אם הייתם יכולים לחזור בזמן, רגע לפני התפוצצות בועת הדוט-קום או קריסת שוק הדיור בארה"ב ב-2008, האם הייתם פועלים אחרת? התשובה המביכה, על פי פרק מרתק בפודקאסט "מפצחים השקעות" מבית ההשקעות הורייזן, היא שכנראה הייתם חוזרים על אותן הטעויות בדיוק. בפרק, איתי ליפקוביץ', הבעלים והמנכ"ל של הורייזן, וגיא חזן, מנתחים את התופעה המסקרנת והמסוכנת של בועות פיננסיות. הם צוללים לשאלות המהותיות ביותר בתחום: מה מגדיר בועה? האם מדובר בנכס חסר ערך כלכלי ממשי כמו צבעונים בהולנד ו-NFT , או שאולי גם נכס בעל ערך אמיתי, כמו מניה או בית, יכול להפוך לבועה כאשר מחירו מתנתק מההיגיון הכלכלי?. אחת התובנות המפתיעות בפרק היא שלא כל בועה חייבת להתפוצץ ולהתרסק לאפס. ליפקוביץ' מציג את הזהב כדוגמה לנכס "חצי כלכלי", ש-99% מהביקוש אליו הוא ספקולטיבי. בועת הזהב אולי לא התפוצצה, אך היא "הענישה" את המשקיעים בתקופות ארוכות של 13 ו-14 שנה ללא תשואה. מנגד, נכסים ללא ערך כלכלי, כמו ה-NFT, פשוט נמחקו. אז איך מזהים בועה וכיצד נזהרים? הסימנים, על פי המומחים, חוזרים על עצמם: הפסיכולוגיה של העדר: הרצון "לעשות עוד כסף" רק כי רואים שאחרים עושים זאת, ותחושת הפחד להחמיץ (FOMO), הם הדלק המרכזי של כל בועה. האינדיקטור של רוקפלר: כשאנשים ללא קשר לתחום הפיננסים, כמו "גברת כהן מחדרה" או המאפרת בטלוויזיה, מתחילים לתת לכם טיפים על השקעות, זהו כנראה סימן שהגענו לשיא ואין עוד קונים חדשים שידחפו את המחיר למעלה. הסיפור והרשתות החברתיות: כל בועה מתחילה מסיפור ראשוני. בעידן המודרני, הסיפור הזה מקבל תאוצה אדירה בבלוגים וברשתות חברתיות כמו רדיט, שדוחפות משקיעים צעירים לפעול במסה. הפרק בוחן גם תופעות עכשוויות כמו בועת מניות הקורונה (כמו זום ופייזר) שהתנפחו והתרסקו במהירות , ובועת ה-GameStop, שם משקיעים קטנים התאגדו כדי "לשחוט" קרנות גידור גדולות. באופן מפתיע, עולה גם המושג "בועה בריאה". האם חברה כמו Nvidia, שמחיר מנייתה זינק במאות אחוזים, היא דוגמה לכך? ייתכן, מכיוון שהביצועים הפיננסיים והצמיחה בהכנסותיה הדביקו את קצב עליית המניה, ובכך הצדיקו את השווי הגבוה.