דבר נא - לימוד הלכה ויהדות

daber na

מטרות ערוץ היוטיוב "דַּבֶּר־נָא" שם הערוץ - "דבר נא" - אינו מקרי. הוא נבחר מתוך תודעה עמוקה למסר אותו אנו מבקשים להעביר, והוא מרמז על סגנון הדיבור, הגישה, והכוונה: "נא" - לשון בקשה, כדברי רש"י על הפסוק "דבר נא באזני העם" - אין "נא" אלא לשון תחנון, רכות, פנייה נעימה ולא מתנשאת. 🧭 מהות הערוץ הערוץ אינו בא להורות או לפסוק מתוך גישה של עליונות, אלא לשתף, לעורר מחשבה ולפתוח את הלב: כאדם המדבר לחברו בגובה העיניים ואומר לו: "בבקשה, בוא ונתבונן יחד, נפתח את הלב ונגלה כמה דברי התורה והמחשבה העמוקים - נוגעים בנו, שייכים לנו, ויכולים להאיר את חיינו ממש מבפנים." הגישה הזו - של רוך, עומק, ופתיחות - היא נשמת אפו של הערוץ. אנו מאמינים שדווקא בהצגה אנושית, מכבדת, ומתבוננת - אפשר לפתוח לבבות באמת. כשהאדם לא מרגיש שמטיפים לו או דוחקים בו, אלא מזמינים אותו לגלות משהו שכבר קיים בתוכו - הלב נפתח, והשינוי הופך פנימי, אישי, אמיתי. הצטרפו לקבוצת הוואטצפ השקטה שלנו שיעורים ומאמרים בלבד https://chat.whatsapp.com/GQWRBsLMXVg9UjRh6qRmK5 או לערוץ שלנו בוואטצפ https://whatsapp.com/channel/0029VbBR7yFCRs1qWk5Hoa3Q

  1. 1d ago

    קורח - מה תרוויח אם אתה יודע גם "לשתוק"?!? | רדיפת היהדות ועולם התורה - "לידת משיח" | רבי דוד בכר

