שלום רב וישע יקרב וחזק חזק ונתחזַק! לפניכם דָּבָר לפרשת מטות־מסעי 5 תשפ”ו מן הספר "בעקבי פרשיות" של דודי הגאון הרב ירחמיאל יעקב דושינסקי זצ"ל והפעם: על מערכת המשפט הפלילית!.... בכותרת: „ושפטו העדה - והצילו העדה” שבת שלום ומבורך מיכאל דושינסקי _________ תמונת הרקע: בשבוע שעבר הייתי בגרמניה, לכמה שעות, בעיר Magdeburg.... למרגלות מגדלי הקתדרלה הענקית ראיתי תפילה בעברית חרותה באבן...... התרגשתי, דמעתי, וצילמתי. והנה הפרטים: התמונה שצילמתי היא לוח זיכרון שהוטבע באבני הרחבה ליד המגדל הצפוני של קתדרלת מגדבורג. הכתובת בגרמנית אומרת: "לזכר נפילתה אל מותה של היהודייה ממגדבורג סופי מסטינג ממגדל הקתדרלה ב־1 בספטמבר 1934" ומתחת מופיע ציטוט בעברית מתפילת "אל מלא רחמים": "לכן בעל הרחמים יסתירה בסתר כנפיו לעולמים" מכאן, אני, מיכאל דושינסקי, מסיק שהקהילה קיבלה את מותה כ"כשר לקבורה" שלא מחוץ לגדר, אלא כקורבן של המשטר הנאצי! כבר אז..... יימח שמם וזכרם*. נקום נקמת השם מאת [כל ממשיכי] המדינים" (פרשת השבוע!) זהו פרט מרגש במיוחד – העיר בחרה להנציח אותה דווקא במילים מן התפילה היהודית המסורתית לזכר המתים. מי הייתה סופי מסטינג? Sophie Masting נולדה בשם סופי רייס (Reiß) ב־2 ביולי 1894 בעיר מיינץ שבגרמניה למשפחת סוחרים יהודית מבוססת. הוריה היו יעקב רייס וברטה לבית גרוטוול, ולה היו שתי אחיות – אמי ופרידה. בשנת 1922 נישאה לסוחר הנעליים היהודי יוליוס מסטינג, יליד מיינץ אף הוא, ועברה עמו למגדבורג. לזוג לא היו ילדים. בעלה ואחיו ניהלו את חברת הנעליים Masting & Co., שלה היו שלוש חנויות נעליים במרכז מגדבורג, והמשפחה השתייכה למעמד הבורגני המבוסס של יהודי העיר. סביר שסופי עבדה בעסק המשפחתי, אף שעל הנייר הוגדרה "ללא מקצוע". עובדיהם כתבו לאחר מותה שהיא הייתה עבורם "דוגמה מאירה". מה קרה ב־1 בספטמבר 1934? באותו בוקר נכנסה סופי לקתדרלת מגדבורג. עד ראייה, שמש הקתדרלה, סיפר כי הבחין באישה שנראתה אבודה ומהססת, וכאשר ניסה לגשת אליה היא כבר נעלמה מעיניו. למעשה היא עלתה במדרגות אל המגדל הצפוני של הקתדרלה. זמן קצר לאחר מכן קפצה מן הגלריה העליונה אל רחבת האבנים שמתחת. היא נהרגה במקום. העיתון המקומי דיווח כעבור יומיים: "בשעה 10:23 בבוקר ביצעה אישה אלמונית התאבדות בקפיצה מן הקתדרלה." המשטרה לא ידעה תחילה את זהותה והעריכה את גילה בכ־40 שנה – הערכה שהתבררה כמדויקת מאוד: היא הייתה בת 40 שנים וחודשיים בלבד. מדוע עשתה זאת? אין מכתב פרידה ידוע, ולכן אי אפשר לדעת בוודאות. משפחתה כתבה במודעת האבל שהיא נפטרה "לאחר מחלה קשה וממושכת". ייתכן שסבלה ממחלה גופנית או נפשית, אך חוקרי העיר מגדבורג סבורים שהרדיפה האנטישמית של ראשית השלטון הנאצי הייתה גורם מרכזי בייאוש שלה. רק שנה וחצי קודם לכן, באפריל 1933, החל החרם על העסקים היהודיים בגרמניה. חנויות יהודיות סומנו, הוחרמו והוקפו באנשי SA במדים חומים שקראו לציבור: "אל תקנו אצל יהודים." עסקי משפחת מסטינג נפגעו קשות, והמשפחה חיה תחת השפלות, חרמות ופחד מתמיד. ההיסטוריונים במגדבורג מתארים את סופי כאחת הקורבנות המוקדמים ביותר של הטרור הנאצי בעיר — עוד לפני ליל הבדולח ולפני מלחמת העולם השנייה. מה עלה בגורל המשפחה? בעלה, יוליוס מסטינג, ניסה ככל הנראה להגר לארצות הברית, אך נפטר בברלין משבץ מוחי בשנת 1938, בגיל 53 בלבד. אחיו הצליח להימלט לארצות הברית ושרד את המלחמה. אמה של סופי גורשה בשנת 1942 לגטו־מחנה טרזיינשטט ושם מתה באותה שנה. עקבות אחותה אמי נעלמו לאחר המלחמה. קברה והנצחתה סופי נקברה בבית העלמין היהודי במגדבורג. כיום יש לה: אבן זיכרון במקום המדויק שבו נפלה מן המגדל – זו שצילמת. אבן נגף (Stolperstein) ליד ביתה הישן בעיר, ועליה נכתב: "סופי מסטינג, ילידת 1894, הושפלה ונושלה מזכויותיה – ברחה אל המוות ב־1.9.1934." הסיפור שלה הפך במגדבורג לסמל של קורבנות היהודים הראשונים של הנאציזם – אנשים שלא נרצחו במחנות, אלא נשברו עוד בשנותיו הראשונות של המשטר. יש משהו מצמרר בכך שהעיר בחרה לא להנציח רק את מותה, אלא גם את המקום המדויק שבו הסתיימו חייה — על אותן אבני ריצוף שעליהן נפלה לפני כמעט 91 שנים.......