הפודקאסט של עמרי פלד

עמרי פלד
  • 4.1 (50)
  • Books
  • Updated weekly

קשה הלבד הזה. בדרך כלל אני טוב איתו אבל אז מגיע יום של חורף באמצע הקיץ ואני חוזר לנקודת ההתחלה. יש לי בארון יותר מידי קפוצ׳ונים שאני לא לובש וכל פעם שאני בא לסדר, קופץ לי לראש הרגע שהיא יוצאת מהמקלחת עם שיער רטוב, לוקחת מהארון את הקפוצ׳ון הירוק של גאפ שלא לבשתי שנתיים ובאה להתכרבל מול הדוקו של איימי שבמילא ראינו כבר שבע פעמים. שמונה אם סופרים את הדייט הראשון. בא לי להתאהב כבר ברור שבא לי. אין לי כח יותר לעמוד שעה וחצי בפקקים רק כדי לחזור לדירה ריקה. בא לי לכתוב מכתבי אהבה למישהי אחת, נמאס לי לכתוב אותם לכל העולם. העולם לא יבין. הוא לא יכול להבין. אבל אז ברגע האחרון של היום אני מתעשת, מדליק את הקטורת שעל השולחן, לוקח דפדפת שורות צהובה ומבין שאם אני עדיין לבד כנראה יש לי עוד שיעורים לעבור עם עצמי, יש לי עוד פרקים לכתוב ביומן. אני מתעשת ומבין שאני לא מאשר לעצמי לקבל את האהבה הזאת מבחוץ, כי אני עדיין לא אוהב את עצמי מספיק מבפנים. עדיין.

  1. 8 Sept

    אל תיכנסו לראש השנה בלי לשמוע את השיעור הזה | משה שרון

    בראש השנה לא נשאלת רק השאלה מה עשינו בשנה החולפת, אלא שאלה יסודית יותר: האם אנחנו ממלאים את התפקיד שלשמו קיבלנו חיים. לפי האדמו״ר מסלונים, הדין של ראש השנה אינו מסתכם בחלוקה בין צדיקים לרשעים. האדם נדרש לברר האם הוא משתמש בכישרונות שניתנו לו כדי להוציא את השליחות שלו לעולם. כלומר עצם זה שקיבלנו שנה נוספת זה אומר שהקב״ה עדיין מאמין בנו, שבשנה הבאה נממש את השליחות שלנו. בשיחה עם משה שרון ניסינו להבין את המהלך השלם של חגי תשרי: חודש אלול מוקדש לבירור הרצון, ראש השנה מעביר את הרצון אל המחשבה ומבקש מן האדם לבנות לעצמו ראש שונה, ביום כיפור המחשבה מקבלת דיבור באמצעות הווידוי והתפילה ובסוכות היא יורדת אל המעשה. כך נוצרת קומה שלמה של רצון, מחשבה, דיבור ומעשה. דיברנו גם על משמעות ההמלכה וזו אולי התובנה הגדולה שיצאתי איתה: הקב״ה לא זקוק שנכתיר אותו למלך. ההמלכה היא עבורנו. כדי שנכניס אותו אל המקומות שבהם אנחנו רגילים לפעול כאילו המציאות מתחילה ונגמרת בנו: בזוגיות, בכסף, בכעס, באכילה וביחס שלנו לאנשים אחרים. מכאן הגענו להמתקת הדינים. בקשת הסליחה אינה ניסיון לשכנע את אלוהים לסלוח, אלא דרישה מן האדם להיעשות בעצמו מסוגל לסליחה. האופן שבו אנחנו דנים אחרים נעשה לאמת המידה שבתוכה אנחנו חיים. ראש השנה מזמין אותנו לברר מה אנחנו באמת רוצים, על מי אנחנו עדיין מחזיקים דין, והאם השנה שקיבלנו תהפוך לעוד שנה שחלפה או לשנה שבה מילאנו את הסיבה שבגללה אנחנו כאן.