    לצפיה ביוטיוב הכנסו: https://www.youtube.com/watch?v=m69Ob22tLfc לצפיה שמיעה והורדת השיעור באתר: https://mikdashmelech.co.il/drive/i/1ol_hgTgRgDLCF3cW0KlHygJWEDgMQUa9/ לכל השיעורים בנושא רעיונות בפרשת השבוע https://mikdashmelech.co.il/drive/f/11cePsvJ3-nylSHvKQkCrfpoP5LEVSVfu/ פרשתינו עוסקת בעניין מחלוקת קורח ועדתו עם משה רבינו ע"ה. קורח, יחד עם דתן ואבירם ועוד מאתיים וחמישים איש המרידו את העם נגד משה ואהרון ועירערו על מנהיגותם. קורח טען כנגד משה ואהרון שהם נוטלים כח ושררה לעצמם, בעוד שרבים מהעם ראויים אף הם להנהגה. לבסוף אבדו כולם מן העולם שנאמר: "ותפתח הארץ את פיה, ותבלע אותם ואת בתיהם.. וירדו הם וכל אשר להם חיים שאולה, ותכס עליהם הארץ, ויאבדו מתוך הקהל" (טז, לב-לג). מובא במדרש רבה: אמר רבי ברכיה, כמה קשה המחלוקת, שבית דין של מעלה אין קונסים אלא מבן עשרים שנה ומעלה, ובית דין של מטה מבן שלוש עשרה, ובמחלוקתו של קורח [אפילו] תינוקות בני יומן נשרפו ונבלעו בשאול תחתית, דכתיב: "וירדו הם וכל אשר להם חיים שאולה". עוד אמרו שארבע נקראו "רשעים" ואחד מהם מי שהוא בעל מחלוקת, שנאמר (שם כו) "סורו נא מעל אהלי האנשים הרשעים האלה" [היינו קורח ועדתו]. הזמן של עם ישראל לפני הגאולה נקרא גם כן בשם "חבלי לידה" כמו אשה הרה הכורעת לילד, וככל שמתקרב עת הלידה חשים בכאב ובצירים התוכפים ובאים, כך ימות משיח ככל שמתקרבים אל הגאולה של עם ישראל מרגישים יותר ויותר את צידי הלידה. וכבר ניבאו לנו חז"ל את כל העתיד להיות לפני לידת המשיח. אומר רבי יהונתן אייבשיץ שם, כי בזמן פורים עם ישראל היה בסוף השבעים שנה שנגזר עליו להיות בגלות, אבל חלק גדול מהעם הלך ונטה מדרך אבותיו. בשביל שיגאלו ויחזרו לארצם ארץ הקודש, היה צריך לזמן להם את המן הרשע שהוא הנחש כדי להחזירם בתשובה. וכך היה. ואסתר נמשלה לאיילה זו, שעל ידה נפעל גאולת ישראל מן הגלות – לידה חדשה, להביאם אל ארץ הקודש. רדיפת היהדות ולומדי התורה – "לידת משיח" כך יהיה אי"ה גם בגאולה העתידית. אנו עדים לצרות הולכות ותוכפות על עולם התורה. עם ישראל קשה לו להתרומם לבד, לפעמים הוא צריך כח עזר. מה עושה הקב"ה? שולח נחש להכיש אותו. חז"ל אומרים במס' מגילה דף יא ע"א על הפסוק "לולי ה' שהיה לנו בקום עלינו אדם" – אדם ולא מלך, זהו המן. המן הרשע לא היה מלך, הוא סך הכל היה שר אצל המלך. כך יש לומר גם בגלות האחרונה, שעיקר הגזירות לא בהכרח יהיו מצד המלך עצמו, אלא מצד הקרובים למלכות, כמו המן. הנחש הזה ימצא את הזמן שהאיילה [כנסת ישראל] נמצאת בזמנים הכי קשים שלה, ממש ממש לפני הלידה - לידת המשיח, ובזמן הקשה הזה, הוא יבקש להכיש. אין עין שלא רואה את רדיפתם הבלתי פוסקת של העם המאמינים בשמו יתברך, העם המייחל ומצפה לישועת ה', ובמיוחד לומדי התורה רח"ל. ישנם שלא קיבלו את המלכות מהעם אלא נטלו את המלכות לעצמם, ומבקשים לבוז לעמלי התורה בכל מקום אפשרי, לנקום ולנגוס בהם בכל עת, לשלול מהם כל זכויותיהם ולהפוך אותם לתתאי אדם וכו' וכו'.. אבל עלינו לדעת, כי כל זה מאיתו יתברך שמו יתעלה, כי על ידי כך עמ"י חוזר בתשובה שלימה, הוא מתקרב יותר, הוא צועק יותר, הוא מוסר נפש ליהדות בכלל וללימוד התורה בפרט. ותיכף אחר זה באה עת הלידה אי"ה - לידת משיח. אחרי הכל, הנחש והאיילה שונאים זה לזה, ואינם מסתדרים יחד. הנחש דרכו לנטור ולנקום. כמו שאומרים חז"ל במס' יומא דף כב ע"א 'כל תלמיד חכם שאינו נוקם ונוטר כנחש..'. והנה הוא רואה את האיילה בזמן הכי קשה שלה, בזמן שהיא נוטה למות, תיכף הוא מוציא את זממו ומנצל את ההזדמנות לנקום בה, הולך ומכיש אותה במקום הרחם. באותה העת הנחש ודאי חוכך להנאתו על הנקמה המתוקה ועל הלקח המר שלימד את האיילה שלא כדאי להתעסק איתו יותר. אבל אינו יודע כי דוקא כאן פעל את "מעשה ההצלה" של האיילה, אם היה מתאפק רק עוד רגע אחד, האיילה הייתה שובקת חיים, הוא זה שבא והציל אותה. ולא רק שהציל אותה אלא הביא עוד איילה כמותה לעולם. כך אי"ה בגאולה העתידה, הכשת הנחש אולי רק נדמית מבחוץ כאילו פגעה בכנסת ישראל, אבל למעשה היא החישה את הגאולה, היא גרמה ללידת משיח ולזירוז הגאולה בקרוב.

    קורח - מה תרוויח אם אתה יודע גם "לשתוק"?!? | רדיפת היהדות ועולם התורה - "לידת משיח" | רבי דוד בכר
  2. 2d ago

    כלל ד' חלק ה' | עזות פנים שורש כל המידות הרעות | על מה סילק החפץ חיים בחור מהישיבה?

