ הַקְּרֻאִים וְעַתָּה עֲלוּ כִּי אֹתוֹ כְהַיּוֹם תִּמְצְאוּן אֹתוֹ: וַיַּעֲלוּ הָעִיר הֵמָּה בָּאִים בְּתוֹךְ הָעִיר וְהִנֵּה שְׁמוּאֵל יֹצֵא לִקְרָאתָם לַעֲלוֹת הַבָּמָה: ס וַה' גָּלָה אֶת אֹזֶן שְׁמוּאֵל יוֹם אֶחָד לִפְנֵי בוֹא שָׁאוּל לֵאמֹר: כָּעֵת מָחָר אֶשְׁלַח אֵלֶיךָ אִישׁ מֵאֶרֶץ בִּנְיָמִן וּמְשַׁחְתּוֹ לְנָגִיד עַל עַמִּי יִשְׂרָאֵל וְהוֹשִׁיעַ אֶת עַמִּי מִיַּד פְּלִשְׁתִּים כִּי רָאִיתִי אֶת עַמִּי כִּי בָּאָה צַעֲקָתוֹ אֵלָי: וּשְׁמוּאֵל רָאָה אֶת שָׁאוּל וַה' עָנָהוּ הִנֵּה הָאִישׁ אֲשֶׁר אָמַרְתִּי אֵלֶיךָ זֶה יַעְצֹר בְּעַמִּי: וַיִּגַּשׁ שָׁאוּל אֶת שְׁמוּאֵל בְּתוֹךְ הַשָּׁעַר וַיֹּאמֶר הַגִּידָה נָּא לִי אֵי זֶה בֵּית הָרֹאֶה: וַיַּעַן שְׁמוּאֵל אֶת שָׁאוּל וַיֹּאמֶר אָנֹכִי הָרֹאֶה עֲלֵה לְפָנַי הַבָּמָה וַאֲכַלְתֶּם עִמִּי הַיּוֹם וְשִׁלַּחְתִּיךָ בַבֹּקֶר וְכֹל אֲשֶׁר בִּלְבָבְךָ אַגִּיד לָךְ: וְלָאֲתֹנוֹת הָאֹבְדוֹת לְךָ הַיּוֹם שְׁלֹשֶׁת הַיָּמִים אַל תָּשֶׂם אֶת לִבְּךָ לָהֶם כִּי נִמְצָאוּ וּלְמִי כָּל חֶמְדַּת יִשְׂרָאֵל הֲלוֹא לְךָ וּלְכֹל בֵּית אָבִיךָ: ס וַיַּעַן שָׁאוּל וַיֹּאמֶר הֲלוֹא בֶן יְמִינִי אָנֹכִי מִקְּטַנֵּי שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל וּמִשְׁפַּחְתִּי הַצְּעִרָה מִכָּל מִשְׁפְּחוֹת שִׁבְטֵי בִנְיָמִן וְלָמָּה דִּבַּרְתָּ אֵלַי כַּדָּבָר הַזֶּה: ס וַיִּקַּח שְׁמוּאֵל אֶת שָׁאוּל וְאֶת נַעֲרוֹ וַיְבִיאֵם לִשְׁכָּתָה וַיִּתֵּן לָהֶם מָקוֹם בְּרֹאשׁ הַקְּרוּאִים וְהֵמָּה כִּשְׁלֹשִׁים אִישׁ: וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל לַטַּבָּח תְּנָה אֶת הַמָּנָה אֲשֶׁר נָתַתִּי לָךְ אֲשֶׁר אָמַרְתִּי אֵלֶיךָ שִׂים אֹתָהּ עִמָּךְ: וַיָּרֶם הַטַּבָּח אֶת הַשּׁוֹק וְהֶעָלֶיהָ וַיָּשֶׂם לִפְנֵי שָׁאוּל וַיֹּאמֶר הִנֵּה הַנִּשְׁאָר שִׂים לְפָנֶיךָ אֱכֹל כִּי לַמּוֹעֵד שָׁמוּר לְךָ לֵאמֹר הָעָם קָרָאתִי וַיֹּאכַל שָׁאוּל עִם שְׁמוּאֵל בַּיּוֹם הַהוּא: וַיֵּרְדוּ מֵהַבָּמָה הָעִיר וַיְדַבֵּר עִם שָׁאוּל עַל הַגָּג: וַיַּשְׁכִּמוּ וַיְהִי כַּעֲלוֹת הַשַּׁחַר וַיִּקְרָא שְׁמוּאֵל אֶל שָׁאוּל הגג הַגָּגָה לֵאמֹר קוּמָה וַאֲשַׁלְּחֶךָּ וַיָּקָם שָׁאוּל וַיֵּצְאוּ שְׁנֵיהֶם הוּא וּשְׁמוּאֵל הַחוּצָה: הֵמָּה יוֹרְדִים בִּקְצֵה הָעִיר וּשְׁמוּאֵל אָמַר אֶל שָׁאוּל אֱמֹר לַנַּעַר וְיַעֲבֹר לְפָנֵינוּ וַיַּעֲבֹר וְאַתָּה עֲמֹד כַּיּוֹם וְאַשְׁמִיעֲךָ אֶת דְּבַר אֱלֹהִים: פ

    42 min
See All (100)

About

דרשות, שיעורים, ודברי תורה מבית הכנסת מבשר ציון

Information