    אל תיכנסו לראש השנה בלי לשמוע את השיעור הזה | משה שרון

  2. 1 Sept

    על מה באמת הבחירות? שר האוצר בצלאל סמוטריץ׳

    אירחתי את שר האוצר בצלאל סמוטריץ׳ לשיחה על הייעוד של מדינת ישראל ועל הקשר שבין השיבה לארץ לבין השיבה לסיפור היהודי. השאלה שהניעה את השיחה אינה רק כיצד נשמור על המדינה, אלא איזו חברה אנחנו מבקשים לבנות בה, ומה היא נועדה להביא לעולם. איך אמורה להיראות מדינה יהודית בעיניים של סמוטריץ׳? בשיחה עלתה תפיסה שלפיה הקמת המדינה אינה נקודת ההתחלה של הסיפור שלנו, וגם אינה נקודת הסיום שלו. היא האפשרות לשוב ולממש בחיים לאומיים את מה שנשמר במשך דורות בלימוד, בתפילה ובציפייה: לבנות חברה שהכלכלה, הביטחון, התרבות והיחסים בין אנשיה מבטאים תפיסה של מוסר, צדק ואחריות. מתוך המבט הזה, השגשוג החומרי אינו נפרד מן הייעוד הרוחני. הוא מאפשר לו לקבל צורה ממשית בחייה של מדינה. סמוטריץ׳ חוזר למשל הכרם שבספר הכוזרי כדי להסביר מדוע התהליך הזה קשור דווקא לארץ ישראל. כשם שהגפן זקוקה לקרקע המתאימה לה, כך, בתפיסתו, העם זקוק לארצו כדי להביא את כוחותיו לידי מימוש. הארץ אינה רק המקום שבו אפשר להתגונן מפני רדיפות. היא המקום שבו עם ישראל יכול לפתח חיים עצמאיים ולברר מה יש לו לתת לאנושות. מכאן עולה גם שאלת השותפות בין חלקי העם. אם יש למדינה ייעוד משותף, ההבדלים בינינו אינם בהכרח מכשול בדרך אליו. בניין הרוח, פיתוח הכלכלה, היצירה וההגנה על הארץ יכולים להיתפס כתרומות שונות לאותה משימה. מתחת לשיחה נמצאת ההבחנה בין הזכות להיות כאן לבין האחריות הנובעת ממנה. החזרה לארץ אינה מסתיימת בהשגת ריבונות; היא מחייבת לברר למה הריבונות תשמש. מה פירוש להיות אור לגויים כשמנהלים מדינה, ואיך הופכים את הזיכרון היהודי מתשובה לשאלה מאין באנו לתביעה ביחס לחברה שאנחנו בונים כאן ולדרך שבה נחיה יחד.

    על מה באמת הבחירות? שר האוצר בצלאל סמוטריץ׳

  3. 26 Aug

    אלעד בן אלול: בשביל מה אלוהים ברא אותנו? | הכנה לראש השנה

    ראש השנה נתפס בדרך כלל כיום של התחלות, בקשות והחלטות לשנה הבאה. השיחה עם אלעד בן אלול ביקשה להגיע אל השאלה הקודמת לכל אלה: לשם מה העולם נברא, ומה תפקידו של האדם בתוך הבריאה. דיברנו על האפשרות שהעולם כולו אינו התכלית אלא התפאורה של מערכת יחסים. השפע, הטבע, הכסף, הארץ ואפילו החיים עצמם מקבלים משמעות רק כאשר הם נעשים אמצעים שדרכם האדם מזהה את מי שנתן אותם. בדומה לחתונה שאיבדה את משמעותה לאחר שהכלה הסתלקה, גם הבריאה נעשית אוסף של חפצים חסרי תכלית כאשר האדם אינו נענה לקשר שלשמו נבראה. מתוך כך ניסינו להבין את פעולת ההמלכה של ראש השנה. אלוהים אינו זקוק לאדם כדי להתקיים, אבל המלכות אינה יכולה להתגלות ללא מי שבוחר במלך. האדם נברא כנפרד כדי שהאחדות עם הבורא לא תהיה מצב כפוי אלא תוצאה של בחירה. לכן יראת שמיים אינה רק פחד או ציות. היא היכולת לראות את נוכחותו בתוך מה שנראה עצמאי, מקרי וגשמי. השיחה נגעה גם במשמעות העמוקה של התשובה. חרטה המבוססת על פחד מעונש עדיין משאירה את האדם במרכז. הוא מצטער משום שהחטא פגע בו. תשובה עמוקה מתחילה כאשר השאלה משתנה: לא מה יקרה לי בגלל מה שעשיתי, אלא במי פגעתי ומה התרחש בתוך הקשר. החטא חמור לא רק מפני שהוא מזיק לאדם, אלא מפני שהוא מבטא חיים שבהם האדם הפסיק לראות את הבורא. לכן השאלה של ראש השנה אינה רק אם ניכתב בספר החיים. השאלה היא בשביל מה אנחנו מבקשים להמשיך לחיות. האם כדי לצבור עוד חוויות, הישגים ורכוש, או כדי להשתמש בחיים שניתנו לנו לשם הדבר היחיד שנותר בידינו: לראות את אלוהים, לבחור בו ולהפוך את העולם למקום שבו מלכותו יכולה להתגלות.