    לצפיה ביוטיוב הכנסו: https://www.youtube.com/watch?v=s5iOhPpXREI לצפיה שמיעה והורדת השיעור באתר: https://mikdashmelech.co.il/drive/i/1pxgFtr77TCyQPdJgUnLtDULwBs_kZskk/ לכל השיעורים בנושא הלכות שמירת הלשון https://mikdashmelech.co.il/drive/f/18o0aobk4NviECDnRpzLhAj-RI_B645kM/ הלכות לשון הרע כלל ד - י וְאַף עַל פִּי כֵן (מא) אִם רוֹאֶה אָדָם (מב) בְּאֶחָד מִדָּה מְגֻנָּה, כְּגוֹן: גַּאֲוָה אוֹ כַּעַס אוֹ שְׁאָרֵי מִדּוֹת רָעוֹת אוֹ שֶׁהוּא בַּטְלָן מִתּוֹרָה וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה, נָכוֹן לוֹ לְסַפֵּר דָּבָר זֶה לִבְנוֹ אוֹ לְתַלְמִידָיו וּלְהַזְהִירָם, שֶׁלֹּא יִתְחַבְּרוּ עִמוֹ, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִלְמְדוּ מִמַעֲשָׂיו, כִּי הָעִקָר מַה שֶּׁהִזְהִירָה הַתּוֹרָה בְּלָשׁוֹן הָרָע, אֲפִלּוּ עַל אֱמֶת, הוּא אִם כַּוָּנָתוֹ לְבַזּוֹת אֶת חֲבֵרוֹ וְלִשְׂמֹחַ לִקְלוֹנוֹ, אֲבָל אִם כַּוָּנָתוֹ לִשְׁמֹר אֶת חֲבֵרוֹ שֶׁלֹּא יִלְמֹד מִמַעֲשָׂיו (מג) פָּשׁוּט דְּמֻתָּר וּמִצְוָה נַמֵי אִיכָּא (גם כן יש). אַךְ בְּאֹפֶן זֶה וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה נִרְאֶה, דְּמִצְוָה לְהַמְסַפֵּר לְבָאֵר הַטַעַם, לָמָה מְסַפֵּר בִּגְנוּתוֹ שֶׁל חֲבֵרוֹ, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִטְעֶה הַשּׁוֹמֵעַ לְהַתִּיר עַל יָדוֹ יוֹתֵר מִזֶּה, וְגַם שֶׁלֹּא יָבוֹא לִתְמֹהַ עָלָיו, שֶׁהוּא סוֹתֵר אֶת עַצְמוֹ, כִּי פַּעַם יֹאמַר לוֹ, שֶׁאָסוּר לְסַפֵּר אֲפִלּוּ עַל אֱמֶת, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר לְקַמָן בִּכְלָל ט', שֶׁמִצְוָה רַבָּה הִיא לְהַפְרִישׁ בָּנָיו הַקְטַנִּים מִזֶּה הֶעָוֹן, וְעַתָּה הוּא מְסַפֵּר בְּעַצְמוֹ, (וּבְהַאי גַּוְנָא אִיתָא (וכיוצא בזה כתוב) בְּשֻׁלְחָן עָרוּךְ יוֹרֶה דֵּעָה, אִם הוּא מַתִּיר דָּבָר, שֶׁיֵּשׁ פּוֹסְקִים לְאִסוּר בְּעֶרֶב שַׁבָּת וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה).

    כלל ד' חלק ה' | עזות פנים שורש כל המידות הרעות | על מה סילק החפץ חיים בחור מהישיבה?
  3. 6d ago

    הלכות קדיש חלק ד | יתום קטן, גר צדק, בת על אביה, בעל על אשתו, אח על אחיו, לעניין קדיש | רבי דוד בכר

