פואד עג'מי, איש רוח לבנוני ממוצא שיעי, פרסם את "ארמון החלומות של הערבים" ב-1998 - קינה אינטלקטואלית על כישלון המודרניזם והלאומיות החילונית בעולם הערבי וניסיון לפענח את הסיבות החברתיות והפוליטיות העמוקות לתבוסה מול ישראל ב-1967 (ב-2000 יצא תרגום לעברית בהוצאת "עם עובד"). עד כה לא נעשה ניסיון דומה להסביר מדוע ישראל מופתעת שוב ושוב מאז 1973 עד לכישלון הצורב ביותר שהתרחש ב-7 באוקטובר 2023. המסמך הזה, שמתפרסם כאן לראשונה, נכתב על ידי אנשי מודיעין בכירים מתוך המערכת. הוא מטריד ומשבית שמחה, אבל הוא רק חלק קטן מהאתגר הגדול שעדיין לא מומש – להסביר באופן מולטי-דיסציפלינארי את פשרה של "ההפתעה" ביחסינו עם הערבים. מקובל להסכים שהמודיעין הישראלי הוכיח אחרי 7 באוקטובר, בעזה, בלבנון ובאיראן, יכולות יוצאות דופן ברמה הטקטית, אך נכשל כשלון חרוץ ביכולת החיזוי וההתרעה האסטרטגית בכל הזירות הללו. יותר ויותר מתברר כי הכישלון לחזות את פלישת החמאס לישראל לא נבע מהעדר מידע. להפך, כל המידע היה קיים. ספרו החדש של העיתונאי ג'קי חוגי "חמש נקישות בדלת" (כנרת זמורה, 2026) מעיד על כך באופן מעורר פלצות. מעבר לזה, היום אנחנו יודעים שגם תוכניות המלחמה המדויקות של המצרים והסורים ב-1973 הגיעו לידי אמ"ן חודשים לפני המלחמה ובכל זאת לא הוסקו המסקנות המתבקשות וההפתעה חוללה טראומה שרק מחדל אוקטובר 2023 משתווה אליה ואף עולה עליה. בסדרת ראיונות שערך אברהם ברקאי עם אלי זעירא, שהיה ראש אמ"ן ב-1973 ("משק כנפי הטעות", חוברת בהוצאת המרכז למורשת המודיעין) עולה הדמיון בין מחדל 1973 למחדל 2023. לאחרונה, סמוך למותו, אישר זעירא כי אשראף מרואן, המרגל מטעם המוסד במצרים, העביר את התמונה המלאה. כלומר, הבעיה אז ועכשיו לא הייתה באינדיקציות אלא בהבנתן. אם נתרכז בהיבט המודיעיני - הבעיה של המודיעין הישראלי בעשורים האחרונים היא בקוגניציה, בתפישה, בהיבריס, בזלזול ביריב, בראש הקטן, בקונפורמיות, בפחד ובהתיישרות לפי רוח המפקד, בהונאה העצמית ובעוד מכשלות שקשורות ברוח הזמן ובנפש האדם והחברה. כשחיים גורי נסע לקהיר בעקבות הסכם השלום עם מצרים ושאל בעלבון את אנשי הרוח המצריים שאירחו אותו במערכת אל-אהרם, איך לא התביישה מצרים לתקוף את ישראל בהפתעה ביום הכי קדוש ליהודים, קפץ אחד מהם; "מה פתאום הפתעה? אני כתבתי על זה הרבה בשירים שלי. הבעיה של אנשי המודיעין שלכם שהם לא קוראים שירה". כן, זו בעיה שרק החריפה בחמישים השנים מאז מחדל 1973; ב-8200, כמסתבר, אהבו בינה מלאכותית יותר משהבינו איך לקרוא תרבות ערבית. בראיונות ששודרו בעשור האחרון ב"פרות קדושות" הזהירו כמה מהאורחים מההיבריס הזה, מהזלזול בערבים ומהמחשבה שאת הסכסוך עם הפלסטינים ניתן לנהל על אש קטנה עד אין-סוף. בסדרת שיחות שקיימתי עם מושלי עזה בעבר הצליח יצחק (איני) עבדי, שמילא את התפקיד בתחילת שנות ה-70, לתמצת את הסוגייה העזתית במשפט אחד; "כשאתה דוחק חתול לפינה הוא הרי בסוף יקפוץ וישרוט אותך". האם מעריכי המודיעין והבוסים שמעליהם, שדיווחו שהחמאס מורתע ושואף להסדרה כלכלית ושהסימנים המחשידים הם לא יותר מתעמולה או תרגילי יחסי ציבור, יכלו להפנים את האמת הפשוטה הזאת? קטסטרופת אוקטובר 2023, שמלמדת שהמודיעין הישראלי לא למד דבר ממחדל אוקטובר 1973, מעוררת את השאלה; האם המודיעין הישראלי הפיק את הלקחים ממחדל אוקטובר 2023 שהתפתח, בינתיים, למלחמה רב זירתית? בכירי המודיעין, שנפגשו לאחרונה בכנס במרכז למורשת המודיעין, ניסו לברר את הסוגיה הזאת וממצאיהם רוכזו במסמך פנימי, שעיקריו מתפרסמים כאן לראשונה (הדברים אושרו בצנזורה). רוב המשתתפים באותו סיעור מוחות היו "לשעברים", שמילאו תפקידי מפתח במודיעין, ביניהם היו אלוף (במיל') אהרון זאבי פרקש, אלוף (במיל'.) אורי שגיא, תא"ל (במיל') דוד צור, (תא"ל בדימוס) ד"ר יוסי בן-ארי, ד"ר מתי שטיינברג, אל"מ (במיל') שלמה קשי ועוד רבים אחרים, ששמותיהם אינם מוכרים בציבור הכללי. לפי המסמך המסכם את הדיונים הכישלון המודיעיני באוקטובר 2023 לא נבע ממחסור בנתונים גולמיים (דאטה) אלא מכשל חמור בעיבודם ובהבנתם. בדומה למלחמת יום הכיפורים, גם הפעם "המידע האיסופי היה עשיר ומפורט, אך הוא 'הוכפל באפס' בשל נקודת ייחוס (Reference) שגויה. כאשר הקונספציה קבעה שהאויב מורתע ופניו להסדרה כלכלית, כל אינדיקציה למלחמה – גם אם היתה ברורה כשמש – התפרשה כתרגיל, כהפגנת כוח ריקה או כרעש רקע". לפיכך, צבירת מידע טכנולוגי, הסכימו הלשעברים, אינה תחליף לחשיבה ביקורתית ולבחינה מתמדת של הנחות היסוד. "הכשל המתודולוגי נבע, בין השאר, מכך שהמודיעין 'מתח' כלים... לקריאת הפרק המלא כנסו לאתר "פרות קדושות" www.parotk.com