    אלעד בן אלול: בשביל מה אלוהים ברא אותנו? | הכנה לראש השנה

  4. 16 Aug

    מנהל עמותה במסר חריף: לפני שאנחנו מתקנים את האחר אנחנו צריכים לתקן את עצמנו | אמיר בר חיים

    בפרק החדש אירחתי את אמיר בר חיים, שבנוסף להיותו מנהל עמותת אלין בית נועם הוא גם חבר ילדות שלי. העמותה מפעילה מרכז יום עבור אנשים בוגרים עם מוגבלות שכלית ופיזית מורכבת ופועלת לקידום השתלבותם בחברה. השיחה נגעה בפעילות של העמותה, אבל השאלה העמוקה שעלתה ממנה הייתה כיצד החברה קובעת מי יכול להשתייך אליה. אנחנו רגילים להתייחס למוגבלות כתכונה של האדם: הגוף שלו אינו מתפקד באופן המקובל, התקשורת שלו איטית או שהוא זקוק לאחרים כדי לבצע פעולות בסיסיות. אלא שהמוגבלות נוצרת גם מתוך חברה שתוכננה עבור אדם עצמאי, מהיר ויעיל, ומרחיקה מתוכה את מי שאינו עומד בתנאים האלה. דרך הפעילות של העמותה התברר כי לא מספיק לספק לאדם טיפול סיעודי ולאפשר לו להתקיים. בני אדם זקוקים למסגרת, למערכות יחסים, ליכולת להשמיע קול ולסיבה לקום בבוקר. ההבדל בין טיפול לבין חיים בעלי משמעות נמצא בדיוק במרחב הזה. דיברנו גם על המודל החברתי של מוגבלות, שאינו מבקש לתקן את האדם אלא לשנות את החברה שסביבו. על הצורך לבנות מרחבים שמתאימים מלכתחילה לאנשים שונים, במקום לייצר עבורם כניסה צדדית. ועל האופן שבו המפגש עם אדם שזקוק לשתי דקות כדי לומר מילה אחת חושף את חוסר הסבלנות של החברה הרגילה. האם מוגבלות נמצאת באדם או בסביבה שנבנתה בלעדיו? מדוע המדינה מממנת קיום אבל לא בהכרח חיים בעלי משמעות? מה המתנדב מקבל מהאדם שהוא מגיע לעזור לו? האם אפשר לבנות חברה שאינה מודדת אדם לפי עצמאותו ותפוקתו? ומה צריך להשתנות כדי שאנשים עם מוגבלות לא יידרשו עוד לחיות בשוליים?

    מנהל עמותה במסר חריף: לפני שאנחנו מתקנים את האחר אנחנו צריכים לתקן את עצמנו | אמיר בר חיים

  5. 3 Aug

    האם הדור שלנו מוכן לגאולה? | הרב יובל אשרוב

    הרב יובל אשרוב חוזר לפודקאסט בפעם השנייה, לשיחה שמנסה לברר מהי גאולה בלי להסתפק בתיאורים של משיח, ניסים או שינוי היסטורי. הטענה המרכזית בפרק היא שגאולה איננה מעבר למקום אחר, אלא חזרה של האדם אל המקור שלו. לכן הגלות העמוקה ביותר אינה גלות גיאוגרפית, אלא מצב שבו אדם חי מתוך תפיסות מצומצמות, מזהה את עצמו עם הגוף, עם האגו ועם הצורך בסיפוק מיידי, ואינו מכיר את הכוחות שפועלים בתוכו. מתוך ההגדרה הזאת השיחה עוברת מן האדם היחיד אל החברה הישראלית. הפירוד הפוליטי, המאבק על שליטה, המשבר בזוגיות והשנאה בין קבוצות מוצגים כביטויים שונים של אותו עיקרון: הרצון של כל אדם להיות זה שקובע. לפי הרב אשרוב, הגאולה אינה יכולה להופיע בתוך מציאות כזאת, משום שהכלי שמסוגל להכיל אותה הוא חיבור ממשי בין חלקי העם. שוחחנו על דמותו של המשיח, על הקשר בין ענווה ליכולת להנהיג, על הנשמה הכללית המשותפת לעם ישראל ועל האפשרות שהמשיח לא יכפה סדר חדש, אלא ילמד את בני האדם לראות את המציאות באופן אחר. מכאן עולה אחת הטענות המעניינות בפרק: הטכנולוגיה, האינטרנט והבינה המלאכותית אינם בהכרח ניגוד לגאולה. הם מרחיבים את גבולות התודעה ומרגילים את האדם לכך שדברים שפעם נחשבו בלתי אפשריים יכולים להתרחש.אבל הרחבת התודעה אינה מספיקה. אור ללא כלי מסתלק במהירות. לכן המבחן של הדור אינו כמה ידע, כוח וטכנולוגיה הוא מסוגל לייצר, אלא האם הוא מסוגל להפוך אותם להשפעה, לאחדות ולידיעת אלוהים. הגאולה, במובן הזה, כבר מתחילה. השאלה היא האם אנחנו מכינים לה מקום.