    לצפיה ביוטיוב הכנסו: https://www.youtube.com/watch?v=1rh4tq_KexU לצפיה שמיעה והורדת השיעור באתר: https://mikdashmelech.co.il/drive/i/1kfjd4OezCj-M0XQ04-x-bf_A4LTP1g-1/ לכל השיעורים בנושא כללי https://mikdashmelech.co.il/drive/f/1pUflkNpcOKybhfwlUoGyiIS79YsW3lCz/ נהגו ישראל שאחר השיעור תורה או הלימוד אומרים היתומים קדיש "על ישראל" על פי דברי הגמרא במס' סוטה דף מט ע"א שהעולם עומד על סדר קדושה (ובא לציון) ועל אמירת 'יהא שמיה רבא מברך' שאחר דרשת החכם בדברי אגדה. אולם לא מצינו בש"ס מקור לכך שהיתומים צריכים בכלל לומר 'קדיש'. ברם כן מצינו הקשר מסויים בין אמירת 'קדיש' לבין היתומים על פי המובא במסכת סופרים פרק יט הלכה ט - שמחורבן בית המקדש נהוג שבסיום תפילת מוסף היה החזן יוצא למקום שהאבלים נמצאים בו ואומר שם קדיש. ואם היה אדם שדורש בתורה היו אומרים לאחר מכן קדיש "דעתיד לחדתא". כיוצא בזה בתשובת הגאונים [קורנול] סימן צד כתוב שלאחר הספד או צידוק הדין שאומרים על המת – אומר החזן קדיש. מוכח שקדיש זה לא היה נאמר על ידי היתומים, אלא על ידי החזן. בבית יוסף יורה דעה סימן שע"ו הביא מדברי המחזור ויטרי שמשום מעשה דרבי עקיבא תיקנו חכמים שהיתומים עצמם יאמרו קדיש. משמע שעד אז כל אחד היה יכול לומר. וגם כשתיקנו הוא היה רק במקום מסויים כמו שכתוב בספר אור זרוע ח"ב סימן נ' שמנהגם היה שאחר "אין כאלוקינו" שבתפילת שחרית עומד היתום ואומר קדיש. ע"כ. אבל שאר מקומות לא נתקן לאומרו היתום בדוקא . הרמב"ם בסדר התפילות (נוסח הקדיש) כותב וז"ל: "כל עשרה מישראל או יתר שהיו עוסקין בתלמוד תורה שבע"פ, ואפילו במדרשות או בהגדות, כשהן מסיימין, אומר אחד קדיש" עכ"ל. מוכח שכל אחד יכול לאומרו ולאו דוקא היתום. אלא שנהגו ליתן קדיש זה ליתום כי עניינו גדול ויש בזה תועלת גדולה לנשמה . בספר אורחות ציון ביאר קצת יותר וכתב שמעיקר הדין הקדיש שאחר שיעור תורה שייך לחכם שאמר את התורה כמו שנראה מהגמ' במס' סוטה שם. אלא שכדי לעודד את העם לבוא לשיעורים כי אצלם אמירת הקדיש נחשבת ליותר מלימוד תורה (לצערינו), לכן ויתרו להם בזה. ומכל מקום מאחר שבמשך דורות נוהגים ליתן קדיש זה ליתומים, מילתא דפשיטא שכל מי שאין לו אב ואם אב יכול לאומרו אפילו אינו בתוך הי"ב חודש כמבואר ברמ"א בסימן קלב ס"ב. מיהו נראה שמי שאביו ואמו עדיין בחיים, אין לאומרו בלא לבקש רשות מהם. מאחר וכך נתפשט המנהג, שוב חזרנו לדין זה של כבוד אביו ואימו שאם מקפידים שלא יאמר קדיש משום 'ברית כרותה לשפתיים' שבני אדם יחשבו חלילה שהוריו נפטרו. וכן כתב בפסקי תשובות סימן קלב אות יז בשם הפוסקים. אולם לעניין אמירת הקדיש שאחר 'שיר של יום' בשחרית. אפילו שנהגו ליתנו למי שאין לו אב או אם לאומרו כי יש בזה תועלת גדולה לנפטר, אם כל המתפללים בבית הכנסת הוריהם עדיין בחיים, בכל זאת יאמר אותו השליח ציבור, כיון שקדיש זה הוא מחובת התפילה, ובזה אינו צריך אפילו את הסכמת הוריו, כיון שהוא קדיש ששייך לחלק מהתפילה. ברם מנהג העולם גם בזה לחשוש להקפדת ההורים, ולא אומרים אותו מהטעם שמא ישאלוהו הבריות על זה, וברית כרותה לשפתיים . נהגו ישראל שאחר השיעור תורה או הלימוד אומרים היתומים קדיש "על ישראל" על פי דברי הגמרא במס' סוטה דף מט ע"א שהעולם עומד על סדר קדושה (ובא לציון) ועל אמירת 'יהא שמיה רבא מברך' שאחר דרשת החכם בדברי אגדה. אולם לא מצינו בש"ס מקור לכך שהיתומים צריכים בכלל לומר 'קדיש'. ברם כן מצינו הקשר מסויים בין אמירת 'קדיש' לבין היתומים על פי המובא במסכת סופרים פרק יט הלכה ט - שמחורבן בית המקדש נהוג שבסיום תפילת מוסף היה החזן יוצא למקום שהאבלים נמצאים בו ואומר שם קדיש. ואם היה אדם שדורש בתורה היו אומרים לאחר מכן קדיש "דעתיד לחדתא". כיוצא בזה בתשובת הגאונים [קורנול] סימן צד כתוב שלאחר הספד או צידוק הדין שאומרים על המת – אומר החזן קדיש. מוכח שקדיש זה לא היה נאמר על ידי היתומים, אלא על ידי החזן. בבית יוסף יורה דעה סימן שע"ו הביא מדברי המחזור ויטרי שמשום מעשה דרבי עקיבא תיקנו חכמים שהיתומים עצמם יאמרו קדיש. משמע שעד אז כל אחד היה יכול לומר. וגם כשתיקנו הוא היה רק במקום מסויים כמו שכתוב בספר אור זרוע ח"ב סימן נ' שמנהגם היה שאחר "אין כאלוקינו" שבתפילת שחרית עומד היתום ואומר קדיש. ע"כ. אבל שאר מקומות לא נתקן לאומרו היתום בדוקא . הרמב"ם בסדר התפילות (נוסח הקדיש) כותב וז"ל: "כל עשרה מישראל או יתר שהיו עוסקין בתלמוד תורה שבע"פ, ואפילו במדרשות או בהגדות, כשהן מסיימין, אומר אחד קדיש" עכ"ל. מוכח שכל אחד יכול לאומרו ולאו דוקא היתום. אלא שנהגו ליתן קדיש זה ליתום כי עניינו גדול ויש בזה תועלת גדולה לנשמה . בספר אורחות ציון ביאר קצת יותר וכתב שמעיקר הדין הקדיש שאחר שיעור תורה שייך לחכם שאמר את התורה כמו שנראה מהגמ' במס' סוטה שם. אלא שכדי לעודד את העם לבוא לשיעורים כי אצלם אמירת הקדיש נחשבת ליותר מלימוד תורה (לצערינו), לכן ויתרו להם בזה. ומכל מקום מאחר שבמשך דורות נוהגים ליתן קדיש זה ליתומים, מילתא דפשיטא שכל מי שאין לו אב ואם אב יכול לאומרו אפילו אינו בתוך הי"ב חודש כמבואר ברמ"א בסימן קלב ס"ב. מיהו נראה שמי שאביו ואמו עדיין בחיים, אין לאומרו בלא לבקש רשות מהם. מאחר וכך נתפשט המנהג, שוב חזרנו לדין זה של כבוד אביו ואימו שאם מקפידים שלא יאמר קדיש משום 'ברית כרותה לשפתיים' שבני אדם יחשבו חלילה שהוריו נפטרו. וכן כתב בפסקי תשובות סימן קלב אות יז בשם הפוסקים. אולם לעניין אמירת הקדיש שאחר 'שיר של יום' בשחרית. אפילו שנהגו ליתנו למי שאין לו אב או אם לאומרו כי יש בזה תועלת גדולה לנפטר, אם כל המתפללים בבית הכנסת הוריהם עדיין בחיים, בכל זאת יאמר אותו השליח ציבור, כיון שקדיש זה הוא מחובת התפילה, ובזה אינו צריך אפילו את הסכמת הוריו, כיון שהוא קדיש ששייך לחלק מהתפילה. ברם מנהג העולם גם בזה לחשוש להקפדת ההורים, ולא אומרים אותו מהטעם שמא ישאלוהו הבריות על זה, וברית כרותה לשפתיים . יתום קטן? בת על אביה? גר צדק? בעל על אשתו? אח על אחיו? כל אלה מה דינם לעניין אמירת קדיש? בשיעור שלפניכם. "שמעו ותחי נפשיכם…."