    האם הדור שלנו מוכן לגאולה? | הרב יובל אשרוב

  6. 30 Jul

    האם אפשר לומר תודה כשהבן שלך בשבי? | שלי שם טוב

    שלי שם טוב, אמו של עומר שם טוב, חוזרת אל הרגע שבו ראתה לראשונה את הסרטון שהוכיח כי בנה נחטף לעזה, ואל 505 הימים שבהם משפחתה נדרשה לחיות בתוך מציאות שאין בה ודאות, שליטה או אפשרות לדעת מה יביא איתו היום הבא. השיחה נגעה בדרך שבה משבר קיצוני חושף כוחות שלא הכרנו בעצמנו, אבל גם בהבחנה בין כוח לבין הדחקה. שלי מתארת כיצד אפשרה לעצמה להתרסק, אך תחמה את ההתרסקות בזמן, וכיצד החליפה בהדרגה את השאלה “למה זה קרה לי?” בשאלה “מה נדרש ממני עכשיו?”. מתוך השאלה הזאת צמחו הפעילות למען החטופים, התמיכה במשפחות אחרות, ההתנדבות עם חיילים פצועים והחיבור העמוק יותר שלה לתפילה ולאמונה. דיברנו על האור שנשאר דולק בחדרו של עומר במשך כל תקופת השבי, על היכולת לומר “מודה אני” גם כשהבן נמצא בעזה, ועל התפילה כחוויה שבה האדם אינו מקבל בהכרח תשובות, אבל מרגיש שהוא מוחזק. שלי מסבירה מדוע לא מספיק לבקש מאלוהים, אלא צריך גם לשאול אותו מה הוא רוצה מאיתנו. בחלקה השני של השיחה דיברנו על מה שמתרחש לאחר החזרה. דווקא כשהמאבק מסתיים והגוף מרשה לעצמו לשחרר, מופיעים הבכי, החרדה והטריגרים. החזרה הביתה אינה מוחקת את השבי, והשמחה מתקיימת לצד אשמת הניצול והכאב על משפחות שקיבלו סוף אחר.

    האם אפשר לומר תודה כשהבן שלך בשבי? | שלי שם טוב

  7. 21 Jul

    איך נדע לזהות את המשיח כשהוא יגיע? | הרב קובלסקי חלק ב׳

    בשיחה השנייה עם הרב קובלסקי ניסינו להבין כיצד חז״ל מתארים את התקופה שלפני הגאולה, ומה נדרש מאדם שמבקש לשמור על אמונה, יציבות ויכולת מוסרית בתוך עולם שבו המבנים הישנים הולכים ומתפרקים. השיחה נפתחה במושג „חוצפה יסגא”, לא רק כחוסר נימוס, אלא כאובדן היכולת להתבטל בפני דבר גדול ממני. הרב קובלסקי קושר בין היחלשות הכבוד להורים, לזקנים, למורים ולבני אדם בכלל, לבין תפיסה שבה האדם אינו מרגיש עוד מחויבות לאיש מלבד עצמו. מתוך כך חזרנו לסיפור קמצא ובר קמצא ובחנו את חורבן הבית לא כאירוע שהתחיל משנאה מופשטת, אלא מכישלון אנושי ממשי: אדם מושפל לעיני הציבור, ואיש מן הנוכחים אינו עוצר את ההשפלה. חלק מרכזי בפרק נגע בטענה שכל יהודי הוא חלק מנשמה אחת. לפי התפיסה הזאת, המפגש עם אדם אחר איננו מקרי, והנפילה או ההצלחה שלו אינן זרות לי. השאלה איננה רק האם אני נמנע מלשמוח בכישלונו, אלא האם אני מסוגל לשמוח באמת בטוב שקיבל. דיברנו גם על דברי חז״ל: „אין לנו על מי להישען אלא על אבינו שבשמיים”. הרב קובלסקי מציע לקרוא את המשפט לא כהכרזה של ייאוש, אלא כהוראה מוקדמת: לא לחכות שהמערכות יקרסו כדי לפנות אל אלוהים. בחלק האחרון למדנו את פרק ב׳ בתהילים, „למה רגשו גויים”, כפרק על חרדה, אמונה ודיבור פנימי. הפרק מבקש לעבור מדתיות טכנית לקשר רגשי, מתפילה הנאמרת מתוך הרגל לדיבור ממשי עם אלוהים, ומהישרדות אישית לאחריות כלפי העם כולו.