    הלכות קדיש חלק ד | יתום קטן, גר צדק, בת על אביה, בעל על אשתו, אח על אחיו, לעניין קדיש | רבי דוד בכר
  4. Jul 22

    כלל ד' חלק ד' | באיזה אופן מותר להכלים אדם ולספר עליו לשון הרע? | האם יש פעמים שמצוה ללמד חוב?

    לצפיה ביוטיוב הכנסו: https://www.youtube.com/watch?v=pdXN0I1XeiU לצפיה שמיעה והורדת השיעור באתר: https://mikdashmelech.co.il/drive/i/1sD-nraCiy7ine1AVom7nUXWwi9phEC4q/ לכל השיעורים בנושא הלכות שמירת הלשון https://mikdashmelech.co.il/drive/f/18o0aobk4NviECDnRpzLhAj-RI_B645kM/ הלכות לשון הרע כלל ד - ז וְכָל אֵלּוּ הַדִּינִין שֶׁכָּתַבְנוּ הוּא דַּוְקָא בְּאִישׁ, אֲשֶׁר מִנְהָגוֹ וְדַרְכּוֹ לְהִתְחָרֵט עַל חֲטָאָיו, (כט) אֲבָל אִם בָּחַנְתָּ אֶת דַּרְכּוֹ, כִּי אֵין פַּחַד אֱלֹהִים לְנֶגֶד עֵינָיו וְתָמִיד יִתְיַצֵב עַל דֶּרֶךְ לֹא טוֹב, כְּמוֹ הפּוֹרֵק מֵעָלָיו עֹל מַלְכוּת שָׁמַיִם אוֹ שֶׁאֵינוֹ נִזְהָר מֵעֲבֵרָה אַחת, אֲשֶׁר כָּל שַׁעַר עַמוֹ יוֹדְעִים שֶׁהִיא עֲבֵרָה, דְּהַיְנוּ בֵּין שֶׁאוֹתָה הָעֲבֵרָה, שֶׁהוּא רוֹצֶה לְגַלּוֹת, עָשָׂה הַחוֹטֵא כַּמָה פְּעָמִים בְּמֵזִיד אוֹ שֶׁעָבר בְּמֵזִיד כַּמָה פְּעָמִים עֲבֵרָה אַחַת הַמְפֻרְסֶמֶת לַכֹּל שֶׁהִיא עֲבֵרָה, אִם כֵּן מוּכָח מִנֵּה שֶׁלֹּא מֵחֲמַת שֶׁגָּבַר יִצְרוֹ עָלָיו עָבַר עַל דִּבְרֵי ה' כִּי אִם בִּשְׁרִירוּת לִבּוֹ הוּא הוֹלֵךְ, וְאֵין פַּחַד אֱלֹהִים לְנְגֶד עֵינָיו, לָכֵן מֻתָּר לְהַכְלִימוֹ (ל) וּלְסַפֵּר בִּגְנוּתוֹ בֵּין בְּפָנָיו וּבֵין שֶׁלֹּא בְּפָנָיו. וְאִם הוּא יַעֲשֶׂה מַעֲשֶׂה אוֹ יְדַבֵּר דָּבָר, וְיֵשׁ לְשָׁפְטוֹ לְצַד הַזְּכוּת וּלְצַד הַחוֹב, צָרִיךְ לְשָׁפְטוֹ לְצַד הַחוֹב, אַחֲרֵי שֶׁנִּתְחַזֵּק לְרָשָׁע גָּמוּר בִּשְׁאָר עִנְיָנָיו, וְכֵן אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ ''לֹא תוֹנוּ אִישׁ אֶת עֲמִיתוֹ'', עִם שֶׁאִתְּךָ בְּתוֹרָה וּבְמִצְוֹת, אַל תּוֹנֵהוּ בִּדְבָרִים, וַאֲשֶׁר לֹא שָׁת לִבּוֹ לִדְבַר ה', מֻתָּר לְהַכְלִימוֹ בְּמַעֲלָלָיו וּלְהוֹדִיעַ תּוֹעֲבוֹתָיו וְלִשְׁפֹּךְ בּוּז עָלָיו, וְעוֹד אָמְרוּ: מְפַרְסְמִין אֶת הַחֲנֵפִים מִפְּנֵי חִלּוּל ה', וְכָל שֶׁכֵּן (לא) אִם הוֹכִיחַ אוֹתוֹ בָּזֶה וְלֹא חָזַר, דְּמֻתָּר לְפַרְסְמוֹ וּלְגַלּוֹת עַל חֲטָאָיו בְּשַׁעַר בַּת רַבִּים וְלִשְׁפֹּךְ בּוּז עָלָיו, עַד שֶׁיַּחֲזֹר לְמוּטָב, וּכְמוֹ שֶׁכָּתַב הָרַמְבַּ''ם בְּסוֹף פֶּרֶק ו' מֵהִלְכוֹת דֵּעוֹת (הלכה ח'), אַךְ יֵשׁ לִזָּהֵר שֶׁלֹּא לִשְׁכֹּחַ (לב) פְּרָטִים אֲחָדִים הַמִצְטָרְכִים לָזֶה, וּכְתַבְתִּים בִּבְאֵר מַיִם חיִּים. הלכות לשון הרע כלל ד - ח כְּשֶׁבֵּית דִּין (לג) אוֹמְרִים לְאָדָם דִּין אֶחָד בְּמַה שֶּׁהוּא (לד) בְּקוּם וַעֲשֵׂה, בֵּין שֶׁהוּא דְּבָרִים שֶׁבֵּין אָדָם לַמָקוֹם אוֹ דְּבָרִים שֶׁבֵּין אָדָם לַחֲבֵרוֹ, וְאֵינוֹ רוֹצֶה לְקַיֵּם בְּשׁוּם אֹפֶן, וְאֵין לוֹ תְּשׁוּבָה בְּמַה שֶּׁאֵינוֹ מְקַיֵּם, מֻתָּר לְסַפֵּר גְּנוּתוֹ וְאַף לִרְשֹׁם אֶת גְּנוּתוֹ בְּסֵפֶר הַזִּכְרוֹנוֹת לְדוֹר דּוֹרִים. וְאִם הֵשִׁיב תְּשׁוּבָה בַּאֲמַתְלָאוֹת, שֶׁתָּלוּי לְפִי דָּבָר הַמָסוּר לַלֵּב, דִּינוֹ כָּךְ, אִם אָנוּ מְבִינִים שֶׁהַתְּשׁוּבָה זוֹ אֵינֶנָּה אֱמֶת רַק לְהוֹצִיא מִדַּעְתֵּנוּ, אֵין אָנוּ צְרִיכִין לְהַאֲמִינוֹ (לה) וּמֻתָּר לְסַפֵּר בִּגְנוּתוֹ וְאַף לִרְשֹׁם כַּנַּ''ל, אֲבָל אִם הַדָּבָר סָפֵק, אָסוּר לְסַפֵּר בִּגְנוּתוֹ.

    כלל ד' חלק ד' | באיזה אופן מותר להכלים אדם ולספר עליו לשון הרע? | האם יש פעמים שמצוה ללמד חוב?
  5. Jul 21

    שלח - מהי "אמונה" בדרגה הגבוהה ביותר?!? | "חטא המרגלים"- טעות היסטורית, דק מן הדק | רבי דוד בכר

    לצפיה ביוטיוב הכנסו: https://www.youtube.com/watch?v=swRIqdY8Pug לצפיה שמיעה והורדת השיעור באתר: https://mikdashmelech.co.il/drive/i/10Jdg1fGteQvFgV0zy-G0iErZADxaSYg0/ לכל השיעורים בנושא רעיונות בפרשת השבוע https://mikdashmelech.co.il/drive/f/11cePsvJ3-nylSHvKQkCrfpoP5LEVSVfu/ פרשתינו עוסקת בדבר שהשפיע על כל ההיסטוריה כולה במשך הדורות, והוא עניין 'פרשת המרגלים'. שאחר שחזרו מלתור את הארץ ולרגל בה, היה זה יום ח' באב, ואז הוציאו דיבתה רעה וגרמו לכל העם לבכות. אותו הלילה שבכו היה זה ליל ט' באב כמו שכתוב: "ותשא כל העדה ויתנו את קולם, ויבכו העם בלילה ההוא" (יד א). אומרת הגמרא במס' תענית דף כט ע"א – אמר להם הקב"ה לישראל 'אתם בכיתם בכיה של חינם, ואני קובע לכם בכיה לדורות'. ע"כ. עד היום הזה ממש עם ישראל כולו יושב ובוכה בכל שנה בליל ט' באב על חורבן בית מקדש ראשון ושני רח"ל. יה"ר שיבנה בבי"א. אבל תאריך זה נקבע בגלל אותה בכייה של דור המדבר. עוד נענשו שכל דור המדבר לא יכנסו לארץ ישראל בגלל שהתלוננו ואמרו "לו מתנו בארץ מצרים או במדבר הזה לו מתנו". ואמר הקב"ה למשה "ואולם חי אני" – אומר רש"י לשון שבועה. "כי כל האנשים הרואים את כבודי ואת אותותיי אשר עשיתי במצרים ובמדבר וינסו אותי זה עשר פעמים ולא שמעו בקולי. אם יראו את הארץ אשר נשבעתי לאבותם, וכל מנאצי לא יראוה" (שם כא-כג). ברם יש להבין כיצד יתכן על מעשה כזה קטן הקב"ה הביא עליהם עונש כל כך גדול?!? גם בכייה לדורות, וגם שלא יזכו כל דור המדבר להיכנס לארץ? וכיצד אנו יודעים שמעשה שלהם אכן הוא קטן? שהרי בילקוט שמעוני בתחילת הפרשה מובא כל הדו-שיח שהיה בין משה לעם ישראל וז"ל: 'אמרו ישראל, משה רבינו, נשלחה אנשים לפנינו. אמר להם: למה? אמרו לו: שכבר הבטיחנו הקב"ה שאנו נכנסים לארץ כנען ויורשים כל טוב.. והרי שמעו שאנו נכנסים.. אם מטמינים הם את ממונם ולא נמצא כלום, נמצא דברו של הקב"ה בטל. אלא ילכו מרגלים". כלומר הם כביכול באו בטענה של "כבוד שמים", אנו חוששים שמא דברו של הקב"ה יהא בטל ואז יהיה חילול ה'. ואפילו משה רבינו ע"ה לא הרגיש בטעות זו שהיתה בידם, כמו שממשיך שם הילקוט. "כיון ששמע משה כן נלכד בידם שנאמר 'וייטב בעיני.." – משה רבינו שבעוצם כוחו וחוכמתו היה מכיר כל אדם על פי כל צדדי כוחות נפשו הנסתרים ביותר כמו שכתוב: "ואתה תחזה מכל העם" (שמות יח כא) – אומרים חז"ל שהבחין משה רבינו על פי חכמת הפרצוף. ובכל זאת לא עמד על טעותם של עם ישראל והיה סבור שאכן כוונתם לשם שמים. ולכן גם לא נענש משה על כך שקיבל דבריהם, כי לו יצוייר אם היו מבקשים ממנו לעבור על עבירה מהתורה והיה מסכים, אין ספק שהיה נענש, אבל כאן הקב"ה לא בא בתביעה על משה. כותב הרב דסלר במכתב מאליהו חלק א עמ' 187 שבהכרח טעותם של המרגלים היה דק מן הדק ולא היה יכולת לעמוד עליו אפילו לא אדם גדול כמשה רבינו. לכן אמר הקב"ה למשה "שלח לך אנשים ויתורו את ארץ כנען" אומר רש"י הקדוש: לך – מדעתך. אני איני מצוה לך, אם תרצה שלח. ע"כ. ואינו מובן.. אם יש כאן עוון כל כך גדול, מדוע מסכים שישלח? אלא בודאי שטעות מחשבתם של המרגלים היה ממש דק מן הדק, ולא בא הקב"ה בטרוניה עם משה מדוע הוא שולח אותם, רק אמר לו אם רצונך בכך 'שלח' מעצמך. אם כן בכל זאת, על מה העונש?! בשיעור זה נלמד כי למעשה יש ג' דרגות באמונה בהשי"ת, ויש דרגה שהיא גבוה מעל גבוה, אמונה זו היא האמונה שלמעשה נדרשו עם ישראל כדי לזכות להיכנס לארץ ישראל. עוד נלמד את דבריו של רבי חיים מוולז'ין שכל מה שאדם עושה, לעצמו הוא עושה. אין כאן עונש, יש כאן תוצאה טהעית של דברים שאדם יוצר בעצמו במשך זצן חיותו כאן בעולם. "שמעו ותחי נפשיכם…"