    איך נדע לזהות את המשיח כשהוא יגיע? | הרב קובלסקי חלק ב׳

  8. 7 Jul

    מומחה הקבלה במסר מרתק על בריאת העולם! הרב אדם סיני

    הרב אדם סיני הגיע לפודקאסט בפעם השנייה, והפעם השיחה נגעה ברובד הרוחני של בריאת העולם. לא דרך השאלה הפשוטה איך נוצר החומר, אלא דרך השאלה מה בכלל נברא. השיחה נפתחה בפסוק הראשון בתורה, “בראשית ברא אלוהים את השמים ואת הארץ”, ובקריאה הקבלית שלפיה הבריאה איננה מתחילה בעולם הגשמי אלא ברצון. לפי הרב סיני, העולם החומרי הוא רק לבוש חיצוני לרעיון פנימי. כמו שבית אינו רק קירות אלא ביטוי של רעיון, כך גם הבריאה איננה רק שמים, ארץ, זמן וחומר, אלא מבנה שמבטא תכלית רוחנית. דיברנו על ההבדל בין ההסבר המדעי של המפץ הגדול לבין השאלה הקבלית על מקור הרצון, על משמעות הצמצום, על הרצון לקבל, על שבירת הכלים, ועל “והארץ הייתה תוהו ובוהו” כתיאור של רצון לא מבורר. הרב סיני הסביר שההסתרה אינה תקלה אלא תנאי לעבודה. העולם מעלים את האור כדי לאפשר לאדם לבחור, להתאמן, לברר את רצונותיו, ולהפוך קבלה לאהבה. מתוך זה עלתה גם שאלה רחבה יותר על התורה: האם היא באה לספר לנו היסטוריה, לתאר פיזיקה עתיקה, או ללמד את האדם איך לארגן את נפשו. השיחה נוגעת במתח שבין גוף לנפש, בין מדע לקבלה, בין רצון לתכלית, ובין בריאה כאירוע שהתרחש בעבר לבין בריאה כתהליך שמתרחש באדם עצמו.

    מומחה הקבלה במסר מרתק על בריאת העולם! הרב אדם סיני
See All (171)

4.1
out of 5
50 Ratings

About

קשה הלבד הזה. בדרך כלל אני טוב איתו אבל אז מגיע יום של חורף באמצע הקיץ ואני חוזר לנקודת ההתחלה. יש לי בארון יותר מידי קפוצ׳ונים שאני לא לובש וכל פעם שאני בא לסדר, קופץ לי לראש הרגע שהיא יוצאת מהמקלחת עם שיער רטוב, לוקחת מהארון את הקפוצ׳ון הירוק של גאפ שלא לבשתי שנתיים ובאה להתכרבל מול הדוקו של איימי שבמילא ראינו כבר שבע פעמים. שמונה אם סופרים את הדייט הראשון. בא לי להתאהב כבר ברור שבא לי. אין לי כח יותר לעמוד שעה וחצי בפקקים רק כדי לחזור לדירה ריקה. בא לי לכתוב מכתבי אהבה למישהי אחת, נמאס לי לכתוב אותם לכל העולם. העולם לא יבין. הוא לא יכול להבין. אבל אז ברגע האחרון של היום אני מתעשת, מדליק את הקטורת שעל השולחן, לוקח דפדפת שורות צהובה ומבין שאם אני עדיין לבד כנראה יש לי עוד שיעורים לעבור עם עצמי, יש לי עוד פרקים לכתוב ביומן. אני מתעשת ומבין שאני לא מאשר לעצמי לקבל את האהבה הזאת מבחוץ, כי אני עדיין לא אוהב את עצמי מספיק מבפנים. עדיין.

Information

You Might Also Like