    שלח - מהי "אמונה" בדרגה הגבוהה ביותר?!? | "חטא המרגלים"- טעות היסטורית, דק מן הדק | רבי דוד בכר

About

מטרות ערוץ היוטיוב "דַּבֶּר־נָא" שם הערוץ - "דבר נא" - אינו מקרי. הוא נבחר מתוך תודעה עמוקה למסר אותו אנו מבקשים להעביר, והוא מרמז על סגנון הדיבור, הגישה, והכוונה: "נא" - לשון בקשה, כדברי רש"י על הפסוק "דבר נא באזני העם" - אין "נא" אלא לשון תחנון, רכות, פנייה נעימה ולא מתנשאת. 🧭 מהות הערוץ הערוץ אינו בא להורות או לפסוק מתוך גישה של עליונות, אלא לשתף, לעורר מחשבה ולפתוח את הלב: כאדם המדבר לחברו בגובה העיניים ואומר לו: "בבקשה, בוא ונתבונן יחד, נפתח את הלב ונגלה כמה דברי התורה והמחשבה העמוקים - נוגעים בנו, שייכים לנו, ויכולים להאיר את חיינו ממש מבפנים." הגישה הזו - של רוך, עומק, ופתיחות - היא נשמת אפו של הערוץ. אנו מאמינים שדווקא בהצגה אנושית, מכבדת, ומתבוננת - אפשר לפתוח לבבות באמת. כשהאדם לא מרגיש שמטיפים לו או דוחקים בו, אלא מזמינים אותו לגלות משהו שכבר קיים בתוכו - הלב נפתח, והשינוי הופך פנימי, אישי, אמיתי. הצטרפו לקבוצת הוואטצפ השקטה שלנו שיעורים ומאמרים בלבד https://chat.whatsapp.com/GQWRBsLMXVg9UjRh6qRmK5 או לערוץ שלנו בוואטצפ https://whatsapp.com/channel/0029VbBR7yFCRs1qWk5Hoa3Q